דרכי תשובה - ג צח

צריכין לזהר להדיח היטב בהדחה אחרונה עד שיצאו המים זכים בלא מראה דם ויעבור כל לחלוחית המים המעורב בדם עיי"ש. וכ' הרב מהרשג"פ ז"ל בקיצור ש"ע שלו סי' ל"ו סעי' י"ב וז"ל ואשה יראת ה' יש לה להשגיח בעצמה על הדחת הבשר כי לפעמים המשרתת אשר בכתף תשא את המים תצמצם ויכולין לבא ח"ו עי"ז לאיסור דם עכ"ל:

(קכא) פעמים. עי' בהגהות אמרי צריך שכ' שבהגהות חדשות יש גירסא במי"ם (ולא פעמי"ם) ולפי גירסא זו צ"ל מה דמסיים המחבר וצריך לשטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה כלומר בין רחיצת בשר זה ובין רחיצת בשר אחר עכ"ד:

(קכב) וישטוף הכלי. כתב בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ב וז"ל יש מקומות שנהגו שכלי שמדיחין בו הבשר לאחר המליחה אין משתמשין בו כלל והרלנ"ח בתשובותיו סימן ל"א הראה פנים להמנהג ומ"מ כ' דהיינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אפי' נשתמש בו רותח אפי' בבן יומו מותר וכו' עכ"ל:

(קכג) או ישים המים תוך הכלי ואח"כ יניח בו הבשר. כ' בכנפי יונה דפשוט הוא דכל זה היכא דלית לי' מים מרובים שישטוף הבשר תחלה בחוץ בזה הוא דכתבו לעשות כן שישים המים תחלה בתוך הכלי וכו' ועכ"פ ידיחנה ג"פ בתוך הכלי אבל אם יש לו מים מריבים בודאי יותר טוב שישטיפנה בחוץ תחלה. וכתב שם דפשוט הוא דמ"מ אף אה מדיח כמה הדחות בידו מבחוץ לא מהני וצריך בע"כ להדיחו ג"כ ג"פ בתוך הכלי דיקא ועיי"ש במה שקורא תגר על המנהג שנהגו הנשים להדיח כל בשר ג' הדחות בידם ואינם מניחין אח"כ הבשר בכלי מים להדיחו בתוך הכלי שאינו נכון כי מלת הדחה אינו אלא בכלי וכן הוא באמת שאין קלוח המים עולה בין חתיכת הבשר ובקעיו ומכ"ש במקום תפיסת היד לכן צריך לזהר כשא"א לו להדיחו בכלי רק בידו בדרך שטיפה באויר שעכ"פ יהפוך הבשר בידו אנה ואנה כדי שיתפתחו כל בקעיו וגם יעלה המים במקום תפיסת ידיו עיי"ש והנה בס' שבילי דוד אות ח' כתב דעכשיו המנהג רק לשטפו ג"פ באויר בלא שפשוף עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"א שכ' דעתה המנהג ששוטפין הבשר במים באויר ואח"כ מניחין בכלי ומדיחין יפה וחוזרין שוטפין במים באויר והוא הדחה המעולה עיי"ש:

(קכד) להדיח הבשר במי פירות. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט שהט"ז והש"ך חולקין על הרמ"א עי' בישועות יעקב או"ח סי' קנ"ח ס"ק ו' שכ' לדחות דברי הט"ז והש"ך שבחנם השיגו על הרמ"א בזה עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה אות מ' ערך מליחה אות ב' שהביאו וכ' שאין דבריו כדאי לדחות דברי הט"ז והש"ך בזה עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ק"מ ובספרו תשו' בעי חיי חיו"ד סי' ק"י מ"ש בזה והעלה לדינא להחמיר ולאסור אף בדיעבד בין בהדחה הראשונה בין בהדחה אחרונה ואם נתבשלה החתיכה עם שאר בשר צריך בקדירה ס' כנגדו עיי"ש באריכות ועי' במנחת יעקב כלל ט"ו ס"ק נ"ד ובראש אפרים בקונט' הראיות לסי' ל"ו אות י"ז מ"ש בזה ועי' במ"ז ס"ק י"ז ובפתיחה להלכ' מליחה שכתב דלטעם דם בעין ג"כ אסור להדיח הדחה ראשונה במי פירות דנהי דלטעם זה לא בעינן לרכך עכ"פ א"צ שיהי' מטרשי לי' עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק ל"א ובכו"פ ס"ק י"ט שכתב דלכתחלה יש לזהר בין בהדחה ראשונה ובין בהדחה אחרונה שלא להדיח במי פירות אבל בדיעבד שפיר דמי עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק ל"ג וביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ט לדינא עיי"ש ועי' בלב ארי' חולין דף ל"ג ע"א (בתוס' בד"ה ונאכלים) מ"ש בזה והעלה לחלק בין מעיים ובין שאר בשר דבבני מעיים יש להקל אבל בשאר בשר לא מהני אף בדיעבד הדחה ראשונה במי פירות דשאר משקים מטרשי לי' עיי"ש (וע"ל סימן ע"ה ס"ק י"ב) ועי' בס' בית יהודה (מהגאון מו"ה יהודה לאנדא ז"ל) מ"ש בזה והעלה דעכ"פ גרע מהדחה מועטת ולא עדיף ממנה ע"כ אם עדיין לא נמלחה בודאי צריך לחזור ולהדיחה ובדיעבד כשכבר נמלחה יש לה דין חתיכה שלא הודחה בראשונה רק הדחה מועטת הנ"ל בסעי' ב' וכ"ז לענין הדחה ראשונה אבל בהדחה אחרונה בודאי מהני בדיעבד עיי"ש ועי' בשו"ת מגן האלף סי' ל"ד מה שהאריך בזה ולדינא העלה דהעיקר כדעת הפר"ח דלכתחלה יש לזהר בהדחה ראשונה אבל בדיעבד מותר ועיי"ש עוד שנסתפק לדעת המחמירים בהדחה ראשונה במי פירות אפי' בדיעבד אם אירע שהדיחו במי פירות אם מהני להדיחו שנית קודם המליחה במים כדינא ונימא דהדחת מים אחר הדחת מי פירות מהני ופועל לרכך הדם ויהי' מותר לבשל אח"כ לכתחילה או דלמא אינו מתרכך שוב גם אם מדיחו היטב במים אח"כ ואסור לבשל לכתחלה דכיון שיש לו היתר לצלי לא מקרי הפ"מ עיי"ש אמנם יעוין בדברינו לעיל (ס"ק צ"ו) שהבאתי מדברי הרב ערוך השלחן דעכשיו בזמה"ז שאין אנו בקיאין לצלות בשר שיהי' ראוי לאכילה כ"כ בכ"מ דאמרינן דאין לו היתר רק לצלי מקרי הפ"מ ומותר גם לבישול עיי"ש:

ועיין בחוו"ד בביאורים סק"ט שמבואר מדבריו דכל מה שנחלקו המחברים בענין הדחה ראשונה במי פירות אם מהני זה דוקא במליחה לקדירה אבל במליחה לצלי דכל עיקר הדחה הוא רק משום דם בעין לכ"ע מותר להדיח במי פירות עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת מגן האלף שם שנסתפק בזה אם ירצה להדיח במי פירות על סמך שיצלנו אח"כ אי שרי כיון דבאמת לפי דעת הרשב"א והר"ן מוכח דאפי' לצלי אסור להדיח הדחה ראשונה במי פירות משום דמטרשי להבשר ואין כח להאש לשאוב הדם ובפרט שיש לחוש שמא ישכח ויבשלנה ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דמותר אף לכתחלה להדיחו במי פירות על סמך שיצלנו כיון דאף אם ישכח ויבשלנה יהא מותר בדיעבד וכל שבדיעבד מותר לא חיישינן שמא ישכח עיי"ש באורך ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ל"ו שהעלה דכל מ"ש להקל בהדיח הדחה קמייתא במי פירות הוא רק באם מלח הבשר מכל צד היטב אז מותר בדיעבד דאמרינן דיפה כח המלח שמלחו מכל צד להוציא הדם גם כשנתקשה קצת ע"י המי פירות אבל אם לא מלחו רק בצד א' אין להקל בזה גם בהפ"מ אפי' בדיעבד עיי"ש באריכות:

(קכה) במי פירות. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין הדחה ראשונה במי פירות ועי' בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' פ"ה מ"ש בזה באריכות ודע דכל זה במים שאינם מלוחים וחריפים אבל אם הי' מלוחים או חריפים ועי' בשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' ט"ו בבשר תפל שלא הודח ולא נמלח שנפל למים שעושים ממנו מלח שנקרא סערוויט"ץ והמורה התיר ע"י הדחה ומליחה כיון שהי' הפ"מ ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דאפי' בלא הפ"מ יש להתירו על ידי הדחה ומליחה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קי"א בסוף התשו' שהביא דברי השואל שכתב לו ששמע בילדותו שטעו ושרו בשר קודם מליחה במי מלח והתיר הרב ע"י הדחה ומליחה שנית וערערו עליו והגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל מבראד הסכים לדעת הרב שהורה להתירו והוא ז"ל השיב לו דלדעתו בודאי הי' המעשה לפני הגאון מהראז"מ ז"ל הנ"ל שלא הי' המי מלח חזקים דלא נחשב כרותח כגון שהי' המים רוב אבל אם הי' המלח רוב דאז דינו כחריף ואז בודאי כששהה בו כשיעור כדי שיתננו על האור יתחיל להרתיח יש לאסור ולא מהני לי' הדחה ומליחה אח"כ עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת משאת משה חלק א' חיו"ד סי' כ' שנשאל בבשר שנשרה במי הים בספינה בכלי שאינו מנוקב והעלה כיון דמי הים מלוחים ואינם ראויים לשתותן מחמת מולחן אסור עיי"ש ועי' ביד אפרים לעיל סעי' ב' בהגה שהביאו והביא מהמחב"ר שחולק עליו וכ' טעמים להתיר שאין כח במים אע"פ שהם מלוחים להפליט כמו המלח בעצמו וכו' וגם י"ל דמי הים שאינם ראויים לשתייה לאו מחמת מלחן הוא אלא שהם מרים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א להלן סוף סי' ע' ובפיה"ק שם ס"ק נ"ז מ"ש בזה וכ' לחלק בין אם רבה מים או רבה מלח דברובה מים מותר אבל ברובה מלח אסור ע"כ בשרה במי הים דשאר ימים אע"פ שהמים מלוחים מ"מ הואיל ורובה מים מותר אבל אם שרה במי ים המלח הואיל ורובה מלח אסור וה"ה בשרה