דרכי תשובה - ג עו

ס''ק י"ב עיי"ש:

(לג) שיחתוך המקום. עי' בפר"ח ס"ק ו' ובס' בית דוד שם ובשלחן גבוה שם שכ' דכל שחתך המקום ההוא כראוי אז אף אם רואין שלא הלך מראה האדמימות שבו אין לחוש דאמרינן שהדם שבו כבר הלך והאי סומקא בעלמא הוא עיי"ש:

ועיין בשו"ת שתי לחם סי' ל"ט (בד"ה ובמקום) שכ' דכל מ"ש בש"ס ובפוסקים דמהני חתיכה ומליחה בנצרר הדם היא רק לענין איסור דם אבל באמת בכה"ג בלא"ה צריך להשלים כל מקום החבורה או הפצע בין בעוף ובין בבהמה ואי לא עבד הכי ה"ז עובר על איסור בל תשקצו את נפשותיכם משום שכל בני אדם בדילים ממנו למאסו ונפשם קצה בו ואף אם נפש היפה תאכלנו אפ"ה עובר עכ"ד. ועי' בס' דעת תורה סי' נ"ה ס"ק מ"ז שהביאו וכ' דבע"כ כוונתו רק בהיה נצרר הדם הרבה עד שהי' נפוח כעין מכה טריה אז אסור משום מיאוס אבל בלא"ה שפיר מהני חתיכה לבקעים ומליחה וכמבואר בש"ס ובש"ע כאן עיי"ש:

(לד) שיחתוך המקום. עי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ה' שרצה השואל לומר דצריך חתיכה ומליחה דוקא בשעה שהוא עדיין חם כמו בוורידין והוא ז"ל מדחה דבריו דפשיט הוא דמהני בזה חחיכה ומליחה אפי' כשכבר נתקרר עיי"ש באריכות:

(לה) שיחתוך המקום. יש מהגאונים שכתבו שצריך להניח מקום החתך למטה. טור:

(לו) המקום. עי' בשו"ת בנין עולם שם שבסוף התשו' שדעת השואל דכשנצרר הדם באיזה מקום לא מהני מה שיחתוך שם לשנים רק שצריך לחתכו חתיכות דקות בהרבה מקומות והוא ז"ל השיב על דבריו כי מדברי הש"ס משמע דסגי אם חותך רק פעם אחד במקום ההוא שנצרר הדם ואם נצרר בכמה מקומות צריך לחתוך בכ"מ שנצרר חתך אחד עיי"ש:

(לז) יפה. עי' באה"ט של מהרי"ט שכ' מהב"י דאם נמצא בקדירה חתיכה א' שנצרר בה הדם בין עור לבשר או בין בשר לעצמות (ולא נחתך כראוי) צריך שיהיה ס' באותה חתיכה עצמה נגד הדם ואם אין בחתיכה עצמה ס' צריך בקדירה ס' נגד כל החתיכה והחתיכה עצמה אסורה ודבר זה מצוי לפעמים בבשר בהמה שאינו ניכר מבחוץ רק לאחר הבישול כשחותכין הבשר וכן מצוי הוא בעוף בהירכים וברגל במקום שדבוק לגוף וצריך לזהר בזה עיי"ש ועי' בס' מאורי אור בחלק קן טהור בתולין (בדף ק"ז מהס'):

(לח) ע"ג גחלים וכו'. דוקא ע"ג גחלים אבל אם גרף התנור והניח לצלות ע"ג חרסות של התנור אסור. נמוקי הגרי"ב (וע' בדברינו להלן סי' ע"ג ס"ק ג' וסי' ע"ו ס"ק א'):

(לט) אפי' בלא חיתוך ומליחה. עט"ז סק"ב שכ' דכאן צ"ל הגה"ה דסעיף הקודם דהיינו דגם לצלי צריך חתיכה ומליחה באומצא דאוסמק עיי"ש אמנם דעת הש''ך אינו כן דדוקא בחותך בשר מביה"ש ס"ל להרב דצריך חתיכה ומליחה גם לצלי עיי"ש ועיי' בפר"ח ס"ק ז' שכ' שכן עיקר לדינא דבאומצא דאוסמק א"צ חתיכה ומליחה עיי"ש ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ה' (בד"ה ועתה נבא) שכ' דכיון דכל האחרונים הסכימו לדעת הש"ך דלצלי לא בעי חתיכה ודלא כהט"ז כן ראוי להורות עיי"ש (ועי' בס"ק שאח"ז):

(מ) ומליחה. עבאה"ט ע"ש דצריך מליחה קצת כשאר צלי והנה לפי מה שכתב הט"ז ס"ק ב' דהגהת הרב שבסעיף הקדום צ"ל כאן דנהגו לחתכו ולמלחו ממילא דצריך למלחו יפה יותר ממליחה לצלי ולא סגי במליחה מעט ועמ"ז סק"ב ועי' ביד יהודה ס"ק י"ג שכתב די"ל דאף לדעת הט"ז א"צ רק מליחת צלי ולא יותר ובסוף סיים דשהייה במלחו שיעור מליחה פשוט דא"צ בזה עייש:

(מא) יש להחמיר לקלף וכו' או לחתוך וכו'. עי' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' שכ' ע"ז תמהני מנעורי שרוב המון אינם נזהרים בזה עכ"ל:

(מב) להחמיר. כל זה אינו אלא חומרא בעלמא ובדיעבד, מותר. יד יהודה ס"ק י"ד:

(מג) לקלף. עבאה"ט מ"ש דלצלי דינו כשאר בשר ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה שמתמה עליו שסותר א"ע דלעיל סק"ד העתיק דברי הט"ז דגם לצלי צריך חתיכה ומליחה עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אית א' ובמ"ז סוף ס"ק ב':

(מד) או לחתוך באותו בשר. עי' בשו"ת ריב"ם שנייטיך חיו"ד סי' כ"ו בעובדא בחתיכות בשר ממקום בית השחיטה שנחתכה היטב קודם מליחה לחתיכות קטנות כדת ונמצא בה אחר הבישול מעט דם בין בשר לעצם ועיי"ש במ"ש בזה והוכיח ממשמעות דברי הש"ס והפוסקים דלאחר חתיכה ומליחה כדת אף שנראה אח"כ עוד אדמימות כדם מותר עיי"ש ומ"ש הפוסקים להחמיר בנמצא לאחר הבישול צרירות דם בע"כ מיירי שלא נחתך אמנם למעשה סיים כיון שלא נמצא דין זה בפירוש להקל מה לנו ליכנס בעובי הקורה ולבדות סברה מלבינו וכיון שאין הפ"מ אם לא יאכל חתיכה זו וגם שאר החתיכות שבקדירה זו אבל שאר החתיכות שנמלחו עמה ולא נתבשלו עמה אין לאסור כלל וכן כל הכ"ש שנשתמשו בהג"כ יש להתיר עיי"ש באריכות:

(מה) לחתוך באותו בשר. עי' בערך לחם (למהריק"ש) שכ' שטוב לחתוך חתוכין בבשר של בית השחיטה עיי"ש ונראה מדבריו דלא סגי בחתך א' אלא צריך לעשות כמה חתיכות שם ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ג שכ' שכן הוא המנהג הקצבים שבמקומו לחתוך בבשר ההוא חתיכות הרבה ולהוציא ממנה כל הוורידין וכל דם שנצרר עם שאין המלח יכול להוציאה ונזהרים בזה הרבה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב שמתמה על מנהג מדינותינו שאין עושין כן דעכ"פ לבישול בעי חיתוך וכ' שאינו יודע על מה סומכין העולם בזה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שמתרץ מנהג העולם שמקילין בזה דאם אינם נביאים בני נביאים הם ויש להם על מה שיסמוכו עיי"ש:

סעיף ה (מו) בחומץ. עי' בשו"ת מוהרא"ל צינץ חיו"ד סי' ח' אות ד':

(מז) לאכלו חי. עבאה"מ דלפי מנהגינו דאין אנו בקיאין בחליטה אסור לקדירה בלא חתיכה ומליחה ר"ל אפי' לא נתאדם אבל ע"י מליחה מותר לבשלו אפי' בנתאדם. מ"ז סק"ד ושפ"ד ס"ק י"ב. ועי' בשו"ת מוהרא"ל שם אות ב':

(מח) וגם הבשר מותר. עי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' א' שהוכיח מדברי המ"א סי' שכ"א סק"ז דפשיטא לי' דחליטת בשר בחומץ מהני אפי' בצוק ועיי"ש במ"ש בזה באריכות:

סעיף ו (מט) לא יצמית בו בשר פעם אחרת. היינו לאכול הבשר חי דאף שלא נתאדם חיישינן שמא פירש לחוץ וחזרו ונבלע ומה שלא נתאדם הוא מפני שאין החומץ חזק כ"כ. ולענין חליטה חיישינן לחומרא ואין להתיר בלי מליחה לקדירה. שפ"ד ס"ק י"ג ועי' ביד יהודה ס"ק י"ח מ"ש בזה:

(נ) ומ"מ בדיעבד מותר. ר"ל הבשר אבל לא החומץ. עשפ"ד ריש ס"ק הנ"ל:

(נא) בדיעבד סותר. עבאה"ט ועשפ"ד שם דר"ל אף שנתאדם שרי ע"י חתיכה ומליחה. ולענין אם בשלו בלא מליחה כ' דזה תלוי בהב' תרוצים של הש"ך לקמן סי' ע"ג אות י' דלתירוץ הא' מותר בדיעבד אף שבישלו בלא מליחה ולתירוץ הב' לא מתיר הרמ"א בדיעבד רק לאכלו חי או לקדירה ע"י