דרכי תשובה - ד קב

בהנאה. עשפ"ד להלן סי' ק"י סק"ב ובדברינו שם (ס"ק ז'):

(נ) לתת לתוכה פירות. עבאה"ט ומ"ש אפי' דבר לח כל שהוא צונן מותר ר"ל באקראי אבל לא להשתמש בו תדיר כמש"ל סי' צ"א באורך. שפ"ד ס"ק י"ג. והיינו דוקא ע"י הדחה מקודם יפה ועראי ג"כ לא שרי אלא דיקא כשהוא בבית עכו"ם ואין לו כלי אחר. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"א:

(נא) או צונן. עבאה"ט ובאה"ג מ"ב דמותר לחום בו לוג"א לחוף הראש ועש"ך לעיל סי' פ"ז סק"כ (ובדברינו שם ס"ק צ"א):

(נב) צונן. עבאה"ט במוסגר מה שהתפלא הלא להלן בסי' קכ"א מבואר דאפי' להשתמש בו ביבש בצונן אסור ועי' בס' מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו ליו"ד כאן (בדף ק"י ע"א מה"ס) מ"ש בזה וסיים דבע"כ מש"ל סי' קכ"א להחמיר שלא להשתמש בהם אפי' בצונן הוא רק בכלי שיש לה תיקון בהגעלה או ליבון אבל בכלי חרס שאין לה תקנה אינו מחמיר בצונן ומכ"ש לאחר מעל"ע דהוי נטל"פ אקמוהו אדינא עיי"ש ועי' בספר דברי יוסף סי' תקצ"ב מ"ש בזה וסיים דלדידן אסור להשתמש בשום דבר לח בכל כלי שנאסר אפי' של מתכות ואף דלא בלע רק לאחר מעל"ע ואז הוי נטל"פ הא לדידן גם נטל"פ אסור לכתחלה עיי"ש:

(נג) שאינו נהנה מגוף האיסור. עפת"ש מ"ש מתשו' חתם סיפר דמותר למכור קדירה הבלוע מבב"ח לעכו"ם ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג לעיל סי' פ"ז בשפ"ד ס"ק י"ח שהתפלא על הח"ס בזה שכ' שאין דבר זה בפשיטות כ"כ להתיר כי הלא דין זה תלוי בפלוגתת הפוסקים אי אמרינן בבב"ח דגוף הכלי נ"נ דלהפוסקים דס"ל בבב"ח דגוף הכלי נ"נ א"כ הו"ל הקדירה כמו הבב"ח עצמו ואסור למכרה לעכו"ם כמו הבב"ח עצמי עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' ק"ט שהאריך בזה וסיים וכן אנו מורים להלכה למעשה דאסור למכרו לעכו"ם אא"כ יש הפסד מרובה או שאר צדדים להתיר אז יש להתיר עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' קפ"ט שנשאל ג"כ בענין זה ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ק"ז ובפיה"ק סק"כ שהאריך בזה והביא כמה דעות הפוסקים האיסרין והמתירין בזה ולדינא העלה דהעיקר כדעת המתירין למכרו לנכרי וכן אם בישל בו א"צ להשליך דמי הקדירה לנהר עיי"ש וכ"כ בס' משמרת שלום במ"ז סק"ד (בא"ד ג') בשם הגאון מבערזאן נ"י לדינא עיי"ש ועי' בספר שדי חמד חלק אסיפות דינים מערכת בב"ח סי' מ' מ"ש בזה מספר פורת יוסף:

ועיין בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' נ"א שנשאל בכלי חדש שנבלע בה איסור אם מותר למכור הכלי לעכו"ם אחר שנעשה אינו ב"י אם יש לחוש שמא חזור וימכרנה לישראל דאינו ניכר שכבר נשתמש בו ויש לחוש שיחזור וימכרנה ישראל או נימא כיון שהיא אינו ב"י ואין אסור להשתמש בה רק מדרבנן אמרינן וכל כולי האי בדרבנן לא חיישינן שיחזור וימכרנה לישראל ועיי"ש במה שהאריך בזה העלה דאפי' באיסור דרבנן אסור למכור לנכרי מהאי חששא שמא יחזור וימכרנה ישראל וממילא נשמע דכלי שאינו ב"י ג"כ אסור למכור לו כשאינו ניכר שנשתמש בו או שנבלע בו איסור אמנם אם הי' תרתי למעליותא שנבלע בה רק איסור רבנן והוא אינו ב"י בתרתי דרבנן אפשר שיש לצדד להקל והמקיל בזה בהפ"מ ב''י דלית להו תקנה בהגעלה שבלועים מאיסור דרבנן ואינו ב"י למכרם לעכו"ם גם כשהוא באופן שיש לחוש שמא יחזור וימכרנה לישראל לא הפסיד עיי"ש [ובכן צריכין לידע דכל מש"ל מהח"ס ושאר אחרונים להקל בכלי שנבלע בב"ח למכרה לנכרי מיירי בע"כ בכלי ישינה באופן שניכר שכבר נשתמש בה ואין חשש שמא יחזור וימכרנה לישראל אבל אם היא חדשה וא"א להכיר אין להתיר אפי' בב"ח דרבנן אלא כשהוא אינו ב"י ובהפ"מ שאין לו תקנה בהגעלה כנזכר]:

(נד) נהנה מגוף האיסור. עמ"א סי' ת"נ ס"ק י"ב שכתב ממשמעות הת"ח דאפי' לצורך עכו"ם אסיר לבשל בקדירה זו דכשהעכו"ם נהנה ממנו נחשב כאלו ישראל נהנה ממנו עיי"ש וכ"כ בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"א דקדירה של בשר שנאסר מחלב אסור לבשל בה שום תבשיל אפי' לעכו"ם אבל כף של בשר שנאסר מחלב אפשר לומר דשרי להגיס בה קדירה של עכו"ם אבל באין צורך יש להחמיר גם בכף בזה שלא להגיס בה שום מאכל לעכו"ם עכ"ד ועי' במנחת שי שם מ"ש בביאור דברי הפרמ"ג בזה וכתב דהטעם דשרי לצורך להגיס בכף בזה קדירה של עכו"ם משום דלא ימלט שלא יהי' בהקדירה ששים כנגד הכף ולא ירגיש העכו"ם טעם בב"ח כלל ולא יהנה ממנו אך היכא דאפשר יש למנוע שלא להגיס גם בכף כזה דיש לחוש דלמא יאורע לפעמים שיגיס קדירה קטנה שאין בה ששים נגד הכף עיי"ש אבל המעיין בלשון הפרמ"ג שם יראה שאין הלשון סובל פירושו וקשה להעמיס דבריו בכוונת הפרמ"ג ועי' בס' גנזי יוסף על הפרמ"ג שם ס"ק ט"ו מ"ש בביאור דברי הפרמ"ג וכ' דאפשר דאפי' באין הקדירה ב"י דעתו לאסור לבשל בה אפי' לצורך עכו"ם ואפי' כדי להאכיל המאכל לעכו"ם בחנם אסור לבשל בה ועיי"ש עוד שכ' טעם למ"ש דאפי' אם מוכר המאכל לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו אסור בזה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ז ס"ק פ"ה מ"ש עוד מזה):

סעיף ד (נה) אם אין הכף כן יומו. עי' בתשו' התשב"ץ בחוט המשולש (להמהר"ש דוראן ז"ל) סי' ל"ו וסי' מ"ד בעובדא בכף חולבות שאינו ב"י לאחר שהוציאו מחמאה צוננת שהי' בכלי תחבוהו לכלי של בשר ולא הי' הכף מקונח וכ' שיש להתיר דאנן סהדי דמן הסתם לא הי' מדובק בהכף כ"כ חמאה אלא מיעוט מן המיעוט נגד התבשיל שבקדירה ובודאי יש ששים בתבשיל נגד הבעין שהי' דבוק טל הכף עיי"ש ועי' מזה בשו"ת חסד לאברהם הספרדי חיו"ד סי' ז' באריכות ועי' בס' חמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות י' שמעורר בכף שאינו ב"י מתבשיל רותת רק שנתלחלח מחלב צונן קר שתחבוהו לקדירה של בשר רותח לכאורה י"ל דהחלב הוי איסור דבוק ויצטרך בהכף לבדו ס' נגד החלב ואם לאו יצטרך בהקדירה ס' נגד כל הכף אע"פ שהוא אינו ב"י וציין לדברי הש"ך להלן סי' ק"ג ס"ק ט"ז שכ' בשם הת"ח מהאו"ה דהיכא שיש ממשות בעין על הכלי אז גם הטעם שבכלי אף שאינו ב"י ניתן טעם לשבת והוי הכל טעם הבא מן הממש אמנם לדינא הביא מדברי הש"ך בסי' ס"ט ס"ק ל"ה דבכה"ג לא אמרינן איסור דבוק כיון דמיד נמס החלב ונתערב בתוך הקדירה וסגי שיהי' בהקדירה ס' נגד הלחות עיי"ש:

(נו) אסור לכתחלה עי' בהגהות חכמת שלמה שכתב דכל זה הוא דוקא אם הי' עכ"פ אחד מהם ב"י כמ"ש המחבר דבזה אסור לכתחלה להשתמש בו כיון שעכ"פ יש טעם א' תחוב רק שטעם השני קלוש אבל אם שניהם אינם ב"י שאז שני הטעמים קלושים