דרכי תשובה - ג פא

שכ דכ"ז הוא בהבהוב ע"ג אש דעצים אבל על הקש י"ל דאין קפידה בזה אף לכתחילה להסיר הטלפים קודם עיי"ש ופשוט דדוקא כשמעבירים באש תמיד שלא ישהה במקום אחד אפי' כרגע וכמש"ל (סעיף קטן י"ג וסעיף קטן ל"ו ולהלן ס"ק מ"ח):

סעיף ט (מד) מותר למלוג וכו'. כ' בשפ"ד ס"ק י''ב ודע דקשיא לי על מליגה הנזכרת בש"ס ופוסקים שהוא ברמץ חם נהי דאמרינן דגם במליגה שברמץ נירא משאב שאיב מ"מ כאן שאח"כ מלחו לקדירה וכבר נצלה קצת ע"י הרמץ חם שהיס"ב לא גרע מכ"ר שהוסר מהאש ומה תוסיף המליחה תת כח להוציא הדם שבתוכה מאחר דנצלה מבחוץ במקצת והרי נשאר הדם בתוכו דלא נצלה כחצי צלייתו דהא ודאי שהבשר שנצלה מבחוץ מעכב הדם מלצאת עוד בשלמא כשנצלה כחצי צלייתו יוצא כל הדם משא"כ במליגה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת נפש חיה סי' ז' שכתב לתרץ קושיית הפרמ"ג בזה דאף אם נצלה קצת מבחוץ אין איסור דבכה"ג מהני המליחה שמעבר הב' של העוף להוציא הדם מכל עובי החתיכה ואע"ג דבעלמא קיי"ל דלא מהני מליחה מצד א' זה דוקא אם צד הב' מגולה לאויר בלא מליחה משא"כ בנ"ד כיון שמולח החתיכה משני צדדים וכל החתיכה מכוסה במלח ע"כ אע"פ שמצד א' כבר נצלה ואינו פועל להוציא הדם שפיר דמי עכ"פ שיועיל המלח שמצד הב' להוציא הדם מעבר הב' ושפיר דמי עיי"ש באריכות (מה) תרנגולת. עט"ז סק"ה לדעת המחבר שהוא מהרא"ש מותר למלוג התרנגול' גם עם הראש ועמ"ז שכ' שהניח להט''ז בצ"ע בי לא משמע כן ברא"ש ואדרבא משמע דדוקא בלא הראש הותיר הרא"ש למלוג התרנגולת ובשפ"ד ס"ק ט"ז העמיס זה בדברי הש"ך דדוקא גוף התרנגולת בלא הראש מותר לדעת המחבר אך עם הראש גם להמחבר אסיר עיי"ש וכ"כ בפר"ח ס"ק י"ג עיי"ש:

(מו) ברמץ. עפת"ש מ"ש מתשו' הר הכרמל באווז שהניחה לפני תנור בית החורף וכו' ועחוו"ד בחידושים להלן סוף סי' ע"ו שכ' כן לדינא דאם הניח בשר שלא נמלח אצל תנור חם אין היתר להבשר כ"א לצלי ולא מהני ליה מליחה לקדירה עיי"ש וכן נראה דעת הפרמ"ג בשפ"ד כוף ס"ק י"ב עיי"ש ובמ"ז להלן סי' צ"ד ס"ק י"ג צידד יותר דאף צלי לא מהני ליה משים שפירש הדם ממקום למקום ולא שייך בזה נורא משאב שאיב עיי"ש אמנם יעוין ביד אפרים להלן ס' ע"ו שהביא דברי הר הכרמל והחוו"ד בזה והרבה להשיב ע"ד בזה והעלה לדינא דאם לא הוחם כל חתיכה רק חלק קטן ממנה באופן שיש ששים בכל החתיכה מד זה המעט שהוחם יש להתיר ע"י מליחה לבשלו אח"כ ואם אין ששים בחתיכה נגדו יש תקנה לחתוך זה החלק שהרתיח ולצלותו והשאר מיתר ע"י מליחה לקדירה ואם רואין שכל החתיכה הרתיחה אז אין לה תקנה רק לצלותה אבל צלי שפיר מהני עיי"ש ועי' בהגהת חכמת שלמה להלן סי' ס"ט סעי' ט' שנשאל ג"כ בעובדא כזו וכ' דכל מ"ש החיו"ד שם להתירו עכ"פ לצלי לא כתב רק אם הודח הבשר מקודם מדם בעין שעליו אבל אם הניחה אצל התנור ונתחמם עד שלא הדיח עדיין אסור הבשר אף לצלי דכיון שהיה עליו דם בעין מלמעלה הרי נבלע בו דם בעין ע"י חום התנור ושוב אינו יוצא אף ע"י צלייה ואף דבצלי על האש ממש קיי"ל דנורא משאב שאיב אפי' דם בעין וקיי"ל דמותר לצלות בשר אע"פ שלא הודח מקודם זה דוקא באש ממש משא"כ בחום התנור שאינו אש ממש דלא הוי רק הולדות אש לא שייך הקולא דנורא משאב שאיב וכ' שם עוד די"ל באמת דאף אם הודח בראשונה צ"ע אם יש להתיר לצלי דיש לחוש דחום התנור מבלבל הדם בחתיכה ופירש ממקוה למקום ואינו יוצא גם ע"י צלייה אך כתב דלזה י"ל דמ"מ אין לחוש לזה אלא אם הוא באופן ששייך לומר תתאה גבר כגון שהונח בשר על התנור החם או אף אם אינה למעלה והחתיכה נוגעת בצד התנור רק שהתנור יש בה אש ובכל מה שיש בה אש קיי"ל דאוסר אף בנוגע בצדו אבל אם אין בתנור אש ממש והוא מגע בצד התנור אז יש לו דין צונן וחם הנוגעים זה בזה דס"ל לכמה פוסקים דסגי בקליפה ונהי דאנן מחמרינן בעלמא לאסור גם בנוגעים זה בזה מ"מ בנ"ד כיון דדם שבשלו הוא מדרבנן יש להקל ולסמוך על הפוסקים דסגי בקליפה עכת"ד עיי"ש. אמנם לפמש"ל סי' ע"ו (ס"ק א') מהיד אפרים והיד יהודה דלאו דוקא בנצלה באש ממש אמרינן נורא משאב שאיב אלא גם בנצלה בתנור חם הרבה אע"פ שהוא תולדות אש מהני בזה כמו באש ממילא דאם היה מונח אצל תנור שיש בו אש והוא חם הרבה כמו תנור שאופין בו לחם בודאי דלא שייך להחמיר בזה כלל והגאון מהרש"ק ז"ל שהחמיר בזה בפשיטות אפי' כהתנור חם היטב הוא משים שלא ירד לעיין בכל המקומות שהביאו היד אפרים והיד יהודה שם כאשר יראה המעיין שם, ועי' בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ז' שהאריך טובא בדברי החוו"ד הנזכר והתפלא מאד עליו ומדחה כל ראיותיו והעלה דלא מצינו מקום להחמיר מטעם פירש ממקום למקום שלא יהא מהני עוד להבשר מליחה רק בנמלח בכלי שאינו מנוקב אבל בכה"ג משמע מדברי הפוסקים דמהני מליחה אח"כ וסיים ונראה דהחו"ד ג"כ לא אסר רק היכא שבשר נגע בתנור רותח דאיכא חשש שהבשר מפליט לתנור וחזר התנור ומפליט לבשר דבכה"ג כיון דנבלע הדם ממקום אחר בודאי דשוב אינו יוצא ע"י מליחה אבל אם אינו באופן שיש לחוש לזה אין להחמיר עיי"ש באריכות. ועי' בערך שי להלן סי' ע"ו שהתפלא ג"כ ע"ד החוו"ד בזה ומ"מ לדינא סיים כיון שגם ההר הכרמל והפרמ"ג והיד אפרים מחמירים בזה אין להקל עיי"ש:

(מז) ואם היא לקדירה. עי' בערך לחם (להמהריק"ש) שכ' דמלשון המחבר שכ' ואם היא לקדירה וכו' משמע לכאורה דלצלי א"צ לזהר וגם לכתחילה מותר לשהותו ע"ג האש וכו' וז"א דהא הו"ל כדין כבד שנצלה עם בשר בשפוד א' דקיי"ל דלכתחילה אסור ולא התירו רק בדיעבד עיי"ש והביאו בשלחן גבוה ס"ק כ"ו:

(מח) כדי שיוכל הלב והכבד להתחמם. עי' בשו"ת נפש חיה שם שנשאל באווזא שהבהבו באור ונשתהה יותר מהנהוג אם יש חשש לאסרה בדיעבד ועיי"ש במה שהאריך בזה ולדינא וסיים דאין לנו אלא פסק המחבר דעכ"פ בדיעבד אינו אסיר לקדירה ע"י מליגה אלא כששהה כ"כ שיוכל הלב והכבד להתחמם ולהפליט עיי"ש ולפענ"ד נראה דלמעשה יש לעיין כי הוא לשיטתו כם שהעלה דגם בנתחמם בתנור מהני ליה מליחה וכמש"ל (ס"ק מ"ו) אבל לפמש"ל. שם (בסוף הס"ק) דלדינא אין להקל כנגד גדולי האחרונים המחמירים בנגע בתנור חם ונתחמם ממילא דה"ה בנתחמם הרבה ע"י ההבהוב יותר מהראוי יש חשש זה. ועי' בס' מנחת יהודה (להרב מהרי"ל אופינהיים ז"ל) שכ' כן דאם שהה הרבה בהבהוב אז אף שימלח התרנגולת אין המלח מפליט בליעת דם כזה שבלע כבר ע"י חום האש אבל אם לא שהה כ"כ אין לחוש שיהיה הדם פירש ממקום למקום בשיעור מיעוט כזה עיי"ש ועי' בס' מטה אפרים (מהגאון בעל תשו' בית אפרים) סי' תר"ה סעי' י"א שמזהיר מאד בזה והבאתי דבריו לעיל (ס"ק י"ג) ועי' בהגהות חכמת שלמה מ"ש בענין זה וכ' דכיון דכל מה שהקילו הפוסקים להבהב באור הוא משים דבקש ותבן אין להם חמימות כ"כ צ"ע כי מבואר באו"ח סי' רנ"ג דתנור שהסיקוהו בקש ותבן אסור לשהות בו משום דחמימיה רב הרי מוכח דגם עם קש ותבן יכול לחמם הרבה עד שיתבשל ומכ"ש הלהב שלהם בעודן דולקין בעצם ולמה יהיה מותר להבהב וניחוש דעכ"פ יבשל מבחוץ כדי קליפה לכן עכ"פ אין להקל להתיר בזה אלא כשלא ישהנו במקום א' אפילו רגע רק יסובבנו תמיד וגם יחזיק העוף למעלה מן הלהב באופן שנדע בבירור שלא נתחמם אבל אם לא עשה כן ורואין שנתחמם אסור לקדירה ואין לו היתר כ"א לצלי וסיים וז"ל ועכ"פ כל בעל נפש ראוי להחמיר אם רואה שנתחמם העוף שלא יאכלנו רק צלי וכן עשיתי מעשה בביתי פעם א' וכן ראוי לנהוג ודו"ק עכ"ל (ועי' עוד מזה בדברינו לעיל סקל"ה וס"ק מ"ג):

(מט) ולא נהגו עכשיו וכו'. עי בשלחן גבוה ס"ק י"ז וס"ק כ"ז שכ' דגם הם בני