דרכי תשובה - ג ז

סעיף ה (כג) שמותר לאכול. עפר"ח ס"ק י' שהביא מהתוס' חולין שכ' דאיכא איסורא לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה ומ"מ לדינא מסיק דהעיקר כמ"ש המחבר דמותר ואפי' איסורא דרבנן ליכא עיי"ש וכ"כ בפרי תואר ס"ק ב' עיי"ש ועי' כו"פ מ"ש בזה וכתב דמ"מ איש חסיד ופרוש יש לו להחמיר על עצמו לכתחילה שלא לאכול טרם הורמו ממנה מתנותי' עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ד' מה שהאריך בזה:

(כד) קודם שיפריש. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועפת"ש לקמן ס"ק י"ג ובדברינו להלן (ס"ק פ"ח):

(כה) מצוה להפרישם מיד. עי' בדברי זקיני הלבוש שכ' הטעם משום דזריזין מקדימין למצות ועי' פרי תואר ס"ק ג' שכתב הטעם משום דכיון דנתחייב במצוה עובר משום בל תאחר עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ה' ועי' כנה"ג בהגהות הטור אות י"ח מ"ש בזה וסיים ולכן הירא את דבר ה' שלא יהא בשמתא (כהא דאמרינן בגמרא דטבחי הוצל קיימא בשמתא) מפרישם מיד עכ"ל ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ג מ"ש בזה:

סעיף ו (כו) אכל שחם ומצא טריפה. עי' בתורת נתנאל סק"א מ"ש בזה ג"כ שדין זה צ"ע כי מדברי התוס' וכן מהרמב"ם משמע דאפי' בנמצאת טריפה חייב עיי"ש ועי' במחזיק ברכה סוף אות ו' שהביאו ומדחה דבריו עיי"ש:

(כז) שחט ומצא טריפה. עבאה"ט מ"ש דה"ה ספק טריפה ועש"ך לעיל סי' נ"ז ס"ק ז' שכתב דאם תפס הכהן ספק טריפה אין מוציאין מידו ועשפ"ד שם מה שהתפלא ע"ד בזה ועי' בתורת יקותיאל ס"ק א' מה שהאריך בדין זה ועי' שפ"ד סק"י מ"ש בזה והעלה דאף בספק טריפה אי תפס הכהן מוציאין מידו עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ג' שכ' ג' שכ' דזה תלויה בפלוגתת הפוסקים דלקמן סעי' כ"ג ולהמ"ד שם דבנטל הכהן המתנות מלוי לא יחזור ה"נ אין מוציאין מידו עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ג' מ"ש בזה והשיג על הכנה"ג וכ' דאפי' להמ"ד שם דאין מוציאין מידו מ"מ כאן מודה דמוציאין מידו עיי"ש וכ"כ בשפ"ד שם עיי"ש:

(כח) ומצא טריפה. בטור כתב וז"ל אחר שבדק ומצא כשר יפרוש המתנות וכו' וכן העתיק זקיני הלבוש ועי' בתורת יקותיאל ס"ק א' שכ' דנראה כוונתם דלאו דוקא אם נמצא טריפה פטור מן המתנות דה"ה אם לא הי' בודק כלל כגון שנאבדה הריאה לדעת הסוברים שהוא טריפה א"צ ליתן המתנות והאריך בדין זה אם מה שהוא לדידן מחמת חומרא מדרבנן אם פטור מן המתנות עיי"ש ועי' בפר"ח ובכו"פ שכ' לדינא דאפי' נמצאת טריפה מחמת חומרת האחרונים פטור כיון דגם הכהן נוהג חומרא זו א"כ לאיזה צורך הוא לוקח אם לא לכלבו בזה לא חייבו התורה דכתיב ונתן לכהן ולא לכלבו עיי"ש ועשפ"ד לעיל סי' נ"ז ס"ק ז' שהניח דברי הפ"ח הנ"ל בצ"ע דמ"ש מכיסוי הדם דכתיב נמי אשר יאכל אפ"ה קיי"ל דבטריפות דרבנן חייב לכסות עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ד' שכ' דמה דאנו אוסרין מחמת חומרת האחרונים ומדאורייתא שרי פשיטא דחייב דלא מצינן להפקיע זכותי' דכהן במה דזכו לי' רחמנא ורבנן נמי לא גזרו לאפקועי זכותיה דכהן עכ"ל וכ"כ במ"ז ס"ק ח' ובערך השלחן אות ג' לדינא עיי"ש אבל עיין במחזיק ברכה אות ו' שכ' דהעיקר לדינא כדעת הפר"ח והכו"פ והביא ראיות לדבריהם עיי"ש וכ"כ ביד אפרים ובס' יד דוד בהגהות הטור אות ט' בשם הגאון מהרד"ף ז"ל לדינא עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תכ"ג מ"ש בדברי האחרונים הנ"ל ולדינא כ' דמ"מ מידי ספיקא לא נפקא ופטור מליתן דהמע"ה ואם תפס הכהן לא מפקינן מיני' עיי"ש ועי' בבית אברהם בשפת זהב ס"ק ח' שכ' דזה פשוט הוא דאם הבעלים נוהגין שלא לאכול מבשר המוכשר ע"י מיעוך הסירכא והכהן נוהג לאכול גם מבשר שנתמעכו ממנו הסירכות דודאי מחוייב הבעלים ליתנם לכהן זה אמנם הא איכא למיבעיא אם הדבר בהיפך וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' ערוגת הבושם כמה עניני טריפות שיש מחמירין ויש מקילין והרבה דברים שאנו בני אשכנז נוהגים להחמיר בזה ובני ספרד נוהגים להקל וכן להיפך שאנו מקילין והספרדים מחמירין ויש להסתפק אם אירע בבהמה טריפות אשר אנו מקילין ומתירין טריפות זו אם רשאי ליתן המתנות לכהן שהוא ממקום שנוהגין להחמיר בטריפות זו די"ל כיון דלדידיה הוי טריפה א"כ אינם ראוים לו רק לכלבו ולא יצא ידי נתינה וכ' דזה פשוט דהיכא דאיכא כהן אחר שנוהג ג"כ להקל בטריפות זו בודאי דראוי יותר ליתן לכהן זה אך אי ליכא שם כהן אחר י"ל דה"נ דאין צריך ליתן לו ומ"מ לדינא סיים בצ"ע עיי"ש:

(כט) טריפה. עי' במנחת חינוך מצוה תק"ו שכ' דפשוט הוא דאי נטרפו המתנות מבליעת איסור חייב ליתנם לכהן דהתורה הקפידה דוקא על הבהמה שתהי' ראוי לאכילה ולא על המתנות אך אם נאסרו בהנאה דאינו ממון כלל א"צ ליתן לכהן עיי"ש:

(ד) פטור. עט"ז שכ' הטעם דבשחט ומצא טריפה פטור מן המתנות משום דדרשינן מאת זובחי הזבח. ודע דרש"י והר"ן כתבו הטעם משום דכתיב ונתן לכהן ולא לכלבו כיון דאינו ראוי לכהן לאכילה פטור וכל האחרונים האריכו במה שיש נ"מ בין הטעמים בזה לענין אם היא טריפה רק מדרבנן או בספק טריפה ועי' בפר"ח ס"ק י"א ובפרי תואר ס"ק ד' ובמ"ז ס"ק ח' ושפ"ד ס"ק ג' ועי' בס' יריעות שלמה אות ב' שכ' דהוי נ"מ לדינא לענין אם נשברה הזרוע ואין עור ובשר חופין את רובו דמבואר לעיל סי' נ"ג דבנשברה ידי הבהמה או נשמטו דהבהמה כשרה אבל היד עצמה טריפה משום אבר המדולדל ואבר מן החי דלפי טעם רש"י משום דכתיב ונתן לו ולא לכלבו אין צריך ליתן הזרוע השבורה לכהן אבל לפי הטעם דסברי דילפינן מאת זובחי הזבח בודאי חייב ליתן דהא זבח כשר הוא וכל הבהמה כשרה וראוי לאכילה ומוטל החוב על זובחי הזבח ליתן הזרוע לכהן ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע ועי' בישועות יעקב ס"ק א' שכ' בפשיטות דאם נשברה הארכובה מחיים דא"צ ליתנה לכהן דאף דהבהמה מותר והוא בכלל זובחי הזבח מ"מ פטור ליתן האבר המדולדל דאינו בכלל ונתן לכהן אך כתב דאם יש ספק אם נשבר האבר מחיים או לאח"ש כיון דקיי"ל דמותר מן התורה לשיטת הרמב"ם חייב ליתנה לכהן עיי"ש. ועי' בס' דברי יוסף סי' תכ"ג מ"ש בענין זה וכתב שיש לחלק בין אם נטרפה הבהמה בטריפות דרבנן ובין אם נשבר האבר דאם נטרפה הבהמה בטריפות דרבנן י"ל דאם תקפו הכהן אין מוציאין מידו אבל בטריפות אבר א' לבד כיון דלדעת הרמב"ם הוי איסור מן התורה נראה דאם תקפו כהן מוציאין מידו עיי"ש ועי' עוד ביריעות שלמה שם שכ' דע"ד הפלפול י"ל עוד נ"מ לענין ספק טריפה שאנו מכשירין ספק זה כגון ניקב א' מאברים הפנימיים במקום שיש לתלות במישמוש ידא דטבחא או שבא זאב ונטל הבני מעיים והחזירן נקובים דיש ספק אי ניקב מחיים או לאתר שחיטה ואף דאנן מכשירין מטעם נשחטה הותרה ואוקי הבהמה אחזקת כשרות מ"מ לענין המתנות י"ל דהבעלים יכולין לומר אייתי ראי' דכשירה דלענין ממון לא אזלינן בתר רובא ולא בתר חזקה דהא המתנות הוי כדין ממון וכמ"ש הט"ז ובזה יש נ"מ בין הטעמים דלטעם רש"י דדרשינן לו ולא לכלבו א"כ כל שהיא כשרה מצד הדין הו"ל ראוי' לכהן וחייב במתנות אבל לטעם שכ' בספרי דדרשינן מאת זובחי הזבח י"ל דאף אם יש ספק אם היא טריפה נהי דאוקמינן הבהמה אחזקת היתר מ"מ ממתנות י"ל דפטור דיכול לומר לכהן אייתי ראי' דלאו טריפה היא וסיים דבאמת כל זה אינו דהדבר פשוט הוא דכל שמכשירין הבהמה לאכילה ע"י רוב או ע"י חזקה או מחמת ס"ס חייב במתנות דאיך יאכל הלה וחדי ולא יתן המתנות לכהן דהוי כתרתי דסתרי אהדדי ובע"כ דכל שמכשירין הבהמה לאכילה חייב במתנות ולא ממעטינן מאת זובחי הזבח רק אם היא טריפה ואינה נאכלת אבל כל שהיא נאכלת חייב במתנות לכ"ע עיי"ש באריכות. שוב אות ג' מ"ש בענין זה באריכות ובסוף דבריו עמד על חקירה כזו במה שיש ראיתי בשפ"ד לעיל סי' נ"ז ס"ק ז' שכ' כן להדיא דאף אם אירע טריפות