דרכי תשובה - ד ק

תחבו עוד לקדירה אחרת חלב ונשפך וא"י אם הי' ס' אין להקל ולומר דמה"ת הוי כהגעלה והכף נעשה חולב ומדרבנן הוא דאסור משום לא פלוג והוי דינו כדין ספק איסור דרבנן דלקמן סי' צ"ח בנשפך במינו דז"א ואין להקל. ועוד נראה דאם תחבו הכף אח"כ לקדירה של בשר ונשפך ואינו ידוע אם הי' ס' לא אמרינן כיון דכל מה דקיי"ל בזה שהכף נ"נ הוא רק לענין הבלוע בשר שבתוכו וא"כ הוי מין במינו ברובא בטל וכדין מין במינו ונשפך דלהלן שם דז"א דאמרינן דהכף בלע חלב והחלב נ"נ והו"ל מין באינו מינו עם הבשר שבקדירה ואסור בנשפך עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות ז' מ"ש בביאור דברי המ"ז בזה וכתב שם באות שאח"ז דלפי דברי המ"ז הנזכר ה"ה ביש ספק אחר כגון שהכף של בשר הוא ספק ב"י דאין להקל ולומר דמה"ת הרי נגעל הכף בחלב הא' ותו הוי ספיקא דרבנן שמא הכף אינו ב"י וזה דלא כמ"ש בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' קפ"ט בעובדא שלקחו כף עץ חולבת ושפתו בו כמה קדירות של בשר במקצת הי' ס' נגד הכף ובמקצת לא הי' ס' וגוף הכף הי' ספק ב"י וכתב דיש להתיר דהא מה"ת יש ס"ס דלמא נתחב תחלה לקדירה שהי' בה ששים נגד הכף ואז נעשה הגעלה ואף דמדרבנן אסור דלא הוי כהגעלה הא עכ"פ לא אסור אלא מדרבנן ובדרבנן סמכינן על ספק א' שמא הוא אינו ב"י עיי"ש דהא לדברי הפרמ"ג גם בודאי תחבוהו לקדירה שהי' בה ששים נגד הכף ואח"כ להפחות מס' אין להתיר הקדירה הב' וכמו שלא רצה הפרמ"ג להתיר בספק אם הי' בקדירה הב' ששים דמספק זה שמא הוי כהגעלה אין להקל כלל משום לא פלוג וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם בעיקר היסוד שהחליט הפרמ"ג בדין הראשון דאין לחשוב לספק שמא נגעל הכף בחלב הא' ותו הוי ספיקא דרבנן עיין בספר זכרון אברהם (מהגאון ר' אבלי הכהן ז"ל) שהתפלא על הפרמ"ג בזה למה החמיר כ"כ דהא על כל פנים מידי ספיקא לא נפקא והוי ס"ס מעליא עיין שם ולדבריו גם דברי הגאון בעל שו"מ הנ"ל שפיר יצדקו ויש לו תנא דמסייע וצ"ע וכה ראיתי בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה בסוף הספר שהביא שם עובדא שבא לפניו דלאחר שעירו הרוטב מהבשר ונשאר בהקדירה מעט בשר ותבלין ונמצא שהי' מונח בהקדירה כף קטן של חלב ב"י באופן שא"א לתלות שנפל שם אח"כ רק שבודאי הי' שם מתחלה ובעת שהי' הקדירה מלאה הי' בהקדירה ששים נגד הכף רק אח"כ כשיעירו הרוטב לא הי' ששים בהנשאר והורה להתיר כיון שהכף הי' מונח שם בכל משך הבישול הוי הגעלה מעליא עיי"ש ולפענ"ד נראה שלא הורה יפה בזה ואם הי' בא עובדא כזו לפני לא הייתי מתירו דאפי' בצירוף עוד ספק דעת הפרמ"ג להחמיר שלא לסמוך דהוי הגעלה ואם כי יש חולקין עליו מ"מ עכ"פ בנ"ד דבודאי לא הי' ס' אח"כ בודאי דאין לסמוך על היתר זה דהוי הגעלה שהוא נגד דעת כמה גדולי המורים וכנזכר (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ס"ד בד"ה וכתב במ"ז):

(מא) הכף אסור. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלדעת הרב להלן סי' צ"ה אפי' לא הי' בקדירה אלא מים וכו' הכף אסור ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ב' ובאורח מישור סק"א ובחידושי הגרעק"א ז"ל שתמהו על הש"ך בזה דהא ביש ס' גם להרמ"א הכף מותר עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ו סעי' ט' שכתב שכן הוא מדינא דאם בישל ירקות או מים בקדירה של בשר ב"י ותחב בו כף חולבות ב"י דאם יש ס' בירקות נגד הכף גם הכף מותר שהכף לא קבלה טעם בשר אלא מנ"ט בר נ"ט אך סיים אפשר דמצד המנהג יש לאסור הכף עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בביאורים סק"ה דכוונת הש"ך הוא ע"פ המנהג שכתב הרמ"א שם דנוהגין לאסור הכלי שאב"י גם ביש ס' אסור עיי"ש ועשפ"ד סק"ח מ"ש בביאור דברי הש"ך בזה והעלה דאם נתן כף בשר ב"י בקדירה רותחת דכ"ר של מים והקדירה הי' ב"י מחלב או להיפך יש חילוק בין אם הי' הכף קר או רותח שהיס"ב שאם הי' הכף צונן ולא שהה בקדירה רק שהוציאו תיכף עד שלא נתחמם שיהי' היס"ב בהכף כשהוציאו לחוץ אז הכל שרי אף הכף דאף אם מפליט ומבליע בשעה שהי' בתוך הקדירה לא איכפת דנ"ט בר נ"ט דהיתרא הוא וגם גוף הכף אין בו כח לאסור אח"כ כיון שלא הי' היס"ב כשהוציאו לחוץ אבל אם שהה הכף בהקדירה עד שהי' היס"ב אזי כשהוציאו לחוץ נאסר הכף מספק דיש לומר שזה דומה לכזית בשר שנפל לתוך יורה חלב דהחלב מותר וכי מעליהו קצת מהחלב נאסר המעט חלב שעל הבשר שחוץ לקדירה עיי"ש:

ועיי"ש עוד בשפ"ד שכ' דכ"ז כשהוציאו ריקן אבל אם הוציא הכף עם מים יש לעיין כי להלן סי' ק"ז משמע דאף שאין היס"ב בכף אסור בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק י"ד שכתב ע"ד ספיקו של הפרמ"ג לגבי מאכל שהוציאו עם הכף היכא שהכף הוא צונן אם דין כלי ראשון יש לו כנ"ל דמסתימת הפוסקים נראה דכל שהוציא מאכל עם הכף אף אם הוציאו מיד דבודאי לא נתחמם הכף ואפי' הוא של עץ דאין דרכו להתחמם הרבה אפ"ה כיון שהי' התבשיל עם הכף הזה בתוך הכלי ראשון וא"א שלא נתחמם אז הכף ג"כ קצת בתוך הכלי ראשון ע"כ גם אחר שהוציאו מהכלי ראשון אין דינו ככלי שני עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ו סעי' ח' שכתב בפשיטות דאם לקח עתה עם הכף מאכל מהקדירה זו והחזיר המאכל לקדירה צריך ס' נגד כל המאכל שהכף יש לו דין כלי ראשון וא"כ נעשה המאכל נבילה בתוך הכף עיי"ש:

(מב) אסור. עבאה"ט ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל' שכ' דאם לקחו בכף של חלב שומן ונתנו בתבשיל של ירקות המתבשלים בקדירה של בשר אע"פ שיש ששים בקדירה נגד הכף וגם נגד השומן ואפי' הי' הכף אינו ב"י אפ"ה הכף אסור משום שהאיסור דבוק בה וממהרת לבלוע בהכף ואין לומר דהשומן נמס בתבשיל דז"א דאינו נמס כל כך מהרה כמו מלח מן הבשר דלעיל סי' ס"ט דשומן אינו ממהר להיות נמס כ"כ ויש שהות לבלוע עוד קודם שנמס עיי"ש:

(מג) בין עם בשר. עש"ך סק"ח דאפי' שאר דברים אסור להשתמש בכף זה וכתב בשפ"ד וראוי שתדע דאם תחבו כף זה לשאר דברים נראה דהמאכל מותר בהנאה עכ"פ דאינו מרויח מהטעם הבלוע בו מבב"ח וכ"כ באו"ה וכו' אך קשה שאו"ה סותר א"ע דבכלל ל"ה כתב להדיא דאסור אף בהנאה עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג מ"ש בזה:

(מד) לפי שהיא בלועה מבשר בחלב. עי' בשו"ת ברכת יעקב חיו"ד סי' ו' שכתב שבפעם א' ישב לפני בד"צ מופלגי תורה ובא לפניהם שאלה שתחבו כף חולבות בשני קדירות של בשר בזה אחר זה קדירה א' הי' מחזקת ב' קוואר"ט באופן שהי' בה ס' נגד הכף והקדירה הב' לא הי' בה ס' כנגד הכף שלא היתה מחזקת רק חצי קוואר"ט והכף נשתמש באותו יום עם קאפפ"ע מעורב בחלב והחלב הי' חלק רביעית מהקאפפ"ע והורו הב"ד מאחר שהיתר בהיתר אין המדומע אוסר אלא לפי חשבון וא"כ הרי אין כאן בליעת חלב בהכף אלא חלק רביעית מהכף לכן אם נתחב הכף חולבות בהקדירה של חצי קוואר"ט בראשונה הקדירה זו בודאי כשר כי נגד חלק רביעית מהכף שיש בו חלב אף בחצי קוואר"ט יש ששים והקדירה הב' ממילא שרי כי בשני קוואר"ט לעולם יש ס' כנגד כף אפי' הוא מובלע כולו בחלב נבילה אכן אם תחבו תחלה בהקדירה של שני קוואר"ט נמצא דהקדירה זו בודאי כשירה כיון שיש בה ס' כנגד כל הכף אבל הקדירה בת חצי קוואר"ט שתחבו בו אח"כ אסורה משום דכיון דהכף נעשה כולו נבילה בתחיבת הקדירה הראשונה וצריכין בהקדירה הב' ס' נגד כל הכף ובחצי קוואר"ט ליכא ס' כנגד כולו והוא אמר להם שטעות הוא בידם דאף אם נתחב הכף תחלה בקדירה של שני קוואר"ט ואח"כ בהקדירה של חצי קוואר"ט נמי השני קדירות מותרים דהא באמת צריכין להבן מ"ש המחבר דגם אם יש ס' הכף אסור בין עם בשר בין עם חלב משום דמה שבלע הכף מהקדירה שיש בה ששים נ"נ הא קשה מתי נעשה הבלוע שבכף נבילה דהא בעודנה הכף בהקדירה ליכא למימר דנ"נ כיון שהבלוע שנכנס בהכף הוא מקושר עם המאכל שבקדירה ובהמאכל יש ששים וא"ל דנ"נ בזמן שהוציא הכף ריקן מן הקדירה דהא דעת הט"ז לעיל סוף סי' צ"ב דכשהוציאו הכף ריקן מן הקדירה אין על הכף דין כלי ראשון רק דין כלי שני ובלוע שבכלי שני בודאי לכ"ע לא נ"נ אלא דבע"כ צ"ל דמ"ש המחבר כאן שהכף נ"נ מיירי שהוציא הכף עם רוטב או עם מאכל שבקדירה דאז הוי על הכף דיו כלי ראשון דאז שפיר נעשה הבלוע שנכנס בהכף נבילה לכן נאסר כל הכף ובעינן ס' כנגד