דרכי תשובה - ג צא

איך לצלות ונתקלקל לגמרי ואינו ראוי שוב ומכ"ש בשומן בודאי הוי לעולם הפ"מ דא"א כלל לצלותו:

(נז) הפסד מרובה. עי' בכנפי יונה שמצדד להחמיר אפי' בהפ"מ זולת בשעת הדחק כגון לצורך שבת או אורחים עיי"ש אמנם כל האחרונים נקטו כהרמ"א דהפ"מ לחוד סגי ועי' במ"ז ס"ק ט' דה"ה לכבוד בבת לחוד אפי' בלא הפ"מ מהני עיי"ש:

(נח) יש להתיר. עי' ביד יהודה בפיה''א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק כ' שכ' דבבשר מבית השחיטה וכיוצא דיש עליה דם בעין ממש נראה שיש לאסור בכ"מ אף בהפ"מ וסיים בצ"ע ועיי"ש עוד להלן בפיה"א ס"ק נ"ג ובפיה"ק ס"ק פ"ב שהעלה דבשר שנמלח בלא הדחה ראשונה והודח וחזר ומלתו שנית בכשא"מ נאסר כולה ואין להקל כלל וכן אם לא הדיחו גם הדחה אחרונה אח"כ ונתנוהו לאחר שיעור מליחה בכשא"מ דנאסר ג"כ לכ"ע כל החתיכה אף מה שחוץ לציר עיי"ש:

(נט) להתיר ומ"מ אין להתיר לקדירה צלא ע"י הדחה ומליחה שנית כמ"ש המחבר. ש"ך ושפ"ד ס"ק י"ב וחוו"ד. ועי' בס' ברית מלח דף י"ג ע"ב שכ' דנראה דמ"מ בדיעבד אם בכלו בלא הדחה ומליחה שנית יש להתיר בהפ"מ עיי"ש אמנם יעוין בעצי לבונה בכ' דפשיט הוא דאם נתבשל כך בלא הדחה ומליחה שנית אפי' בהפ"מ אסיר לכ"ע עיי"ש בס' ראש פינה בפינת יקרת ס"ק כ"א:

(ס) ואם לא הודח רק מעט וכו'. עמ"ז סק"י שהעלה דבשר שלא הודח ונמלח ואח"כ הודח מעט ונמלח בנית ג"כ מותר בהפ"מ עיי"ש אמנם ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ובפיה''ק ס"ק כ"א העלה דאף בהפ"מ אין לסמוך להקל בזה עיי"ש:

(סא) מותר בדיעבד. עבאה"ט מ"ש דאף שלא בישלו עדיין אין צריך הדחה ומליחה שנית ועפת"ש סק"ח מ"ש מהמ"ז והלב"ש ועי' במנחת יעקב כלל ה' ס"ק ג' שהניח להש"ך בצ"ע כי מצד הסברה נראה דצריך הדחה ומליחה שנית עיי"ש ועי' בס' תפארת למשה שכ' לפרש דברי הרמ"א כן דמ"ש דאם לא הודח רק מעט או שיש ס' מותר היינו ע"י הדחה ומליחה שנית וכ' דאף הבת"ח לא משמע כן אפשר חזר בו בש"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"ד מ"ש בזה וכ' לחלק בין הדחה מועטת ובין לא הודח כלל ויש ס' דבהדחה מועטת א"צ הדחה ומליחה בנית אבל בלא הודח כלל ויש ס' בע"כ בעינן הדחה ומליחה שנית אף בהפ"מ עיי"ש והסכים עמו בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ד עיי"ש וע' בס' בית יהודה (להגאון מהרי"ל מפוזנא ז"ל) מ"ש בזה ולדינא פסק ג"כ כמ"ש הלב"ש דלכתחלה יש לזהר שידיחנו וימלחנו שנית אבל בדיעבד אם כבר נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית שרי עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מ"ש ע"ד הלב"ש בזה ולדינא העלה דהעיקר כהש"ך דבין בהדחה מועטת ובין ביש ס' א"צ הדחה ומליחה שנית עיין שם אמנם בחידושי הגאון רעק"א ז"ל העלה דבתרווייהו בעינן הדחה ומליחה שנית אך אם כבר נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית אז ביש ס' אסיר בלא הפסד מרובה אבל בהדחה מועטת צ"ע לדינא אם יש להתיר בלא הפסד מרובה וכ' דנראה דגם בהדחה מועטת אין להתיר כ"א בהפ"מ דוקא כמו ביש ס' עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אות ח' ובאבן פינה שם שדעתו הוא דבהודח רק מעט יש להקל אפי' בלא הדחה ומליחה שנית גם בלא הפ"מ אבל ביש ס' בחתיכה נגד הדם שעליו אינו מותר כ"א בהפ"מ או ע"י הדחה ומליחה שנית דוקא עיי"ש:

(סב) וה"ה אם היה ס'. כ' בכרתי ס"ק י"ג נראה דאף שיש ס' מ"מ קליפת החתיכה בעינן דכיון דכל חשש איסור בזה הוא משים דהמלח מבליע הדם בעין שעליו והרי קיי"ל דכל מלח מבליע כדי קליפה ואף דאנן מחמרינן להצריך ס' היינו להחמיר אבל לא להקל עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' כן גם בשם המהרש"ל ביש"ש חילין פרק ב' סי' י"ח שצריך ג"כ קליפה מכל צד עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ובבית מאיר לדינא עיי"ש והנה בחיו"ד בביאורים ס"ק א' הבין בפשיטות מדברי הרמ"א כאן דמותר אף בלא קליפה וכ' שם טעם לזה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובס' חומות יהושע אות ז' שהעלו דהעיקר לדינא כדעת הכו"פ דצריך ג"כ קליפה ודלא כהחוו"ד עיי"ש:

(סג) אם היה ס' בחתיכה. עבאה"ט מ"ש באם נתבשלה החתיכה שנמלחה בלא הדחה קמייתא ועי' בשו"ת טיטו"ד קמא סי' קט"ו שנשאל בעובדא כזו באשה שמלחה בשר בלא הדחה קמייתא ואח"כ בשלה את הבשר גם בלא הדחה ומליחה שנית והי' הפ"מ וסעודת מצוה וכ' דאם הי' בא מעשה כזו לידו לא הי' מתיר בשום גוונא אך כיון שכבר התיר המורה אין לגעור בו גם המקיל בכה"ג אין מזחיחין אותו כי הנה בהפ"מ קיי"ל דבשר שנתבשל בלא מליחה דביש ס' גם אותה חתיכה מותרת וגם קיי"ל דבהפ"מ יש לסמוך ע"ד הסוברים דעיקר הטעם דהדחה קמייתא הוא כדי שיתרכך הבשר ולטעם זה אין לאסור בדיעבד כשכבר נתבשל הבשר ואף שכ' הט"ז בסי' צ"א דתרי קולא לא מקלינן בהפ"מ זה דוקא בהפ"מ לבד או סעודת מצוה לבד משא"כ בנ"ד דאיכא תרווייהו הפ"מ וגם סעודת מצוה ע"כ שפיר יכולין לסמוך על הני דיעות המקילין לומר דטעם הדחה ראשונה הוא כדי שיתרכך הבשר ובבשר שנתבשל בלא מליחה ביש ס' גם החתיכה עצמה מותרת ובפרט כיון שכבר נתבשל והוי דם שבשלו דרבנן בודאי יכולין לסמוך על המקילין הנ"ל בהפ"מ וסעודת מצוה עיי"ש באריכות:

(סד) היה ס' בחתיכה. עבאה"ט מ"ש מהת"ח דסתם חתיכה אין בה ס' עד הדם שעליו וע' פר"ח וכו"פ שהביאו דברי האו"ה דסתם חתיכה הוא ל' נגד הדם שעליו עיי"ש ועי' שפ"ד ס"ק ט"ו מ"ש בזה ועי' בלחם הפנים ס"ק ע"ח ובבל"י ס"ק ס"ו שכ' מהס' פ"י דמ"ש הפוסקים דסתם חתיכה יש ס' נגד דם בעין שעליו היינו בקדירה שיש בה ג' חלקים מים וחלק א' בשר עיי"ש ועי' ביד יהודה ס"ק י"ד מ"ש על דבריהם בזה והביא מהאו"ה דמבואר מדבריו דסתם חתיכה אין בה אלא חלק ט"ו מהדם שעלי' ולא דמי לדין דהדחה בתרייתא דאמרינן מסתמא יש בחתיכה ל' נגד הדם דדם הנפלט קליש ונופל למטה וגם רוב מלח נימוס ויצא עם הציר ע"כ אמרינן דמסתמא יש ל' אבל בנ"ד כנגד הדם שנתייבש עליו אין מתירין בסתמא אלא ביש שלשה חלקים כנגדה וסיים בצ"ע עיי"ש:

(סה) נגר דם שעליו. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו שעמד על המחקר אם נבלע בחתיכה דם בעין ודם פליטה ביחד או חתיכה שיש בה דם שפירש ונפל עלי' דם בעין ויש ס' נגד הדם בעין אם יש להתיר החתיכה די"ל דכיון שיש אופן להפריד הדם פליטה ע"י מליחה אמרינן דאפשר לסוחטו אסור ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא:

(סו) דם שעליו עי' בחידושי הרז"ה שמבאר הטעם דלא צריך ס' רק נגד הדם ולא צריך ס' גם נגד המלח שעליו וכדלקמן סעי' ט' בנתבשל בלא הדחה אחרונה וכמ"ש הט"ז ס"ק י"ט עיי"ש:

(סז) ואם נמלח חתיכה בלא הדחה וכו'. ואם לא נמלחה חתיכה זו רק שהניח חתיכה בלא הדחה ומליחה אצל חתיכה שנמלחה בתוך שיעור מליחה ע"ל סי' ע' סעי' ו' (ובדברינו שם ס"ק מ"ה):

(סח) חתיכה. דוקא כשאין עלי' דם בעין אבל אם יש על חתיכה זו דם בעין ממש ונמלחה עם חתיכה אחרת אז אם אין נוגע בשאר חתיכות רק שהפליטה של זו נוגעת בזה יש להתיר אבל אם הם נוגעות זו בזו תלוי בפלוגתת הפוסקים דלהלן סי' ע' אי אמרינן בדם בעין איידי דטרוד וכו' ולדעת הסוברים דלא אמרינן בדם בעין איידי דטרוד וכו' ובודאי יש לאסור בזה. יד יהודה בפיה''א ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק כ"ה (סט) מותרת. עבאה"ט ור"ל אף אם נוגעות לחתיכה זו יד יהודה שם:

(ע) והיא אסורה. כ' בס' רבע שקל כסף בכור זהב. ולפ"ז אם מכיר החתיכה בודאי משליכה אבל אם אין מכיר החתיכה הנה פשוט הוא שדין זה דומה לדלקמן סעי' י"ד בחתיכה ששהה ג' ימים בלא מליחה ונתערבה בחתיכות אחרות דבטלה ברוב ומותר לבשל כולן אמנם הנה בש"ך שם כ' דדוקא אם מרבה עד ששים ולכאורה גם כאן צריך להרבות עד ששים ואז הוא דמותר לבשל כולה אמנם לדינא י"ל דכיון שמבואר כאן ברמ"א וש"ך דבהפ"מ מותר ע"י הדחה ומליחה שנית ה"נ כיון שהוא דבר הנמנע להרבות עד ששים ע"כ יש להקל גם בלא הרבה עד ששים ע"י הדחה ומליחה שנית והיינו שיחזור וידיח וימלח כל החתיכות אמנם נראה דאין למלחם יחד רק כל אחד ואחד בפ"ע דכיון דאנן קיי"ל