דרכי תשובה - ג עג

צ"ע) מ"ש בענין זה עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש ריש סי' ס"ט מ"ש בזה וסיים דלדינא קשה לסמוך ולומר בהחלט דאינו אלא מדרבנן כיון דכמה רבוותא ס"ל דהוי דאורייתא לכן יש להחמיר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת עמק הלכה (מהגאון מזיטיל ז"ל) חיו"ד סי' ה"ה ובשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ב ובשו"ת בנין ציון החדשות ד' ט"ו ע"ב ובערך השלחן או"ח סי' תנ"ג אות ב' בד"ה עוד ובסי' רנ"ד אות ב' ובסי' תל"ז אות ב' ובס' בית יהודה (למהר"י עייאש ז"ל) חלק או"ח סי' נ' במ"ש בזה. ועי' בשו"ת בית יעקב סי' קע"א שכ' דלכ"ע תחלת בישולו של הדם ותחילת מליחה הוי ד"ת והביא ראיות לזה עיי"ש ועי' בפרמ"ג שם שהביאו ודחה ראיותיו ועיי"ש עוד בפרמ"ג שכ' דאף להמ"ד דם שמלחו אינו אלא מדרבנן היינו מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו אבל מליחה מועטת לכ"ע הוי ד"ת עיי"ש ועי' בשו"ת הרי"ם חיו"ד סי' ז' ובשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ה' שכ' דאפי' אם יהיבנא שאינו חייב משום דם אלא דם הראוי להקריבו ע"ג המזבח משא"כ דם שבשלו או שמלחו מ"מ עכ"פ אסור מה"ת משום דכל היוצא מן הטמא טמא דהא האי דם שבשלו או שמלחו נהי דעתה שוב אינו ראוי להקרבה ואין עליו חיוב מ"מ בא מהטמא דבא מאיסור דם דלא גרע משאר דבר היוצא מהטמא דטמא ועיי"ש בתשו' שאח"ז בסוף הסי' שסיים דעכ"פ מידי ספיקא דאורייתא לא נפקא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ע' ובכתב סופר חיו"ד סי' ל"ב ובבינת אדם סי' ל"ג ובשו"ת שאגת ארי' החדשות מדף מ"ז ע"ד ואילך ובשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' י' ובשו"ת זרע אמת חיו"ד ריש סי' כ"ה ובשו"ת שואל ומשיב קמא חלק א' סי' קמ"ב וחלק ג' כי' ס"א ובצל"ח פסחים דף כ"ב (בתוס' ד"ה והרי) ובשו"ת מעיל שמואל סי' י"א (בד"ה גם) ועי' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הד' סי' י"ז שהאריך טובא בענין זה ופלפל הרבה בדברי כמה אחרונים ועי' במ"ש בזה לדינא:

ועיין בס' מקור מים חיים ריש סי' ס"ט שהביא תשו' הגאון בעל ישועות יעקב ז"ל שכ' דבר חדש בשם הגהות מרדכי בסוף מס' שבת דיש חילוק בענין זה בין דם בהמה לדם עוף דאפי' להמ"ד דס"ל דם שבשלו אסור מה"ת זה דוקא דם בהמה אבל דם עוף לכ"ע אחר שבשלו אינו אלא מדרבנן והביא כן גם מהס' בגדי ישע על המרדכי שם ס"ק י"ב שכ' כן להדיא עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם להלן סי' ס"ט אות א' (בד"ה והנה) שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד הגאון בעל ישועות יעקב בזה ועי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' ר"ב מ"ש בזה ועי' בס' משמרת שלום בפתיחה להלכות מליחה ובהגהות הגאון מבערזאן נ"י שם מ"ש ע"ז. ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ו (ס"ק מ"ה) דכל זה הוא לענין דם העוף אמנם לענין דם ביצה הבאתי דברי כמה גדולים דלא מהני בה בישול וגם לאחר שנתבשלה הוי דאורייתא עיי"ש:

ועיין עוד בפרמ"ג שכ' שיש לעיין בדם היוצא ע"י כבישה מעל"ע בצונן אי הוי ד"ת או דרבנן והראה מקום מלהלן סי' ק"ה שמבואר דלכ"ע הוי ד"ת דלא דמי לדם שבשלו או שמלחו עיי"ש וכ"כ בשפ"ד להלן סי' ס"ט סק"י ובסי' ע' ס"ק י"ח דדם הנפלט ע"י כבישה מעל"ע בחומץ כשיעור שיתן על האש וירתיח הוי ד"ת דכבוש אינו מבשל אלא מפליט ומבליע עיי"ש וכ"כ בישועות יעקב להלן סי' ע"ג סק"א וביעיר אוזן מערכת הד' סי' ו' וביד יהודה להלן סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ז' לדינא עיי"ש ועי' עוד בשפ"ד ס"ק כ"ט ובסי' ק"ה סק"ב שהביא מהאו"ה דדם פליטה אינו אלא מדרבנן וכ' דדם פליטה היוצא ע"י מליחה קיל מדם שבשלו או שמלחו שדם פליטה הוי תחילת הווייתו רק מדרבנן משא"כ דם בעין שבשלו או שמלחו הוי תחילתו מדאורייתא אך דם פליטה היוצא ע"י כבוש הוי מה"ת עיי"ש אמנם בחגורת שמואל להלן סי' צ' ס"ק כ"ו כ' בפשיטות דדם כבוש הוי רק מדרבנן עיי"ש ועי' בחוו"ד סי' ע' בביאורים ס"ק ד' שהביא כן מהאו"ה דאפי' דם בעין שנכבש אינו אלא מדרבנן דכיון שמעורב בו מים ושוב אינו ראוי להקרבה הוא מותר מה"ת עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ס"א מ"ש בזה אמנם יעוין בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ב שהביא מכמה דברי האחרונים שדברו מזה ותמה על כולם שנעלם מהם דברי השערי דורא והיש"ש פ' כה"ב סי' כ' שכ' להדיא שהוא דאורייתא ו עלה שכן עיקר לדינא וכן יש להורות עיי"ש:

אמנם בעיקר הדין של החוו"ד שכ' מהאו"ה בדם שמעורב במים אם הוא אסור מה"ת עי' באו"ה כלל ו' סי' י"ט וכ' שכ' דדם שנתערב במים אפי' אין ששים במים נגד הדם מ"מ כיון שאינו ראוי עוד להקרבה ע"ג המזבח אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש ועי' במנחת חינוך מצוה קמ"ח שכתב מתחילה לחלק בזה בין דם שנפל למים ובין אם נפל מים לדם דדוקא בנפל דם למים הוא דמותר מה"ת כיון דראשון ראשון בטל משא"כ בנפל מים לדם כל שיש בו מראית דם אסור מה"ת וכ' דלפ"ז יש לחקור אם לחלוק בין אם נפל הדם למים בב"א או בזא"ז כי בגמ' משמע דאין חילוק בזה ואח"כ כתב דאפשר י"ל דכל שיש בו מראית דם אף אם נאמר דטעם כעיקר לאו דאורייתא אפ"ה הוי בכל גווני מה"ת וגם האו"ה מודה דאם יש בו מראית דם הוי דאורייתא עיי"ש אמנם המעיין באו"ה שם יראה מלשונו דכשהוא מעורב במים אפי' יש בו מראית דם מותר מה"ת ועי' מזה בשו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד סי' כ"ד ובישועות יעקב להלן סי' ע"ג סק"א ועי' ביד יהודה להלן סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ז' מה שהאריך בזה והעלה דכל שיש דם הרבה מעורב במים דינו כדם ואסור מה"ת עיי"ש וכ"כ בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ב דינא עיי"ש באריכות. ועי' בשו"ת אבן שתיה חיו"ד סי' מ"א בעובדא שעשו מרקחת מעירות הנקראים יאגדי"ס אדומים ולאחר הריקות הוריקו אותם לתוך כלי שהי' שם הרבה מים משריית בשר שנתאדמו מחמת הדם ונתערב מרקחת עם המי שרייה וספק אם יש ששים והיה הפ"מ והאריך טובא בדין דדם שמעורב במים ובסוף דבריו העלה דכיון דבאו"ה מבואר להדיא דדם שמעורב עם מים אינו אלא מדרבנן ע"כ בל"ד שיש ספק אם הי' ששים נגד הדם ה"ז דומה לדין דנשפך באיסור דרבנן המבואר להלן סי' צ"ט וכיון שהוא הפ"מ יש להקל עיי"ש:

(ו) שנצרר. עי' בשו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' ע' שנשאל על מה סומכין העולם לנהוג היתר לאכול ולשתות דם הנקרש ונתייבש מתייש שקורין באק"ס בלו"ט אף בחולי שאין בו סכנה וכ' דכיון שכבר עמא דבר נהגו בו היתר בודאי מנהג ישראל תורה היא והטעם הוא כיון שנתייבש כ"כ עד שנעשה כעץ ואין בה שום לחלוחית אין בו איסור וכמ"ש הרמ"א להלן סי' פ"ז סעיף י' בעור שנתייבש ונעשה כעץ דשוב אין לו דין בשר לענין בב"ח עיי"ש והסכים עמו בשיורי ברכה להלן סי' פ"ז אות א' עיי"ש ועי' בשו"ת מעשה אברהם חיו"ד סי' כ"ט מ"ש לענין דם שנתייבש והביא מדברי השבו"י הנזכר ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ובסוף דבריו סיים זאת תורת העולה דדם שנתייבש כעפר ממש מותר לאכלו עכ"ל:

ולענין המר שקורין מויס"ק עי' בטור או"ח סי' רי"ו שכ' דהמר שבא מחיה שיש לה כמין חטוטרות בצוארה ומתקבץ שם תחלה כמין דם ואח"כ נתייבש ונעשה ממנה המר והרמ"ה הי' אוסר לאכלו משום דם וה"ר יונה ב' דאפשר להתירו דפירשא בעלמא הוא עיי"ש ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' תתק"ט (ובדפוס ישן סי' תע"ג) שכ' להתיר בזה בפשיטות עיי"ש אמנם במ"א שם סק"י מפקפק להחמיר בזה דמ"ש הטור מהר"י דהמוסק עפרא בעלמא הוא מי יודע זאת ומדברי הש"ס משמע דבכה"ג אזלינן בתר מעיקרא שהי' דם וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' חמד משה על האו"ח שם סק"א שמדחה ראיות המ"א בזה ומ"מ בסוף דבריו אינו מחליט להיתר וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת אדני פז סי' מ"ט מ"ש בדברי המ"א בזה ועי' בשו"ת משיבת נפש חלק ב' חאו"ח סי' י"ב באמצע התשו' ועי' בכנה"ג לעיל סי' ס"ו בהגהות הטור אות ב' מ"ש בזה וסיים ולענין הלכה מנהג עמא דבר להתיר המור באכילה ומעשים בכל יום להשליך המור לתוך המרקחת או מיני מתיקות לריח טוב וכו' ובודאי שהטעם הוא כהר"י משום דפירשא בעלמא הוא עכ"ל ועי' במפתחות מתשו' הכנה"ג לחלק יו"ד שנדפסו בסוף ס' קול בן לוי סי' ק"ג שכ' וז"ל מור שקורין מוסק"י מותר באכילה עכ"ל ועי' בשלחן גבוה לעיל סי' ס"ו סק"ב שהביא דבריו לדינא ועי' בתשו' שבסוף הס' מים חיים ללהפר"ח) סי' י' שהר יב הדיבור בדין זה והעלה ג"כ להתירו כיון שנתייבשו ונעשה כעפר פקע ממנו איסור דם וסיים וז"ל אמנם צריך לזהר שלא יערבנו בתבשיל כשהוא לח קצת אלא כשנתבייש לגמרי עד שפרדו ביד ונעשה עפר ממש דהשתא שרי לכ"ע וכו' עכ"ל אמנם בפרי תואר לעיל סי' פ"א סק"א העלה לאסרו אפי' כשהוא יבש עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח בא"א שם סק"ג שהביא דברי הפר"ח בתשו' המכר והשיב על כל דבריו ונראה דעתו ג"כ כדעת המ"א הנ"ל שאין להחליט ההיתר בזה כאשר יראה המעיין שם בדבריו ועי' בס' מגן גבורים על האו"ח שם בשלטי הגבורים סק"ב שהרחיבו הדיבור בזה ומדחים כל הראיות של המחמירים בזה והעלו דהעיקר לדינא בזה וכיוצא בזה דאין