דרכי תשובה - ג סה

אחרות אם אין אנו יודעין שהדם הי' במקום האוסר יש להתיר התערובות משום דחד בתרי בטל דהא בסתם בישול יש שם ג"כ מים דהוי אינו מינו והרי נאסרו המים מדאורייתא ואוסרים הכל ולדעת הש"ך להלן סי' צ"ח ומהרש"ל דפליגו על המחבר שם וס"ל דלא אמרינן סלק את שאינו מינו יש לתמוה מדוע שתקו כאן להרמ"א שהתיר ביצים שנתבשלו וכו' ולדינא העלה דשלא בהפ"מ יש להחמיר בדינו של הרמ"א בת"ח בנתבשלו שלא להתיר רק הביצים לבד אבל המים אסורין ואוסרין גם הקדירה (ועי' בדברינו להלן ס"ק מ') אבל אין המים יכולין לאשור הביצים דטעם הנכנס מהמים אינו אסור רק מדרבנן דהא חנ"נ בשאר איסורין אלא מדרבנן וא"כ הדר הו"ל ספיקא דרבנן אכן במקום הפ"מ כגון שנתערב מהמים או הקדירה בשאר היתר יש לסמוך על הט"ז והב"ח שמסכימים להמחבר דאמרינן סלק את שאינו מינו ומשמע דמתירין גם את שאינו מינו וכן המנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק פ"ה מתיר בהדיא גם את שאינו מינו עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל כ"ט סעיף ח' דבמקום הפ"מ יש להקל ולומר סלק וכו' אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר דלא אמרינן סלק את שאינו מינו כמו שאינו עיי"ש. ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ב ובשו"ת מלחמות ארי סי' ס"א ועי' בהגהות חכמת שלמה (להגאון מהרש"ק ז"ל) ובספרו שו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ב מ"ש בזה במה שנשאל בביצים שנתבשלו הרבה בקדירה כמו עשרים ויותר ונמצא דם באחת מהם שנהגו המורים להטריף הכל אם נכון המנהג בזה והשיב הנה אני מורה בענין זה כך. דאם בעודן רותחין עם המים לקחו אותם בכף אחת אחת אני מטריף כולם דאז נולד לנו עוד ספק אחר דלמא לקחו הראשונה הטריפה ונטרף הכף וגוף הביצה לא נתבטלה כיון דעדיין הי' אפשר להכירה לא נהפכה גוף הביצה להיתר וכו' וא"כ כיון דנאסר הכף וחוזר ומוציא אחת אחת נאסרו כולם וא"כ הו"ל להיפך ס"ס לאיסורא דלמא כמ"ד דדם ביצה דאורייתא ויש לחוש לחומרא דילמא הוי במקום האוסרו ואוסר הכל ואת"ל דדם ביצים דרבנן דילמא הוציא אותה ראשונה עם הכף ונאסרו כולם. ולכן אף שלא לקחו אותם בכף רק שעירו המים רותחין מהם נמי טריפה כיון דיש לחוש שמעט רוטב נשאר רק עם הך ביצה הטריפה בסוף או עם עוד אחת בענין דליכא רוב מהם נגד הטריפה וליכא למימר סלק ואלו שחוץ לרוטב לא נצטרפו עמה וכיון דנאסר מעט הרוטב ואח"כ כשישפכו לחוץ אוסר כל ביצה שנוגע בו הרוטב והשאר אין מצטרפות כיון שהם חוץ לרוטב ונאסרו אחת אחת דרך הילוכן ולא ידענו בכמה נגע הרוטב אולי במחצית שבהם וא"כ הוי ס"ס לאסורה דלמא נשארה הטריפה למטה עם מעט רוטב ואת"ל שלא היתה הטריפה למטה דלמא דם ביצה ד"ת ויש לחוש מספיקא לחומרא לכך בהאי גוונא אני מטריף כולם אבל אם השאירם במים חמין שלהם עד שיצטננו או ששפך עליהם צונן שיצטננו אז אני מורה להקל דברוב ביצים כשרות די ואמרינן סלק כמו בשאר תערובות. וזהו הוראה נכונה עכ"ל. אמנם יעוין בשו"ת יד יוסף סי' נ"ט שהוא שאל להגאון מהרש"ק ז"ל בשאלה זו והעתיק תשובה זו שהגאון מהרש"ק ז"ל השיב לו כדברים הנ"ל ככתבו וכלשונו. ואח"כ כ' תשובה ארוכה להשיג על כל דבריו בראשית מה שהחמיר מטעם דלמא הוציא הטריפה בכף תחילה ונאסר הכף וחזר הכף ואסר את האחרים. וכן במ"ש שאם הוריקו המים רותחין מן הקדירה הוא ג"כ מורה לאסור דלמא הטריפה היתה בשולי הקדירה ונאסרו מחמת המים הנשארים שם בחנם החמיר כי מדברי הרב חגורת שמואל להלן סי' ק"ט מבואר דלא חיישינן שמא לקח הביצה האסורה. תחילה דלעולם אמרינן איסורא ברובא איתא וכן לענין אם עירה המים רותחין בכלי ולא הביצים יש להקל ג"כ מה"ט לומר דאיסורא ברובא איכא והביצה האסורא היא למעלה במקום שהרוב ביצים הן שאין שם מים עיי"ש איברא כי בט"ז להלן ריש סי' ק"ז מבואר כדברי הגאון מהרש"ק ז"ל הנ"ל דאם לקחו הביצים עם הכף מן הקדירה אסור דחיישינן שמא לקחו הביצה האסורה תחילה כנזכר עיי"ש. ותמהני שלא הביאו דברי הט"ז בזה וצ"ע:

ובגוף העובדא של הט"ז עי' במ"ז סק"ה שהביא מהבל"י אות ח' דביצה בקמח הוי מין במינו. ולפ"ז סגי בקמח רוב כנגד הביצה האסורה והשיג עליו דדוקא לענין דשיל"מ אמרינן דהוי מינו כיון שבא לתקן העיסה אבל לענין ביטול בס' כל שלא נתבטל הביצה תחילה חד בתרי ונתנו בקמח קודם הביטול הוי אינו מינו ואסיר דספיקא דאורייתא לחומרא דשמא הי' במקום האוסר וצריך ס' בקמח כנגד הביצה עיי"ש ועי' בבינת אדם סי' כ"ב שאלה באשה ששברה ביצים לקערה לעשות קניידלי"ך בפסח ונמצא באחד מהם דם ולקחה החלמון שבו הדם וזרקה והחלבון נשאר מעורב וכ' דלכאורה נראה דרק בעובדא דהט"ז שכבר עשו המולייתא הוא שהקיל הט"ז לומר סלק את שאינו מינו אבל בנ"ד שלא ערבו הקמח עדיין בביצה י"ל דגם הט"ז מודה דאסור לכתחילה לערבו עם הקמח. אמנם לדינא כתב דאדרבא בנ"ד קיל טפי דדוקא במעשה דהט"ז דנודע האיסור אחר שכבר הי' התערובות וא"כ לא נתבטל מעולם דקודם ידיעה לא שייך ביטול כמש"ל סי' ק"ט וכשנודע התערובות כבר הי' מעורב בשאינו מינו ולזה צריך בע"כ לטעם דסלק ותליא בפלוגתא דט"ז והש"ך להלן סי' צ"ח. אבל בנ"ד שנודע תערובות האיסור קודם שנתערב בשאינו מינו וחל עליו שם היתר קודם התערובות מטעם ס"ס כמ"ש הש"ך וכו' לכן כיון שהי' הרבה ביצים ויש הפסד בדבר מותר לכתחילה ללוש בהם קניידלי"ך עיי"ש אמנם במ"ש לחלק בזה בין נודע האיסור קודם התערובות או לאו עי' בלב"ש ס"ק ק"ג מ"ש בענין זה וכ' דבדם ביצים מועיל לנו דעת האומרים דדם ביצים דרבנן גם לענין זה להתיר בזה אף בלא נודע אפי' שלא בהפס"מ עיי"ש, ועי' בד"ק סק"ו בעובדא שנמצא דם על א' מהביצים בהטמנה בתנור של שבת וכל התבשילין לא היו מכוסין ועיי"ש בגה"ק אות ב' מ"ש בזה ועיי"ש עוד בהשמטות סוף סעי' ד' בעובדא שנתנו ביצה א' לדייסא וראו בה רושם דם והוציאו הביצה ונתנו לשם ביצה אחרת ונשאר קצת מהראשונה באופן שיש בהדייסא ובצירוף הביצה הב' שנתנו אח"כ ס' נגד מה שנשאר מהביצה הא' דאין להחמיר וכ' דאף בספק אם יש ששים קיל בזה כיון דעכ"פ רוב בודאי יש שם ממינו והו"ל ספק דרבנן ומבטל איסור במזיד במה שנתנו שם הביצה האחרת לא שייך בזה כי בצונן לא נאסרה עדיין הדייסא ולא הי' כוונתו לבטל וכו' עיי"ש. ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' צ"ט שנשאל בעובדא שנמצא דם בביצה ונתנו קצת לובן ממנה לתוך שומשמין ומעכו השומשמין באופן שא"א להפריד הביצה ואין ששים נגד הלובן אם מותר להוסיף שומשמין עד שיהי' ס' או להוסיף עוד ביצה שיבוטל הלובן ביצה ברוב גם יש לחוש להחמיר כיון שכמה מורים מחמירים בכגון זה וכ' כיון שיש בזה רוב פעמים הפסד לעניים ומניעת עונג יו"ט ע"כ כדי לחוס על ממון ישראל נתן על לבו לברר הדין שיש בזה הרבה צדדים להתיר ע"כ העלה שיש עצה להתיר להוסיף עוד ביצה לבטל ברוב כיון דקיי"ל להלן סי' צ"ט סעי' ו' דאיסור דרבנן שנתערב מותר להוסיף עליו לבטלו ואף שהרמ"א החמיר שם ואיסר להוסיף גם באיסור דרבנן מ"מ הנה כבר כתב השפ"ד שם סק"ז מהכנה"ג דספק איסור דרבנן לכ"ע מותר להוסיף לבטל לכתחילה. וביצה שיש בה דם כבר הסכימו האחרונים דבכ"מ לא הוי רק ספק איסור ע"כ יש להקל להתיר להוסיף עוד ביצה לבטלה ברוב ואף דהשומשמין הוא אינו מינו ואין בו ס' כבר כתב בשפ"ד דבזה גם הש"ך מודה דאמרינן סלק את שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו וכן המנהג להורות בדם ביצה כהט"ז עיי"ש ועי' בס' לבו"ש בחידושיו לסי' זה בעובדא שהי' ממלאין דגים בבצלים ותבלין בבשר של הדגים מחותך דק דק כנהוג. ובשר הדגים הי' רוב נגד הבצלים והתבלין וקודם שמלאו הדגים לקחו לובן ביצה שנשפך מעט ממנו ואינו יודע כמה וערבו בהמילוי ומלאו בו הדגים ואח"כ מצאו על החלמון הנשאר טפת דם ולא ראו אם היה דם ריקום דהיינו על הקשר. והדגים נתבשלו במים כנהוג והיה ספק קצת אם היה בין הכל ששים אך שהיה קרוב לודאי שבהדגים ובהמים היה ששים נגד החלבון שיש בהדגים אבל בהדגים לבד קרוב יותר לודאי שלא היה ששים והיה לכבוד שבת והתיר מטעם ס"ס שמא אין כאן איסור כלל דשמא לא היה הדם במקום האוסר וספק שמא היה ששים ובלא נודע בהפס"מ קיי"ל דהוי ס"ס אף בספק א' בגוף והב' בתערובות ועיי"ש במה שהביא מהגאון מהרש"ק ז"ל בתשו' טוטו"ד שכ' להחמיר בעובדא זו