דרכי תשובה - ג סב

דם או שצירף דם מכמה ביצים עד כזית:

(יב) אין חייבים עליו. עי' דרישה סוף סי' זה:

(יג) אבל חכמים אסרוהו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז בשם המהרש"נ ותמיהני שלא העתיק יתר דברי הט"ז שהביא ע"ז מהגהות ש"ד וסמ"ק מהרא"י ועש"ך סק"י ועי' במ"ז שם מ"ש בזה ולהלן בדברינו יבואר פרטי הדינים בזה:

סעיף ג (יד) כל הביצה אסורה. עש"ך סק"ה שכ' הטעם לפי שהאפרוח מתחיל להתרקם מכל הביצה ור"ל דשדא תכלא בכולה. שפ"ד:

ועיין בפלתי סק"ב שכ' לפי דעת הטבעיים שהעידו שכל יצירת האפרוח הוא בחלבון ולא בחלמון דהחלמון אינו מעלה ואינו מוריד ליצירת האפרוח אפ"ה שפיר יתכנו דעת הפוסקים שהביא המחבר דבנמצא בחלבון זורק הדם ואוכל השאר ובנמצא בחלמון כל הביצה אסורה דתוכן הענין בזה כך הוא דרוב דם הנמצא בביצה רק לריקום האפרוח בא וזולתו לא שכיח שם דם כלל והדם בא ביצה טרם שהתחיל הריקום וממנו מתחיל אח"כ הריקום ולכן כשנמצא דם בחלבון אשר שם עיקר ריקום האפרוח אמרינן דמי אמר שכבר התחיל הריקום דילמא עדיין לא התחיל ואת"ל התחיל דלמא כאן נמצא וכאן היה ומנ"ל דשדא תכלא בכולה אבל בנמצא בחלמון דשם אין מקום ריקום כלל אין ליתלות שלא הי' שם דם ריקום כלל דאל"כ מנא הי' הדם ואמרינן דמתחילה הי' הדם בחלבון יגרם ריקום האפרוח ושדי תכלא בכולה ואח"כ כשנגמר הריקום בחלבון וכבר עשה הדם פעולתו בריקום ירד הדם מחלבון לחלמון בקצתו הנוגע לחלבון כי ודאי גם חלמון מסייע ליצירת הולד דאל"כ מה טובו ופעולתו ולא לחנם נוצר וע"כ ס"ל דבנמצא בחלבון לא מחזקינן בריקום כי כאשר בא הריקום נתהפך דם לבשר אבל בחלמון אמרינן דהיא משיורי ריקום אשר בחלבון לכן אתי פיר דעת הפוסקים הנ"ל דס"ל דחלמון חמור מחלבון עיי"ש ולפ"ז פשוט לפענ"ד דלפמש"ל סימן פ"ו (ס"ק י"א) מהפר"ח דלפעמים נמצא שתרנגולת מטלת ביצה שאין בה רק חלמון עיי"ש דלפי האמור נראה ברור דאם נמצא בה דם אין לאסור דכיון דאין לה חלבון אין לתלות הדם שבחלמון בריקים דהא אינו בר זרע ובודאי לאו דם ריקום הוא ולא דמי לביצה בת יומא דלהלן (ס"ק כ"א) דאסור אע"ג דבידאי לא מחמת זרע הוא דהתם מסתבר לומר דחז"ל גזרו עליו לאסור מדרבנן דלא אתי לאחלופי בביצה ישינה כיון שדמי ליה בתוארו בחלמון וחלבון משא"כ בזה שאין לו חלבון כלל וניכר ולא אתי לאחלופי:

(טו) אסורה. ולענין אם הוא אסור מן התורה או מדרבנן הוא תלוי אם הוא בא מחימום התרנגולת אסור מה"ת דסופו להיות אפרוח אבל אם ידוע שהביצה לא נתחממה תחת תרנגולת אינו אסור כ"א מדרבנן. זר זהב על האו"ה כלל מ"ב ס"ק א'. ועיי"ש במה שצדד בכל ביצים שלוקחים אותם מן השוק ומוציאין בהם דם במקום הקשר דלכאורה אזלינן בתר רובא ונימא שאינו דם ריקום רק שבא מסיבה אחרת דהא רוב ביצים אינם מתחממים מתרנגולת ונתלה שבא מן הרוב שלא נתחממו אמנם לדינא ז"א דכיון דחזינן דאית בה דם איתרע רובא עיי"ש. ודבר זה כבר נפתח בגדולים כי הרב גור ארי' הלוי סוף סק"ב כ' בשם הב"י דבנמצא דם בביצה ויש ספק אי ספנא מארעא מותרת דתלינן לקולא דספנא מארעא עיי"ש אמנם יעיון בשו"ת זרע אמת חלק ב' (חיו"ד) סי' כ"א שכ' דשארי' לי' מארי' דאין זה נקרא ספק ובודאי תלינן שנתחממה מתרנגולת כי הוא ספק שאינו מצוי שיהי' דם בביצה ע"י ספנא מארעא וכל ספק דלא שכיח אינו ראוי להצטרף אפי' לס"ס אך לסניף איכא לאצטרופי גם זה בנמצא דם בביצה ויש לתלות שהוא בא מספנא מארעא ונתערב הביצה באופן שיש כמה צדדים להתיר יש לצרף גם ספק זה עיי"ש לדרכו:

(טז) על קשר החלבון. פי' שבחלבון יש מקום שבו הוא מקושר יותר משאר החלבון והוא זרע הזכר הנקשר שם ונראה לעינים ובחלמון הוא כדמות כתם עגול כמלא רוחב עדשה גדולה. ב"י ודו"פ. ועי' בכנפי יונה שכ' דניכר מקום המקושר שנראה שם יוצא כמין חוט לבן קשור בקצה אחד בחלמון הביצה ובקצה השני קשור בחלבון ומקושר בקצהו כמין חלבון יותר עב משאר כמות החלבון שהוא דק ועיי"ש עוד שמתמה ע"ד הב"י שכ' מהרא"ש דמקום הקשר שבחלמון הוא מכוון כנגד מקום הקשר שבחלבון וגם כ' דהקשר שבחלמון הוא כדמות כתם עגול כנ"ל דהא אנו רואין לפי החוש שהקשר של החלבון אינו מכוון כנגד מקום הכתם הנ"ל אלא הוא אחוז בקצה אחד בהחלמון ואינו בא באותו המקום שנראה בו כדמות כתם עגול הנ"ל וסיים ולדינא אין נ"מ לדידן בזה כיון דקיי"ל לאסור בכ"מ שנמצא דם בביצה עיי"ש:

ועיין בשערי דורא סי' ס"ב שכ' דאותו מקום המקושר שבלובן אי אפשר להכירו רק קודם הבישול אבל לאחר הבישול אינו ניכר כי אין בו שינוי משאר לובן הביצה לאחר בישולו עיי"ש:

(יז) ומזה נתפשט המנהג. עש"ך סק"ח מ"ש בדבר פלוגתת הפוסקים בענין הקשר אם הוא במקום החד או במקום הכד ועי' בב"י שהכריע דהעיקר כדברי האומר שהוא במקום החד עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ה שכ' ע"ד הב"י וקורא אני עליו סוד ה' ליראיו שכ"כ חכמי הטבע שיצירת האפרוח הוא בחלק החד ולפיכך הוא חזק בטבע לשמור התחלת האפרוח אשר בו וזה דבר מוסכם עיי"ש:

(יח) נתפשט המנהג. עש"ך מ"ש מהת"ח שיש לחוש בשני המקומות במקום החד ובמקום הכד ועי' בכנפי יונה שם מ"ש בזה ועי' ביד יהודה שם שכ' שכן נראה לעינים בחוש שבשני המקומות ההם במקום החד ובמקום הכד נמצא מקום שמקושר יותר עיי"ש:

(יט) המנהג במדינות אלו לאסור וכו'. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ד ואות ל"ד ומבואר מדבריו דאף שהוא הי' מאנשי ספרדים דגרירי בתר הוראות ב"י ולא קבלו עליהם הכרעת הרמ"א מ"מ לענין זה כ' גם הוא דהמנהג הוא להחמיר כמ"ש הרמ"א עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק י"ג ועיי"ש עוד לעיל סק"ח ועי' בס' עין המים (להרב מהרי"מ הספרדי ז"ל) שכ' דלבני הספרדים שקבלו עליהם להורות באיסור והיתר כהמחבר גם בזה אין להחמיר כדברי הרמ"א ומ"ש הכנה"ג והשלחן גבוה שנהגו להחמיר הוא רק לעצמו דכל המחמיר לעצמו תע"ב אבל לאחרים אין להורות להחמיר בזה עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות ב' ואות ד' דבעה"ק חברון ת"ו נהגו להקל בנמצא על החלבון וכמ"ש המחבר ודלא כהרמ"א וכן נוהגין בארגיל ובאות ג' הביא בשם קונטרס א' כת"י שגם בארץ אשכנז נהגו להקל בזה כדעת המחבר כנ"ל וסיים דנראה דמ"ש הרמ"א דנתפשט המנהג לאסור כל ביצה וכו' על מדינות פולי"ן קאמר אבל באשכנז הי' נוהגין באותן הימים כדעת המחבר עיי"ש ודקדק לומר באותן הימים כי אנו רואין שהכו"פ הי' בפראג ובאה"ו וגם הפרמ"ג הי' בפ"פ שהוא באשכנז וכן רואין עוד מכמה מחברים מרבני אשכנז שלא הזכירו כלל שמקילין באשכנז ובע"כ דרק מלפנים הי' מקילין בזה אבל בזמן הגאונים הנ"ל גם באשכנז החמירו בזה כדעת הרמ"א ועי' בשו"ת דבר שמואל סי' שכ"ב אף שגם הוא הי' מגאוני ספרד אעפ"כ כ' שתמיד הוא מורה להחמיר בזה כדעת הרמ"א עיי"ש:

(כ) לאסור כל ביצה וכו'. ומ"מ מותר למכור ביצה שיש בה דם לעכו"ם או ליתנו במתנה. כנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ה:

(כא) כל ביצה. עש"ך סק"ו שכ' מהפוסקים דאף בביצת בת יומא יש להחמיר בזה ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ז ובשלחן גבוה ס"ק ח' שכ' שכן עיקר לדינא ושכן הוא המנהג לאסור בנמצא דם בכל מקום מהביצה אף בביצת בת יומא עיי"ש אמנם במנח"י כלל פ"ב סק"ה כ' דדוקא בחלמון הוא שיש להחמיר בזה בכ"מ שנמצא בו בביצת בת יומא אבל בנמצא בחלבון שלא במקום הקשר יש להקל בביצת בת יומא וכ"כ בשערי דעה סק"א ובכנפי יונה ובחכמת אדם כלל כ"ז סעיף ה' לדינא עיי"ש ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה שפסק כן בהחלט לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד סק"ו שמצדד להקל כדעת המנח"י רק בהפ"מ וכתב דמ"מ זה ודאי דבכ"מ דמחמרינן בביצת ב"י לא הוי אלא מדרבנן ונ"מ להקל בספיקו היכא דנפל ללח ואינו יודע אם יש ס' וכדומה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד שכ' דר"ל דאף