דרכי תשובה - ג פה

פניו ושרי בלא קליפה עיי"ש והביאו היד אפרים כאן וציין לדלקמן סי' ע"ו שדעת הש"ך דלצלי לא בעי הדחה קמייתא כלל אך בכנה"ג שם כתב שיש להצריך הדחה קמייתא בצלי ופשוט הוא דבשעת הדחק אם אין לו מים גם הוא מודה שאינו מעכב:

(ד) קודם מליחה. עבאה"ט סק"א מ"ש מהט"ז והש"ך בהטעמים של הדחת הבשר קודם מליחה ועי' בס' מאמר מרדכי הספרדי בקונט' ענינים נפרדים סי' כ"ו מ"ש בזה ועשפ"ד להלן סי' ע' סוף סק"ד שכתב דבתרנגולת ליכא דם בעין מבחוץ עיי"ש לדרכו (והביאו הגרעק"א בחידושיו להלן ריש סעי' ב') וממילא דבתרנגולת מבחוץ לא שייך רק הטעם שיתרכך הבשר ויש בזה כמה נ"מ לדינא ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"י:

(ה) ואם הדיחו הטבח. עבאה"ט מ"ש דלא מועיל בדיעבד מה שרוחצין הטבחים הצלעות השלימות וכ"ז אם מוכרים הצלעות בעודן שלימים והבעה"ב מולחין אותם כך אבל אם מנתחים אותן אח"כ ומוכרין חלקים חלקים בלא"ה צריך לחזור ולהדיח כל נתח עכ"פ במקום החתך דבמקום שחתכו אינו מועיל הדחה קמייתא כרתי סק"ג ופשוט:

ומ"ש הבאה"ט דאינו קרוי הדיחו הטבח אלא כששרה אותו קצת וכו' עי' בס' שבילי דוד אות ב' שכ' דזה פשוט דבעינן שפשוף מעט להעביר ממנו הדם בעין הנדבק בו בלא"ה אף ששרה אותו קצת לא מקרי הדיחו הטבח עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ז):

(ו) הדיחו הטבח. עפת"ש ונ"ל ע"ש דזה דוקא במקום שהמנהג כן שהטבחים שורים במים וכו' עי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ב שכ' דכעת אין המנהג להדיח בבי טבחא אך לפעמים כששוהין הבשר ג' ימים אז מדיחין וצריך לחקור אם לא שפך עליו מים בהעברה בעלמא עכ"ד:

(ז) הטבח. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם ידעינן שהדיחו הטבח אמרינן דמסתמא הדיחו יפה ועי' בס' ראש פינה באבן פינה אות ה' ופינת יקרת אות ה' ואבן הראשה אות ג' מ"ש בזה והעלה דמ"מ אין לסמוך על הטבח אא"כ ידעינן שהדיחה עכ"פ יפה כ"כ בכדי לנקותה מדמה ואז אע"פ שלא נתכוין הטבח להכשירה למלחה בהדחה זו סגי ולא אמרינן מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' אבל כל זמן שלא ידעינן שהדיחה יפה עכ"פ בכדי לנקותה מדמה אין לסמוך, על החזקה וצריך לחזור ולהדיחה כדת וכל זה הוא בשלא נמלחה עדיין אבל אם כבר נמלחה אין להחמיר כלל דהא כ' הרמ"א בסעי' שאח"ז דבדיעבד אפי' הדחה מועטת סגי לה עיי"ש:

(ח) אין צריך להדיחו בבית. וקמ"ל דלא חיישינן שמא חזר ונתלכלך בבית הטבח. זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל:

(ט) להדיחו בבית. עפת"ש מ"ש מהחוו"ד דאם הדיחו כשהדם חם דהיינו סמוך לשחיטה אפי' לכתחילה סגי לה בהדחה מועטת וכ"כ בישועות יעקב סק"ב לדינא עיי"ש ונראה פשוט מדבריהם דאפי' לא נמלח עדיין דאי כשכבר נמלח הא כבר כ' הרמ"א להלן בסעי' שאח"ז ובש"ך סק"ה דסגי בהדחה מועטת אמנם יעוין בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ג שכ' דלטעם כדי לרכך צריך שריה גם כשהדם חם עיי"ש ועי' בשו"ת אלף המגן סי' ל"א מה שהאריך בדברי החוו"ד והישועות יעקב הנזכר והביא גם תשו' חסד לאברהם הנ"ל והעלה כיון דמסתימת כל הפוסקים משמע דאפי' כשהדם חם לא מהני הדחה מועטת ובפרט דמסתימת לשון או"ה והת"ח שהביא הש"ך סק"ב משמע דלטעם דם בעין שע"ג לא מהני הדחה מועטת אפי' בדיעבד ואף כשהדם חם ע"כ אין לסמוך על החוו"ד והישועות יעקב הנ"ל בזה ואין להקל לכתחילה בהדחה מועטת אף כשהדם חם דהבשר לא יתרכך בהדחה מועטת גם כשהדם חם וסמוך לשחיטה כל שלא נמלח עדיין צריך לחזור ולהדיחו היטב כדת קודם מליחה עיי"ש באריכות:

(י) חתך כל נתח לשנים. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד דאין טבע דם לגרור רק בחתך עי' בס' זר זהב על האו"ה כלל א' סק"א וכלל י"ב ס"ק ד' ובדלתי תשובה סק"ג מ"ש בדברי החוו"ד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קנ"ה באמצע התשו' שכ' לענין עוף שנפחוהו ואח"כ הסירו הנפוח שכ' הבה"י דמותר בדיעבד גם אם לא פתחו הנפוח לשפוך לתוכו מים דאע"ג דקיי"ל בכל בשר חתך כל נתח לשנים שצריך לחזור ולהדיחו דלכאורה ה"נ דכיון שנתבקע הבשר באמצע ע"י הנפיחה והוי כנתבקע ע"י דוחק הסכין ולבעי מדינא הדחה שנית דז"א דדוקא בחתך בסכין או ביד לשנים הוא דבעי הדחה כיון שנעשה פירוד בכח דבר גשמי הוא מוציא דם משא"כ כשנתבקע ע"י נפיחה שהוא רק רוח בעלמא ונעשה בקל אינו מוציא דם עיי"ש:

(יא) כל נתח. עי' בשו"ת טוטו"ד שם שכ' דפשוט הוא דבחתך כל נתח לב' אע"פ שחזר וחיברן כמו שהי' מעיקרא לא מהני וצריך הדחה שנית במקום החתך עיי"ש לדרכו וה"פ:

(יב) נתח. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דאפי' לא חתך אלא ביד צריך לחזור ולהדיחו עכו"פ שכ' דאין להחמיר עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ג שהביא דברי הכו"פ בזה והשיג עליו עיי"ש ועי' בסלת למנחה כלל ט"ו דין ד' אות ז' שכ' שטוב לחוש לכתחלה להחמיר כדעת הפר"ח עיי"ש ועי' בבית לחם יהודה סק"ג ובלחם הפנים סק"ב שהעתיקו דברי הפר"ח לדינא להחמיר עיי"ש:

(יג) או. עפת"ש מ"ש מהחוו"ד דאם אכל חתול קצת וכו' ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ז בפיה"א סק"ה וכאן בפיה"ק סק"ב ובשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' כ"ב שהשיגו על החו"ד בזה והוכיחו בראיות דצריך הדחה שנית דגם ע"י נשיכה יוצא דם וכל דאיכא דוחקא ע"י איזה דבר שיהיה צריך הדחה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סו' ס"ז (ס"ק י'):

(יד) או שהסיר טלפי הרגלים וכו'. וה"ה אם הסיר עור האווז מעל בשרה לאחר הדחה אע"פ שהסירו בלא סכין ואפי' אם נתרככה כו' מעבר לעבר ולא הי' דוחקא דסכינא אפ"ה כיון שמסיר עתה העור יש לחוש לדם בעין שנתהוה שם על הבשר. אבן פינת ופינת יקרת ס"ק ז':

(טו) שהסיר טלפי הרגלים. זקיני הלבוש כ' וז"ל או שחתך טלפי הרגלים וכו' שהרי אגב דוחקא דסכינא נסחט דם עכ"ל ומבואר מדבריו דדוקא חתכן בסכין משא"כ אם הסירן ביד ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה שהוכיח מלשון הש"ך דאף אם הסירם ביד הדין כן ועיי"ש במ"ש ע"ד הש"ך בזה וסיים בצ"ע אבל בלא"ה קשה המציאות לזה להסיר הטלפים ביד כי אף בסכין קשה להסירן אם לא ע"י הכאות הקרדום וכיוצא:

(טז) הרגלים. ולענין בדיעבד אם מלח ולא הדיח שנית מקום הטלפים עי' ביד יהודה שם שהביא דעת הב"ח דכל הרגל