דרכי תשובה - ג סו

והוא השיג על כל דבריו וכתב לחזק דבריו להקל בזה עיי"ש באריכות. ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ה' שכ' וז"ל ואם עשו עיסה עם ביצה אחת ועוד עיסה עם ג' ביצים ונמצא דם בקליפה אחת כולן מותרין דעיסה שיש בה ג' ביצים בודאי מותר ועיסה שיש בה רק ביצה א' ג"כ מותרת משום ס"ס שמא לא היה הדם במקום האוסר ואת"ל שהיה במקום האוסר שמא בתוך הג' ביצים ונתבטל וכו' עכ"ד ועי' בשו"ת זרע אמת חלק ב' (חיו"ד) סי' כ"א בעובדא שאשה שברה ביצים ונתנם לתוך מחבת מלאה ממילוי מולייתא ובהיותה שופכת ביצה אחת לתוך המחבת וכבר ירד לתוכה מעט מן הביצה הרגישה שיש דם בחלמון ולקחה כל מה שביכולתה ממה שהיה מקלח מן הביצה לתוך המחבת אך מעט נשאר בקצה המחבת שלא יכלה ליקח ועיי"ש במ"ש בזה, ופסק להתיר המולייתא אע"פ שבאותו הקצה של המולייתא שהביצה מונח שם אין שם ס' מ"מ כיון שבכל המחבת יש ששים אין לחוש עיי"ש ועיין בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ט באשה שלקחה מקצת חלבון וחלמון של ביצה ועירבה עם עוד מקצה חלבון וחלמון מביצה אחרת ועשתה דייסא לתוך הרוטב ובשר ואחר שנתבשלו יחד נמצא במותר הביצה שנשאר טפה דם וספק אם היה רוב מביצה הכשירה נגד הביצה אסירה וחד בחד בודאי היה וגם יש בכל הקדירה ס' נגד הביצה האסורה והשיב דהדין פשוט להתיר חדא כיון דהיה הקדירה ס' נגד האיסור ומתחלה לא נאסרה הדייסא כלל כיון שהיה צונן רק בשעת הבישול נאסר וכיון דאיכא ס' בקדירה נגד האיסור שפיר יש להתיר ואפי' היה נאסר הדייסא מתחילה ג"כ היה מקום להתיר אם יש בקדירה ס' כנגד הביצה האסורה כיון דחנ"נ בשאר איסורין הוא רק מדרבנן וכאן שיש ספק אם היה במקום האוסרו הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכו' אמנם לענין הדייסא גופה דהוי איסור דבוק א"כ נהי דחנ"נ מדרבנן מ"מ אפשר לסוחטו אסור מה"ת אפי' בשאר אסורין א"כ הי"ל ספיקא דאורייתא. אמנם י"ל כיון דרוב פוסקים ס"ל דדם ביצים דרבנן א"כ לא שייך בזה איסור דבוק וכיון שאינו דבוק בתולדה וכו' לכן שפיר יש להתיר הכל עיי"ש באריכות ועי' בס' יצחק ירנן סי' ס"ב בעובדא שבא לפניו באשה שלקחה כמו רביעית קמח וחלקיהו לב' חלקים ובחלק הא' נתנה ביצה ומחצה ובחלק הב' נתנה החצי ביצה שנשארה ואפתה מהם קיכלי"ך מזה לבדו ומזה לבדו. ואח"כ מצאה טפת דם בהקליפה של א' מהם ואין ידוע לה אם זה הטפה הוא מן הביצה השלימה שנתנה בתוך הקמח או זו הטפה הוא מן הביצה שנתחלקה חצי לזה וחצי לזה ועיי"ש במ"ש בזה וצדד לומר דהעיסה מן הביצה ומחצה מותרת. ובדרך הג' כ' די"ל דשני העיסות מותרים עיי"ש. אבל הנה כל דבריו הוא רק בדרך חידוד התלמידים כאשר יראה המעיין שם אבל לדינא פשוט הדבר לפענ"ד כיון שנודע התערובות לאחר שכבר נתערב עם הקמח ונודעו הב' ספיקות יחד היינו הספק א' שבגופי אם היה הדם במקום האוסר והספק הב' אם היה הדם בחלק הגדול שהי' רוב ובכה"ג אמרינן סלה את שאינו מינו וכו' ובנודעו הב' ספיקות יחד בהפ"מ אמרינן דגם בספק אחד בגוף והב' בתערובות דהוי ס"ס וכמש"ל סי' ק"י בדיני ס"ס אות א' אם כן יש להתיר שניהם אכן לענין אם הי' התערובות באופן דהיו יבש ביבש אם צריך לאכלם שתים שתים דוקא או אף אם מותר לאכול הקיכלי"ך גם אחד אחד עי' בדברינו להלן שם בדיני ס"ס (ס"ק רמ"ג) ומשם תלמדנו:

(לח) להתיר התערובות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' נתערבה חד בחד מותר משום די"ל דביצת ההיתר ההוא יותר כו' הוי ס"ס וכו' אמנם דעת הט"ז סק"ה דבעינן חד בתרי דוקא ועי' מנח"י כלל נ' סק"ו וכלל ס"ב ס"ח ט"ו שהשיג על הש"ד ופסק כהט"ז דבעינן חד בתרי אבל תערובות חד בחד מה שביצה אחד גדולה לא מהני עיי"ש ועי' בנימוקי הגרי"ב מה שתמה ג"כ ע"ד הש"ך בזה ועי' במשנה למלך פרק י"א מהלכות בכורים ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' סי' י"ב מ"ש להשיג ע"ד המנח"י ולהצדיק את דברי הש"ך דגם בתערובות חד בחד יכולין להתיר עיי"ש ועי' בפר"ח לקמן סי' ק"ב סק"ד מ"ש בזה והעלה כהש"ך דכל שיש טפי ממחצה הו"ל כרוב והחולק ע"ז טועה בדבר משנה עיי"ש וכ"כ הכו"פ שם אות ב' ועי' בחכמת אדם כלל כ"ט סעיף ז' שכתב כן בהחלט לדינא דכל שידוע בבירור שעכ"פ ביצת ההיתר הוא גדול יותר מהאיסור הו"ל כחד בתרי ושרי עיי"ש אמנם בלב"ש שם ס"ק כ"ג כתב לדינא דחד בתרי דוקא בעינן וכדעת המחמירים עיי"ש וכ"כ בשו"ת חינוך בית יהודה סי' פ' ועי' בס' שערי דעה כאן סק"ב מ"ש בזה והביא מדברי הכו"פ והפר"ח ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דבנ"ד לכ"ע בעינן כפל דוקא ולא מהני מה שביצה אחת גדולה מחברתה עיי"ש ועי' עוד בלב"ש שם שכ' דאף בלא התחיל עדיין לטרפן ונמצא דם בחלבון של אחד זרק תיכף כל מה שהי' יכול להציל מהחלבון אף דלכאורה נראה דבזה יש עכ"פ לסמוך על הש"ך כיון שלא נתערב יפה וזרק החלבון כולו כפי מה שעלה בידו ואף דאנן אמרינן דבודאי נשאר הרבה בפנים כיון שהחלבון דרכו להתערב מ"מ עכ"פ י"ל דמה שנשאר מחלבון האסור תוך התערובות מסתמא יש בו כדי שיתבטל ברוב ועכ"פ היה נראה לומר שיהא הדבר תלוי בראות עיני המורה אם נתבטל מ"מ למעשה אין ראוי להורות כן משום לא פלוג דכיון שהסכימו האחרונים דהחלבונים מתערבים תיכף לכן דנין בהם דין שבורות כדין טרופות ואסור חד בחד עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק ז' שכ' ששמע מחכמים שרצו לומר דכל זה הוא בביצים טרופות שנתערבו אבל בנתבשלו בקליפתן יש להתיר אף חד בחד דהא אין נבלע בהביצה אלא לפי ערך וא"כ ממילא יש בהביצה ההיתר רוב נגד בליעתה מהאיסור אבל טעות גדול הוא וכו' עיי"ש:

ועיין בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל בסוף הס' בעובדא שפתחו שתי ביצים ונשפכו לתוך כלי ולקחו חצי ביצה ונתנו לתוך עיסה ואח"כ טרפו (היינו צ"ו שלאגי"ן) הביצה וחצי שנשאר בהכלי ונמצא שם קורט דם ולא נודע אם הי' הק"ד בהחצי ביצה או בשלימה מה דינו של התערובות ביצה ומחצה ומה דינו של העיסה שנעשה מהחצי ביצה וכ' שם דאם הי' העובדא אצל שני בני אדם דהיינו של א' הי' העיסה של החצי ביצה ושל א' הי' הביצה וחצי הנשאר בכלי יש להתיר שניהם דלבעל הביצה וחצי יש ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן היינו שמא לא הי' הדם במקום האוסרו ואת"ל שהי' במקום האוסרו שמא הי' בהחצי ביצה ונתבטלה ברוב בהשלימה וכן לבעל העיסה של החצי ביצה יש ג"כ ס"ס שמא הי' הדם בהשלימה ואת"ל בהחצי שמא לא הי' במקום האוסר אבל באדם אחד או אפי' בב' בני אדם רק שבאו בב"א לשאול יש לאסור שניהם ולא מהני ס"ס משום דסתרי אהדדי ואולי י"ל דבב' בני אדם אף אם באו לשאול בב"א יש להתיר כאן כיון שיש כאן עוד ספק שמא הביצה מספני מארעא וליכא איסור דקורט דם כלל ואף דספק זה לא מצטרפין משום דלא שכיח וכמ"ש הפת"ש מהפארת למשה מ"מ עכ"פ לענין ב' בני אדם יש לצרפו להקל אף כשבאו בב"א לשאול עיי"ש:

(לט) התערובות. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ד שהתפלא ע"ז ולדינא כ' דנראה דגם הרמ"א לא כתב זאת רק במקום שלא נהגו לאסור הביצה לעולם אבל לדידן דנוהגין לאסור בכ"מ שנמצא הדם אין להקל כלל עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ג שכ' שכן ראוי להחמיר לדינא ולאסור התערובות בכל מקום שנמצא הדם בביצה אא"כ