דרכי תשובה - ג צ

כיון דבלא"ה יש פוסקים דס"ל דשומן אינו מוחזק כ"כ בדם ע"כ יש לסמוך עכ"פ להקל לענין זה עיי"ש:

(נ) כיצד נוהגין. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהמנח"י ותשו' דבר שמואל ותשו' קרית חנה כששהה הבשר בקרח ג' ימים ועשפ"ך ס"ק ס' שהעלה דלא מיבעיא דאם נקרש ג' ימים בודאי אין להתירו כ"א לצלי ולבישול אף בדיעבד אסור אלא דאף אם נקרש רק מעל"ע אין להתירו רק לצלי ואף דמצד הדין יש מקום להתירו לבישול מ"מ למעשה אין להקל ועי' בשו"ת עמק הלכה (להרב מזיטיל ז"ל) חיו"ד סי' כ"ו מ"ש בענין זה ולדינא כתב נראה לי דמותר לבשלו ע"י מליחה לאחר ההפשר משום דהא כבר הסכימו האחרונים דכבוש לא שייך כלל בקרוש אלא שחוששין לבשר ששהה ג"י בלא מליחה בדרך ממ"נ ובאמת אין כאן ממ"נ דלא הוי כבוש וגם נתייבש הדם בתוכו לא שייך בזה דהא עינינו רואות דבשר שנקרש מקרח וקור אין שום שינוי בין יום א' לעשרה ימים להיות שולט בו אוירא לייבש וכיון שכתב הב"י בשם הרשב"א דמה שנקרש אינו אוסרו למליחה ולאחר ההפשר מותר שוב אין חילוק בין יום א' לעשרה ימים וכל כמה שיעמוד כך אין האויר שולט בו לייבשו ואדרבה נ"ל דהקרישה מועלת דלאחר שנפשר נתלחלח החתיכה כולה בתוכה ואף דהדחה מבחוץ אינו מועיל לבשר ששהה ג"י כי ההדחה אינה פועלת אלא לדם שעל פניו אבל לא למה שנתייבש בתוכה מ"מ ההפשר מלחלח החתיכה מעבר לעבר גם בפנים ומועלת מליחה אח"כ וכו' ולאחר ההפשר לכ"ע לח הוא ומועלת המליחה עכת"ד ועי' בשו"ת אור יצחק סי' י"א שהביאו והרבה להשיב על דבריו והעלה דלא מהני כלל מה שנתפשר החתיכה אח"כ ושפיר נסתפקו האחרונים דשייך לומר בזה ממ"נ אם מה שנקרש החתיכה הוי כמו נתייבשה ממילא דהוי בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ואם הקרח לא נקרא יבש ממילא הוי בשר שנשרה במים מעל"ע וסיים דמ"מ בהפ"מ יש לעיין עוד בזה עיי"ש ועי' בשו"ת בית ישראל סי' ל"ד מ"ש בענין זה והעלה דבע"כ גם הפרמ"ג שהחמיר בזה אפי' בדיעבד בבישול כ"א לצלי הוא רק שלא בהפ"מ אבל בהפ"מ כיון שהפרמ"ג בעצמו כתב להלן סי' ק"ה במ"ז סק"ו דבהפ"מ אם כבוש בקרח לא הוי כבוש ממילא דגם בזה יש להקל בהפ"מ ע"כ כתב בעובדא דידי' שהניחו שומן בכלי ונקרש המים ונעשה הכל גוש קרח א' ועמד כך מעל"ע וכתב דבשומן כיון דא"א לצלותו גם להפרמ"ג יש להתירו לקדירה ע"י מליחה עיי"ש באורך (ועי' בדברינו בסוף סימן הקודם מה שכתבנו מהחיו"ד לענין שומן כיוצא בזה):

וכתב עוד בשפ"ד ס"ק נ"ג וז"ל ונראה לי דאם הי' הבשר מלא קרח ושרוי' תוך ג' ימים יש לאסור אף דיעבד כי ידוע שהשרייה תוך ג"י הוא לרכך וכו' ובזמן שהיה נקרש כאבן קשה הוא ואינו פועל השרייה כלום עכ"ל (נא) ע"ל סי' ס"ח. סעי' י"א בהגה"ה. ועי' בדברינו לעיל שם (ס"ק ס"ז) ועי' ביד אפרים להלן סי' ע"ו באמצע הדיבור שכ' שצריך לזהר בבשר קרוש שמונחים צל התנור שלא לקרב אצל התנור ממש אף שאינו רוצה שיהי' מונח שם רק שעה מועטת עד שיפשר מהקרח דיש חשש שמא ישהה יותר מעט והוי כמו כלה במקצת דלא מהני לי' שוב מליחה אח"כ לבשלו עיי"ש (וע"ל סי' ס"ח ס"ק מ"ו וס"ק מ"ח):

סעיף ב (נב) ויש אוסרין. עי' בבל"י ס"ק נ"ב שכ' דשומן אווז שנמלח בלא הדחה ראשונה יש להתיר בהפ"מ דוקא עיי"ש ועשפ"ד ס"ק נ"א שהשיג עליו וכ' שיש להתיר אפי' שלא בהפ"מ ע"י הדחה ומליחה שנית שהרי אנו רואין שהשומן אין עליו מבחוץ דם ואפי' צד הפנים היכא שמופשט מהבשר אין מוחזק כ"כ בדם לומר ע"י דוחקא דסכינא פולט דם ועוד דעכ"פ לא גרע מחתיכה שלא הודחה כ"א מצד א' דקיי"ל שיש ס' בחתיכה נגד צד א' שלה דהא אם לא הודחה כלל יש שלשים בחתיכה נגד דם ומלח שעליה כ"ש בזה שיש שלשים נגד דם ומלח ובהודח מצד א' בודאי יש ששים בחתיכה נגד הדם ויש להתיר אפי' בלא הפ"מ בתנאי שיחזור וידיחנה וימלחנה שנית עיי"ש והביאו בס' בית אברהם (מהרב מחערסאן ז"ל) בחידושי דינים להלכ' מליחה אות ה' לדינא עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ס"ק ג' שכתב בשומן אווזא שנפשט השומן בפ"ע ונמלח בלא הדחה ראשונה שיש להתיר במקום הפ"מ כיון דמבחוץ ליכא דם בעין על עור העוף רק דבצד שנפשט מן הבשר יש דם והוי חיוב ההדחה רק מצד א' וכנגד צד א' יש ס' וכתב עוד שם בעוף שלם שנמלח מבחוץ בלא הדחה ראשונה דלכאורה יש לומר שהוא מותר דבעוף שלם אין דם בעין עליו מבחוץ ולא שייך רק הטעם שיתרכך ואף אם נימא דע"י תלישות הנוצות יצא קצת דם מ"מ הרי קיי"ל דאם הי' ס' נגד הדם שעליו מותר וה"נ ודאי נגד המעט דם שיצא ע"י תלישת הנוצות בודאי יש ס' נגדו ובדרבנן שומעין להקל עיי"ש אמנם בהגהות חכמת שלמה שבגליון הש"ע חזר מעצמו מהוראה זו וכ' דלמעשה אין לסמוך להקל בדין זה כלל עיי"ש:

(נג) אפי' לא נמלח רק מעם. עט"ז ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה ולדינא העלה דאם נתן רק מעט מלח בעלמא באופן דלא תלוי בבקיאות נראה שיש להקל עיי"ש:

(נד) שמולחין לצלי. עבאה"ט ומ"ש ואין כן דעת הט"ז ר"ל שהט"ז ס"ל דאף שיש תרתי למעליותא מליחה מועטת ולא שהה אפ"ה אסור באין הפ"מ לקדירה. מ"ז ס"ק ח'. ומ"ש הפת"ש מהתפל"מ עיי"ש בתפל"מ שסיים בזה בצ"ע לדינא ועי' במנח"י כלל ה' סק"ה שהעמיס ג"כ בדברי הרמ"א דבע"כ תרתי בעינן לא נמלח רק מעט וגם לא שהה שיעור מליחה עיי"ש ועי' בס' בית האוצר מ"ש ע"ד המנח"י בזה והניחו בצ"ע עיי"ש באריכות ועכפ"ד ס"ק י"ג שכ' דמצד הסברה נראה דאם לא נמלח רק מעט כעין מליחת צלי אף כששהה כשיעור מליחה שרי לצלי אף בלא הפ"מ אבל לדינא לא החליט וסיים שיש להסתפק בזה עיי"ש אכן בחוו"ד כ' בפשיטות להחמיר בזה דכיון דא"א בקיאין עיי"ש ועיין עוד בשפ"ד שם שסיים מיהו אם לא שהה ולא נמלח רק מעט כמליחת צלי יש לצדד להתיר עיי"ש ונראה דעתו דאפי' הי' תרתי למעליותא שלא נמלח רק מעט ולא שהה אין להקל בפשיטות כ"א בצירוף צדדים אחרים ועי' ביד יהודה מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כדעת הש"ך דמותר לצלי בלא שהה אף בנמלח לקדירה אבל בשהה אך בנמלח מעט רק כמו מליחת צלי אין להקל בלא הפ"מ עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן פינה ובפינת יקרת אות כ"ה שסיים בצ"ע לדינא עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ע"ו ס"ק י"ד):

(נה) מיהו במקום הפ"מ. עבאה"ט סק"י ועי' מ"ז סק"ט דאף ששהה ונמלח במליחה לקדירה אפ"ה שרי בהפ"מ ועיי"ש עוד בשפ"ד סוף סי' ע' שכ' דבשר שלא הודחה בראשונה ונמלח והונח כך במלחו עד לאחר י"ב שעות לכאורה הי' מקום לאסור אף בהפ"מ אלא דמסתימת הפוסקים אין נראה לאסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק להלן סי' ע' ס"ק נ"ז שהביאו וכ' דאדרבה נראה מדברי הפוסקים לאסור דלא מהני לאחר יב"ש הדחה ומליחה שנית בכה"ג וסיים בצ"ע עיי"ש ומזה תשו' למה שראיתי בשו"ת מלחמות ארי סי' מ"ג שעמד על המחקר בבשר שנמלח רק מצד א' בלא הדחה ראשונה ושהה כך במלחו י"ב שעות שיש לעיין לפי מה דקיי"ל דתרי קולא בהפ"מ לא מקילינן ה"נ הרי איכא תרי הפ"מ דמלח ולא הדיח תחלה אין מתירין רק בהפ"מ וגם במלח מצד א' ונשתהה י"ב שעות אין מתירין רק בהפ"מ ועיי"ש במ"ש בזה אבל לפי דברי היד יהודה הנזכר אין נ"מ בדבריו דממ"נ אם הוא קודם י"ב שעות הרי מותר בנמלח מצד א' ע"י הדחה ומליחה שנית אפי' בלא הפ"מ ואם הוא אחר י"ב שעות לא מהני שוב הדחה ומליחה שנית מטעם שנמלח בלא הדחה וכאמור:

(נו) במקום הפסד מרובה יש להתיר. ר"ל אף לבשל דלצלי הרי נתבאר לעיל (ס"ק נ"ב) דמותר אף בלא הפ"מ בלא שהה ועי' בחיו"ד בחידושים ס"ק י"ב ובחידושי הגרעק"א ובגליון מהרש"א שכ' דלדעת הט"ז ס"ק ט"ו שכ' דכל שיש היתר לצלי לא מקרי הפ"מ ואסור לבישול אף בהפ"מ כיון שיש היתר בצלי זולת לדעת הש"ך ס"ק כ"א דס"ל דאף שיש היתר בצלי מיקרי הפ"מ עיי"ש אבל לפי מה שהבאתי הלן (ס"ק צ"ו) דלדידן כל שאין לו היתר רק לצלי הוי הפ"מ דאין אנו בקיאין