דרכי תשובה - ג עז

מליחה בלא נתאדם אף בנח חתיכה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ' שכ' דהעיקר לדינא דמ"ש הרמ"א דבדיעבד מותר היינו דמותר לאכלו חי וא"צ חתיכה ומליחה עיי"ש:

סעיף א (א) לצלותו. עבאה"ט מ"ש דמליגה וצליה שוין ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ד ובמ"ז סק"א מ"ש בזה:

(ב) שיהא בית השחיטה למטה. עי' בהליכות עולם בנתיבות ההוראה שעמד בזה דמלשון הטוש"ע משמע דלכתחילה יותיב לה אבית השחיטה והוא עדיף מלהניחו על נחיריו ודץ בי' מידי ומלשון הגמ' אין מוכרח לחלק ביניהם איזה מהם עדיף טפי עיי"ש:

(ג) המוח והקרום אסורים. כ' בפר"ח סק"א וז"ל מסתבר ודאי דהא דאמרינן שהמוח והקרום אסורים מיירי אף כשנמלח הראש דכיון שאין כח באש להפליט דם הראש בלא חתך האיך יפלטנו המלח וכו' עכ"ל וכ"כ בכרתי סק"ב:

(ד) אסורים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך לפי שהקרום מפסיק וע' מזה להלן סי' ע"א (סק"ח) שכ' הטעם לפי שעצם הגלגולת מפסיק עיי"ש ועי' במ"ז סוף סק"ב שכ' שיש נ"מ בין הטעמים לענין אם הוציא המוח ומונח אצל בשר הנמלח דלטעם שהעצם מפסיק אסור שאר הבשר אבל לטעם שהקרום מפסיק שאר הבשר מותר עיי"ש. ולדינא עי' בס' דברי יוסף סי' תמ"ד מ"ש בזה וכ' דאין לסמוך כלל אהא דהקרום מפסיק ואין להקל כלל עיי"ש. אמנם בגוף דברי הש"ך שכ' כאן דהקרום מפסיק פקפק בשפ"ד סק"א דמה בכך שהקרום מפסיק וכי לא יכול לפלוט דרך הקרום ובמ"ז שם סיים שכן הוא גי' המעדני יו"ט הקדירה מפסיק ולא הקרום עיי"ש ועי' בשבילי דוד אות א' שכ' דמ"ש הש"ך כאן דהקרום מפסיק אין כוונתו דקרום לחוד מפסיק דא"כ אם הניחו על ביה"ש האיך מתירין אלא דר"ל הקרום עם העצמות גרמו לעכב עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ל"ג סעיף ג' במוסגר שכ' שבש"ך כאן ט"ס וצ"ל שהעצם מפסיק עיי"ש. ולפ"ז אם הוציא המוח חוץ להעצם ומלחו עם שאר בשר אין להקל כלל. ומ"ש הבאה"ט אפי' נפלט כבולעו כך פולטו הוא מהט"ז ועי' במ"ז שם שכ' דמסתימת דבריו שתפס הטעם דכבכ"פ משמע דשאר בשר שפלט כל דמו וצירו שנצלה עם הראש אסור דלא שייך כבכ"פ ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(ה) אא"כ נקב עצם המוח. עי' בשלחן גבוה סק"ד דדוקא בהיה הנקב פתוח אבל בלא"ה אין להקל וכ' שם בעובדא שהיה לפניו בראש טלה צלי שלא היה חתך עצם המוח אלא היה מסמר תקוע בהעצם דאין להקל דדוקא בנשאר הנקב פתוח הוא דמהני אבל הכא שהמסמר שתחוב בו סותם הנקב באיזה דרך יזוב דמו ולא דמי למ"ש המחבר בסעיף שאח"ז בהניחו על נחיריו ונעץ בו קנה או דבר אחר דמהני שאני נחיריו שאין שם עצם באותו קו המישור אלא בשר קשה מפסיק בינו לבין המוח הלכך כל שניקב בו אע"פ שהניח שם הקנה שפיר זב דמו דרך שם אבל עצם המוח קשה הוא וראש המסמר סותמו ולא נשאר דרך לזוב דמו עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק י'):

(ו) עצם. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דאפי' לא ניקב הקרום מותר. היינו לצלי משא"כ במליחה לקדירה לא מהני נקיבת העצם לבד ובעינן גם נקיבת הקרום כדלקמן סימן ע"א. שפ"ד סק"ב. ועפר"ח סק"ג ובס' חלקו של ידיד ריש סי' זה:

(ז) נהגו להחמיר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דרגילין להסיר המוח ולמלחו תחילה ועשפ"ד ס"ק ג' שכ' דלא ידענא הטעם דלכ"ע בנקיבת העצם וחתיכת הקרום סגי בצלי עיי"ש. ועי' בשלחן גבוה סק"ד שכ' שהמנהג בשאלוניק"י שחותכין עצם הגלגולת לצד המוח וקורעין הקרום וסומכין ע"ז דאע"פ שיתהפך הראש בתוך התנור לצדדים מותר כיון שחותכין העצם והקרום הרבה והדם זב דרך שם עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט שנוהגין לזרוק המוח עם הקרום באווזא עבמ"ז סק"ג שכ' דאף אם חותכין הראש לשנים ומולחין אותו נוהגין להשליך המוח דאף דמשורת הדין אין לחוש בזה לכלום מ"מ כיון דמוח אווז אינו דבר חשוב זורקין עיי"ש. סעיף ב (ח) נעץ בו קנה. עבאה"ט וצריך שיהא מונח תוך הנחירים כל זמן צלייה. כנה"ג בהגהות ב"י אות ב' ושפ"ד סק"ד:

(ט) בו. עי' בשפ"ד ס"ק י"ט שכ' דגם בראש העוף מהני בדיעבד אם דץ מידי בנחיריו עיי"ש לדרכו:

(י) קנה או דבר אחר. עי' בס' שאול בן הלוי (סעי' ד') שכ' דבע"כ בעינן שיהא הקנה דק שאינו סותם הנקב ויש ריוח בינתיים אילך ואילך משא"כ קנה עבה שסותם הנקב פשיטא דלא מהני ואדרבא מגרע גרע עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סק"ו) ועי' ביד יהודה סק"ג שכ' שצריך לזהר לנעוץ דבר הניקב שירחיב יפה הנקבים שהם לצד הראש ולא סגי במה שמניח בהנחירים כי אין לסמוך על נקבי התולדה של הנחירים כי אלו הנקבים שהם בתולדה הם צרים לזיבת הדם או אולי נסתמו בליחה או שום דבר ע"כ צריך להרחיב הנקבים ע"י דבר הנוקב להרחיב יפה לנקבים שהם לצד הראש עיי"ש:

ועיי"ש עוד שכ' דלכתחילה יש לנעוץ עד המוח ולנקוב שם וכמו שאנו רואין שדרך הנחירים קשה להוציא המוח בלא שבירה כלל זולת ע"י חוט השדרה. ועי' בדבריו בהשמטות שבסוף ספרו על הלכות תערובות שכ' לבאר דבריו שבכאן יען כי חוט השדרה נמשך מהמוח עצמו ושם כשמתחיל המוח להתקצר ולכנוס בתוך עצם השדרה חוט השדרה הוא עב ע"כ הנקב שנכנס בו החוט הוא גדול ע"כ יכולין להוציא כל המוח דרך הנקב זה אשר הוא בעצם הגלגולת אשר משם מתחיל המוח להיות נמשך ולכנוס בתוך עצם השדרה ועצם השדרה ההוא אינו מחובר כי הוא רק עצמות קטנות מחוברים זה בזה ע"י גיד וע"כ אם הניחו על בית השחיטה ששם נקב חוט השדרה פתוח למטה והנקב רחב הרבה שם יוצא הדם מהמוח משא"כ אם מניחו על נחיריו צריך לנקוב שם עד המוח שיהא מקום רחב להדם לזוב שם עיי"ש:

(יא) מותר עי' בשלחן גבוה סק"ה שכ' דמ"מ אין נכון לנהוג כן בזמנינו דדוקא בזמן הגמרא שהיה התנורים שלהם פיהם למעלה וצלי שלהם היה תלוי ועומד וכשתלה הראש דרך נחירו למטה אין לחוש שיתהפך הראש ע"כ מקילין וסומכין ע"ז אבל בתנורים שלנו שפיהם מן הצד וכשנותנין בתוכו הראש לצלותו אי אפשר שלא יפול הראש אנה ואנה כיון שאינו יושב מאליו אבית נחיריו לפי שהם חדים והראש הוא קצת עגול מתהפך לצדדים דאפי' הניחו אבית השחיטה שיש לה בית מושב מחמיר הרמ"א בסעיף הקודם מטעם זה שמא יתהפך מביה"ש אבית נחיריו שאין לו בית מושב דודאי יתהפך לצדדים לכן מחוורתא כמנהג שאלוניק"י לחתוך העצם הגלגולת עם הקרום וכל היד המרבה לחתוך העצם ה"ז משובח דכל כמה דהפתח פתות הדם זב בשופי עכ"ד:

סעיף ג (יב) ושמונח תמיד. עבאה"ט ועי' בפר"ח סק"ה מ"ש בזה וכ'