דרכי תשובה - ג פז

א' מ"ש בזה אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק סק"ח וט' מ"ש בזה והעלה בראיות דאנן לא קיי"ל לדינא כמ"ש ה"ר יונה הנזכר דזה אי אפשר אלא ע"י הדחה בכמה ממות מחולפים כמו הדחה אחרונה ובאמת מבואר בכל הפוסקים דבהדחה ראשונה א"צ אלא להדיחו היטב במי השרייה לבד ואף שעדיין נשאר עליו לחלוחית המים המעורב בדם קצת לא חיישינן לזה אלא בהדחה האחרונה דבהדחה ראשונה שאין חשש זולת מחמת הדם בעין שעליו או כדי שלא יתמלא המלח ממנו הנה בודאי דהמעט לחלוחית דם שנשאר מעורב במים לא נחשב כלל בעין וגם אין המלח נתמלא ממנו רק שצריך לשפשף הבשר ביד יפה במי שרייה וסגי בזה עיי"ש באריכות וכ"כ בס' כנפי יונה בד"ה כתב הרשב"א) דהמנהג להקל בענין הדחה קמייתא דקודם מליחה דאף דחיישינן להדם שע"ג הבשר שהיא דם בעין מ"מ סמכינן דלאחר שנתערב במים לא נחשב אלא דם פליטה ועיי"ש עוד (בד"ה כתב הש"ך) שכתב דסגי מה ששופכין עליו מים באופן שילך הדם שעליו ואע"ג שא"א שלא ישאר עליו לכלוכי המים מאודם שהוא מעורב בדם מ"מ מהני בזה עיי"ש ועיין בס' דלתי תשובה סק"ח שכ' דכל זה בלא נשאר רק טיפות דם מעורב בהמים וכאמור אבל אם נשאר דם הרבה מעורב במים כ"ע מודים שדינו כדין דם בעין ולדינא דעתו נוטה שיש לחוש לכתחלה לדעת החוו"ד ולעשות ההדחה הראשונה כמו הדחה אחרונה ולהדיחו בכמה מימות עד שיצא המים בלא מראה דם ורק בדיעבד הוא יש להקל בזה עיי"ש:

ועיין ביד יהודה שם שסיים דכל זה הוא באותן טפות דם מעט המעורב במים וכאמור אבל אם היה צרורות דם בחתיכות כמו שהוא שכיח בירכי העופות שיש דם הרבה מעורב בהמים דינו כדם בעין ואסור מה"ת עיי"ש באריכות. (יעי' מזה בדברינו לעיל סי' ס"ה ס"ק כ"ה):

(כה) אבל אם לא שראו וכו'. עי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סוף סי' נ"ב שכתב דמ"ש הרמ"א דאם לא שראו רק שהדיחו היטב אין מטריחין אותו לחזור ולשרות הבשר זה דוקא אם עשה זה בשוגג או בטעות וכדומה אבל אם עשה במזיד אין להקל דא"כ בטלת מנהג שריית הבשר וכיון שבידו לתקן ולשרות הבשר קודם המליחה כפי המנהג בודאי כשעשה כן במזיד מחוייב לתקן ולשרותו קודם המליחה. ואין להקל אלא כשעשה כן בשוגג או בטעות או אפי' לכתחלה כשהשעה דחוקה לו עיי"ש לדרכו:

(כו) רק הדיחו היטב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם כבר נמלח אף הדחה מועטת סגי ליה בדיעבד ועי' בס' שבילי דוד אות ב' שכ' דפשיט הוא דהך הדחה מועטת שכ' הש"ך דמהני בדיעבד היינו אם הכניס עכ"פ כל הבשר בכלי של מים ושפשף ממני דמו הנדבק בו דכ"מ שנזכר הדחה היינו שפשוף ולזה כ' הש"ך דאפי' היה רק שפשוף מעט, להעביר הדם בעין ולא שהה במים כדי לרככו ג"כ מהני אבל אם לא היה שפשוף כלל רק הדחה בעלמא גם בדיעבד כשכבר נמלח לא מהני דהוי כלא הודח כלל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה שם דהאי הדחה מועטת דמהני בדיעבד צ"ל עכ"פ שידיח הבשר בידו קצת או שישכשכו במים אבל לא בשפיכת מים עליו בהעברה בעלמא דזה לא מהני כלל וכ' דכ"ז בסתם בשר אבל בבשר שידוע שיש עליו צרורות דם כדרך שנמצא בה לפעמים צרורות דם קרוש וכמו שנמצא ברגלי העופות דם קרוש שזה לא יעבור אלא ע"י שפשוף יפה בודאי לא מהני הדחה מועטת וצריך לדקדק בזה עיי"ש:

(כז) הדיחו היטב סגי ליה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבדיעבד אפי' הדחה מועטת סגי ליה ועי' במנח"י כלל ט"ו סק"ב שהביא מדברי הגהות ש"ד דמשמע דלא שרי בדיעבד ע"י הדחה מועטת אלא אם היה גם שרייה מועטת דבצירוף שניהם שרייה מועטת והדחה מועטת סגי ליה אבל הדחה מועטת לבד בלא שרייה כלל לא מהני אף בדיעבד וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ה') שהבאתי מהס' שבילי דוד שכ' כן בפשיטות וגם כ' מ"מ גם בשרה קצת בעינן עכ"פ שישפשף הבשר מעט להעביר ממנו דם בעין הנדבק בו ובלא"ה אפי' כששרה אותו קצת לא מהני עיי"ש:

(כח) היטב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם כבר נמלח אף בהדחה מיעטת סגי לי' בדיעבד ועי' בגליון מהרש"א שהניח דין זה בתימה וכבר קדמו בזה במנחת יעקב כלל ה' ס"ק ג' שכ' דנראה דדוקא אם כבר בשלו א' מקרי דיעבד לענין זה משא"כ אם לא בשלו עדיין צריך לחזור להדיחו היטב ולמלחו שנית והניח בצ"ע עיי"ש וכ"כ שם להלן כלל ט"ו סק"א עיי"ש אמנם בשפ"ד סק"ה מדחה דברי המנח"י בזה ומתרץ דברי הש"ך על נכון עיי"ש:

(כט) ואח"כ ימתין מעט וכו'. עי' במנח"י כלל ט"ו סק"ג שכ' מהאו"ה דכל זה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד מותר ומבואר מדבריו דגם בלא המתין עד שיטפטפו המים ומלחו תיכף מותר בדיעבד ועי' בשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סוף סי' י"ב מ"ש בזה ומצדד להחמיר אף בדיעבד וסיים בצ"ע עיי"ש:

(ל) ימתין מעט. עט"ז וש"ך שכ' לאפוקי שלא ימתין עד שיתנגב לגמרי דאז לא ימס המלח ועי' במ"ז סק"ד שכ' דמ"מ בדיעבד כשר גם אה נתייבש הבשר אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ועי' במנח"י כלל ט"ו סק"ג שכ' דמ"מ אין להקל בזה אלא לאחר בישול אבל אם לא בישלו עדיין ונמלח כך י"ל כיון דאית לי' עוד תקנה ע"י הדחה ומליחה שנית לא מקרי דיעבד וצריך לחזור ולהדיחו ולמלחו שנית עיי"ש ועי' בס' תוספות ירושלים מ"ש ע"ד המנח"י בזה ודעתו להקל דאפי' לא נתבשל עדיין א"צ הדחה ומליחה שנית עיי"ש ועי' בראש פינה ופינת יקרת אות י"ב שפסק כהמנח"י ועי' בחוו"ד בחידושיו ס"ק ל' שכ' לחלק בזה דכשעכ"פ הבשר הוא עוד לח קצת אז יש להקל בדיעבד אבל כשהוא נתייבש לגמרי אפשר דאסור אף בדיעבד אם לא הדיחו ומלחו שנית עיי"ש ועי' בכנפי יונה שכ' בהחלט דאם הבשר הוא יבש לגמרי אסור אפי' בדיעבד אם לא הדיחו ומלחו שנית דהרי עינינו רואות שאין המלח פועל בדבר יבש לגמרי ואם נתבשל כן הו"ל כנתבשל בלא מליחה (ובמוסגר כ' שם שנוכל לטעמו אם נכנס המלח בתוך הבשר לאחר שירחץ המלח ממנו) עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות מ"ב מ"ש בזה וכ' דכיון שהש"ך והפר"ח לא הביאו דברי האו"ה שמתיר בדיעבד נראה דלא ס"ל כוותי' ודעתם לאסור אפי' בדיעבד ונראה דהדין עמהם דהרי עינינו רואות דבשר יבש אם יפזרו עליו מלח וישהה כך במלחו חצי שעה לא יטיף ממנו אפי' טפה אחת ובודאי דמליח יבש אין פועל כלום ונשאר הדם בבשר אפי' שהה זמן מרובה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ח לדינא עיי"ש וכ' בס' דברי דודים בחידושים על הלכות מליחה בט"ז סק"ד לענ"ד פשוט הדבר שאם רואין שהמלח הוציא דם מותר לכל הדיעות שהרי עינינו רואות שלא נתייבש לגמרי וכו' שהרי הוציא דם לפנינו ובודאי אלו הי' יותר להוציא ג"כ הי' מוציא ואין כאן בית מיחוש כלל ואם לא הוציא המלח דם כנל מהחתיכה פשוט הדבר שלכל הדיעות אסירה כלא נמלחה כלל וצריך הדחה ומליחה שנית וכו' עכ"ד:

(לא) מעט. עי' ביד יהודה שם שכ' שיש ליזהר להמתין יותר ממעט עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק ע"ח) שהבאתי מהכנה"ג לחלק בזה בין מלח דק ביותר ובין מלח גס ביותר ובמלח ממוצעת שפיר יתכן דברי הרמ"א כאן דסגי להמתין רק מעט:

(לב) ונהגו שלא להשתמש וכו'. עבאה"ט מ"ש דבדיעבד מותר ועי' במ"ז סק"ה דאף אם שכח והדיח כמה פעמים מותר בדיעבד ע"י רחיצת הכלי עיי"ש ועי' בס' דברי דודים על הלכות מליחה בט"ז סק"ה שכ' שאין קפידא אלא אם הכלי עומדת לשריות בשר בזה הוא המנהג שלא להשתמש דבר אחר כדי שלא יבא לידי מכשול שישתמש בה לפעמים וישכח מלהדיחה ויהיה עליו דם בעין וכדוגמא שאמרו חז"ל הטבח צריך שיהיה לו ג' סכינים גזירה שמא יחתוך חלבים ואח"כ בשר אבל אם היה הכלי מיוחד לשריות בשר ונמלך מעתה לבטלה משריה ליחדה לדבר אחר ולא ישוב עוד לשרות בה בשר בודאי מותרת ע"י הדחה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ב שכ' דלא מותר בדיעבד אלא דוקא בכלי כשר ששכחו ושרו בה בשר אבל ליקח כלי שהיא מיוחדות לשרות בה בשר ולהדיחה יפה ויחזור וישתמש בה היתר אף שגמר בדעתו שלא לשרות בה בשר עוד משמע דאסור דכיון דיחדה מתחלה לשרייה ע"מ שלא להשתמש בה היתר נשארת באיסור לעולם עיי"ש:

(לג) להשתמש וכו'. עי' ביד יהודה שם שכ' דע"י הגעלה פשיטא דשרי לא גרע משאר כלי איסור דמהני הגעלה עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב שורש הראשון אות ב' שכ' דנראה דלא בעינן הגעלה דוקא דעכ"פ מהני הכשר לכלים אלו ע"י עירוי שלשה ימים במים מחולפים דהא לא נאסר רק ע"י צונן ומבואר להלן סי' קל"ה סעי' ד' לענין