דרכי תשובה - ג ע

במעי התרנגולת שנמצא בהם דם מותרים וכו' ועי' בס' בית האוצר בסוף סי' שכ' וז"ל ביצים הנמצאים בתרנגולת אחר שחיטה דם הנמצא עליהם אינו אסור רק הדם אבל גוף הביצה שרי דלאו ריקום היא דאינו נעשה ממנו תרנגולת כדאיתא בש"ס ביצה עם יציאתה נגמרת ולא כשנמצאת בתרנגולת אחר שחיטה וע"ל סי' פ"ו עכ"ל וכ"כ בעקרי הד"ט סי' ז' אות כ"ג עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק י"ד שכ' וז"ל יש רוצין לומר ביצה במעי תרנגולת שחוטה זורק הדם ואוכל השאר ואפשר דגזרו כמו ביצה בת יומא ולא דמי לדספנא מארעא דהכי גזרינן טפי ומיהו דרבנן הוי וזה פשוט עכ"ל ועי' בהגהות הגאון רע"ק ז"ל על הפרמ"ג בשפ"ד שם שציין לדברי התפל"מ הנזכר ולא הכריע לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ו שכ' דהעיקר לדינא כהתפל"מ להקל בזה ודלא כהפרמ"ג עיי"ש אמנם יעוין בתפל"מ שם שהוא בעצמו לא הקיל בזה להדיא וסיים בצ"ע ועי' ביד אפרים שנראה דעתו להחמיר כדעת השפ"ד ועי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' כ"ג מ"ש בענין זה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בד"ק בהשמטות שהחליט ג"כ להחמיר בדין זה וכ' שם בעוף שנמצא בו ביצה בקליפה רכה ונמלח הגוף עם הביצה ונמצא בו ק"ד ולא רצה להתיר העוף כי היה הדם על החלמון וצריך ס' בהעוף נגד כל הביצה ואין בעוף ס' נגד הביצה שהוא לערך שמינית קוואר"ט אך בהפ"מ ודבר חשוב ביותר אולי שייך להקל בזה במליחה בצירוף עוד ספק אם היה הדם במקום האוסר בודאי ועיי"ש במוסגר הרי שהחליט לדינא כדברי הפרמ"ג הנזכר ולפענ"ד דבמקום הפ"מ יש לסמוך על המקילין להתיר התערובות אף בבישול שלא במינו ולא הוי ס' אבל לענין הביצה עצמה בודאי אין להקל נגד רבינו הפרמ"ג שכ' דהמקילין בזה טועים הם ובפרט שגם התפארת למשה לא כתב כן בהחלט וכנזכר:

(נג) המוזרות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שכ' מפרש"י והטור שאינם זכר אלא דספנא מארעא ועי' בב"י דבביצה דספנא מארעא אין חילוק באיזה מקום נמצא הק"ד אפילו נמצא על הקשר או על החלמון דינו כן דזורק הדם ואוכל השאר והדם אסור אפי' נמצא במקום שאינו אוסר (בביצה דזכר) את הביצה עיי"ש וכ"כ בשפ"ד שם לדינא וסיים דמ"מ הדם עצמו אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ב סק"א:

בכנה"ג בהגהות הטור אות ז' ובכ"מ אין להתיר אלא בודאי ספנא מארעא אבל בספק חוששין דספנא מזכר עיי"ש. וכתב בפר"ח ס"ק י"ג וז"ל ופי' ספנא מארעא היינו שהתרנגולים סגורים בלול בלא תרנגול זכר עמהם או אפי' מתגדלות בחצר וליכא תרנגול עד ס' בתים או דאיכא נהרא דמפסיק ואין לו גשר או חבל לעבור עליו התרנגול הא לאו הכי לא מקרי ספנא מארעא וכדאיתא בפ"ק דביצה ודע עוד דלא מקרי ספנא מארעא אם לא ששהתה סגור בלול כ"א יום דהוי זמן עבור בלא הטלת ביצים וכל ביצים שמטלת אח"כ ע"כ לא נצרו אלא מחמימות הארץ ומותרת אבל אם עכשיו מטלת ביצים בלא תרנגול זכר אינו כלום שהרי י"ל שנתעברה מתרנגול זכר וכו' ומיהו אף אם שההתה כ"א יום סגורים כנ"ל ונתעברה רק מחמימות הארץ והתחילה להטיל ביצים אם אח"כ הניח תרנגול זכר בהדה לא מקרי ספנא מארעא משום שכתבו חכמי הטבע שאם יתחבר הזכר עם הנקיבה בעוד הביצים בהם לפעמים יצא מהם אפרוח ולפיכך יש להחמיר בזה עכ"ד ועי' בשלחן גבוה מחודש ב' שכ' מדברי הכנה"ג שיש עוד סימן כיון דכל ביצה דספנא מזכר כל שישבה התרנגולת על הביצים יותר מג' ימים מתחילין להתרקם א"כ מינה שמעינן דכל שישבה התרנגולת על הביצים יותר מג' ימים ולא התחילה להתרקם הרי אלו ודאי ספנא מארעא ומותרים באכילה חוץ מדמם עיי"ש:

(נד) ונעשו כעין מטווה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דה"ה מזכר אם אין בהם דם אע"פ שהם מוזרות שרי והיינו כשלא ניכר בהם גם שום התחלת ריקום. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ו וה"פ. ועי' בב"ח שכ' מהר"ן דלא שכיח ביצים מוזרות שהם של זכר וכתב בלתי ק"ד עיי"ש:

(נה) מותר לאבלם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והפר"ח דאסורים משום שיקוץ ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ד ובכו"פ ובשלחן גבוה ס"ק י"ח מ"ש בזה והעלו לדינא דדוקא בביצי דספנא מזכר הוא שיש להחמיר בג' ימים אבל בספנא מארעא מי שאינו איסטנס יאכלנה אפי' לאחר כמה ימים וכמ"ש המחבר. וכ' שם עוד בכרתי דהא דחיישינן בג' ימים בביצה דספנא מזכר כאמור נראה במשמע דהני ג' ימים מעל"ע נינהו עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת שמואל חיו"ד סי' ס"ו שכ' דפשוט הוא דכל זה הוא אם רואין איזה קלקול אבל אם לא נתקלקל בכ"מ אין להחמיר כלל דמה ענין שיקוץ שייך כאן דאינו מאוס והם לא דברו רק בהווה רק בדיקה בעי שמא יש בהם דם כיון דאתיילד ריעותא ונפיק מכלל חזקת כל הביצים במה שישבה עליהם התרנגולת עיי"ש:

(נו) לאכלם. עבאה"ט ועי' בשו"ת שאילת שמואל שם שרצה השואל לומר דאפי' ישבה עליהם התרנגולת ג' ימים מותר למכור לישראל שאינו יודע שישבה עליהם התרנגולת דאז לא שייך מיאוס והוא השיב דז"א דאף שלא נתקלקל מ"מ בדיקה בעי שמא יש בהם דם א"כ הלא צריך להודיע לחבירו הענין שידע להזהר לבדקן מדם עיי"ש (וע"ל בסוף ס"ק הקודם):

(גז) ובלבד שיזרוק הדם. היינו אף כשאין הדם במקום האוסר מ"מ הדם אסור מדרבנן. ביאור הגר"א ס"ק י"ב וה"פ:

סעיף ח (נח) מותר לאכול ביצים צלויות. עי' בדברינו לעיל (ס"ק מ"ה) שהבאתי מדברי מרן האריז"ל שהי' גומעה ביצה כשהיא צלויה בלתי שישגיח בתוכה אם יש בה דם ולא הי' חושש לסברת המחמירים שלא לגומעה ביצה צלוי' ועי' במחזיק ברכה וביד אפרים מ"ש בביאור דברי מהרח"ו בזה ומדבריו שאמר שהיה גומעה ולא אמר אכלה משמע דאפי' היא רכה ששייך בה לשון גמיעה ויכולין לבדוק אותה גם לאחר הצלייה לא היה חושש לבדוק ומשמע אפי' ביום וע"ל (ס"ק ס'):

(נט) וכן א"צ לבדוק הביצים וכו'. הרמ"א פרושי קא מפרש דברי המחבר שלא תאמר דוקא צלויות שא"א לבודקן מותרים אבל כשאוכלן שבורים כיון שאפשר לבודקם צריך לבדקם מהיות טוב ולזה אמר דאף כשאוכלן שבורים א"צ לבדוק מן הדין והכי מוכח סיפא דמלתא דקאמר ומ"מ נהגו להחמיר וכו' שלחן גבוה ס"ק כ':

(ס) נהגו להחמיר. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ה שכ' שיש בני אדם שאינם אוכלים ביצים מבושלות אם לא שבדקם קודם בישול ודרכם לשבור מעט מקליפת הביצה ומוריקן אותו בקערה ובודקין אותו מן הדם ואח"כ חוזרין ומוריקן הביצה תוך קליפתה וסותמין הנקב וצולין או מבשלין אותו עיי"ש. ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"א שהביאו וסיים ע"ז וז''ל ואני אומר דהעושה כן אינו אלא מן התמיהין כיון דלכ"ע מותר לאוכלם צלויות או מבושלות ואפי' למנהג המחמיר דכתב הרב ז"ל אינו אלא כשעושים ממנו מאכל וביום דבלא"ה שוברים אותו לערבם במאכל והוא ביום שיכולין לראות אם יש בהם דם נכון לעשות כן לבודקם אבל כשרוצה לאכלם צלי אש או בשל מבושל במים המחמירים לשבר הביצה לבדוק אותו אינו אלא חומרא יתירה ולא ראינו ולא שמענו מי שנהג כן עכ"ל וכ"ש במסגרת השלחן הספרדי עיי"ש:

ועיין בשו"ת שאילת שלום קמא סוף סי' מ"ז בדבר הביצים מתרנגולים הגדולים שנמצא ברובם טפת דם ושכיח הדבר טובא ודעת השואל דהבדיקה מעכב בהם אפי' בדיעבד דהא הוי עכ"פ מיעוט המצוי. והשיב דעכ"פ לא הוי רק ספק השקול וכיון שיש עוד ספק שמא אינו במקום האוסר הרי הו"ל ס"ס ואף לדעת הסוברין דאין סומכין אס"ס במקום דאיכא לברורי מ"מ בזה אין להחמיר כיון דקיי"ל שא"צ לברר אא"כ יכולין לברר הב' ספיקות "כ בנ"ד דהספק אם הוא במקום האוסר א"א לברר לעולם א"כ בכה"ג אין צריך לברורי כלל וגם בלא זה הטפה הנמצא בהם ע"פ רוב אין לה מראה דם כלל ורבים אומרים שהוא מראה קליטת הזרע ואף שאין לסמוך ע''ז להקל