דרכי תשובה - ג י

ס"ק מ"ג שכתב דאם מחל הכהן המתנות להבעלים בדיעבד הוי מחילה וכן אם הבעלים נותנים לו במתנה ע"מ להחזיר יצא בדיעבד ידי נתינה עיי"ש והסכים עמו הרב בני חיי בהגהות ב"י סוף סי' זה (ועי' בברכי יוסף באו"ח סי' תרצ"ה אות ה') ועי' בשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מזיטיל ז"ל) חיו"ד סי' י"ח מה שפלפל בענין זה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(נט) אין שם כהן. עפת"ש מ"ש מהרדב"ז דוקא אם אין שם כהן אבל אם יש שם כהן הן ולא דמיהן וע' בשו"ת אבקת רוכל (ממרן הב"י) סי' ט"ז מ"ש בזה באריכות ועפר"ח ס"ק ט"ז שסיים דהאידנא נהגו דאפי' יש שם כהן שמים המתנות בדמים ונותנים הדמים לכהנים והכהן מתרצה בע"כ כדי שיהי' רגילין ליתן לו המתנות אבל הוא מנהג משובש וראוי לבטלו עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ במחנה אפרים בהלכות זכיה ומתנה סי' ט' בדבר המנהג שנוהגים שמי שיש לו מתנות ליתן לכהן שאומר הילך זוז בשביל המתנות שיש לך אצלי ולפעמים הכהן מחלם לישראל בלא דמים וכל זה עושין קודם שבאו ליד הכהן דלא עבדו שפיר שכל זמן שלא באו ליד הכהן עדיין לא זכה בהם כהן כדי שיוכל למחול לישראל או למכרם ועיי"ש בדברי המגיה שכ' דאם כי מדברי הפר"ח שם משמע דיצא בדיעבד ידי נתינה גם אם עשה כן אבל דעת הגאון המחנה אפרים מבואר דכל שלא נתן ממש המתנות לכהן אף בדיעבד לא יצא עיי"ש ועי' בשו"ת עמק הלכה הנ"ל שם מה שהאריך בזה והעלה דאפי' במכירי כהונה לא מהני מחילת הכהן אא"כ באו המתנות ליד הכהן עכ"פ במתנה ע"מ להחזיר עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות י"ט מ"ש בזה (ועי' ביד אפרים סוף סעיף זה מ"ש ע"ד המחזיק ברכה בזה) וסיים בסוף הדיבור דבעה"ק ירושלים ת"ו ובחברון נתבטל המנהג הזה ואדרבה משתדלים לקנות גדיים ונותנים הזרוע והלחיים והקיבה דוקא לא זולת וכן ראוי לעשות עיי"ש ועי' בשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' י"ח מ"ש בענין זה באריכות וע' בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות ג':

(ס) ישום המתנות בדמים. עי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) שכ' דמלשון הטוש"ע שכ' ישים אותו בדמים משמע דסומכים על שומתו בעצמו וא"צ שאחרים ישומו כדרך כל שימות ב"ד ושכן משמע מלשון הרמב"ם ועיי"ש עוד שכ' דמה שכ' הרמב"ם בלשונו מעלה המתנות בדמים וכן הוא לשון הש"ס אין הכוונה להעלות יותר משוויים אלא שומא טובא כפי שויין עיי"ש:

(כא) בדמים. עבאה"ט מ"ש שהם ממון כהן ועי' פרי תואר ס"ק ו' שכ' דמסתבר דאם נתנם לבעל חובו של כהן שקיים מצות נתינה עיי"ש ועי' ביד אפרים מ"ש בזה וכ' שהוא צ"ע עיי"ש:

(סב) ונותן הדמים לכהן. עפר"ח ס"ק י"ז שכ' דאם ירצה יחלק הדמים לד' כהנים כדלעיל סעי' ט' דמה לי הן ומה לי דמיהן עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ט מחודש ד' שהביא דברי הפר"ח בזה וסיים וז"ל ונראה לי דאם הוא במקום שהבשר בזול ואין בדמיהם כדי לחלק לד' כהנים נותן לשלשה או לשנים או לא' כדי שיהיה נתינה שיש בה ממש לכהן א' דנתינה מעליא בעינן ובכה"ג לא אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן דבהן איכא נתינה מעליא לד' כהנים ובדמיהן ליכא עכ"ד:

(סג) לכהן. עי' בס' לב ארי' על חולין דף ק"ל ע"ב (בד"ה ושם ועוד מדר"א) שכ' דהיכא דאין שם כהן ושם המתנות בדמים ה"ז מחוייב ליתן הדמים אח"כ לכהן מדינא דזה לא דמי לדלקמן סעי' ט"ו דאכלן או הפסידן פטור מדיני אדם דבנ"ד שאני כיון דמתחילה נטל בדרך הלואה עיי"ש לדרכו (וע"ל ס"ק צ"ה):

סעיף יא (סד) אין לו לכהן לחטוף המתנות. עי' דרישה שכ' דאין מצוה בלקיחת שום מתנה ממתנות כהונה ואם קיבל איזה מתנה ממתנות כהונה לא קיים שום מצוה עיי"ש ועי' בס' פתח עינים (מהגאון חיד"א ז"ל) בחידושיו ליומא דף ל"ט ע"ב (בד"ה הדרן עלה) מ"ש בדברי הפרישה בזה ועיי"ש עוד (בד"ה ש גבן) שכ' דאפי' ענף מצוה ליכא באכילתם עיי"ש וע"ל ס"ק פ':

(סה) לחטוף. ואם עבר וחטף אזי להמ"ד דטובת הנאה ממון מפקינן להו ממי שחטף שלא ברשות בעלים. פר"ח שם. ועי' בשו"ת מנחת יהודא חאו"ח סי' מ"ט וחיו"ד סי' ב' מה שפלפל בזה ועי' בשו"ת אבן השהם ומאירת עינים סי' כ"ט ועי' בנתיבות המשפט לחו"מ בכללי תפיסה שבסי' כ"ה סעי' א' ומבואר מדבריו דספק מתנות כהונה שתפס הכהן יש לו דין ספק בכור ואפי' תופסו הכהן מוציאין מידו ואפי' במכירי כהונה לא מהני תפיסה בספק אפי' כשהכהן טוען ברי או שתפס קודם שנולד הספק אפ"ה לא מהני התפיסה ומוציאין מידו אכן אם תפס ברשות שהבעלים התפיסו הבהמה לכהן ליקח המתנות כאשר ישחטו אותה ונתחייב במתנות ונולד ספק אח"כ אם הוא חייב במתנות אין מוציאין מידו עיי"ש ותבין:

(סו) ואפי לשאול אותם בפה. עי' בדעת קדושים אות ב' שכ' דאולי י"ל דאין קפידא אלא אם שואל בפה דרך הפצרה דוקא דאז יש חשש שמא יתן הבעה"ב ברוע לב ואינו מוחל בלבו ושוב כתב דאולי י"ל דהיכא שהכהן הוא אדם חשוב ביותר יש למנוע אף בתביעה בפה גרידא בלא הפצרה כיון שעי"ז יש גרעון כבוד להמצוה לפי דרך הבריות עיי"ש והנה מדברי הגמ' בש"ס חולין דף קל"ג דקאמר אביי מימר נמי לא אמינא משמע לכאורה כדברי הד"ק כנזכר דדוקא אביי הואיל והי' אדם חשוב ביותר ע"כ הי' נזהר אף בתביעה בפה גרידא בלא הפצרה אבל בשאר אדם י"ל דאין חשש אא"כ שאל דרך הפצרה אמנם מפשטות לשון המחבר כאן דכ' אפי' לשאול אותו בפה אלא אם יתנם לו דרך כבוד יטלם ולא חילק בין אדם חשוב או סתם אדם משמע דלאו דוקא אדם חשוב אלא אפי' סתם כהן שאינו חשוב אסור לשאול בפיו אפי' בלא הפצרה וכל שהוא שואל בפה אפי' בלא הפצרה לא הוי דרך כבוד ואסור וצ"ע. וגם יש לעיין בדברי הד"ק הנזכר במ"ש דהחשש הוא שמא אינו מוחל לו בלב, הנה בפר"ח ס"ק י"ח כ' דאף מ"ש במחבר קודם אין לו לכהן לחטוף המתנות מיירי אפי' כשמתרצים אח"כ הבעלים עיי"ש וא"כ ממילא דגם מ"ש המחבר אח"כ ואפי' לשאול אותו בפה וכו' מיירי ג"כ באופן הנ"ל כשהבעלים נותנים ע"י שאלת הכהן בלב שלם ומתרצה אפ"ה אסור לשאול בפיו משום דמ"מ לא הוי דרך כבוד וצ"ע:

(סז) לשאול איתם בפה. ופשוט הוא דה"ה דאסור להכהן לכתוב אגרת להבעה"ב ולבקשו שיתן לו המתנות ואין זה תלוי בדין כתיבה אי הוא כדיבור שהאריכו בו האחרונים (ועי' במקומות שציינתי לעיל סי' ה' ס"ק ב') דזיל בתר טעמא כיון שהקפידא הוא שהבעה"ב יתנם לו דרך כבוד בלי התערותא דידי' (ע"ל בס"ק הקודם) ממילא דמה"ט אין לו לכתוב להבעה"ב ולשאול המתנות אפי' בכתב וה"פ:

(סח) יתנם לו. עי' בתוספת ירושלים שהביא מדברי הש"ס בכורות דף כ"ו דכהנים המסייעים בבית המטבחיים אין נותנים להם המתנות בשכרן אמנם בתוספתא דמאי פרק ה' מבואר דאם נותן להם המתנות בעד השחיטה מותר עכ"ד. וכה ראיתי לחכם א' שמתמה על דבריו כי בתוספתא שם מפורש להיפך וז"ל לא יתן ישראל בהמתו לטבח כהן לשחוט ולא לרועה כהן לרעות אא"כ נותן להם שכרן עכ"ל ועיי"ש במפרשים דמבואר להדיא דדוקא אם משלם לו בעד השחיטה בפ"ע אז מותר לו ליקח גם המתנות אבל אם אינו משלם שכר שחיטה אסור לו ליקח המתנות בעד, טרחתו (וע"ל ס"ק קע"ג):

(סט) דרך כבוד. עי' פר"ח ס"ק י"ט שכ' דר"ל שישלחם לביתו דרך כבוד עיי"ש ועכו"פ ס"ק י"א שכ' או שיתנם לו בעצמו דרך כבוד או שישלחן לביתו דרך כבוד עיי"ש והנה מדבר שניהם מבואר שעכ"פ כשהבעה"ב משלח המתנות להכהן לביתו הוי ג"כ בכלל מצוה מן המובחר שכן הוא ג"כ דרך כבוד אמנם יעוין בדברינו לעיל (ס"ק ג') מ"ש מדברי הפרי תואר והרב מהרד"ף ז"ל שכ' מהספרי דאין רשאי לשלוח המתנות לכהן ע"י שליח ואפי' בדיעבד אם כבר שלח לו לא יצא י"ח עיי"ש (וע"ל ס"ק פ"ו) ועי' בפרי תואר ס"ק ו' שכ' דמשמע מדברי חז"ל דהקפידה התורה שהכהן ילך בעצמו אצל הבעה"ב ליקח מתנותיו ולא שישלח שלוחו עיי"ש ומבואר מדבריו דאין הכהן צריך להמתין עד שהבעה"ב ישלח לו המתנות לביתו דכל שאינו חוטף ואינו שואל בפיו אף שהיא ממציא א"ע אליו הוי דרך כבוד:

(ע) יטלם. עי' בלחם חמודות פרק הזרוע אות י"ד שכ' דר"ל דאם נותנים לו דרך כבוד לא ימשך ידו אף כשהוא מהצנועים שאם לא יטלם כלל נראה שהוא מבזה המתנות וכ' דמ"מ כשהוא אומר לתתם לכהן אחר שצריך יותר אין זה כמבזה