דרכי תשובה - ג צג

סעיף ד (פ) יפזר עליו מלח. עי' בשו"ת זכרון יעקב סי' ו' שכתב דמלשון זה יפזר עליו מלח משמע שא"צ לדקדק שיהי' גרגרי המלח נוגעין ודבוקין זב"ז בכל החתיכה שהרי אמרו רק שצריך לפזר עליו מלח ואם הוא ניתן עליו מלח כ"כ עד שגרגרי המלח נוגעין זה בזה אין זה נקרא פיזור אלא הוי כבנין שמכסה את כולה וגם הדבר קשה מאד עיי"ש:

(פא) עליו. עי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק נ"ב שנסתפק בענין סדר המליחה לכתחלה אם צריך ליתן המלח על גבי הבשר דוקא ואח"כ כאשר מולח צד העליון יהפוך העליון למטה וצד שלמטה למעלה עד שבכל צד בשעה שמולח יהי' הבשר למטה והוא ישליך עליו מלמעלה מלח על גביו או שיכול ג"כ למלוח הצד העליון לבד והצד התחתון יניח ע"ג מלח המפוזר ע"ג דף חלוק ברהיטנא אי מונח בעקמימות וכתב דלכאורה יש סברה לומר שתחלת דביקות המלח בהבשר צריך להיות שהמלח יהי' למעלה והבשר למטה ואח"כ כאשר מתחיל המלח למשוך דם וציר אף אם מהפך החתיכה והבשר הוא למעלה והמלח למטה מהני משא"כ אם הבשר מונח על המלח שמתחילתו לא התחיל למשוך אינו מושך שוב ואינו פועל פעולתו ואח"כ כתב די"ל דגם אם מניחו על המלח שפיר דמי דגם במה שמכביד הבשר על המלח מהני שמתדבק בו המלח ומתחיל למשוך ועיי"ש במה שמצדד בזה ובסוף דבריו מביא מדברי הירושלמי פ"ב דנדרים ה"ד שמבואר להדיא דמהני במה שמניח הבשר על המלח עיי"ש:

(פב) כדי שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח ר"ל שצריך לראות שיתן מלח כ"כ עד שאף אם הוא חתיכה עבה לא יהי' ראוי לאכול שיהיה רוב המלח מקלקל טעם הבשר אף כשהוא עבה הרבה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ט. ועי' בשו"ת זכרון יעקב שם מ"ש בביאור הענין כמה הוא השיעור שאמרו בזה שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח עיי"ש:

(פג) ומולחו משני צדדים. עי' בפר"ח בקו"א סי' ע"ז שכ' מהבה"י שערער על קצת נשים שנוהגת לנפוח תרנגולים קטנים כדי למלאותם אחר המליחה ומולחין ע"ג העור והעור היא נפוח מעל בשר העוף דלא שפיר עבדי כי המלח אינו יכול להוציא את הדם שבבשר העוף דאפי' בדיעבד יש לאסור אם בשלו אח"כ במליחה זו וסיים שדבריו נכונים וברורים וראוי לגעור במי שנהג כן עיי"ש והביאו במ"ז ס"ק י"ג לדינא ועי' במנחת יעקב בסולת למנחה כלל ט' דין ו' ס"ק ט' שהביא ג"כ דברי הבה"י הנ"ל וסיים דמ"מ אם מעבירין אח"כ הנפוח עד שהעור חוזר למקומו הראשון דבוק בעוף נוהגין להתיר אפי' לכתחלה עיי"ש אמנם בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז דיני מליחה אות כ"ה החמיר בזה אף בדיעבד אף אם מסיר הנפוח וכ' וז"ל צריך לזהר שלא לנפח עור העוף קודם מליחה וכן הנופחין בשר עגל עון כפול הוא בידם שיש בו משום אונאה וגנבת דעת גם נותנים מכשול בהכשר הבשר שאין המליחה מועלת במקום המנופח אפי' כבר יצא ממנו הרוח וכו' והוא איסור גמור עכ"ל ועי' בס' שערי דעה סק"ב שקרא ג"כ תגר על מנהג איזה טבחים שמוכרין בשר עגל שמנקבין העור מצד א' ונופחין את הבשר כדי שיהיה נראה עב ושמן וכו' דאסור לעשות כן עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קכ"ה מ"ש בענין זה וכ' דכל זה הוא רק כשלא נמלח העוף רק מצד א' אבל אם נמלח מב' צדדים בודאי כשר בדיעבד דלו יהא דהוי כמו ב' חתיכות כיון שנבקע באמצע מ"מ עכ"פ הו"ל כל צד כמו שנמלח מצד א' דמותר בדיעבד עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ' שהביא דברי הבה"י והפר"ח והסולת למנחה הנזכר וסיים בצ"ע לדינא וכ' דכל זה הוא רק אם לא עשה רק נקב קטן ונופח בה דרך הנקב אבל אם הפשיט העור כולו אף שעדיין דבוק בצד א' ומלח ע"ג העור בודאי לא מהני להבשר ואין לחפש קולות ולסמוך שיש בעור נקבים דאין הנקבים מעבר לעבר וגם אינו דומה למולח הרגל או הראש ע"ג שער דשם הוא כן מתולדה וגם יש מקום למלח לכנוס בין השערות שהם פתוחים הרבה לכנוס המלח ביניהם משא"כ בזה עיי"ש ועי' בס' חמודי דניאל בהלכות מליחה אות ל"ז שהביא ג"כ דברי הפר"ח הנ"ל וכ' דלאו דוקא כשנפחוה לאח"ש בידי אדם אלא אף אם נמצא עוף שהוא מנופח מאליו מחמת חולי מחיים והעור רחוק מהבשר ורוח ביניהם (ע"ל סי' נ"ט ס"ק ה') לא מהני המליחה על העור להבשר עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי' נ"ד שנשאל בענין זה ועיי"ש במה שהאריך בזה וסיים דמצד הדין נראה לצדד בזכותן של ישראל שנהגו הקצבים להקל בזה ולנפוח העגלים כי ע"י הנפיחה אין נעשה שום חלל בתוך הבשר שיהי' נחשב ע"ז כעין נמלח מצד א' ורק שהבשר מתרחב ע"י הרירין הנמשכין ונעשה ספוגי ושפיר הוי גוף א' ואין הפסק במליחה וכן נראה עין שכשחותכין הבשר אחר הנפיחה אין מוצאים שום חלל וגם אין הרוח יוצא ע"י החתיכה מ"מ כל מורה שיכול לבטל מנהג הנפיחה בודאי ראוי להתאמץ בזה וכו' לצאת ידי דברי הגאון יעב"ץ החושש לענין מליחה וגם כי הוא מאוס שמכניס נשימתו לתוך הבשר ואפשר שיזיק לבריאות האוכלים הבשר אם המנפח הוא איש חולה אכן במקום שאפשר שיעיזו הקצבים אם יחפצו לבטל מנהג זה בכגון זה החכם עיניו בראשו ועכ"פ יראי ה' ימנעו מלאכול הבשר המנופח וממילא יתבטל כשיראו שיש מקפידים ע"ז עיי"ש:

(פד) ועופות. עט"ז מ"ש ה"ה כל דבר שהוא חלול עי' במנח"י כלל ט"ו אות מ"ה מה שהקשה על הט"ז בזה ומביא מתשו' הריב"ש דדוקא עופות אבל לא שאר דבר שהוא חלול עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' שאין תפיסתו של המנח"י נכונה נגד הט"ז כיון שהט"ז מביא שכן כ' להדיא באו"ה עיי"ש ועי' במ"ז שם מ"ש בזה והעלה דדוקא דבר חלול שהוא מגולה לאויר הוא דצריך לפתחו אבל כל שאין מגולה אף שיש חלל בפנים א"צ לפתוח עיי"ש (וע"ל סי' ע"א וע"ב) ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק ס"ק ל"א מ"ש בזה ומה"ט כתב דעור הצואר דעוף שקורין העלזי"ל פשוט שצריך למלוח משני הצדדים כיון שהחלל פתוח עיי"ש:

(פה) צריך למלחם גם מבפנים. עי' בשו"ת שער אפרים סי' כ"ט בתרנגולת שלא נפתחה ונמלחה עם המעיים וכ' דאין להתירה כ"א לצלי עיי"ש וכ"כ בבל"י ס"ק כ"ב מתשו' נ"ש עיי"ש אמנם יעוין בפר"ח להלן סי' ע"ב ס"ק י"א שהביא כן מתשו' מהר"ש הלוי בדין ב עופות שנמלחו כשהן סגורים ולא ניטל מהם הכבד ושאר ב"מ והורה להשליך מה שבתוכם ולצלות העופות וכ' ע"ז הפר"ח דמה שאסר העופות בבישול אין הוראתו מכוונות אלא דמותרין העופות אף בבישול והלב נקרע והכבד יצלה עיי"ש וכדברים אלו כתב גם בשלחן גבוה להלן סי' ע"ג ס"ק י"ז ובשו"ת דבר משה (להגאון מהר"מ ארמיליו ז"ל הספרדי) חלק א' חיו"ד סי' ז' עיי"ש באריכות ועי' בשלחן גבוה שם בסוף הס"ק שכ' דכל מ"ש לאסור הב"מ הפנימיים הוא רק כששהו העופות הסגורים כך במלחם כשיעור מליחה אבל אם נזכר בתוך שיעור מליחה והודיחם ופתחם והוציא הבני מעיים והלב והכבד וחזר ומלחם כהלכתם לכ"ע אף הב"מ מותרים ע"ש אמנם יעוין בשפ"ד שם ס"ק כ' שהביא דברי המהר"מ הנ"ל והסכים עמו לדינא דהעופות מותרין בבישול והלב יקרע וימלח דהוי כלא נמלח כלל והב"מ ישליך כיון די"א דאין מחזיקין דם בבני מעיים רק ציר וכבר הזהיר אותנו הרמ"א (להלן סעי' ו') דכל כבכ"פ אגב ציר לא שרי כ"א בהפ"מ ובבני מעיים לא שייך הפ"מ וצורך גדול דאכליהן לאו בר אינש עיי"ש ומבואר מדבריו דאפי' לא שהה העוף כשיעור מליחה אסורין הב"מ. ועי' עוד בבל"י שם שהביא מתשו' נ"ש שם בעובדא שנתערב עוף א' שנמלח שלם ולא נפתח בט"ו עופות אחרות שנמלחו כדינם ולאחר הדחה ומליחה נכבשו יחד וכ' דיש לאסור הכל כיון דלא הי' לעוף זה היתר כ"א לצלי וזה שנכבש הו"ל כמבושל ואסור והבל"י כתב דתרנגולת א' יש לאסור לבשל דאין כאן הפ"מ דהא יכול לצלותה אבל אם נתערב בשאר תרנגולת יש להתירן וכ"ש הכלים עיי"ש ועי' במ"ז בסימן זה שם שהביא דבריהם וכ' דלדינא גם בחד תרנגולת אין לחוש כלל ומותר אף לבשלה דמה בכך שלא נפתחה דהא לא גרע מחתיכה עבה אמנם אם לאחר הדחה ב' מלחוהו שנית ונתנוהו בכלי והי' ציר עולה ע"ג ושהה כשיעור שאם ונתנוהו על האש יתחיל להרתיח יש להחמיר וכ"ז בנכבש כשיעור אבל אם לא נכבש כשיעור אזי לצורך שבת ולאורחים והפ"מ יש להתיר בפשיטות גם זו התרנגולת עיי"ש ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ח וביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"א