דרכי תשובה - ג ט

ג' וסי' ש"ו סעי' ב' וסי' שכ"א סעי' א' וסי' של"ג סעי' י"ה (מד) נשואה לישראל. עי' במנחת חינוך מצוה תק"ו שכ' דאפשר י"ל דבארוסה אין נותנין להארוס ישראל בשבילה אלא בנשואה וסיים בצ"ע עיי"ש:

(מה) והנותנם לבעלה ישראל. ר"ל בדיעבד בשכבר נתן לבעלה שפיר דמי אבל לכתחלה בעי ליתנם לכהנת עצמה. פרי תואר ס"ק ו' ועי' במחזיק ברכה אות ט"ו:

(מי) לבעלה ישראל. עי' בס' תפארת למשה ריש סי' זה לענין אם בעלה הישראל יכול ליטול מאחרים בשביל אשתו וכ' דמאותן שאינן מכירה פשיטא דאינו נוטל בשביל אשתו דלא הוי כאתי לידה אמנם במכירי כהונה מצדד לכאורה דגם במכירה אין לו ליטול ובסוף סיים להקל דמשמע דמכירי כהונה הוי מדינא כמאן דאתי לידה ע"כ שפיר יכול הבעל ליטול עבורה ממכירה עיי"ש:

(מז) ישראל. עי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ל"ו שכ' דדוקא כשהבעל הוא ישראל והאשה היא כהנת הוא דמהני גם אם נתנה לבעלה הישראל אבל בהיפך שהאשה היא ישראלית והבעל הוא כהן אם נתן לאשת הכהן לא יצא י"ח דבעינן דוקא שיתן המתנות לכהן ולא לאשתו ע"כ רוקא כשהאשה היא כהנת מהני במה שנותן לבעלה כיון דהאשה היא קנין בעלה וכשנותן להבעל הוי כאלו נתן לאשתו משא"כ בהיפך כיון שאין הבעל קנין האשה כשנותן להאשה בלא דעת הבעל לא קיים נתינה עכ"ד:

(מח) קיים מצות נתינה. ר"ל אעפ"י שאין השעה דחוקה לו. פר"ח ס"ק י"ג ועיין לקמן סעי' י"ד:

(מט) מצות נתינה. עפר"ח ס"ק י"ג שכ' דכשהאשה גלתה דעתה דלא ניחא לה בהא שימסרו המתנות ליד בעלה אלא שיתנוה לידה פשיטא דלא מקיים מצות נתינה עיי"ש אבל בפרי תואר ס"ק ו' כ' דמסתבר דאפילו כשהאשה צווחת ואומרת אי אפשי שיתנו לבעלי ונתנם לבעלה אפ"ה קיים מצות נתינה עיי"ש ועי' בשו"ת מעשה איש סי' ג' באמצע התשו' מ"ש בזה ועי' ביד אפרים שכ' להכריע בזה כך דאם אין האשה ממכירי כהונה אז אם בעלה רוצה לקבלם שלא ברצונה לא יצאו הבעלים ידי נתינה אא"כ נתנם הבעל קודם להאשה ואח"כ יכול לחזור וליקח אותם ממנה מכח הזכות שיש לו עלי' דמה שקנתה אשה קנה בעלה אבל אם לא הגיע לידה עדיין דאין כאן זכות לאשה כלל לא קיימו הבעלים מצות נתינה אם לקחם שלא ברצונה אך אם האשה היא ממכירי כהונה דקיי"ל שהוא זוכה מיד כשנשחט והבכור נוטל פי שנים כמבואר ש"ס ב"ב דף קכ"ג אפשר דלאו כל כמינה לומר אי אפשי דהא קודם שאמרה אי אפשי זכתה כבר ותיכף זכה בהו הבעל ואע"ג דהבמלים יכולין לחזור וליתן לאחר אף במכירי כהונה מ"מ כל כמה דלא אהדרי בהו כמאן דמטי לידייהו דמי וסיים בצ"ע עיי"ש:

(נ) נתינה ור"ל אפי' נתן לו בלא ידיעת אשתו שפיר דמי דאמרינן דמסתמא ניחה לה וגם הבעל יכול ליתנם או למכרם לאחרים בלי ידיעת אשתו כיון שאין הנשים מקפידות בכך. פר"ח שם. ועי' ביד אפרים שם שכ' דכשכבר בא לידה או ליד בעלה מרצונה אז אמרינן דלא איכפת לי' בקפידה דידה כלל עיי"ש ור"ל אף שחזינן שמקפדת ואומרת בפירוש דלא ניחא לה שיתנם להבעל או שימכרם לאחר אפ"ה רשות ביד הבעל למכרם או ליתנם לאחר ולא איכפת לן בהקפדתה ואין בכחה לעכב על ידו כלל:

(נא) וכ"ש שבעלה ישראל פטור. עי' במחזיק ברכה אות ט"ז שעמד על המחקר אם בעל הכהנת נפשו אותה להפריש מתנות ליתנה לכהן כדי לקיים המצוה אי אריך למיעבד הכי אם הוא בכלל כל הפטור מן הדבר ועשאו נקרא הדיוט והרחיב הדיבור בגוף הדין דכל הפטור מן הדבר ועשאו נקרא הדיוט בש"ס ופוסקים והעלה דבנ"ד לא שייך הא דכל הפטור מן הדבר וכו' אם רוצה להפריש המתנות וליתנם לכהן אחר קיים המצוה ותע"ב עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מעשה איש הספרדי חיו"ד סי' ג' באריכות:

(נב) שבעלה ישראל פטור. כ' בס' בית אברהם בשפ"ז ס"ק י' דזה דוקא כששוחט לעצמו אבל אם שוחט למכור בקבוע בודאי חייב ליתן אף שאשתו כהנת דהא לא עדיף מכהן עצמו שחייב בכה"ג כמש"ל סעי' כ"ד עיי"ש והנה זה לא צריך לכתוב אך מה שיש לעיין בזה לפענ"ד הוא אם הבעל של הכהנת הוא טבח ושוחט למכור בקבוע לאחרים אם מהני ליתן המתנות לאשתו כהנת דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה הא לא נתן ולא מידי ולא יצאו המתנות מרשותו כלל והנה בפר"ח סוף ס"ק ל"ג כ' בפשיטות הטעם דכהנת נשואה לישראל שבעלה פטור משום דהו"ל כאלו נותן המתנות לאשתו ומש"ה מיפטר עיי"ש לדרכו ומבואר מדבריו דכהנת נשואה לישראל מהני אם נותן המתנות לאשתו אמנם מדברי התוס' חולין דף קל"ב ע"ב בד"ה כשהוא משמע דלא מהני שהטבח יתן המתנות לאשתו שכ' הטעם שגזרו חז"ל בה דטבח כהן יתן המתנות לכהן אחר כדי שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטור מן המתנות עיי"ש וזה הטעם שייך אף בבעל כהנת שאם נתיר שיתן המתנות לאשתו ירגילו טבחי ישראל לשתף עמהם בבעל כהנת:

(נג) פטור עי' פרישה שכ' דר"ל שבעלה ישראל יכול לאכול אותם בלי רשות אשתו ואפי' אין אשתו עמו ובדרישה כדר"ל דא"צ להפריש המתנות כלל משא"כ באחרים הנותנים לבעל הכהנת דצריך לכל הפחות להפרישם ובעלה אוכל בשליחות אשתו עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ד:

סעיף ט (נד) לא יחלקם להרבה כהנים. עי' בהגהות יד אברהם שהקשה דהא מלשון זה משמע דאם רוצה ליתן כל המתנות לכהן אחד רשאי וכמ"ש הרמב"ם להדיא בפרק ט' מהלכות בכורות הלכה י"ז והוא היפך דברי הש"ס עירובין דף ס"ג דהנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם עיי"ש ובמח"כ נעלם ממנו שכבר עמד בזה הפר"ח בס"ק ט"ו והביא דברי הרמב"ם בפירוש המשניות חולין פרק הזרוע שכ' באמת דאין מותר לתת כל המתנות לכהן אחד וכ' דנראה דבחיבור ס' היד חזר בו הרמב"ם ומתיר וכ' הטעם משום דליתא להאי דכל הנותן מתנותיו לכהן א' וכו' אלא אם נותן לו לעולם אבל אם אינו נותן לו לעולם רק באקראי יכול ליתן לכהן א' וסיים שהדברים ברורים הם עיי"ש ועי' מזה בפלתי ס"ק ו' שכ' שחתנו החסיד עשה סעודת פדיון הבן ולקח בהמה והפריש המתנות ורצה ליתן גם המתנות לכהן שפודה הילד ושוב נתחרט דאולי הוא בכלל נותן מתנותיו לכהן א' ולכן נתנם לכהן אחר עיי"ש ועי' ביד אפרים סעי' כ"א שהביא דבריו ז"ל וכ' דלפי דברי הפר"ח הנזכר בחנם הפסיד הרב הנ"ל את הכהן שפדה אצלו עיי"ש:

(נה) זרוע לאחד וקיבה לאחד ולחיים לב'. עי' בערך השלחן הספרדי אות ט' שכ' דכ"ז הוא בבהמה או בעגל בינוני אבל אם היה גדי קטן שאין במתנה א' כדי נתינה צריך ליתן הכל לכהן אחד עיי"ש:

(נו) ולחיים לשנים. עפר"ח ס"ק י"ד שכ' דצ"ל בע"כ דהלשון יחלק ג"כ לשנים חציה לכל א' דאי אמרת דסגי לכהן א' בחצי לחי בלבד א"כ כ"ש הוא דסגי לאחד בהלשון לבד וא"כ הו"ל למיפלגינהו לתלתא כהני אלא ודאי דלכל כהן שנותנין לו חצי לחיים נותן לו ג"כ חצי הלשון עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ח שמדחה ראיותיו וכ' דלענין הלכה לשנים לאו דוקא ומ"ש לשנים ר"ל שנים שהן ארבע והעיקר ליתן לא' לחי א' לבד אף בלא הלשון ובאמת שיכול לחלקם לג' או לד' חלקים וכ' דכ"ז הוא להלכה אבל למעשה מסתבר כדברי הפר"ח ליתן מנה יפה לחי שלימה עם חצי הלשון עמה עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(נז) הזרוע לשנים. עי' פרי תואר ס"ק ז' שכ' דמדברי הרמב"ם בפירוש המשניות משמע דכל שיש בשור הגדול לחלקו אפי' לג' בזרוע שפיר דמי ומ"ש המחבר הזרוע לב' לאו דוקא הוא עיי"ש אבל בפר"ח ס"ק ט"ו כ' דאף דמלשון הרמב"ם ורי"ף וסמ"ג משמע דבשור הגדול יכול למיפלגינהו טפי מלחיים בשנים וקיבה לא' וגם הזרוע יכול לחלק לשלשה אם השור הוא גדול ביותר כל שיש לכל א' כדי נתינה אבל העיקר הוא כמשמעות פשטות לשון הרא"ש והטור והמחבר דאף בשור גדול אין לחלק הקיבה ולחיים יותר מב' וכן הזרוע ליותר משנים עיי"ש:

סעיף י (נח) אם אין שם כהן. עפת"ש מ''ש מהרדב"ז ועי' בפר"ח