דרכי תשובה - ג פח

הכשר כלי היין וכ"כ באו"ח סי' תנ"א סעי' כ"א בחביות של חרס שנתנו בהם שכר שעורים דמהני הכשר ע"י עירוי דג' ימים במים מחולפות כיון שלא נבלע האיסור אלא בצונן אמנם לדינא כתב דאין הדבר ברור דאפשר יש לחלק דדוקא בכל יין או בחביות של שכר שעורים כיון שדרך של כלים אלו הוא רק להשתמש בהם צונן סגי להכשיר בהכשר קל כזה משא"כ כלים אחרים שדרכם להשתמש בהם גם בחמין אף אם נשתמש בהם עתה רק בצונן לא מהני הכשר דג' ימים וסיים בצ"ע עיי"ש:

(לד) להשתמש וכו'. וכיוצא בזה ראיתי בס' זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור שכ' בשם הס' ברית מלח שיש לזהר ג"כ שלא לשום בסל שמוליכין בשר מבית הטבת דבר מאכל אפי' יבש כגון פירות ולפת וכיוצא בו עכ"ד:

(לה) בדברים אחרים. עט"ז וש"ך ומ"ש הט"ז דוקא לח בצונן ר"ל אבל צונן יבש מותר להשתמש בו ע"י הדחת המאכל אח"כ ואף בדבר דלאו אורחיה בהדחה לא חיישינן דלמא אשתלי ואכול בלא הדחה כיון דבדיעבד אף אם לא ידיחנה מותר כל שהכלי מודח היטב מש"ה לא חיישינן דלמא משתלי. חדושי הגרעק"א ז"ל ויד יהודה שם:

(לו) בכלי ששורין בה בשר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבדיעבד אפי' אם נשתמש בו רותח מותר ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט שעמד על המחקר בכלי חרס חדש שלא נשתמש בו שום דבר בעולם אם נאסר הכלי מיד לפמ"ש הט"ז להלן סי' צ"ג בשם הר"י הלבן דכלי חרס חדש בולע אפי' בצונן מיד כ"ז שלא שבע מלבלוע ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דאין להחמיר עיי"ש באריכות אמנם יעוין בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ל' שמבואר מדבריו דדוקא בשאר כלים מותר בדיעבד וה"ה כ"ח ישן אבל בכלי חרס חדש לפמ"ש הפר"ח להלן ריש סי' ק"ה דכלי חרס חדש בולע מיד אפי' בצונן (עי' בדברינו להלן סימן ק"ה ס"ק י"א) ממילא דאם שרו בשר קודם מליחה בכלי חרס חדש ואח"כ בישל בה נאסר התבשיל אפי' בדיעבד וכן אפי' לדעת המהרש"ל בסי' ק"ה שם דגם כלי חרס חדש אינו. בולע בפחות מחצי מעל"ע אין להתיר התבשיל שבישלו אח"כ אע"פ שאין שורין הבשר רק חצי שעה מ"מ יש לחוש דלפעמים אין שופכין המי שריה מהר ושוהה המים בתוכה כחצי מעל"ע אך אם לא בשלו בה בתוך מעל"ע להשרייה הראשונה רק לאחר איזה שבועות בשלו בה היתר אע"פ ששרו בה בשר באותו יום אפ"ה מקרי אינו בן יומו דהא לא בלע אלא פעם ראשון עיי"ש (ועי' מזה עוד בדברינו להלן סי' צ"ג סעיף קטן ל"ז):

(לז) ששורין בה בשר. ולענין הכלי שמדיחין בה הבשר לאחר המליחה אם מותר להשתמש בה עי' בדברינו להלן (ס"ק קכ"ב):

(לח) בשר. עבאה"ט סוף סק"ח מ"ש מהב"ח והפר"ח ועי' בביאור הגר"א סק"ל שכ' ג"כ דהוא חומרא בעלמא שמא נדבק בו דם עכ"ד ועי' בשלחן גבוה סק"ז שהעלה גם כן דאין להחמיר בזה כ"כ דאם כי נוהגין ליזהר שלא להשתמש בכלי ששורין בה בשר אבל הוא רק מנהג פרישות אבל לא מדינא ואין לגעור בהמקילין בזה עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ה שהעתיק דברי הב"ח לדינא שכ' דהמקילין בזה שרות בשר בכלי שמשתמשין בו דבר היתר ראוין לגערה עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהב"ח דמה שנוהגין לשרות בכלי שקורין פענדי"ל או קעסעל"י לא יפה עושים אלא א"כ רוצים אח"כ להכשירו הנה בב"ח לא נמצא זאת אמנם כפי הנראה שהבאה"ט העתיק לשון הלחה"פ שכ' כן ובודאי יש שם ט"ס והי' כתב שם פר אחר ועי' בדברי יוסף סי' תנ"ד שהשיג, על גוף דברי הבאה"ט בזה במ"ש אא"כ רוצה להכשירו דאפי' רוצה להכשירו אסור לכתחלה דחיישינן דלמא אשתלי עיי"ש:

(לט) הבשר וכו' אסורין. עשפ"ד סק"י דהבשר אסור מה"ת דדם כבוש הוי דאורייתא עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ז (ס"ק ד') מ"ש בזה:

(מ) וגם הכלי אסורין. עבאה"ט להלן סי' ק"ה סק"א ובדברינו שם (ס"ק י"א):

(מא) אסורין. עבאה"ט מ"ש לענין אם נשתהה מי הדחה לחוד בכלי מעל"ע דאם אין ס' במים נגד הדם אין להתיר רק בהפ"מ ועי' בגליון מהרש"א שהשמיט תיבת רק בהפ"מ ומבואר דעתו דאפי' בהפ"מ אסור ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' י"ט מ"ש בזה ומצדד דלפי מה דקיי"ל דבשאר אסורין בלח בלח לא אמרינן חנ"נ בהפ"מ א"כ מי הדחה לא נעשה נבילה בהפ"מ ואם בשלו אח"כ היתר בהכלי אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון עיי"ש ועי' בדלתי תשובה בהוספות להלכות מליחה בחלק ב' מה שמצדד בזה ועי' בס' ראש פינה באבן פינה ובפינת יקרת אות ט"ו ובאבן הראשה אות ו' שכ' בהחלט דאם אין במים ס' נגד הדם נאסרה הכלי אפי' בהפ"מ עיי"ש ולא ידעתי מדוע לא שם לב להא דנחית הרב מור ואהלות הנזכר דלפי מה דקיי"ל להלן סי' צ"ב דבלח בלח לא נ"נ בשאר איסורים בהפ"מ א"כ בהפ"מ אמרינן דמי הדחה לא נ"נ והקדירה לא קיבלה טעם מדם רק כפי ערך המדומע ואם בשלו, אח"כ בקדירה זו תבשיל היתר אין התבשיל בולע אלא לפי ערך המדומע בקדירה ולעולם יש ס' בהתבשיל נגד זה והוא פשוט וברור לדינא ועי' בשו"ת שער נפתלי סי' ע"ה בכרכשתא שנשרה בקדירה של חרס קודם מליחה ולקחו אותה מהקדירה והניחו המים בתוך הקדירה לחמם כי שכחו שהמה מי שרייה ואח"כ כשהוחם המים שבקדירה שפכו ממים הללו בתוך קערה ועיי"ש במ"ש בזה וכ' דפשוט הוא דאף דבנתבשלו המי שרייה בקדירה לכ"ע אסור היכא דאין ס' במים נגד הדם מ"מ כאן יש לצדד להקל כיון דאין מחזיקין דם בב"מ רק בהשומן וגם בהשומן אין כ"כ דם כמו בבשר א"כ קרוב לודאי שהי' ששים בהמים נגד הדם ואפי' לא הוי אלא ספק שפיר י"ל ספיקא דרבנן לקולא כיון שכבר נתבשל הו"ל דם שבשלו דרבנן ובפרט הקערה בודאי יש להתיר דהא עירוי נמי ספקא הוי והוי ס"ס עיי"ש:

(מב) ועיין לקמן סימן זה ר"ל דלהלן סעי' ט"ו נתבאר דהבשר אסור אפי' לצלי ואם יש במים ס' כנגדו מותר אפי' לקדירה. ש"ך סק"ט. וכ' בהגהות אמרי ברוך דר"ל דהמחבר והרמ"א הם מתירין שם אף לקדירה כשיש במים ס' כנגדו אבל הש"ך עצמו שם ס"ק מ"א מסיק דאף שיש ס' אין להתיר החתיכה כ"א לצלי עכ"ד. ועי' בדברינו להלן שם מ"ש בזה לדינא:

(מג) מותר לחזור ולשרות בו. עי' בשו"ת משאת בנימין סי' ל' שמתיר אפי' לכתחלה לשרות הבשר בכלי עכו"ם ולא אמרינן בכה"ג דכל מידי דבעי הדחה חיישינן דלמא אכיל בלא הדחה כיון שהוא בתוך המים עיי"ש והביאו במנח"י כלל ג' ס"ק ו' עיי"ש ועי' בשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' ל"א באריכות מזה:

(מד) לחזור ולשרות בו. עפר"ח סק"ח שכ' אזהרה לאותן שהורגילו א"ע להדיח הבשר לאחר המליחה באותה כלי ששורין אותה קודם המליחה שיש להם לזהר לשטף הכלי לאחר הכלי לאחר כל הדחה והדחה שלא ישאר בה שום לחלוחית דם עיי"ש ועי' בחמודי דניאל בהלכ' מליחה אות ה' שהביאו ומתמה עליו וכ' שאין דבריו נראין דמה איכפת לן אם ישאר דם דהשתא נמי כל המים מעורבים בדם עכ"ל:

(מה) ולשרות בו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם שרו מעל"ע בכלי זה בשר שנמלח והודח כהוגן מותר בדיעבד והפר"ח חולק ר"ל שהפר"ח העלה להלן סי' ק"ה סק"א להקל בזה דכיון דהכבישה לא בא אלא בסוף מעל"ע ונטל"פ לא הוי אלא לאחר מעל"ע נמצא שהפליטה של סוף מעל"ע היא משובחת ואוסרת עיי"ש ועי' מ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז שמחלק בזה דאם שהה זמן מה בינתיים בין השרייה ראשונה להשני' בודאי נטל"פ הוא אבל אם מיד כשלקח זה הבשר שלא נמלח ששהה מעל"ע הניחו בו בשר שנמלח ושהה בו מעל"ע אסור דהפגימה והבליעה באים כאחד עיי"ש והביאו בס' באר יעקב ריש סי' זה לדינא עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"י שכ' דגם הפר"ח שהחמיר בזה לא החמיר אלא בכה"ג שהניחו ההיתר קודם שהסירו את האיסור אבל אם נשתהה קצת בינתיים גם הוא מודה דאין להחמיר דאז כבר הוא נטל"פ עיי"ש ועי' במטה יהונתן שבגליון היו"ד כאן מ"ש בענין זה ואי"ה להלן סי'. ק"ה (ס"ק י"ד) יבואר דין זה כי שם מקומו:

(מו) דין בשר שמלא קרח. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ע' שכ' מתשו' משאת בנימין סי' ק"ח וז"ל אם לא ידוע אם נקרש או לא ועד א' העיד דלא הי' נקרש נאמן ויראה שם מדבריו דאם הדבר ספק ואין מעיד שלא נקרש