דרכי תשובה - ג ח

בבהמה שמתירין אותו משום ס"ס פשיטא דחייב ליתן לכהן המתנות דאף דקיי"ל דאף בס"ס אין מוציאין ממון זה לא ניתן להאמר דכיון דמותר באכילה יאכל הלה וחדי וכו' עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול מ"ש בדין זה ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' פ' מאות א' עד אות ה' מ"ש בדברי היד שאול בזה באריכות:

סעיף ז (לא) יתנם לכהן חבר. עצה טובה קמ"ל להנות ת"א. ואולי הוי הטעם ע"פ מה שאמרו חז"ל ע"ה אסור לאכול בשר ולהכי משום השב ולפני עור לא תתן מכשול צריך ליתנם לחבר ואי ליכא חבר דשרי הוא משום דבאמת לא שייך בו איסור דלפני עור משום דאפשר דכהן זה יתנם במתנה לחבר או ימכרם לת"ח. פרי תואר ס"ק ה'. ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ט מ"ש בענין זה ועי' במחזיק ברכה אות ז' מ"ש ע"ד הכנה"ג בזה:

(לב) לכהן חבר. כ' בערך השלחן הספרדי אות ה' מהרדב"ז דמסתבר דאם לקח כהן ע"ה אע"פ שיש שם כהן ת"ח ורוצה לקבלם אפ"ה אין מוציאין מידו דכבר זכה בהן והאי דאמרינן אין נותנין לע"ה אם יש שם חבר היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אם כבר נתנו לו או לקח הוא זכה בהם עיי"ש:

(לג) חבר. עי' בפי' הר"ע מברטנורה במשנה ח' פרק ד' דחלה שכתב דכל שהוא חבר אף שאינו אוכל חולין בטהרה נותנים לו עיי"ש. ועי' בתוס' יו"ט ובתוס' חדשים שם מ"ש בזה ועי' בערך השלחן הספרדי אות ד' מ"ש בעני זה והביא מדברי הסמ"ג דדוקא כשאינו נזהר רק בטומאות וטהרות אבו עכ"פ הוא מחזיק בתורת ה' אבל אם אינו מחזיק בתורת ה' לא יתנו לו כלל עיי"ש ועי' בס' לב ארי' חולין דף קל"ב ע"ב (בד"ה ולאו מלתא הוא) ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ' שכתב דכהן הנושא נשים בעבירה או שהוא מטמא למתים במזיד אין נותנין לו המתנות כהונה אפי' אין שם כהן אחר אלא הוא ואפי' הוא ת"ח אלא ישום המתנות בדמים וימתין עד שיזדמן לו כהן אחר ונותן לו המעות עיי"ש ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' שפ"ז שכתב דכהן שעבר עבירה באיזה עבירה שתהי' אפי' רק באיסור דרבנן מזלזלין אותו ואין מניחין אותו לשום דבר של חשיבות כהונה כל שלא עשה תשובה הגונה עיי"ש ועי' בס' רוח חיים הספרדי אות א' שהביא מקור לדין זה מהספרי שהביא הר"א מזרחי ריש פ' כי תבא אות ג' עיי"ש ועי' במנחת חינוך מצוה תק"ו שהביא דברי הכנה"ג הנ"ל וכ' דבע"כ כל מה שאמרו דכהן הנושא נשים בעבירה לא יתנו לו הוא רק מדרבנן אבל מה"ת שפיר יצא ידי נתינה גם כשנתן לכהן כזה עיי"ש אבל לפענ"ד צ"ע בזה עפ"ד הר"א מזרחי הנ"ל שכ' מהספרי שהוא דבר הלמד מקרא דכהן שהי' מתחילה קרוב לעבירה ונתרחק ממנה ע"י תשובה חוזר לחשיבותו ליתן לו בכורים כדי לכבדו ולהדרו עיי"ש ואם כדברי המנחת חינוך למ"ל קרא הלא מה"ת בלא"ה אין מרחקין אותו מחשיבותו וצ"ע. ועי' בשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' כ"ב שעמד על המחקר מה הדין לענין דיעבד בשכבר נתנו לו ואח"כ נודע שהוא בעל עבירה אם יצא בדיעבד ידי נתינה ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דאם כבר נתן לו קודם שנודע שחטא יצא י"ח דבדיעבד כל דין כהונה עליו אך אם נודע קודם הנתינה שחטא ועדיין עומד במרדו ולא עשה תשובה אז אף בדיעבד לא יצא די נתינה וכל זה אם לא עשה תשובה אבל אם נודע שעשה תשובה נותנין לו אף לכתחילה גם במקום דאיכא כהנים שלא חטאו מעולם רק דבעינן שנודע שעשה תשובה שלימה בלי מרמה וערמה עיי"ש באריכות ועי' בס' רוח חיים שם שהביא בשם הרשב"א דכל שרואין שעשה תשובה נותנין לו המתנות ואין אומרים שמא מחמת המתנות חזר בו עיי"ש:

(לד) ואם אין שם חבר. ר"ל דכל שאין שם כהן חבר במקום ההוא א"צ לשכור ולשלוח למקום אחר שיש שם כהן חבר, הרשב"א בחידושיו לחולין דף ק"ל בד"ה מנין:

(לה) חבר. עי' בשו"ת חכם צבי סי' ע' באמצע התשובה שהוכיח דאף שהע"ה הוא ממכירי כהונה מ"מ הוא מחויב ליתן להחבר אפי' להמ"ד דס"ל בעלמא דיש בדברים משום מחוסר אמנה והוא רגיל לכהן לע"ה כל מתנותיו אפ"ה יכול לחזור בו שלא ליתנם לו אלא לצורבא מרבנן עיי"ש לדרכו:

(לו) יתנם לע"ה. אבל עכ"פ בעינן שיהי' כהן כשר דוקא אבל כהן חלל אינו נוטל מתנות כנה"ג בהגהות הטור אות כ"א ופר"ח ס"ק י"ב מהרמב"ם. ועי' שפ"ד ס"ק י"ב מזה. ועי' במחזיק ברכה אות י"א שכ' דכהן זכר חלל נקרא כשנולד מפסולי כהונה אבל אם נולד בכשרות אע"פ שהי' הבעילה באיסור לא נתחלל עיי"ש וה"פ (וע"ל ס"ק מ"א וס"ק קל"ג):

ועיי"ש עוד בשפ"ד ובמנחת חינוך מצוה תק"ו באמצע הדיבור שכתב עוד הא דנותנין המתנות אפי' לכהן פצוע דכה דכיון דאוכלין בקדשים הרי הם כשאר כהנים לכל הדינים עיי"ש:

וכתב עוד במנחת חינוך שם דאף כשהכהן הוא מחצה כהן ומחצה ישראל (ומשכחת לה ע"י חציה שפחה וחציה ב"ח) אם נתנו לו המתנות יצא ידי נתינה ע"י צד הכהן שבו דמתנות אין בהם צד קדושה ויכול לאכלם אפי' צד ישראל שבו עיי"ש:

(לז) לעם הארץ. וזה דוקא אם הוא מודה בה אבל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בהם רמב"ם פרק א' מהלכות בכורים הלכה א'. ועי' בכסף משנה מה שמתמה על לשון הרמב"ם בזה כי בגמ' איתא וכל כהן שאינו מודה בעבודה עיי"ש ועי' בפי' הרדב"ז על הרמב"ם שם:

(לח) ואם החבר אינו רוצה לקבלן. וה"ה אפי' יש שם חבר רק שהוא עשיר ואין צריך וזה הע"ה הוא עני וצריך שאנו מצווים להחיותו אז אעפ"י שהחבר רוצה לקבל יתנו להע"ה העני. מחזיק ברכה אות ח' ובס' מזמור לדוד (להרב מהרד"ף ז"ל) בשם היש"ש מהתוס' ועי' ביד אפרים:

(לט) נותנן. עי' בח"צ שם שכ' דכל מה דאמרינן דכהן ת"ח הוא קודם לכהן ע"ה זה דוקא אם אין הע"ה קרוב לזה הבעה"ב אבל אם הע"ה קרובו של הבעה"ב פשוט הוא דאפי' אם הכהן האחר הוא ת"ח וצריך קרובו קודם עיי"ש באריכות:

סעיף ח (מ) נותנים אותם לכהנת. כ' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאיואהרדק) סעי' ל"ג וז"ל ונראה לי דדין זה אינו אלא במתנות דזרוע ולחיים וקיבה אבל בשאר מתנות כהונה ולוי' כתרומות ומעשרות ופדיון הבן וחרמי כהנים אין יוצאין ידי נתינה כשנותנו לכהנות ולויות אע"פ שמעשר ופדיון הבן וחרמים מותרים לזרים וכו' ולכן לא מצינו בכל הש"ס שיועיל נתינה לכהנת בשאר מתנות כהונה וכן לוי' במעשרות עכ"ל:

(מא) אותם. עפת"ש מ"ש מהמהרש"ל דאם יש כהן חבר והיא אשת חבר שקולים הם ועי' בס' מהרי"ט אלגאזי על הלכות בכורות להרמב"ן פרק ד' אות מ"ד מה שהאריך בביאור דין זה בפלפול. ומ"ש הפת"ש וה"ה כהן ע"ה הדין כן ר"ל דאם בעל הכהנת הוא ע"ה והכהן הוא ג"כ ע"ה ג"כ שקולים הם. ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ב ובערך השלחן אות ח':

(מב) לכהנת. דוקא כהנת כשרה אבל אם היא חללה לא יתנו לה. כנה"ג בהגהות הטור אות כ"א. ועי' במחזיק ברכה אות י"א מ"ש בזה וכ' מהפרשת דרכים דלא מיבעיא היכא דנולדה מפסולי כהונה דודאי אין נותנין לה דכל הנולד מפסולי כהונה אין לו דין כהן חלל אלא אפי' נולדה בכשרות שהיתה כהנת גמורה, אלא שנבעלה בעילת איסור דנקראת ג"כ חללה לענין זה ג"כ לא יתנו לה עיי"ש. ועי' בפי' הרדב"ז על הרמב"ם בפרק ט' מהלכות מתנות כהונה הלכה כ' שכ' דאפי' בעלה ישראל אין אוכל בשבילה כשהיא חללה עיי"ש ועי' במחזיק ברכה שם שהביאו והתפלא עליו דמהיכא ס"ד לומר שיאכל בשבילה כשהיא חללה כיון שהיא עצמה אינה אוכלת עיי"ש ועי' במשנה למלך בפ' ט' מהלכות בכורים דחללה לא די שאין נותנין לה מתנות אלא אף משקל נמי שקלינן מנה דכיון דנבעלת לפסול לה פקעה קדושתה ממנה לגמרי ואפי' קדושת לויה אין בה עיי"ש ועי' בשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' כ"ג מה שכ' בזה באורך (וע"ל ס"ק ל"ה):

(מג) אפילו היא נשואה לישראל. ע"ל סי' ש"ה סעי'