דרכי תשובה - ג פד

בצ'''ע:

(פ) שמתיר. עבאה'נ מ''ש בתרנגולת שאכלה חלב ומ"ש שצ"ל בזפק עי' ביד יהודה להלן סימן ס"ט בפיה"א ס"ק כ"א שמתמה עליו בזה דמ"ש זפק מקורקבן וא"ל משים דבזפק הדרך למצא המאכל שלם משום דאינו טוחן משא"כ קורקבן דהא הרבה פעמים נמצא המאכל עדיין שלם אף בקורקבן עיי"ש לדרכו אולם יעוין בשלחן גבוה מחודש ד' מ"ש בביאור דברי הבאה"ג בזה בטוב טעם ותוכן דבריו דהקשה להבאה"ג לשון הרוקח שכ' ונמצא בקורקבן חלב משמע שכבר הוציא הקורקבן לחוץ וקרעה ומצא בה חלב א"כ איך קאמר יש לו לשמור למלגה כי תבלע בבשר והלא כבר הוציא הקורקבן עם החלב מתוכה לכך הגי' זפק ובזה שפיר יתפרש לשון מצא דקאמר שפיר יצוייר דבעוד שלא הוציאו ועודנו עומד במקומו ניכר מבחוץ שהחלב בתוכו שלא נתעכל עדיין ולזה אמר שצריך לזהר שלא ימלגו בעוד החלב עומד בתוך הזפק עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ע"ה ס"ק ל"ט):

סעיף א (א) צריך עי' בקרית ספר להמבי"ט ז"ל בפרק א' מהלכ' מ"א (דף ס"ד ע"ב) שכ' וז"ל מליחת הבשר ואברים להוציא מידי דמן לבשל הוי מה"ת וכו' ואע"ג דדם שבשלו אינו עובר עליו וכו' איסורא מיהו איכא עיי"ש אמנם יעוין בס' ארעא דרבנן אות שפ"ו שהעתיק לשון הב"י דלהלן סי' פ"ז שכ' דמליחת בשר לא הוי רק מדרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קמ"ט שכ' מתשו' בית המדרש עץ חיים סי' מ"ג שהעלה דהוי מה"ת ותמהני שלא הביא דברי המבי"ט בקרית ספר הנזכר שכתב כן להדיא איברא כי ברא"ש פ' כל הבשר סי' ל"ז כ' וז"ל וכיון שעשה כתיקון דכמים למלוח וכו' עכ"ל הרי דגם הרא"ש ס"ל דהוי רק תיקון חז"ל ועי' בספר החינוך להרא"ה פ' צו מצוה קמ"ח שכ' ג"כ הרוצה לאכול בשר מבושל בקדירה חייבוהו חכמים להוציא ממנו הדם וכו' ולא מצאו תחבולה להוציאו אלא במלח עיי"ש ומבואר מדבריו דגם הוא ס"ל דהוי רק מדרבנן ועי' בפרמ"ג בפתיחה בעמד על המחקר בזה או מליחה זו שמולחין הבשר לקדירה הוא מה"ת או מדרבנן וכתב שזה תלוי בפלוגתת הפוסקים אי דם שבשלו או שמלתו הוי ד"ת או דרבנן וסיים דכפי הנראה שהוא רק דרבנן עיי"ש ותמהני שלא הביא דברי המבי"ט והרא"ש והב"י והחינוך ודברי הכנה"ג מ"ש מתשו' בהמ"ד ע"ח הנזכר ועי' בס' יד דוד אות ב' ועי' בדברינו לעיל (סי' ס"ז סק"ה) ועי' בס' ערוגות הבושם בפתיחתו להלכ' מליחה אות ד' מ"ש בזה וכ' דבע"כ צריכין לומר דענין המליחה הי' להם בקבלה איש מפי איש מהלכה למשה מסיני והלכתא גמירה לה דמליחה פועלת להוציא כל הדם ומתיר את הבשר לאכילה עיי"ש:

ועיי"ש עוד בערוגות הבושם שכ' שההדחה הראשונה שלפני מליחה צ"ע אי הוי מה"ת או דרבנן וכ' דאפי' אם נימא דהמליחה הוי מדאורייתא מ"מ הדחה שקודם המליחה י"ל שהיא מדרבנן ועיי"ש במ"ש בזה:

(ב) להדיח הבשר. עפת"ש שהעתיק דברי הב"י דבמקומות הקרים ישומו המים באור ועי' בדגול מרבבה שהעתיק דברי הב"י הנזכר להלכה ועי' בשו"ת שבסוף המנח"י סי' י"ד שכתב דמועיל הדחה ראשונה גם במים קרים לרכך הדם והבשר עיי"ש אכן במ"ז לעיל סי' ל"ו סק"ה כתב שיש למנוע מלהדיח הבשר במים קרים קודם מליחה דמטרשי ליה ולא יפליט וטוב לשרות במים שעמדו בבית מעט שתפוג צינתן עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ק"מ שהאריך בזה ובסוף דבריו העלה דלא כל המקומות שוים בזה דבארצות הקרים ובזמן הקור הגדול צריכין לזהר שישימו המים באור עד שתפיג צינתן עיי"ש ועי' בראש אפרים בקונט' הראיות לסי' ל"ו אות י"ז מה שהאריך בזה ותמה למה אין העולם נזהרים בזה והרבה פעמים מדיחין אף במים קרים גמורים דעכ"פ להך טעמא דהדחה ראשונה הוא כדי לרכך הבשר אין לשרות בקרים והרי לכתחילה יש לחוש לכלהו טעמי עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהביא ג"כ דברי הב"י הנ"ל לדינא אך נסתפק אם עכ"פ כשעבר והדיחו במים קרים ביותר אם מהני להדיחו שנית במים פושרין לרכך או דנימא כיון דנתקשה הבשר ע"י המים הקרים שוב לא יתרכך עוד ולדינא העלה להקל דאם מלחו אחר ההדחה במים קרים יש לו תקנה בהדחה ומליחה שנית אך אם לא הדיחו ומלחו שנית ונתבשל כך צ"ע אם יש לאסור בדיעבד עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תנ"ד מה שהאריך בזה והעלה שאין להחמיר בזה כלל עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קל"ג ובשו"ת אלף המגן סוף סי' ל"ד ועי' בס' ראש פינה באבן פינה ובפינת יקרת ס"ק ב' וג' ובאבן הראשה ס"ק ב' מ"ש בזה והעלה לדינא כך דאם המים קרים ביותר צריך לכתחילה לשים המים באור להפיג צינתן ובדיעבד אם הדיחו במים קרים ביותר צריך לחזור ולהדיחו במים פושרין ואפי' אם כבר מלחו לאחר הדחה במים הקרים צריך לחזור ולהדיחו ולמלחו שנית אמנם אם לא הדיחו ומלחו שנית ובשלו כך יש להתיר בדיעבד בפשיטות עיי"ש ועי' מזה בספר מים רבים על היו"ד בפתיחה להלכות מליחה באריכות:

(ג) הבשר. עבאה"ט וכ' בתשו' הרדב"ז חלק ב' סי' ל"ז מי שאין לו מים להדיח הבשר אין לו תקנה לאכול הבשר ע"י בישול בקדירה כ"א ע"י צלי ע"ג גחלים או בשפוד וקולף החיצון ואוכל השאר ואם הי' סמוך לשחיטה ועדיין לא נתייבש ונקרש הדם סגי אם מקנחו יפה באופן שלא ישאר דם על