דרכי תשובה - ד קה

ולא נגע הכף כלל בקדירה כגון שהי' מאכל עב ממיני הריפות וכיוצא שתחב באמצע המאכל אבל בספק לו אם נגע בקדירה אסור אבל לדעת הט"ז בכל ענין שרי עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ט"ז ובחוו"ד בביאורים סק"ט שכתב דמ"מ אין נ"מ בזה אלא לענין אם לאסור הכף אבל הקדירה ודאי שרי בכ"מ אף אם בודאי נגע הכף בדופני הקדירה בפנים כיון שיש ס' ואפי' הי' בהקדירה בשר מ"מ כל שיש ס' הקדירה אינו יכול לבלוע מהכף אע"פ שנוגע בו כיון שהוא מקושר עם התבשיל שבתוכה אבל הכף אינו מקושר עם התבשיל שבקדירה עיי"ש:

(סו) במאכל ששים. עבאה"ט מ"ש דכאן אין חשש כיון שיש ס' ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות מ"ב שכתב דאם בשלו ירקות בקדירה של חלב שאינו ב"י ותחבו בו בכף של חלב ב"י ולא הי' ששים נגד הכף ואח"כ נתנו בשר באותו קדירה הקדירה אסורה אבל הירקות והבשר מותרין ויערם לכלי של בשר דמשום הקדירה לא נאסרו הירקות והבשר כיון שאינה ב"י ומשום הכף ג"כ לא נאסרו כיון דלא פגעו הטעמים אהדדי וליכא תערובות טעמים דהא סלקו הכף מהקדירה קודם שנתנו בה הבשר והו"ל נ"ט בר נ"ט ומותר בדיעבד כמש"ל ריש סי' צ"ה ואם בשלו ירקות בקדירה חדשה ותחבו בה כף של חלב ואח"כ נתנו בשר בקדירה הכל מותר והקערה תהי' של בשר וכו' עכ"ד:

(סז) ונוהגין להחמיר. קאי אחלוקה ראשונה כשא' מהם אינו ב"י ולא קאי איש במאכל ששים. ש"ך ס"ק י"ז. וכתב בשפ"ד דהש"ך אשמעינן בזה דלא נימא דאם הקדירה אינה ב"י והכף הוא ב"י ויש ס' נגד הכף דאוכלין במין הכף דדא דכיון שיש ששים ראוי לאכול כמין הקדירה שאינה ב"י ולא כמין הכף עיי"ש:

(סח) לאכול המאכל במין הכלי. כתב בס' תפארת למשה ואם הקדירה אינה ב"י והכף הוא ב"י אין לערות מהקדירה לכלי שהוא כמין הכף בעוד הקדירה רותחת דבשעת עירוי יבלע המאכל מהקדירה והקערה בפעם א' ונטל"פ אסור לכתחלה עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א ז"ל:

(סט) המאכל. דוקא המאכל אבל המים הואיל ואינם מאכל אסורין כדלעיל סי' צ"ב סעי' ב' בהג"ה ש''ך ס"ק י"ט. ועשפ"ד מ"ש בזה ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שכתב ע"ז וז"ל נלפנ"ד דוקא אם הי' אחד מהם עכ"פ ב"י דבהכי מיירו כל הפוסקים בזה אסורים המים דעכ"פ כיון שטעם א' חשוב יש כאן רק שטעם השני הוא קלוש וכו' לכן אסור המים אבל אם שניהם אינם ב"י שאז הוי שני הטעמים קלושים וגם יש כמה נ"ט בר נ"ט דהתירא ולא פגעו זה בזה כלל כיון ששניהם אינם ב"י בזה ליכא שום איסור כלל ומותר אף לכתחלה וכו' עכ"ל אמנם יעוין בחמודי דניאל הלכ' בב"ח סוף אות כ"ה שכתב בפשיטות דבע"כ גם בשניהם אינם ב"י יש לאסור המים לכתחלה עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' צ"ה (ס"ק נ"ד):

(ע) כמין הכלי שהיא ב"י. עבאה"ט ובאה"ג ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דצ"ל במי"ן (בבי"ח) ע' עוד בש"ך שמתמה באמת על גוף הדין דמדוע לא יהא מותר לאכול כמי"ן (בכ"ף) הכלי שהוא ב"י ואם הכלי היא ב"י של בשר אמאי לא יהי' רשאי לאכלו עם בשר ממש והנה במנח"י כלל נ"ז ס"ק כ"ז מתרץ תמיהת הש"ך בזה וכתב דלדינא העיקר כהרמ"א לאכלו במי"ן (בבי"ת) ולא כמי"ן (בכ"ף) הכלי שהוא ב"י עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק י"ח שמדחה דברי המנח"י בזה עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל ס"ק ל"ג שדברי המנח"י דחוקים ולדינא כתב דמי שיכול לאכלו כך דהיינו במין (בבי"ת) הכלי שהוא ב"י בודאי יש לו להחמיר על עצמו ולא לאכלו אלא בתבלין אבל מי שאין דעתו יפה ולא יוכל לאכלו כך מותר לאכלו שפיר כמין (בכ"ף) הכלי שהוא ב"י עיי"ש וכ"כ בכו"פ ס"ק ט"ו ובחכמת אדם כלל מ"ח סעי' י"א לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ה מ"ש ע"ד הש"ך והפנח"י והפרמ"ג בזה ולדינא סיים ג"כ דהמקיל בזה לאכלו כמין (בכ"ף) לא הפסיד וכן הוא דעת הרב חמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"א דאם יש להבעה"ב איזה קפידה לאכול התבשיל בחלב דוקא וכמין הכלי שהוא ב"י יש לסמוך על המקילין אבל אם אין לו קפידה בזה אין לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה נ"י מקאסב) חיו"ד סי' מ"ה בעובדא שבשלו בע"ש ירקות לצורך שבת לאכול עם רוטב של בשר וטעו ובשלו בכלי של חלב אינו ב"י ותחבו כף של בשר ב"י בהקדירה ולא הי' ס' נגד הכף והעלה להתיר לאכול הירקות עם רוטב לכבוד שבת כיון שא"א לאכלו בלא רוטב וכ' שם דלא מיבעיא דאם אירע הדבר סמוך לחשיכה שא"א להכין אחרים פשיטא דמותר אלא אפי' אי איכא שהות לבשל אחרים ורק שידוע שלא יכינו אחרים ויאכלו אותם בפ"ע בלא רוטב יש ג"כ להקל דגם בכה"ג הוי כבוד שבת רק אם יש שהות להכין אחרים וידוע שיכיני עוד אחרים בזה יש להחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת דת אש סי' ז' שנשאל ג"כ בענין זה והשיב ג"כ דכשהתבשיל הוא דבר שא"א לאכלו בלי שום טעם בשר או חלב יכולין להקל אכן אם יכולין לאכלו עם שמן זית או שמן שומשמין אין להקל לאכלו עם בשר או עם חלב וגם כתב ששמע מרבותיו דנוהגין העולם להחמיר עוד יותר דכשמערין המאכל מן הקדירה יש להקפיד שהכלי שמערין בו שהוא כמין הכלי שהוא ב"י יהי' זה הכלי ג"כ אינו ב"י דאם הכלי שמערין בו הוא ב"י הרי הוא כאלו נותנין בו טעם ממין שהוא ב"י אבל זהו חומרא בלא טעם דאפי' אם הוא ב"י הלא הוא נ"ט בר נ"ט וכו' ודי לנו בהחומרא שכתב הרמ"א שאין אוכלין התבשיל עם בשר או עם חלב ממש וכו' אכן במקום שכבר נוהגין כמנהג הזקינים בזה אל יזוזו ממנו בו גם טעמם ונמוקם עמהם דאסור לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה וכל נטל"פ אסור לכתחלה אפי' בלא בישול וכ"ש ע"י בישול עיי"ש וכ' בס' בית יצחק (מהשו"ב מפעסט) שצריך המורה לזכור דבע"כ כל מה שאמרו לאכול המאכל כמין (בכ"ף) או במי"ן (בבי"ח) כנ"ל היינו בע"כ רק לאחר שעירו התבשיל מהקדירה זו למין הכלי שהוא ב"י וה"פ. ומ"ש הבאה"ט מהמהרש"ל דצריך לאכלו בכף חדשה עמ''ז סק"ח מ"ש בזה והעלה דאם הכלי שאינו ב"י אינו נקי ומלוכלך בבשר או בחלב אף שיש בקדירה ס' נגד הליכלוך מודה הרב להיש"ש דיש לאכלו בכף וקערה חדשה עיי"ש:

(עא) שהוא ב"י. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"ה שכתב דפשוט הוא דאם שניהם אינם ב"י אם אין ששים נגד הכף אין לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב דהוי לכתחלה ועיי"ש עוד להלן אות ל"א ועי' בס' מנחת פתים שהביאו וכתב בדבריו צ"ע וגם במ"ז סק"ז משמע דלא כהחמ"ד בזה עיי"ש:

(עב) ולאסור הכלי שאינו ב"י. עחוו"ד בביאורים סק"ט וחידושים ס"ק י"ז שכ' דאפי' יש ששים בהקדירה נגד הכף נאסר הכף שאינו ב"י לפי המנהג עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל מ"ו סוף דין ט' ועיי"ש בבינת אדם סי' מ"ה אמנם יעוין בהגהות מט"ז הנדפס בסיף היו"ד שכ' דמ"ש הרמ"א דנוהגין לאסור הכף שאינו ב"י קאי אאין ס' בקדירה נגד הכף עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרל"ב שכ' שכן משמע דעת הפרמ"ג דביש ס' בקדירה נגד הכף שרי הכף אפי' למנהגא והעלה בראיות שכן עיקר לדינא עיי"ש:

(עג) אינו אלא חומרא בעלמא. עבאה"ט מ"ש דלפ"ז ממילא גם מ"ש בש"ע בדין ב' כפות ג"כ אינו אלא חומרא בעלמא ועי' בנקה"כ שכתב דז"א דהא הב"י כתב כן בשם הסמ"ק ועי' בדלתי תשובה ס"ק ל"ה שהעלה דהעיקר לדינא כהט"ז בזה כי כן כתב ג"כ בת"ח כלל פ"ה דין ה' שב' דינים אלו שוים ושניהם הם רק מחמת מנהג וחומרא בעלמא עיי"ש ועי' מזה ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו ובפיה"ק ס"ק ל"ה ובחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' סוף אות כ"ו:

(עד) חומרא בעלמא. עבאה"ט מ"ש דכל זה במאכל אבל אם בישלו מים בכלי של בשר ותחבו בו כף חולבות ב"י המים אסורים והוא מהט"ז סק"ט וש"ך ס"ק י"ט ועש"ך להלן סי' קכ"ב סק"ה ובמנח"י כלל נ"ט סק"ב וכתב בשפ"ד ובמ"ז דמשמע דעת הת"ח והש"ך דלאו דוקא בהוחם המים לאפות וללוש חמיר אלא אף אם החמו לשתי' אסיר במים גרידה עיי"ש וכתב במ"ז דמ"מ אף שאוסרין המים כאמור אין להוסיף עוד להחמיר לאסור משום זה גם הקדירה, שאינה ב"י דז"א אלא דאף לפי המנהג הקדירה שריא עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ו ובספרו יד יהודה על הלכ' שחיטה