דרכי תשובה - ג סא

מזמן הט"ז על שחוטי חוץ ובעוה"ר עוברים על החרם בשאט בנפש יש מפני שהם עמי הארץ וכו' ויש בו פשיעות גמור מפני שהבשר משחוטי חוץ הוא בזול וגם מצוי להם ביותר שמביאים לביתם ונשאל אם יש תקנה להתיר החרם למפרע ואם האב"ד והקהל מתחרטים יכולים להתיר לדבר מצוה אף למפרע אף שהדירו ע"ד הרבים מ"מ לדבר מצוה מותר. וכ' דבנ"ד א"א להתיר הנדר למפרע בח' דשחוטי חוץ כיון שצריך פתח וחרטה ומה מועיל פתח וחרטה שלנו כיון שכבר גזרו ע"ז הקודמים והט"ז אמנם אף אם נרצה להתיר הנדר מכאן ולהבא הנה לא נוכל אא"כ יהיה ברשות הקצבים והשוחטים כיון שהקצבים משלמים בשביל זה להנאמנים וא"כ אנו מקבלים בשביל זה טובה מהקצבים וגם נעשה לטובת השוחטים ואנחנו מקבלים טובה שעי"ז יש להם הכנסה רבה ומתיישבים לבם בעת השחיטה א"כ א"א להתיר בלי ידיעתם עיי"ש באריכות:

ודע דבענין זה יש מנהגים שונים בכל עיר ועיר דבפה"ק מונקאטש הוא התקנה משנים קדמוניות לאסור כל שחוטי חוץ בין בשר בין שומן בין בהמה בין עוף וגם לאסור כל כלי ראשון שנתבשלו בתוכן וגם לא מהני אף אם ישלם דמי הגאבעלל"ע וכנראה שהיה התקנה גם מחשש איסור כנ"ל. אן בשר מבושל או מעושן ושומן מהותך שאירע לפעמים שא' מביא או ששולחים לו העירה לא היה התקנה ומתירין וכיוצא בזה נהרא ונהרא ופשטיה וכל רב ומורה צריך לחקור ולדרוש במקומו האיך היתה התקנה למען ידע את אשר לפניו:

(צה) ששוחט לעצמו ומוכר לעצמו. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קט"ו שנשאל מקהלה אחת שנוהגין שם שמנקרי הבשר קונין בשר האחוריים ומנקרין ומוכרין לאחרים. וכתב שחלילה לעשות כן ואפי' אם הוא מוחזק בכשרות אין לעשות כן דאע"פ שמבואר בש"ע דאם יש לו חזקת כשרות מותר מ"מ כיון דבש"ס וכן בש"ע נקטו בלשונם הטבחים נאמנים על גה"נ ולא קאמר דהמנקרים נאמנים על גה"נ אין לנו להוסיף להקל ואין להאמין רק להטבחים משא"כ הקונים בשר אחוריים בזה יש לחוש שיקל לעצמו בכמה דברים ובפרט כיון שיש עכשיו בזמנינו כמה חומרות אחרונים שהוסיפו על הניקור בודאי יש לחוש שיבא להקל בזה. ע"כ חלילה לסמוך עליהם אפי' כשהם בחזקת כשרות עיי"ש:

(צו) אא"כ היה מוחזק בכשרות. עבד"ק לעיל סי' ס"ד ס"ק ט"ו שכתב דאף שניקור של צד פנים קיל מחלק אחוריים מ"מ לענין דלצטרך חזקת כשרות נכון לחשוש גם לגבי חלק של צד פנים עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ע"ה):

(צז) מוחזק בכשרות. עש"ך לקמן סי' קי"ט סק"א ושפ"ד לעיל סי' א' סק"ב ובשבילי דוד לעיל ריש סי' א':

סעיף א (א) דם בהמה חיה. עבאה"ט ומ"ש דה"ה דם כוי הנה נודע שיש ב' מיני כוי א' הוא מין כוי שהוא ספק חיה ספק בהמה והב' הוא מין כוי שהוא בריה בפ"ע ומ"ש הטור שדם כוי ג"כ אסור לא בא לאשמועינן על מין כוי הא' שהוא ספק חיה ספק בהמה דכיון שכבר אמר דם בהמה וחיה אסור לא היה צריך לאשמעינן דגם דם כוי אסור דהא ממ"נ הוא בכלל א' מהם או חיה או בהמה אלא דבא לאשמועינן דגם מין הכוי הב' שהוא בריה בפ"ע ג"כ חייבים על דמו. שלחן גבוה סק"א וס' זר הזהב מהגאון בעל אורח מישור) כת"י על היו"ד בחידושיו לסי' זה. ועי' פר"ח ושפ"ד ריש סי' זה:

(ב) ועוף. גם דם אפרוח אסור מה"ת. מ"ז סק"א. ועי' בתב"ש לעיל סי' ט"ו סק"א:

(ג) בין טמאים. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ג' שכ' שיש נ"מ בזה לדינא גם לדידן אע"ג דבלא"ה חייב עליו משום טמאים מ"מ יש נ"מ במה שחייב עליו גם משום דם לענין מין במינו אם נתערב דם טמאה בדם דגים וחגבים עיי"ש ועי' בפר"ח לעיל סי' ס"ד סק"ב שכ' נ"מ אחרות ועשפ"ד סק"א מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובד"ק סק"ג ובגה"ק שם אות א' מ"ש בזה ומי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות מ"א שכתב דאם בישלו אז אזיל איסור דם ונשאר איסור תורה דטמא עיי"ש ועי' במנחת שי שם שכ' שיש נ"מ במה דאזיל ליה איסור דם ע"י הבישול דאם אכל חצי זית דם טהור שלא בשלו וחצי זית דם טמא שבשלו אינו לוקה דמשום איסור טומאה אינו חייב מלקות שהוא איסור עשה דהטמאים לרבות צירן ורוטבן ונ"מ גם לדידן לענין פסולי עדות דבעינן עבירה שיש בה מלקות וכן יש נ"מ לענין מאכילין אותו הקל הקל אם הוא חולה שיש בו סכנה שצריכין להאכיל לו דם מטמא שיבשלו מקודם כדי להקל האיסור וכן יש נ"מ לענין טעם כעיקר כי נודע מדברי הנוב"י תניינא חלק או"ח סי' ס"ו דבאיסור עשה לא אמרינן טעם כעיקר דאורייתא א"כ אם נתבשל אף שנשאר עליו איסור טמאה מ"מ אינו אלא עשה דהטמאים כנ"ל ויש מקום להקל בספיקן עיי"ש:

(ד) אסור. עי' במנחת יעקב בסלת למנחה כלל ט"ו דין י"ג שכתב דגם דם הנמצא בעור הבהמה אסור עיי"ש וכ"כ בתב"ש ס' ס"ג סק"ב ובלב"ש בחידושי דינים ליו"ד סי' ל"ה ובביאורו שם ס"ק קכ"ט עיי"ש ועיין ביד אפרים סוף סי' ע"ז שהשיג ע"ד בזה דמקרא מלא דבר הכתוב אך בשר דמו בנפשו וגו' ומבואר דדוקא דם שבבשר אסור משא"כ דם שבעור שאין עליו שם בשר ולא חשוב מין בשר כלל ואין לנו לבדות מעצמינו לגזור איסור בדם שבעור אטו דם שבבשר עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בית שלמה חלק א' חיו"ד סי' קי"ט שהשיג על היד אפרים ודחה דבריו והביא ראיה מש"ס דגם דם שבעור אסור וכדעת התב"ש והמנח"י והלב"ש עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סימן ע"ה ס"ק ב'):

(ה) וכן דם שליל. עי' בב"ח שכ' שדם שליל אסור רק מדרבנן עיי"ש ועי' בס' עמק המלך על הרמב"ם פרק ו' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ה' ובשפ"ד סק"א שהשיגו עליו דלכ"ע איכא בדמו איסור לאו עכ"פ כדם אברים אלא שאין בו כרת עיי"ש ועי' ביד יהודה בסי' שאח"ז סק"א מ"ש בזה באורך:

(ו) אבל דם דגים. ע"ל סעיף ט':

סעיף ב (ז) דם ביצים. עבאה"נ אות, ד' מ"ש טור כתירוץ השני ועי' בהגהות יד אברהם מה שהתפלא על הבאה"ג בזה וכבר קדמו בזה השלחן גבוה ס"ק ו' (באמצע הס"ק) ועיי"ש במ"ש בזה באורך:

(ח) אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח. ויתבאר בסמוך במה יודע אם הוא מרוקם האפרוח. ש"ך ס"ק ג':

(ט) שהוא מרוקם האפרוח. עט"ז סק"א דדוקא על דם ריקום חייבים עליו משא"כ לאחר שנתהפך לבשר ואין שם רק ריקום בשר אינו אלא מדרבנן עיי"ש ועי' מ"ז סק"א דבזה כ"ע מודים דהוי רק מדרבנן עיי"ש:

(י) שהתחילה להתהוות בו צורת האפרוח. עפר"ח סק"י שלא פי' כן וכ' דר"ל דכשיש טפת דם במקום שאוסר כל הביצה מקרי מרוקם האפרוח כלומר שמשם מתחיל להתרקם ואסור מן התורה עיי"ש והוא דלא כדברי ההג"ה בזה ועי' בב"י ובפרישה ועי' במ"ז סק"א (בד"ה ודע) שכ' דמה שהגיהו במחבר שהתחילה להתהות בו צורת אפרוח ולא ידענו מבטן מי יצאה הג"ה זאת דזה דלא כהש"ך ודלא כט"ז עיי"ש:

(יא) חייבים עליו. עבאה"ט מ"ש דאם הוא מלא דם אם ניכר מקום התחלת האפרוח אינו אלא מדרבנן ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' מ"ש בזה ועי' בשפ"ד סק"ד שהוא היפך דעת הט"ז דלהט"ז כל שיש דם בעין אף בכה"ג הוי איסור תורה עיי"ש ובמ"ז ס"ק א' ועי' בכו"פ שמבואר דעתו כהט"ז דכל שניכר שם דם אסור מה"ת אף שיש שם גם אפרוח עיי"ש. אמנם בגוף דברי המהרש"ל שכ' שיש להחמיר לומר דדם ביצים דאורייתא עי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו לריש סי' זה שכ' דלכ"ע אף בנמצא על הקשר לא הוי רק חשש איסור דאורייתא ולא איסור ודאי ממש וגם כתב שדברי הפוסקים שכ' בסתמא דדם ריקום אפרוח דאורייתא וחייבים עליו הוא תמוה דהא בעינן מה"ת כזית וליכא ואף חצי כזית ליכא ודוחק לומר דכיון דשדא תכלא בכולה מצטרפות גם הביצה וסיים בצ"ע עיי"ש וראיתי לחכם א' שכ' ע"ד הצ"צ הנזכר שאין הקושיא גדולה כ"כ להניחה בצ"ע דאיכא למימר דמ"ש חייבים עליה היינו אם צרפו עם שאר