דרכי תשובה - ג פג

הרדב"ז חלק א' סי' רמ"ח (ובדפוס חדש חלק ד' סי' אל"ף שי"ט) ובשלחן גבוה ס"ק ל"ה שכ' דגם במדינות הספרדים נהגו להחמיר שלא למלוג אפי' בכלי שני כ"א לכבוד אורחים או לכבוד שבת ואין לשנות עיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ד ואות ס"ד עיי"ש:

(סו) חתיכה מלאה קרח. עש"ך שהראה מקום לדלקמן סי' ס"ט ס"ק י"א ור"ל דשם נאמר דאסור למלוח עד שירפה הבשר ובנקרש בתוך השיעור מליחה צריך להמתין אח"כ שיעור מליחה שפ"ד ס"ק ל"ב. (ועי' מזה בדברינו שם ס"ק מ"ח):

(סז) וטוב לזהר לכתחלה. עבאה"ט מ"ש אם אפשר לזהר ור"ל דודאי לצורך כבוד אורחים אף כשהיס"ב לכתחלה שרי אלא דאם אין צורך כלל וגם כשלא יהי' היס"ב נמי יפשר הבשר ודאי טוב לזהר. שפ"ד ס"ק ל"ב. ועי' בבית אפרים על דיני ריאה בקוה"ר לסי' ל"ו אות י"ז באמצע הדיבור שהתפלא על דין זה דהא קיי"ל דחמין מכווצי וסותמין הנקבים או מטרשי לי' ולא מסתבר לומר דלצורך אורחים סמכינן להתיר אף היכא דכווצי או מטרשי עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ס"ט (ס"ק מ"ט) מ"ש בזה לדינא:

(סח) או כלי נחושת. עבאה"ט ופת"ש ועי' במנחת יעקב כלל ל"ג ס"ק ו' מ"ש בזה וכ' דמ"מ בדיעבד אם בשלו בכלי נחושת כזה בלא הגעלה יש להקל בהפ"מ עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק ל"ג וכ' דר"ל אף אם הוא באופן שאין ס' כנגד הקליפה כגון בקערה רחבה עיי"ש וכ"כ בס' בית האוצר לדינא עיי"ש ועי' במ"ז סוף סי' זה (בד"ה ואכתי) מ"ש בענין זה עוד ועי' בס' חיי עולם הלכ' א' מה שהאריך בדין זה והעלה דיש להתיר התבשיל שנתבשל בכלי זו אח"כ קודם הגעלה אפי' בלא הפ"מ דהא יש בתבשיל ששים נגד הקליפה עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ד):

סעיף יב (סט) ולא ראה הישראל. כ' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"א ומ"מ אם הזהירו ישראל להעכו"ם שלא ימלוג שלא בפניו ועבר העכו"ם ומלגו שלא בפניו לא תלינן שמלג בכ"ש דהא חזינן דלא מירתת ואפי' הי' ישראל יוצא ונכנס לא מהני עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ז שכ' שדברי הכנה"ג מסתברים וראוים למי שאומרם עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ס"ט ס"ק קע"ז):

(ע) או בכלי שני וכו' שיודעים וכו'. עבאה"ט מ"ש מהש"ך הטעם דמירתת ועי' בס' שאול בן הלוי שכ' שבלשון המחבר יש כאן חסרון הניכר שכפי האמור שאין ספק רק שמא בכלי ראשון או בכלי שני בודאי לא שייך לומר דמירתת שהרי אנו רואים דלא מירתת כלל שהרי אף בכלי שני כתב המחבר בסעי' י"א שלא ימלוג וכשיוטודע להישראל או לרבו בודאי שיקפיד גם על זה דלאו ברשיעי עסקינן ואעפ"כ אין הנכרי או השפחה משים לב לזה א"כ יכול להיות שמלג גם בכלי ראשון דהלא להנכרי הכל אחד בין איסור לכתחלה או דיעבד שאינו חושש להאיסור וכיון ששבר עול אדוניו לא מהימן. אלא בע"כ צריכין אנו לפרש שלא בטובותינו דברי המחבר אם בכלי ראשון או בכלי שני שאינו חם כלל וכו' ונער או נערה שיודעים בטוב הענין וכו' ואע"פ שהפי' דחוק מ"מ איני יודע לפרש בענין אחר עכ"ד:

(עא) נער או נערה שיודעים וכו'. ולאו דוקא יודעים אלא אם ראויין לידע בטוב הענין נמי מהני דרישה וחגורת שמואל ס"ק ו':

(עב) שיודעים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמסלפ"ת לא מהני בזה ועי' במנח"י כלל ל"ב סק"א שהשיג על הש"ך בזה והעלה דגם כאן מהני מסלפ"ת עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ל"ד מה שמצדד בזה (ועי' בדברינו להלן סי' ס"ט ס"ק קע"ג וקע"ד):

סעיף יג (עג) לא נאסרו האחרות. עפר"ח ס"ק כ"ו שהשיג על המחבר בזה והעלה דאם הי' המים חמין שהיס"ב הדבר ברור שהאחרות אסורות עכ"פ כדי קליפה עיי"ש והוא לשיטתו לפמ"ש בס"ק י"ח דהעיקר כדעת הפוסקים דכ"ש מפליט ומבליע אבל לפי המבואר להלן סי' ק"ה דאנן נקטינן העיקר כפסק המחבר דבדיעבד אמרינן דכ"ש אינו מפליט ולא מבליע אף כ"ק (ועי' בפרמ"ג בסוף סי' זה בדין החמישי) ממילא דגם בזה העיקר לדינא כפסק המחבר ואין להחמיר כלל וה"פ (וע"ל ס"ק ע"ו):

סעיף יד (עד) יש לזהר. ר"ל אף שרחצו צואר התרנגולת יפה יש לזהר פר"ח ס"ק כ"ז:

(עה) ונהגו שלא להשתמש במי מליגה כלל. הנה לכאורה צריכין להבין דברי הרמ"א בזה כיון שכ' בעצמו לעיל סעי' י"א דנהגו באלו המדינות שלא למלוג שום דבר וכו' א"כ איך חזר וכתב כאן דנהגו שלא להשתמש במי מליגה דהא אין נוהגין כלל למלוג. וא"ל דכוונתו דאם אירע שהצרכו למלוג חתיכה מלאה קרח וכפור לכבוד שבת או אורחין בזה נהגו עכ"פ שלא להשתמש בהמים דהא ע"ז לא שייך מנהג כיון דלא שכיח ודוחק לומר כיון דהרמ"א כ' לעיל דרק במדינות אלו נהגו שלא למלוג ומבואר דבמדינות הספרדים נהגו למלוג גם בזמה"ז וע"ז קאמר בסעי' זה דגם במדינות הנ"ל נהגו שלא להשתמש במי מליגה וזה דוחק ובלא"ה כבר כתבתי לעיל (ס"ק ס"ה) דגם במדינות הספרדים נהגו שלא למלוג. אכן לפמש"ל סי' א' (ס"ק ח') מהאורח מישור שדרך הרמ"א לכתוב דכן המנהג אפי' בדבר שאינו מצוי כ"א פעם א' ביובל היכא דידעינן דע"פ הסכמת ותיקין נהגו כך (וע"ל סי' ל' סק"ח) י"ל גם בנ"ד כוונתו כן כיון דמקור מנהג זה נזכר בהגהמ"ר וש"ד וארוך ע"כ אף שאינו מצוי רק פעם א' ביובל למלוג לכבוד אורחים או לכבוד שבת היכא שהבשר נקרש ומלא קרח וכפור אחז הרמ"א דרכו לכתוב ונהגו:

סעיף טו (עו) מותרים. כ' בפר"ח ס"ק כ"ח ואע"פ שהעירוי מפליט מהחלב הבלוע בתוך המחבת מ"מ כשמניח התרנגולת אח"כ במים כדי למולגה הוי חום כ"ש שאין בו כח להבליע החלב בתרנגולת וכ"ש מהתרנגולת בכלי ולפיכך התרנגולת והכלים מותרים וסיים אבל לפי שיטותינו האמיתות שנתבאר לעיל דכ"ש מפליט ומבליע אם הי' המחבת ב"י התרנגולת מותרת דהו"ל נטל"פ והכלי אסור עכ"ד ולפמש"ל (ס"ק ע"ג) דאנן לא קיי"ל כהפר"ח בשיטה זו אלא כדעת הסוברים דכ"ש אין אוסר כלל גם בזה אין להחמיר:

(עז) אם עירו המים תחלה. ר"ל דמתחלה נתן המים בכלי חולבות ואח"כ נתן התרנגולת בתוכה. מסגרת השלחן הספרדי:

(עח) אבל אם עירו מים כ' בשלחן גבוה ס"ק מ"ב יש להבין היכא דמי אי דעירו מכ"ש אפי' נתן בתוך כ"ש מותר כמש"ל דכלי שני אינו מבשל מכ"ש עירוי מכ"ש לכך צ"ל דר"ל עירוי מכלי ראשון וכו' עכ"ד:

(עט) יש מי שאוסר. עט"ז סק"ח שכ' משום דעירוי אוסר כדי קליפה וכ' במ"ז דר"ל דהתרנגולת אסורה כ"ק משום שבלעה ממחבת חולבות ב"י ואותה הקליפה אסורה בהנאה עכ"ל והכל תופסין עליו בזה שדבריו תמוהין דהא קיי"ל דבשר עוף בחלב מותר בהנאה ועש"ך בסימן פ"ז סק"ד) ועי' בס' שורש מיעקב הראשון אות ה' במה שהאריך בזה יסים