דרכי תשובה - ד קא

כולו ולפ"ז בעובדא שלפנינו שהמעשה הי' שהוציאו הכף ריקן מהקדירה ראשונה א"כ לא נעשה כל הבלוע שבכף נבילה רק חלק רביעית חלב מהכף זה נאסר לכן גם אם תחב מתחלה בהקדירה של שני קוואר"ט מ"מ אינו נאסר רק הבלוע חלב שיש בו ונגד הבלוע חלב שבכף שהוא רביעית הכף יש ששים גם בקדירה של חצי קוואר"ט לכן מכ"מ השני קדירות מותרים והודו לו הבד"צ שטעו עכ"ד אמנם תמהתי איך פשוט לי' הדבר להקל והבד"צ שהי' מופלגי תורה הודו לו שטעו כאלו הדבר הוא בהחלט דכשהוציא הכף ריקן מן הקדירה אין עליו דין כלי ראשון הלא החוו"ד סוף סי' צ"ב השיג על הט"ז ופסק דאפי' הוציא ריקן יש עליו עדיין דין כלי ראשון והפרמ"ג שם הניח בצ"ע לדינא וכמש"ל סוף סי' צ"ב (ס"ק קצ"ט) וכן כתבתי לעיל (ס"ק ל"ז) מהגאון מהרש"ק בהגהות חכמת שלמה דפשיטא לי' שעכ"פ לענין הבלוע לבד אמרינן דגם כשהוציא ריקן מכ"ר יש לו דין כ"ר וה"נ הרי לענין הכף עצמו יש חשש דכהשוציא מן הקדירה והוא לח מרוטב הוא בולע ברגע קודם שנתקרר וצ"ע:

(מה) כל זמן שהיא ב"י. כתב במ"ז סק"ד מזה מוכח דאם היא אינה ב"י אף שנאסרה מחמת בב"ח אפ"ה נטל"פ שרי ואם בישלו בה דיעבד מותר המאכל ואף דמי הקדירה א"צ להשליך ודלא כדעת הכו"פ שכתב דבב"ח כל שנעשה בב"ח לא מהני נטל"פ ואסור אף שלא כדה"נ דז"א עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק מ"ח):

(מו) שהיא ב"י. ע' בס' דלתי תשובה ס"ק ל"ו שכ' דבע"כ כל זה מיירי שהוא בת יומו מכלי ראשון אבל אם הכלי הוא ב"י רק מכלי שני אע"פ דנוהגין להחמיר שלא בהפ"מ כמ"ש בט"ז להלן סי' ק"ה סק"ד מ"מ בדין זה אין להחמיר כיון דכל עיקר איסור שבזה הוא רק מטעם מנהג וכיון שכבר כתב הרמ"א ריש סי' זה דכל זה הוא אם הוא ב"י מכלי ראשון ממילא שבכל הדינים שבסי' זה שנוהגין להחמיר בזה ובכיוצא בזה הוא רק אם הוא ב''י מכלי ראשון אבל אין לנו להוסיף בזה להחמיר גם בהי' ב"י מכלי שני עיי"ש:

(מז) בת יומא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' אינה ב"י משעה שבישל בה חלב וכו' וע' במנח"י כלל פ"ה ס"ק י"ד ובכרתי סק"י ובלחם הפנים סק"י ובחכמת אדם כלל מ"ו ריש סעי' ח' שכתבו כן לדינא כהש"ך ודלא כהב"ח אכן בדגמי"ר תניינא כתב דיש מקום לקיים דברי הב"ח בזה עיי"ש וע' בשו"ת גאוני בתראי סי' ל"ח שהב"ח בעצמו ביאור דבריו בזה ומתרץ מה שהקשו עליו חכמי דורו בדין זה עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ו שנותן פנים מסבירות לדעת הב"ח והשיג על הש"ך בזה ועיי"ש בחידושים סק"ט ועי' בס' בית מאיר שפסק דבמקום הפ"מ יש לסמוך על הב"ח דאם אינה ב"י משעה שבישל בה חלב אף שהוא ב"י משעת תחיבה לבשר מותר עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שמצדד ג"כ להקל בהפ"מ לסמוך על דברי הב"ח בזה אך בסיף סיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' במשמרת שלום בשפ"ד סק"ו (בא"ד ז') שכתב דבע"כ כל מ"ש המחברים לסמוך ע"ד הב"ח להקל בזה מיירי דוקא כשהי' ס' נגד הכף חולבית בבשר הא' דבזה מה שיצא מהכף חלב הרי הוא נתבשל ומה שנשאר בכף כיון דבעת כשתחבו אותו שוב לבשר הוא לאחר מעל"ע משימש החלב הוא נטל"פ אבל בלא הי' ס' מקודם נגד הכף לכ"ע אף בהפ"מ בעינן שלא יהי' ב"י מתחיבה זו ולא מהני מה שהוא אינו ב"י משעת החלב וכמבואר כל זה מדברי החוו"ד והבית מאיר וחידושי הגרעק"א ז"ל עיי"ש:

ועיין בשפ"ד סק"י מ"ש בענין זה ולדינא העלה שיש חילוק בין אם תחבו למין החיבה הא' או למין שהי' הכף מתחלה ע"ד משל אם הי' הכף של בשר ותחבו לחלב ובתוך מעל"ע של חלב תחבו לבכר פשיטא דאסור הבשר בהנאה מן התורה וכל ספיקותיו לחומרא דחנ"נ מה"ת משא"כ אם תחבו לחלב בזה יש להקל דהואיל והוא אחר מעל"ע לבשר נהי שהחלב הא' שבכף נ"נ מ"מ חלב שני' אין בו רק דין שאר איסורין א"כ מותר החלב שני' בהנאה ובמקום הפ"מ וצורך גדול יש להקל עוד דאם נתערב זה החלב עם שאר תבשיל דבלח לא אמרינן בהפ"מ חנ"נ בשאר איסורין וכן יש להקל בספיקו כגון אם יש ספק אם נפל מחלב זה לתבשיל אחר הולכין בספיקו להקל דמן התורה מין במינו חד בתרי בטל עי"ש ועי' בקונט' אוהל מועד ש"א סי' פ' בעובדא שעמדו ב' קדירות על הכירה א' של בשר וא' של חלב וב' כפות ב"י א' של בשר וא' של חלב ותחבו זה לזה וספק שמא תחב הכף של בשר לתוך החלב והכף של חלב לתוך הבשר ואחר כך לאחר מעת לעת משימש הראשון ותוך מעת לעת מתחיבה האחרונה תחבו הכף שתחבו אז לתוך הבשר והי' ספק אם הוא של בשר או של חלב ג"כ לתוך בשר וכתב דהתבשיל הב' בודאי יש להתיר משום דהוי רק ספיקא דרבנן ולקולא דהא כתב בשפ"ד סק"י דהיכא דתחב כף בשר לתוך חלב ולאחר מעל"ע מחלב תחבו פעם ב' לחלב לא נ"נ רק מדרבנן דטעם הבשר כבר נפגם וא"כ הכא יש להתיר התבשיל הב' מכח ספיקא דרבנן דשמא גם בפעם הא' תחב הכף של בשר לתוך הבשר ואין כאן איסור כלל ועיי"ש במה שהעיר עוד בזה ועיי"ש בסי' שאח"ז מה שהאריך בזה ופלפל בפלוגת הב"ח והש"ך הנ"ל ולדינא העלה בדבר השאלה הנ"ל שיש חילוק בזה בין אם הי' ששים בתחיבה הראשונה נגד הכף או לאו דכשלא הי' ששים בתחיבה הראשונה אין מקום ספק כלל דאף לשיטת הב"ח אוסר מה"ת משום דהטעם שיצא חזר אל הכף ונעשה ב"י וגם נאסר התערובות מבב"ח דרך בישול ונבלע בתוך הכף ושוב כל א' הוי איסור מחמת עצמו ואוסר אח"כ אף כשנפרדו אכן כשהי' ששים בתחיבה ראשונה נגד הכף הזה תלוי בפלוגת הב"ח והש"ך והפרמ"ג מחליט כהש"ך לאסור אף בהפ"מ והחוו"ד מקיל וגם בחידושי הגרעק"א מקיל ועכ"פ בנ"ד בספק יש להקל ולסמוך על הב"ח עיי"ש באריכות:

(מח) הכל אסור בהנאה. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש שעל דכרי המקור חיים יש לפקפק עי' בס' מגן האלף (הנדפס כעת עם המקור חיים) סק"ט שהשיב ג"כ ע"ד המקור חיים בזה ודעתו להחמיר בזה גם בשאר איסור הנאה כמו בחמץ בפסח עיי"ש איברא כי בחוו"ד כאן בחידושים סק"י הסכים להלכה לדברי הט"ז דבב"ח שנאסר אסיר ליתנו לפני הכלב אפי' אינו שלו ולא הזכיר כלל מדבריו במקור חיים שם ועי' בס' שדי חמד בפאת השדה חלק הכללים מערכת האלף סי' ל"ח שעמד שם חכם א' בסתירת דברי החוו"ד לדברי המקור חיים והגאון הנ"ל ז"ל מתרץ כי הנה בחוו"ד כאן לא הזכיר בהמת הפקר כלל רק שאסור ליתנו לפני כלב וא"כ יש לומר דמה שכתב במקור חיים דבשאר איסור הנאה מותר היינו דוקא לבהמת הפקר דכיון שאין לה בעלים ואין מי שיחזיק לו טובה על זה אין איסור דזה לא מקרי הנאה אבל לבהמה שיש לה בעלים שיחזיקו לו טובה ע"ז אף אם אינו מאכילה לפני בעלי' ג"כ אסור דכיון שיש לה בעלים שיוודע לבעלים שהוא האכילה ויחזיק לו טובה עיי"ש ועי' בס' יד דוד על סדר מועד בפסחים דף כ"ב ע"א שהביא מתשו' התשב"ץ חלק ג' סי' רצ"ג שכל דבר הנאסר בהנאה אסור ליתן אפי' לכלב של הפקר ושכן כתב בירושלמי והביא כן גם מהכנה"ג לעיל סי' כ"ט בהגהות הטור אות י"ד עיי"ש ועי' בכנה"ג לעיל סי' פ"ז בהגהות ב"י אות י' ועי' בפרמ"ג בפתיחה שכ' דנראה דה"ה לשאר בהמה וחיה אסור ליתנו עיי"ש ועי' מזה בפרמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח ובס' שבילי דוד בפתיחה להלכ' בב"ח ובס' דברי יוסף סי' תקס"ו אות ג' מ"ש ע"ד בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה עוד בס' חקרי לב חלק א' מיו"ד סוף סי' מ"ו ובס' יד דוד על היו"ד לעיל סי' פ"ז בהגהות הטור אות ה' במוסגר:

ומ"ש הבאה"ט מהגהות אשר"י שישליך דמי הקדירה לנהר והת"ח חולק עליו עי' בהגהות צבי לצדיק דאפי' לדעת הא"ז שצריך להשליך דמי הנאה לנהר תמיה אמאי צריך להשליך דמי כל הקדירה הא הקדירה לא נאסרה בהנאה שהרי מותר לתת בה פירות רק הבלועה אסורה בהנאה וא"כ סגי להשליך דמי הבלועה ואין זה אלא משהו בעלמא עיי"ש איברא כי גם במנח"י כלל פ"ה ס"ק י"ז כתב שראוי להחמיר כדעת המהרש"ל שהשיג על הת"ח והוצרך השלכת הנאה לים המלח כיון שנהנה שכשהקדירה ישינה אין נבלע עתה מתבשיל זו עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק י"א וכתב דלפ"ז קדירה שבישל בה כמה פעמים מים וירקות ואח"כ בשר ואח"כ חלב לכ"ע אין צריך להשליך הנאה לים המלח דבודאי אין המים והירקות הבלועים בהקדירה אסורים בהנאה איברא דהמקיל בזה בלא"ה אין לגעור בו עיי"ש ומדבריו נראה ג"כ דסגי להשליך רק דמי הנאת הבלועה ולא יותר ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' ק"ט:

(מט) אסור