דרכי תשובה - ג סג

אם הדם הוא בודאי במקום האוסר לא הוי רק מדרבנן ומקלינן בספיקו כנ"ל וגם כ' דזה ברור לדעתו דאם נתבשלה ביצת ב"י בקליפתה עם איזה תבשיל אינו מינו אינו אוסר כלל דהא באמת קיי"ל דביצת טריפה ונבילה אינו נותן טעם כלל רק דבביצה שיש בה ק"ד מחמירין בנתבשל לאסור גם התערובות דאמרינן כיון דיש בה ק"ד שדי תיכלא בכולו ויש בה טעם בשר וא"כ בביצת ב"י דסוף סוף אין בה טעם בשר כלל וכי נימא ג"כ דמחמת לא פליג הוא נותן טעם דכיון שלא תלוי אלא בטעמא וכאן אין כאן טעם כלל א"כ יש להקל בזה אפי' בלא הפ"מ כיון דבלא"ה יש בזה כמה ספיקות עיי"ש וכ"כ בספר זר זהב על האו"ה כלל מ"ב סק"א דכיון דלא אסיר רק משום דלא פלוג לא מחמרינן באיסור דמשום לא פלוג כמו בגוף הגזירה וכמ"ש המ"א סי' תמ"ז סק"ה בשם המהרא"י עיי"ש:

(כב) שיש בה דם. עי' בשו"ת דבר מלכיאל חלק ב' סי' ל"ט שכ' וראיתי מי שהורה להחמיר בכל רושם שנמצא בביצה אף שאינו אדום וכמו שמצוי בביצים ואינו נכון דבאמת אין לאסור אלא במראה אדום כדם עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו לסי' זה שכ' דלפעמים נמצא בביצה בקשר החלבון קורט כעין דם וכו' ואינו לח כעין דם בעין אלא פירור כעין עפר ומצדד להקל אם לא יהי' נמוח כשישרוהו בפושרין מעל"ע וכ' דאין לחוש שמא הי' מתחילה דם לח ואח"כ נעשה פירור היינו שהתחיל להתרקם ולהתהפך לבשר להיות ממנו אפרוח דא"כ אדרבה יש לצדד להקל טפי וכו' ועוד דהא כ' המרדכי דמתחלה נעשה כולה דם ואח"כ נוצר האפרוח ובנ"ד שא נו רק קורט י"ל דאין חשש עיי"ש ועי' בכנפי יונה בחלמון שנראה בו כמין נקודה קטנה וכו' שהוא אדום ביותר משאר החלמון מאוד והכתם הזה אינו צובע ואינו ממשות דם נראה שאין זה בכלל טפת דם שאסרו חכמים ע"כ אם אינו על מקום הקשר בו יש להקל דאף שאנו מחמירין בכ"מ שנמצא בחלמון זה דוקא אם נמצא דם ממש הניכר ונראה כעין דם אבל בזה שהוא ספק דם וי"ל שאינו דם ואין זה ריעותא כלל כל שאינו במקום הקשר יש להקל אך סיים שצריך שימוש ועיון מאי נקרא דם ממש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ט שהביאו וכ' ע"ז וז"ל וכעת ראיתי בהביצים מהעופות הגדולים כמעט רובן ככולן נמצא על קשר של חלבון סמוך להחלמון נקודה אדומה ביותר אבל אינו כעין דם אלא כמראה צבע ודבר הנמצא בכל המין או ברובו א"א לדונו בטריפה ואינו בכלל טפת דם שאמרו חכמים וכו' גם בקשר חלבון בעצמו הוא ספק כמש"ל א"כ פשוט דמותר אף אם הוא ספק דם ויזרוק זה לבד והשאר מותר ופשוט עכ"ל. ועי' מזה בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' כ"ט בדבר החדשות אשר מקרוב נמצאו על חלבון או חלמון של ביצים תבלול כעין סובין ויש מהם צבע אדום ומהם בצבע ומראה אחרת אבל כולם המה על תמונה אחת וסגנון אחד וכמה מורים אסרו כולם מטעם דחשו בזה לריקום אפרוח ויש מסתפקים בזה דמתולדה כך הוא מחמת בלבול הזרע של העופות הגדולים שנזדוגו עם העופות שבמדינותינו אשר כמעט כל העופות בני תערובות המה ואפשר דמש"ה לא נמצאו מראות הללו עד עתה ועיי"ש במה שהאריך בזה והביא ג"כ דברי היד יהודה הנזכר והעלה דכיון דכמעט בכל הביצים נמצא כעת מראות הללו ורובם הכי אית להו א"כ נראה דאינם בכלל נמצא עליה ק"ד האמור בש"ס ופוסקים דהא התוס' כתבו בביצה דף ט"ז ע"ב דרוב ביצים אין בהם דם ומדרובא הכי אית להו להני נקודות ש"מ דהוא ענין אחר שנתהוה בתולדה וטבע כיון שאנו רואין דכולן הם על תמונה אחד וסיגנון אחד שפיר יש מקום לומר דאחד מעיד על חבירו והכל נצמח מענין אחד ואף שנוטים למראה אדום הכי רבותייהו על כן אין להחמיר בזה כלל ואף מי שרוצה להחמיר לא יחמיר אלא במראה הנוטה לאדום ממש וכן בשחור אבל בשאר מראות פשוט הוא דאין לחוש לריקום ואין להחמיר עיי"ש וע' עוד בתשו' דברי מלכיאל שם שכ' במה שנמצא לפעמים בביצה כעין קורט קטן של בשר ויש לו מראה בשר הנה אם יש עליו מראה אדום נראה שיש לאסור כי נראה שהדם נדבק בהקורט הלז או שהתחיל להתרקם ולהעשות בשר והוי תחילת ריקום וכו' אכן אם אין אדמימות בבשר והוא רק כמראה בשר נראה פשוט שיש להתיר בפשיטות וליתר זהירות ראוי להשליך הקורט ולאכול שאר הביצה עיי"ש:

(כג) דם. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רס"ג אות ז' שנשאל בביצים שנמצא בהם טפה שחורה וכ' שהוא מורה לאסור בטפה שחורה כפי הכלל שבידינו האי שחור אדום הוא אלא שלקה אך אם אינו שחור ממש וגם אינו אדום כדם ממש אין לאסור עכ"ד וכן נראה דעת הצ"צ החדש שם שכ' דאם הק"ד כהה ביותר די"ל דכל שהוא כהה ממראה דם יש להקל בדם ביצים כיון דבלא"ה יש כמה צדדים להקל ולא דמי לדם נדה דמחמרינן אף במראה כהה עיי"ש אמנם יעוין בד"ק סק"ד בדין מראה שחורות הנמצא בביצה שמצדד להחמיר ששייך לומר בזה האי שחור אדום הוא אלא שלקה כדאמרינן גבי דם נדה ולא הותנה שיהיה שחור ממש ובפרט כשנראה מענינו שהוא כעין תחילת ריקום כ"ש דודאי יש לאסור אך אם הוא ספק שמא הוא רק קלקול הביצה כמו שהוא שכיח י"ל דקיל עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' ל"ט שהביא דברי הטוטו"ד הנ"ל וכ' שכן יש להורות שאין לאסור אלא אם הוא שחור ממש כדיו דכיון דאנו רואין דטבע הדם שנמצא בביצה להיות אדום ע"כ אין להוסיף חומרא בזה ועכ"פ כל שאינו שחור ממש כדיו אין לאסור עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ח שנשאל בנידון הביצים שנמצא עליהם מעט שחור אם יש לאסרם מטעם דם והאריך בזה והעלה דאם נראה השחרות כעין טפה שחורה כדיו יש לאסור דלא גרע מכתם שחור דמטמאינן וכו' אכן אם אינו שחור כדיו ממש רק דיהה ממנו יש להקל דהא אף בריאה כ' התב"ש סי' ל"ה דאם אינו שחורה כדיו אלא דיהה ממנו יש להקל ואע"ג דהסדרי טהרה בסי' קפ"ח השיג על התב"ש בזה מכל מקום בזה י"ל גם הס"ט מודה שיש להקל וסיים יהיה איך שיהיה אם יש מידי למתלי השחרורות שנעשה מחמת איזה ריקבון וקלקול ושינו מראה מצד שהיו מונחים באיזה מקום בודאי תלינן בכ"מ לקולא עיי"ש:

(כד) בין חלמון לחלבון. מבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך והמהרש"ל ועי' בחגורת שמואל ס"ק י"ב דכל מ"ש הפוסקים דהוי רק ספק איסור הוא רק בנמצא על קשר החלבון ולא נתפשט חוצה לו או שלא על קשר החלבון אבל כשנמצא על קשר החלבון ונתפשט חוצה לו או על החלמונים בכ"מ שהוא הוי ודאי איסור ואם נתערב דינו כודאי איסור שנתערב ואסור הכל אם אין ששים עיי"ש ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדול עוז הלכות דם סימן י"ד אות י"ב וי"ג י"ד ט"ו שפסק לדינא בזה כך דבנמצא ק"ד בחלבון שלא במקום הקשר זורק הדם עד כדי קליפה סביביו ואוכל השאר וזה דוקא כשהוא שלא במקום הקשר אבל אם נמצא בקשר החלבון (שהוא ראש החד של הביצה) או בחלמון כל הביצה אסורה. ואנו בני אשכנז אף שאנו מחמירים לאסור בכ"מ שנמצא דם בביצה מ"מ בהפס"מ יש להקל בנמצא חוץ לקשר עיי"ש. אבל כל האחרונים פסקו להחמיר בזה בכ"מ אפי' בהפס"מ ועי' בלב"ש בחידושי דינים סי' ס"ו שהעלה מדברי הש"ך ושאר אחרונים דמ"מ יש חילוק בין חלמון לחלבון גם לדידן דבנמצא בחלמון בין על הקשר ובין שלא על הקשר דנין אותו כודאי טריפה משום דהפוסקים תפסו עיקר כשיטת הגאונים וסייעתם דבחלמון בכ"מ אסור אפי' שלא במקום הקשר אבל בנמצא על החלבון אפי' על מקום הקשר הוי רק ספק איסור ועי' שם עוד בס"ק צ"ו שכתב דמשמע מהש"ך והאחרונים דאפי' נמצא על הקשר של החלבון ונתפשט חוץ לקשר בין במקום החד ובין במקום הכד הוי רק ספק איסור עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קי"ח מ"ש בענין זה ומ"ש בזה לדינא ועי' ביד יהודה בפי' הקצר סק"ט מ"ש בזה והעלה להלכה ולמעשה דבנמצא על החלמון שלא על הקשר כיון דקיי"ל לילך בכ"מ אחר רוב דיעות ואנו רואין שרוב שיטות הקדמונים והאחרונים להתיר בזה ובפרט שהנסיון מעיד כהרא"ה ואף שהכו"פ כ' לתרץ שיטת הפוסקים דלא ס"ל כהרא"ה מ"מ הא דבר הנראה לעינים הוא בכל יום דעל החלמון נמצא תמיד אף בביצת בת יומא ועל החלבון לא נמצא זולת בהתחלת ריקום ע"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אכן בנמצא על הקשר של חלמון כיון שרוב השיטות אוסרין בזה נחשב לודאי טריפה וכן אם נמצא על הקשר של חלבון ונתפשט חוצה יש לדינו ג"כ כודאי טריפה אכן אם נמצא בשאר מקום בחלבון או אפי' על הקשר ולא נתפשט הוא רק ספק עיי"ש. ועי' בד"ק סק"ה שכ' שנתפשט המנהג כעת להורות בנמצא בחלמון לדונו כודאי מקום האוסרו כדעת הלב"ש וכ"כ בהשמטות שם עיי"ש