דרכי תשובה - ג צב

דהעיקר כטעם המרדכי בהדחה שקודם מליחה שיתמלא המלח דם ולא יפעול פעולתו א"כ חתיכה שנמלחה בלא הדחה הוי כלא נמלחה כלל ושאר כל החתיכות הא פלטו דמן וא"כ אם ימלח כולן ביחד במליחה שניה הרי הוא מולח בשר שפלט כל דמו עם בשר שנמלח קודם פליטתו דם המבואר להלן סי' ע' סעיף ו' דלדעת הרמ"א אסור אפילו בדיעבד ועיי"ש במ"ש עוד בזה וסיים בצ"ע עיין שם:

סעיף ג (עא) לא ימלח. עבאה"ט מ"ש מהט"ז שיש לזהר שלא לתת שום בשר שלא הודח על, דף או שלחן שאינו מיוחד לכך דשמא יש מלח וכתב במ"ז ס"ק י"ב ונראה דאם נתן בשר על השלחן ונמצא על השלחן שם קצת מלח אפי' בלא הפ"מ שרי דנגד מעט מלח שמבליע קצת דם בענין שעליו יש ס' בחתיכה עכ"ל ועי' חיו"ד בחידושים ס"ק י"ז ובביאורים ס"ק ח' שכתב דזה דוקא אם הדף חלק ברהיטני אכן אם אין הדף חלק ברהיטני ונמצא על הבשר קצת מלח דאז יש ג"כ חשש למלוח בכשא"מ דבזה לא מהני ס' דהא הטעם משום שהוא דחיק מלפלוט למטה הדם שבתוכו פירש ממל"מ ומי יודע כמה דם הפריש המלח ממל"מ בהחתיכה אך נראה דאין לאסור רק אם נראה ציר בכלי ואז אסור אף אם נמצא המלח רק על מקום א' ולא סגי בחתיכת המקום ההוא דהא אין ידוע מקום הפליטה היכן היא אבל אם לא נראה ציר בכלי מותר עכ"ד ועי' ביד יהודה מיש בזה. ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דאין להניח בשר בקופות שאינם מיוחדים וכו' עי' במ"ז שם שכתב דפשוט הוא דר"ל אפי' בשר שנמלח כי הירקות מבשלים עם חלב עיי"ש:

(עב) במלח דקה. עי' בהגהות יד שאול שהראה מקום לש"ס מנחות דף כ"ח וביצה דף ל"ט ובשו"ת נו"ב תניינא חאו"ח סי' י' לענין אם יש חילוק במליחת בשר לקדירה בין מלח סדומית ובין מלח אסתריקנות ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' כ"ו מ"ש בענין זה והביא מדברי הגאון רי"ב ז"ל בערוך ערך בן דמלח סדומית בטבעו קשה למאוד כאבן ולכן כשנטחן או נכתש נעשה דק למאד ביותר ממלח אסתרוקנית שהוא לח ורך בטבעו ולכן בהטחנו אינו יכול להעשות דק כ"כ כמו שהחוש מעיד על זה וכ' שכן הוא גם במקומו שיש שני מיני מלח והמלח שנעשה ממי הים הוא יותר קשה ממלח הארץ הנחצב מההר וגם הוא הרבה מלוח יותר ע"כ לענין מליחה יש לכל א' מעלה וחסרון ובכן במלח הנעשה ממי הים יותר נכון למלוח כשהוא דק שגם כשהוא דק לא יהיה נמס כ"כ בניקל כיון שהוא קשה בטבעו משא"כ במלח הנחצב מהארץ צריך להיות גס קצת ואם הוא דק מאוד אסור למלוח בו ואפשר דאפי' בדיעבד אסור כיון שהוא נמס במהרה ומ"ש הרמ"א דכשאין לו מלח אחר מותר למלוח אפי' במלח דק כקמח מיירי בע"כ רק במלח הנעשה ממי הים משא"כ במלח הנחצב מהארץ דאפי' בדיעבד אסור כשהוא דק כקמח עיי"ש:

(עג) דקה. וכן מלח שנתלחלח אע"פ שהוא ממוצעת אסור למלוח בו דזה גרע ממלח הדק כקמח דאין מולחין בו והחוש מעיד על זה לכן ייבשנו עד שיהיה יבש ממש ואח"כ ימללנו בידיו עד שנעשה כחול הגס. ס' נתיבות עולם על הסמ"ק ל"ת קל"ז:

(עד) ולא. עי' בהגהות יד שאול ובספרו דברי שאול ויוסף דעת שכ' דלפמ"ש המ"א באו"ח סי' שי"ח דמלח שנתבשל כבר אינו מבשל לענין שבת צ"ע לענין מליחה מה דינו עכ"ד ולא ידעתי מהו הצ"ע דמה ענין שמיטה אצל הר סיני הלא במליחה בעינן שהיה כח המלח יפה שיוכל להרתיח ולהוציא את הדם א"כ מה איכפת לן אם כבר נתבשל וכי עי"ז לא יוכל לפעול פעולתו וכמו שאנו מולחין תמיד בכל מלח טאלפי"ו שלנו שעושין ממי מלח שמבשלין הרבה כ"כ עד שהמלח שבו נקפה ונעשה טאלפי"ן ובודאי פשוט הוא דלא נחלש כח המלח שבו גם כשמבשלין הרבה יותר ויותר ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' ז' באמצע התשו' שהעתיק תשו' הגאון מהרש"ק ז"ל דמלח הנשרף באש אין למלוח בו כי ע"י הליבון נחלש כח המלח וצ"ע על כל העולם שמלבנים המלח באש לפסח ואח"כ מולחין בה עיי"ש ועי' בשו"ת כנף רננה חלק א' מיו"ד סי' ל"ז מ"ש בענין זה וכתב בפשיטות דמלת שנתבשל או שנכבש אפי' כמה ימים וכן כשנצלה מותר למלוח בו דלא כלה ממנו כח המושך אשר בטבעו להפליט דם ועיי"ש במה שנשאל במלח שנתלחלח במים ונתנוהו להתייבש לתוך תנור חם שהיה בו אש דולק ושלט האש במלח כ"כ עד שנתאדם באש וכ' דבודאי אפי' ליבון גמור לא מבטל מהמלח כח המושך ומותר אח"כ למלוח בו אפי' לכתחילה והביא כמה ראיות לזה עיי"ש באריכות:

(עה) במלח גסה ביותר. עש"ך ס"ק י"ח שכ' דא"צ להשמיענו הדין באם אין לו רק מלח גס אם מותר למלוח בו דהא יכול להדקו ולא כתב מה הדין אם הוא באופן שא"א להדקו ועי' בשפ"ד שכ' בפשיטות דאם הוא באופן שא"א להדקו שרי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק כ"ו שכתב דהכל הוא לפי הענין דאם נופל מעל הבשר כשהופכו למלחו בצד השני אסור ואם אינו נופל כולו רק מעט דינו כמו שנתבאר להלן בסעיף שאח"ז ואם אפשר לעשות לו תקנה שלא יפיל אף לכתחילה מותר למלוח בו לכ"ע עיי"ש:

(עו) ביותר עי' בשלחן גבוה ס"ק י"ד שכ' ממשמעות הכנה"ג בהגהות ב"י אות צ"ח שהמלח ממוצעת הראוי למלוח בו הוא כמלח שעושין ממי הים ואפי' היותר גסה שבו לא הוי בכלל גסה ביותר ומותר למלוח בו לכתחילה והמלח שמביאין מארץ מרחקים שהוא אבן גדולה וכותשין אותה צריך שיהיה כתושה עד שלא תהא עבה ביותר ממלח שעושין ממי הים הנ"ל עיי"ש והיינו כדברי הט"ז ס"ק י"ב בשם האו"ה ועי' בס' מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' ז' (בד"ה ויש לומר) מ"ש בענין זה דהא גם זה השיעור אנן לא ידענו מה הוא והביא מדברי הרמב"ם שכ' דהשיעור הוא שיהיה כחול הגס אך באשכול מבואר דהשיעור הוא כמו חוטי עיי"ש ולפמש"ל (בס"ק הקודם) צ"ע בשיעור זה דכעין חוטי אם לא יפול מעל החתיכה כשמהפך החתיכה למלחו בצד השני. אמנם השיעור של הרמב"ם שהוא כחול הגס הוא מסתבר:

(עז) ואם אין לו מלח אחר. לאו דוקא שאין לו אלא מלח דק דרשאי משום דא"א בענין אחר אלא אף כשיש לו מלח בינוני ועבר ומלח במלח דק כשר בדיעבד ואין מטריחין אותו לחזור ולמלוח. ש"ך ושפ"ד ס"ק י"ז:

(עח) מותר למלוח. כ' בכנה"ג בהגהות הטור אות ק' דכשאין לו אלא מלח דקה צריך לזהר דלאחר הדחה הראשונה יניח הבשר שעה אחת שיטפטפו המים מהבשר שלא יתמחה המלח מחמת דקותו בהמים ולא יוכל לעשות פעולתו אבל כשמולח במלח גס א"צ להמתין דודאי לא ימוחו מלח גם וחזק מחמת אותו לחלוחית שעל הבשר ממי הדחה א' עיי"ש והנה ברמ"א לעיל סעיף א' כ' בסתם שצריך להמתין מעט שיטפטפו המים וכו' וכפי הנראה דמ"ש הכנה"ג דבמלח דק צריך להמתין כשעה א' ר"ל שימתין יותר ממעט הנזכר ברמ"א ור"ל דבמלח דק לא סגי להמתין מעט אלא צריך בע"כ להמתין קצת יותר עד שלא ישאר מהמים כלל ובמלח גס ביותר א"צ להמתין כלל דמ"ש הרמ"א שצריך להמתין מעט היינו במולח במלח ממוצעת אבל כשהוא גס ביותר א"צ להמתין כלל כי מלח גס כזה בודאי לא ימס כ"כ בתוך המים הנוטפים לאחר הדחה עד שלא יהיה בו כח להפליט. כן נ"ל כוונתו. (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"א):

(עט) למלוח בו. עי' בגליון מהרש"א ובס' ראש פינה בפינת יקרת אות ל"ו שכ' דלכתחלה יש לחוש לדברי הראב"ד שכ' דאם אירע כן שמלח במלח דקה כקמח יש לזהר לכתחלה שידיחנה לאחר מליחה תחלה בכלי מנוקב קודם שיניח הבשר במים בכלי שאינו מנוקב או ישפשף המלח מן הבשר בידים היטב קודם שיד חנה כדי שלא יתמחה המלח במים ויבלע בבשר עיי"ש ועי' מזה בספר נתיבות עולם על הסמ"ק