דרכי תשובה - ג סח

דאף אם נצלת הביצה או נתבשלה עדיין עומדת באיסור תורה אפילו לדעת הסוברים דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן עיי"ש אמנם יעוין בתשו' תלמידו הרב תפארת אדם חיו"ד סי' ח' אות ו' שחולק עליו ופסק דגם דם ביצה אחר שנתבשל אינו אלא מדרבנן וכתב שם בעובדא שנתבשלה ביצה בקדירה ואח"כ בשלו בה תבשיל ואחר שנאכל התבשיל נמצא דם בביצה ואינו יודע אם הי' בתבשיל שבים נגד הביצה דאין להתיר הקדירה מטעם שהביצה כבר נתבשל והי"ל רק איסור דרבנן דבשלמא אם נתבשלה תחלה ואח"כ נפלה למקום אחר ויש ספק אם הי' ששים דבשעת נפילה כבר הי' הדם מבושל אז שפיר יש להקל דאין איסור בתערובות רק מדרבנן ואזלינן בספיקו לקולא משא"כ בנ"ד דבתחלת נפילתה עדיין לא נתבשל הדם ובשעה שהתחיל להתבשל ועדיין אסור מן התורה כבר נאסרה כל הקדירה מספק עיי"ש ועי' ביד אפרים להלן סוף סי' צ"ב שהרחיב הדיבור בזה והביא מתשו' בית יהודה (ולא רשם מקומו והיא בחאו"ח סוף סי' נ') בקדירה שבשלו בה תבשיל ובתוכה ג"כ ביצה ונאכל התבשיל ובשלו בקדירה עוד ב' פעמים ואח"כ כשבאו לאכול הביצה מצאו בתיבה דם ויש ספק בתבשיל הראשון אם הי' בו ס' נגד הביצה והשיב דמה שנתבשל אח"כ וידוע שיש ס' נגד הביצה מותר אבל הקדירה אסורה אף שיש ספק דמא לא הי' הדם במקום האוסר והיד אפרים התפלא עליו במה שכתב להתיר התבשיל כשיש ס' נגד הביצה כיון שבתבשיל הראשון לא הי' ס' הרי נ"נ וכל הנבלע ממנו בקדירה הוי בליעת איסור ופולט להתבשיל הב' שמבשלין בה אח"כ ופלפל גם בדברי התב"ש והפרמ"ג הנ"ל ועיי"ש במ"ש בענין זה באריכות ועי' מענין זה בשו"ת בשמים ראש סי' ל"ד ובהגהות כסא דהרסנא שם. שום ראיתי בד"ק בהשמטות לסי' זה ובגה"ק שם אות א' שכתב שם עוד טעם להחמיר בביצה שנתבשלה לאסור התערובות ולא מקילין מטעם דם שבשלו עיי"ש באורך וע' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"ם מנאיוארדק ז"ל) סעיף כ"ט שכ' לדינא דביצה שיש בה דם שנתערבה באחרים אין חילוק בין אם נתערבה בצונן או שבשלם או טיגנם יחד אף די"ל דבבישול נותן טעם יותר מ"מ עד זה י"ל דלרוב הפוסקים דם שבשלו הוא רק איסור דרבנן ולכן גם בבישול או בטיגנן במין במינו בטל ברוב ובאינו מינו צריך ס' ובמינו ואינו מינו אמרינן סלק וכו' דבבישול נתוסף עוד קולא דבדם גמור הוא רק מדרבנן לרוב הפוסקים וכ"ש בדם ביצים עכ"ל וע' בשדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הדל"ת כלל י"א מה שהאריך בזה והביא דברי כמה מחברים שהאריכו בזה והביא גם דברי הרב ערוך השלחן הנזכר ומדקדק בדבריו דמסתבר מותר דברי המחמירים דדם ביצים אסור משום ריקום אפרוח ובזה לא מהני הבישול להוציאו מאיסור תורה עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן סי' ס"ז ס''ק ה'):

(מי) או נצלה. כ' בחכמת אדם כלל כ"ט סוף סעיף ח'. אם משחו החלות בביצה כנהוג ונמצא ק"ד בהביצה אם עדיין לא נאפה יגרר היטב ואם כבר נאפה צריך ליקח מהחלות כדי נטילה דאע"ג דקיי"ל דאפוי אוסר עד ס' מ"מ כיון שיש ספק שמא לא הי' במקום האוסר סמכינן על הפוסקים דסגי בנטילה עיי"ש ועי' מזה בשפ"ד להלן ריש סי' ק"ב ועי' דברי שאול ויוסף דעת שנשאל ג"כ בדין זה וכ' דהעיקר לדינא כמ"ש הח"א דסגי בכדי נטילה ואף שיש ס' צריך נטילה עיי"ש (ועי' בד"ק סק"ה מ"ש בדין זה באורך) וכיוצא בזה כתב ג"כ הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובות חלק ב' סוף פרק ג' בלחם שמשחו אותו בביצה שנולדה ביו"ט צריך ליטול מהלחם כדי נטילה עיי"ש אמנם יעוין בהגהות מהרש"ק על הפרמ"ג שם שהתפלא עליו וכתב שלא ידע למה החמיר הפרמ"ג כ"כ להצריך נטילה הלא קיי"ל דסיכה רק משהו בעלמא הוא ולכן העלה דסגי בקליפה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מחנה חיים חלק ג' ביו"ד סי' ט"ו שכ' בפשיטות בעובדא כזו שמשהו חלות בביצה שהי' בה ק"ד דאם הי' הדם במקום שאסור בודאי אסור עד ששים אכן אם הי' רק במקום שיש ספק אם הוא אסור סגי בכדי נטילה עיי"ש ומבואר מדבריו דמ"מ קליפה לא מהני ועכ"פ נטילה בעי ועי' בשו"ת שם אריה חיו"ד סי' כ"ד מ"ש בענין זה וכתב שהוא מורה ובא שכשמושחין החלות בביצה ואחר האפייה נמצא במותר הביצה טיפת דם להתיר החלות כי כבר עמד על החקירה אשר בהנטילה לבדה יש ס' נגד הטיחה מהביצה רק צריך לגרור הטיחה שע"ג החלות שהוא בעין עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום על הפרמ"ג בשער התערובות שם מ"ש בזה וכתב ג"כ דסגי בקליפה וכמ"ש הט"ז להלן ריש סי' צ"ו וכמ"ש החכמת אדם בעצמו בכלל מ"ז סי' ב' דבכה"ג סגי בקליפה דדבר מועט אינו מתפשט יותר מכ"ק וגם יש לצרף לסניף ממ"ש הפרמ"ג במקומות אחרים להקל בכה"ג אך קליפה צריך ולא סגי בגרירה לבד עיי"ש (ועי' מזה בדברינו להלן סי' ק"ב ס"ק ט'):

ועיין בד"ק עוד שם בהשמטות שכ' דאם נמצא דם בחלמון ונתנו מהחלמון תוך הריפות שקורין גרייפלי"ך ונתנוהו להתייבש כנהוג אף שיש בחריפות ס' נגד החלמון חמור כיון שנתייבש החלמון ע"פ כל הריפות מבחוץ וניכר האיסור וכל הכלי שבישלו בה הריפות אסור כיון שהי' היס"ב עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת מלחמות ארי סי' ס"א בעובדא שאשה אחת שברה עשרה ביצים לקערה אחת ושני ביצים לקערה אחת ואח"כ נסעה האשה לעיר אחרת ואמרה לאחד מבני ביתה שמצאה ק"ד בא' מהשני ביצים שבקערה ואח"כ באה אשה אחרת וערבה כל הי"ב ביצים בלא מתכוון וערבה הביצים עם דוחן ליבש כנהוג וכ' דלכאורה כיון דלא נתבטל כיון שהי' לח בלח ולא הי' ששים א"כ גם עתה אע"פ שנתייבש לחלוחית הטיח ע"פ הדוחן לא בטל ברוב כיון דמראה הביצים ניכר על התערובות י"ל דלא שייך ביטול אמנם לדינא כ' להקל דהא בע"כ החזותא הנראה על הדוחן הוא מחמת רוב ביצים כשרים דלולא הביצים הכשרים לא הי' נראה החזותא על הדוחן א"כ כיון דמה"ת כבר נתבטלה הביצה האסורה ברוב י"ל כיון דבודאי יאכלם ע"י בישול וא"כ י"ל דאפי' אם נימא שהדוחן אינו מצטרף לבטל כעת הביצה כיון שהם נפרדים בפ"ע ואין האיסור מתערב בתוכן מ"מ הנה לאחר הבישול יתפשט האיסור גם לדוחן ועם המים שבקדירה בודאי יתבטל טעם הביצה אסורה לפי ערך שיש על הדוחן וסיים בצ"ע עיי"ש באריכות:

סעיף ה (מז) ושכח וטרף. עפת"ש מ"ש מהתפל"מ ועשפ"ד ס"ק י"ד:

(מח) שהוא מותר. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דגם במקום שנהגו לאסור אם נתערב הדם עצמה בתערובות אחר מותר עי' ביד יהודה סק"ה שהעלה דהש"ך לא כ' זה אלא לפי דעת הרמ"א דשלא על הקשר מותר מדינא ואינו אסור אלא משום חומרא בעלמא ע"כ כ' דלהרמ"א אם נתערב הדם אפי' באינו מינו אין להחמיר דלא אסרו אלא כשהוא בעין אמנם לדידן דקיי"ל לחוש לדעת הרא"ה דמדינא אסור הדם בכ"מ שנמצא בהביצה פשוט דאם נתערב הדם של הביצה בתערובות אחר שצריך ס' נגדו דהא במינו א"א שיתערב בהיתר ובכ"מ שנתערב הוי אינו מינו של הדם וצריך ס' נגדו אך במקום שאין ס' בהביצה עצמה נגד הדם אם הדם אינו במקום הקשר שאינו אוסר כל הביצה מדינא לדעת הרמ"א ואף דאנו קיי"ל כהרא"ה לחשבו לאיסור גמור מדינא מ"מ אין להחמיר לחשבו כאיסור דבוק דלענין חומרא דאיסור דבוק שפיר יש לסמוך על המ"ד שאינו אסור רק משום מראית עין אך סיים דבלא"ה לא משכחת לדין זה שיהי' כ"כ בהביצה עד שלא יהי' בהביצה ס' נגדה ולא יהי' ניכר בה התחלת אפרוח וכשניכר בה התחלת אפרוח בלא"ה אסור מה"ת כמש"ל סעיף כ' וא"א לצייר דין זה רק בביצה דספנא מארעא ובזה אין חילוק בין נמצא על הקשר או לא עיי"ש:

סעיף ו (מט) כיון שאין במקום הביצה רוטב. עי' במנח"י כלל נ"ה ס"ק י"א שהקשה בזה מהא דלהלן סי' צ"ב מדין דטפת חלב שנפל