דרכי תשובה - ג פב

הספרדים נהגו להחמיר שלא למלוג ברמץ כמ"ש הרמ"א עיי"ש:

(נ) אפי' תרנגולת. ר"ל אפי' בלא הראש אסור לכתחלה. ש"ך ס"ק י"ט:

(נא) ולא דץ ביה מידי. אבל אם דץ ביה מידי בנחיריו שרי בדיעבד גם בעוף. שפ"ד ס"ק י"ט:

(נב) צריך ליטול. עבאה"ט וכל זה הוא רק בהטמנה אבל בצלי משמע דשרי לגמרי אף שלא הודח הביה"ש וא"צ קליפה כלל. שפ"ד ס"ק כ"א. סעיף י (נג) בכלי ראשון. ר"ל אף לאחר שהעבירוהו מעל העור דכל זמן שהיס"ב מבשל בכלו לכ"ע. פר"ח סוף ס"ק י"ח. וכל זה דוקא כשעכ"פ היד סולדות בי אבל כשאין היד סולדות בו אינו מבשל ולכן אם שמו רגלים או ראש בכלי ראשון למלוג קודם מליחה אם לא היה היד סולדות במים מותר. ס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' י"ב ושלחן גבוה ס"ק כ"ח ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"נ) חיו"ד סי' ק"ט:

(נד) אלא א"כ. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' בדיעבד אסור ור"ל דאף לצלותו אח"כ אסור. שפ"ד ס"ק כ"ג עיי"ש:

(נה) ואם עירה רי בקליפת העור. עשפ"ד ס"ק כ"ז שכ' דלכאורה נראה דאין חילוק בין עירה פעם א' או הרבה פעמים אמנם לפמ"ש הט"ז להלן סי' צ"ה ס"ק י"ב דע"י עיראות הרבה בולע בכלו משמע דאם עירו כמה פעמים לא סגי בקליפה ואוסר בכלו אך כתב דבאו"ח סי' הנ"א משמע דלא כהט"ז עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הל"כ כלי ראשון אות ד' ובדברינו להלן סי' צ"ה (ס"ק ס"ב):

(נו) ואם ראש העוף למעלה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהנוצות מגינות ור"ל כיון דבמקום החיבור הנוצות בעוף הוא לצד מעלה ומש"ה כשמערה על העוף שראשו למעלה הרותחין מזלחלים על חיצוני הנוצות ואינם יורדים לעור כלל אבל כשאין ראש העוף ממש למעלה כגון שאוחז העוף ברגלים או מן הצד הרותחין הולכין בין הנוצות ונוגעים בעור העוף ואוסרין בקליפה. פר"ח ס"ק כ' ושלחן גבוה ס"ק ל"ב ושפ"ד ס"ק כ"ה מהמרדכי:

(נז) אין צריך קליפה עי' בכנפי יונה (בד"ה כתב הטור) שכ' בע"כ אין להקל בלא קליפה אלא דוקא אם לא נפלו הנוצות מכח העירוי הזאת דבזה אנו רואין שלא שלט חמימות העירוי לבשר התרנגולת אבל אם ראינו שנפלו הנוצות מכח העירוי הרי אנו רואין שנכנסו המים מתחת הנוצות דהא ידוע כי אלו לא נגעו המים בעור לא יצאו הנוצות לעולם מן העור ע"כ כל שאנו רואין שהעבירו המים הנוצות אף שראש העוף היה למעלה יש לאסור כדי קליפה עיי"ש:

(נח) אבל אם פסק וכו'. עי' בס' חיי עולם (מהה"ג מ' מיכאל ז"ל מציפער) הלכה ה' מ"ש בדין זה באריכות ובמ"ש בזה לדינא ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות כ"ה שכ' דלפמ"ש להלן סי' צ"ב סעי' ע' בנר של חלב שנטף ממנו טפה אע"פ שנפסק הקילוח צריך עכ"פ גרירה ה"ה כאן אע"פ שנפסק הקילוח ואינו אוסר כדי קליפה אבל עכ"פ גרירה צריך אך כל זה בנפל רק טפה אחת כיון דנפסק כח חממותה אז סגי בגרירה אבל בנפל הרבה אע"פ שנפסק הקילוח צריך קליפה וכל זה בנפל באויר וכאמור אבל בנזחל ע"ג דבר קר אע"פ שנפל הרבה מ"מ כל שנפסק הקילוח אפי' גרירה א"צ כיון דאית ליה דבר המקרר אותו. ואם נפל טפה אחת מרותח ע"י האור אע"פ שאינו אלא טפה אחת צריך קליפה עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב (ס"ק קצ"ב) ובסי' ק"ה (ס"ק ס"ד):

סעיף יא (נט) אפילו בכ"ש. כ' הב"י בשם הגהות מרדכי דאין להחזיר התרנגולת למי מליגתה לאחר שהוציאה בתחלה דשמא כלי שני מבשל כ"ק ובפעם הראשונה לא הי' קפידה כי הי' הנוצות מגינות אבל לאחר שנמלגה לא יחזירנה ואם החזירה מותרת עכ"ד (ועי' בת"ח כלל ל"ב דין ד' שהביא ג"כ דברי ההגהות מרדכי בזה) ועי' בפר"ח ס"ק כ' מה שהפליא ע"ד הב"י בזה עיי"ש ועי' בכנפי יונה (בד"ה כתב הטור) שכ' דבע"כ לא כתב ההגמ"ר דאם החזירה מותרת אלא במליגה דכ"ש דבזה שפיר אמרינן דאף שהיתה מונחת במי מליגה וידוע שכל שהיא מונחת במים נכנסו המים מתחת הנוצות אפ"ה מקילין בפעם הא' דאמרינן דעכ"ז מגינות הנוצות קצת שלא יעבור חום המים כ"כ בעומק או שנצטננו קצת מחמת העבר המים מתחת הנוצות אבל אם הי' המליגה ע"י עירוי מכ"ר אין להקל עיי"ש (וע"ל בס"ק הקודם) ועי' בשו"ת מהר"מ מלובלין סי' כ"ט בתרנגולת שנמלחה ע"ג הנוצה (וע"ל ס"ק ל"ב מ"ש מדברי האחרונים אי מהני מליחה ע"ג הנוצה) וקודם הדחה אחרונה עירו מכלי ראשון עליו לכ"ש והשיב דאסור כי המלח עם ר"ש מבשל ובנ"ד דמסתמא הי' המים דכ"ש היס"ב לאחר שנפלו ממנו הנוצות ואוסר כולו אם לא הי' ס' דהיינו שיהי' כ"כ מים כמו תרנגולת עיי"ש ועי' שפ"ד ס"ק כ"ו שהביא דברי המהר"מ מלובלין בזה וכ' דנראה דדוקא בעובדא דשם שעירו עליו רותחין והניחו בכ"ש הוא דאסור מטעם דמלח עם חום דכ"ש אוסר אבל אם לא הניחו בכ"ש ולא הי' רק עירוי לחוד אינו אוסר דאף דבאמת עירוי עם מלח עדיף מכ"ש עם מלח ואוסר ג"כ עד ס' מ"מ בנ"ד י"ל דהעירוי אינו יפול לאסור כיון דהנוצות מעכבות להרותחין שלא יגיעו לבשר העוף ומש"ה לא אסר אלא משום שנתנוהו בכ"ש שהיס"ב וסיים בצ"ע עיי"ש:

(ס) י"א שלא ימלוג. עש"ך דלדעת י"א אלו אסור אפי' בדיעבד ועי' בישועות יעקב סק"ב שכ' דלדעת המחמירים במליגה ע"י עירוי או בכ"ש י"ל דלדידהו חמור יותר מבישול ממש דבבישול קיי"ל דם שבשלו אינו אסור כ"א מדרבנן אבל בעירוי או בכ"ש לדעת האוסרין אסור מה"ת עיי"ש לדרכו:

(סא) ואם מלג מותר. ר"ל אף בגדיים וטלאים דאף משום איסור חלב אין חשש דאינו מבליע. שפ"ד ס"ק כ"ח. ועי' בסידור מגדל עוז (להגאון יעב"ץ ז"ל) פרק א' מהלכות דם אות מ"ג דתרנגולת שאכלה חלב לכ"ע אסור למלוג אפי' בכלי שני קודם פתיחה ומליחה עיי"ש:

(סב) דקיי"ל כלי שני אינו מבשל. עש"ך שכ' כלומר וכן אינו מבליע ומפליט. וכ' כן משום דלענין גדיים וטלאים בע"כ צ"ל דגם אינו מבליע ומפליט אבל בלא"ה הי' אסור כיון שיש בהם חלב אבל לענין עוף שאינו בו חלב רק דם סגי בטעם דאינו מבשל דאף אם מפליט ומבליע שרי לפי שהדם הנבלע יוצא במליחה הגהות לב"ש:

(סג) ובדיעבד שרי. היינו בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ אפי' עשרה כלים כל שהיס"ב יש לאסור אף בדיעבד. הגהות ח"ס מהד"ב בשם הפר"ח. ועי' באורך מזה בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ב):

(סד) אבל לכתחלה אסור. עבאה"ט מ"ש פי' אם היס"ב ור"ל אבל אם אין היס"ב שרי אף שלא לכבוד אורחים וערב שבת. שפ"ד ס"ק כ"ט:

(סה) באלו המדינות. עי' בשו"ת