דרכי תשובה - ג צז

לסמוך בדיעבד. עבאה"ט ופת"ש מ"ש דאם לא נתבשל אף שהודח יחזור וימלחנה ועפר"ח ס"ק כ"ז מ"ש בזה ובסוף מסיים דאפשר י"ל דכל שהדיחו כבר תו לא צריך מליחה שנית עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ז שהעתיק דבריו לדינא עיי"ש ומי' בכו"פ סק"ג ובשפ"ד ס"ק כ"ו שתמהו על הפר"ח בזה והעלו דכל שלא נתבשל עדיין יחזור וימלחנה שנית עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה שהעלה דכל ששהה שיעור כ"ד מינוטי"ן והודח אין מחמירין לחזור ולמלוח שנית עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ה לדינא עיי"ש אכן ביד אפרים כתב דאין להקל להתירו בלא מליחה שנית אלא כששהה יותר מחצי שעה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תנ"ח מ"ש בזה ועי' בס' ראש פינה בפינת יקרת אות ס"א מ"ש בזה והעלה לדינא דאפי' בחתיכה קטנה שבקטנות אין להתיר בשיעור מיל בלא הדחה ומליחה שנית בלא שעת הדחק עיי"ש:

ועיין בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות מ' שעמד על המחקר בחתיכה שנמלחה ולא שהה רק מעט והודחה שהדין שכל זמן שלא נתבשלה צריך לחזור ולמניח ולשהות כשיעור עם זה המעט ששהה קודם מצטרף עתה במליחה שנית לשיעור והביא מדבדי הש"ך ס"ק י"א ושפ"ד שם לענין בשר שנקרש באמצע המליחה דאין השהיות מצטרפין דרתיחה הראשונה בטלה לה אבל דעת הפר"ח שם הוא דכל ששהה במליחה מעט הוא מצטרף להמליחה השניה ושכן הוא דעת הל"ח והבל"י וממילא דכל פלוגתהם שייך גם כאן וסיים בצ"ע עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ק"ו):

וכתב שם עוד במ"ז וביד אפרים וביד יהודה דמ"מ אף אם מחמרים בענין זה וחושבין להמ"ד צריך למלוח שנית צריך לזהר שלא ימלחנה עם בשר אחד שלא פלט דמו עדיין עיי"ש:

(קיב) לסמוך בדיעבד או אפילו לכתחלה לכבוד אורחים. וכו'. עי' בס' העמיק שאלה על השאלתות פ' ויקרא סי' ס"ח אות י"ג וסי' ע"ו אות ט' מ"ש בדין זה ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מנאוזאהרדק) מסעיף ל"ה עד סעיף מ' מה שהאריך בזה והעלה דמשורת הדין נראה אם עושין כן לכבוד שבת או לאורחים ישלכו הבשר עכ"פ למים רותחין כמ"ש הרמב"ם או שלכל הפחות ישהה במלחו ל"ו מינוטי"ן לא פחות וכ' בכן היא מורה ובא אבל למעשה כ' מה אעשה שאין המנהג כן וכל הפוסקים שם מהלכה לגמרי דברי הרמב"ם שמצריך להטיל ברותחין ואפי' כשמונח במלחו דק כשיעור צלייה אין מצריכין להטיל הבשר ברותחין עיי"ש:

(קיג) בדיעבד. ע' בשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' קט"ז שנשאל באשה שמלחה בשר ואח"כ הלכה מיד לחנות ובין כך הדיחה המשרתת את הבשר והאשה בעה"ב אומרת שהיא ספק אם שהה ביעור מליחה או לאו והשיב דאם לא נתבשל הבשר עדיין צריכין לחזור ולמלחו שנית מספק ואם כבר בישלו בלי הדחה ומליחה שנית אז יש לאסור הבשר אבל הכלים מותרים בדיעבד ועיי"ש בדגהה מבן המחבר ז"ל ועי' בהקדמת ס' נדרי זרוזין (להגאון מהרש"ק ז"ל) ח"ק ב' דף ה' שהעתיק שם תשו' א' במה שנשאל בענין זה בחתיכה שהודחה לאחר מליחה וספק אם שהה במלחו שיעור מיל או לאו והשיב לאסור דהוי ספק דרבנן באתחזק איסורא ועיקרו דאורייתא דאזלינן להחמיר וגם בלא"ה יש כאן חזקת הגוף דכמו שהיה הדם תחלה כן הוא עתה ולא יצא עדיין הדם עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בספרו טוטו"ד תליתאי סי' קל"ד וכ' שם דמה שהרב השואל סמך א"ע ע"ד הכפ"ד בסי' זה ס"ק י"א דזה לא נקרא אתחזק איסורא כיון שהדם עומד לצאת לא טוב הורה בזה דזה הוי חזקת הגוף דכמו שהי' הדם תחלה כן הוא גם עתה ולא יצא לחוץ עיי"ש איברא כי להלן כם סי' קל"ט כתב היא ז''א בעצמו שיפה הורה המורה להקל בחתיכה שהודחה וספק אם שהה כשיעור מליחה דאוקמינן הבשר על חזקתו שסופו לצאת הדם ממנו ואמרינן דלאחר שכבר יצא הדם ממנו הודח עיי"ש ועי' בדלתי תשובה ס"ק ל"ט שהעתיק הב' תשובות הנ"ל והתפלא במה שהם סותרין זא"ז והעתיק שם עוד תשו' אחת של הגאון הנזכר בספר הנ"ל סי' קכ"ד שנשאל ג"כ בדין בשר שהודח אחר המליחה וספק אימת הודח אם שהה כשיעור מליחה קודם הדחה או לאו וכתב שם דכיון דקיי"ל שצריכין לאוקמי כל דבר ודבר על חזקתו דמעיקרא ע"כ יש לחלק בזה כך דאם ידוע לנו השעה אימת נמלח כגון בשעה ששית רק שהספק הוא על שעת ההדחה בזה ודאי מותר דמוקמינן הבשר על חזקת מלוח והשתא הוא דאתרע והו"ל רק מדרבנן אבל אם הוא להיפך דידוע שעה של הדחה רק שלא נודע השעה של מליחה בזה הו"ל החזקה להיפוך דהשתא הוא דנמלח והו"ל ספק דרבנן דאתחזק איסורא דאזלינן לחומרא עיי"ש ובזה מיושב גם כן הב' תשו' הנ"ל שלא יסתרו דמ"ש בתשו' א' להקל הוא בהי' הספק על שעת הדחה ומ"ש בתשו' הב' להחמיר הוא כשהי' הספק על שעת מליחה וכאמור עיי"ש:

(קיד) לכבוד אורחים וכו'. עפת"ש מ"ש מהסלת למנחה בענין כבוד אורחים ועי' ביד אפרים לעיל סי' ס"ח סעיף י"א מ"ש בדברי הסלת למנחה בזה ואי"ה להלן סי' רמ"ב יתבאר ענין זה באורך כי שם מקומו (קטו) אורחים. כ' בחכמת אדם כלל ל' סעיף ט' ואפשר דגם כשהוא על הדרך ואין ממתינין עליו או כשהוא שעת הדחק דינו כמו לכבוד שבת ואורחים עיי"ש והביאו בגליון מהרש"א כאן:

(קטז) או לצורך שכת. עי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' כ' בסוף התשו' שכ' דפשוט הוא שלא הקילו להתיר בכשיעור מיל אלא כשהוא ע"ש והשעה נחוצה ויש לחוש שיבא מזה חילול שבת או שלא יוכל לגמור בישולו ויתבטל מעונג שבת אבל כשיש שעות להשהותו במלחו שיעור שעה ודאי אין להקל לכתחלה בפחות מכשיעור שעה והא ראיה דלא נקטו הפוסקים לכבוד יו"ט משום דביו"ט לא שייך חשש זה עיי"ש לדרכו ופשוט לפענ"ד דגם בזה א"א לומר בדרך כלל דלצורך יו"ט אין להקל דבודאי אם השעה דחוקה דלאחר שיבואו מביהכ"נ לא יהיה הסעודה ויצטרכו להמתין ובפרט כשהשעה דחוקה כגון ביו"ט שחל בע"ש ויבא למנוע משמחת יו"ט בודאי שיש להקל (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(קיז) לצורך שבת. עי' בשו"ת אבן שתיה חיו"ד סי' מ"ט בא' שמלח בשר לצורך יו"ט והתירו לו להקל שא"צ להשהות במלחו רק שיעור מיל לחוד מחמת טירדות יו"ט שלא הי' פנאי לשהותו במלדו יותר והתירו לצורך יו"ט ונשאר לו מבשר זה גם לאחר יו"ט אם רשאים לאכלם כך ועיי"ש במ"ש בזה והעיר מכמה מקומות והעלה דאע"ג דקיי"ל שדבר שמתירין לצורך שבת או יו"ט אם נשאר לאחר שבת או יו"ט ג"כ מותר מ"מ זה דוקא רק בדבר דשוב אין לו תקנה אז שפיר אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ בנ"ד כיון שאפשר לתקן זאת דהא אפשר למלחו עוד אחר יו"ט להשהותו כשיעור הצריך לכתחלה צריך לעשות כן עיי"ש באריכות:

(קיח) שיעור שעה ר"ל שעה בינונית ולא שעה זמניות דהיינו שצריך לשהות חלק א' מכ"ר ממעל"ע שהוא יום ולילה. כו"פ וכנפי יונה:

סעיף ז (קיט) ינפץ מעליו המלח. עפר"ח ס"ק י"ח וס"ק כ"ח שדעתו דבמלח דקה לא מהני ניפוץ רק שצריך להדיח הבשר בכלי מנוקב תחלה וצריכה שטיפה גדולה להעביר המלח שנדבקת בבשר עיי"ש ועי' בספר צמח צדק החדש סק"ג שכ' שאין כן דעת הרב בת"ח אלא דאדרבה מלח דק קיל טפי שא"צ ניפוץ מדינא וסיים דמ"מ נראה דאין לסמוך להקל במלח דקה יותר מבגסה וגם במלח דקה צריך לנפץ או שישטפנה כמו במלח גסה עיי"ש:

(קכ) וידיחנו פעמים. טעם להדחת הבשר ב"פ הראשונה הוא כדי להעביר המלח והדם והשניה להעביר לחלוחית הראשונים שנשארו ויצאו המים זכים בביאור הגר"א ס"ק ל"ב. ועי' ביד יהודה לעיל בפיה"ק ס"ר ז' שכתב דלכ"ע