דרכי תשובה - ג ס

חוץ לבד מעופות שלא הי' בכלל האיסור ובע"נ יחוש לעצמו עכ"ל. ועתה נתפשט המנהג ברוב עיירות במדינות אונגאר שעושין איסור חמור על שחוטי חוץ הן על בהמות והן על עופות ואף שבכמה מקומות אין עושין האיסור משום גדר רק לצורך הגאבעל"א והטאקס"ע אפ"ה מחזיקין בו כאיסור חמור ואוסרין אף הכלים ועי' בשו"ת ח"ס חחו"מ סוף סי' קי"ז שם וז"ל והנה פשיטא לי אם יסכימו כל בני הקהילה לאסור בשר חוץ אם יעבור אדם ח"ו הרי הבשר חתיכה דאיסורה וגם הכלים אסורים כנודר הנאה מן החתיכה בשר שאסור בו וברוטבו וטעמו עיי"ש. ומבואר מדבריו ג"כ דאפי' לא אסרו מחשש מכשול ולגדור גדר רק לצורך הטאקס"ע והגאבעל"א כל שהסכימו ע"ז כל בני הקהילה התקנה קיימת מטעם נדר ואסורין כל בני העיר בבשר דשחוטי חוץ בו וברוטבו וטעמו וכדאמרן ועי' מזה בשו"ת מחנה חיים חלק ג' ביו"ד סי' ה' באריכו':

ועיין עוד בח"ס שם שכ' דזה פשוט הוא דאף בעיר שאסרו עליהם שחוטי חוץ אם יבא לשם כלי בן יומו ממקום אחר הכלי מותר לבני העיר כיון שנתבשל בו בשר המותר במקום המותר. ולפ"ז אם יבאו אנשים ממקום אחר לעיר ההוא והביאו להם בשר אף שבשלו הבשר בעיר ההוא ואכלו הבשר שם אפ"ה מותרין הכלים לבני העיר כיון דנתבשל בהם היתר דלחיצונים לא הי' אסור הבשר ההוא מעולם עיי"ש ונראה דזה דוקא אם הי' התקנה מחמת הגאבעל"א וכנזכר אבל אם הי' התקנה למגדר מלתא מחשש איסור כנ"ל אולי יש להחמיר לענין הכלים שהם ב"י וצ"ע:

ועיין בשו"ת שואל ומשיב תליתאה שם בתחילת התשובה שכ' שיש לעיין אם נראה לעיני הרב וחכם העיר שיש צורך מחמת חשש איסור לאסור שחוטי חוץ אם צריך לזה הסכמת זט"ה דוקא או דסגי בהסכמת הרב אבד"ק לבד כשהוא רואה גודל המכשלה. וכ' דזה פשוט דלענין איסור סגי בהסכמת הרב לבד אף דאיכא הפסד עי"ז לבני העיר שנתייקר הבשר יכול לגזור ולאסור דבכה"ג בודאי אמרינן הפקר ב"ד היה הפקר ויכול הרב האב"ד בעצמו לתקן אף בלי הסכמת הקהל עיי"ש. אמנם בשו"ת ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' א' העלה דאין כח ביד חכם העיר לאסור את המותר בזה שלא מדעת הציבור ואין בידו להכריח את הציבור לקיים גזירה זו משום גדר וסייג הנראה לו מאומדן דעתו ורק הציבור בעצמן יכולין לעשות כן לאסור המותר. וכתב שם שהוא נהג בהיותו רב באיזה קהילות לפרסם ולהודיע לרבים שהוא אוסר שחוטי חוץ ומאחר שידע בבירור שרוב אנשי העיר כולם מסכימים עמו בזה אז אף שלא עשה איסור זה ע"י הכרזה או בכנופי' מ"מ כיון שידע שאנשי העיר מסכימים עמו בזה סמך עצמו שגם זה דומה לתקנת הקהל ולכן הי' בידו כח לאסור אח"כ בשר שהובא מחוץ עיי"ש. ומבואר מדבריו דאם אנשי העיר גילו דעתם שאינם מסכימים לגזירה זו אין בהאיסור כלום עד שיהי' ע"פ זט"ה כדת ועי' בדעת תורה סי' א' ס"ק נ"ז מ"ש בזה והביא ראיות שכן עיקר לדינא דאף דקיי"ל דיש כח ביד ב"ד להחרים אף שלא מן הדין למגדר מלתא היינו לצורך שעה אבל לא לגזור אותו תמידי נמשך לזמן אם הקהל אינם רוצים לקבל התקנה ובפרט בשחוטי חוץ דהוי דבר הקשה לעמוד בה ולזהר ובפרט בעיירות גדולות עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מהח"ס דהיכא שלא נטלו הקהל הסכמה מהרב דמתא אין ממש בהתקנה עי' בח"ס שם ומבואר מדבריו דדוקא בנידון דידיה דלא הסכימו כל בני העיר לזה והז' טובי העיר עשו תקנה זה בהסכמת רוב אנשי העיר והמיעוט לא התרצו בזה קאמר דאף דקיי"ל שיכולין הרוב לכוף את המיעוט אף במידי דהוי רווחא להאי ופסידא להאי מ"מ אם אין ת"ח וגדול העיר:

מסכים להתקנה אין כח ביד הרוב לכוף את המיעוט במלתא דהוי רווחא להאי ופסידא להאי עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ אדמו"ר בתשו' דברי חיים ח"א בחו"מ סי' נ"ח דאף דהמנהג פשוט במדינות פולין דהרוב כופין את המיעוט גם במידי דהוי רווחא להאי ופסידא להאי מ"מ צריכין שיהי' בהסכמת חכמי העיר עיי"ש אמנם היכא דכל בני העיר מסכימים לאסור שחוטי חוץ נראה דגם הח"ס ס"ל דיכולין לאסור אף בלא הסכמת הרב דמתא וכן מבואר להדיא בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' פ"ט דכל בני העיר בודאי רשאין לעשות תקנה לאסור הבשר אף שלא מדעת הרב וגם מבואר מדבריו דהיכא דרואין דמה שהרב מוחה בהתקנה לא הוי מחשש איסור רק משום שהוא נוגע בדבר בודאי רשאין בני העיר לעשות תקנה בלתי רשות הרב אם כוונתם לשם שמים ולא לקנטור כי אדעתא דהכי לא קבלו את הרב שיעשה דבר מה שהוא נגד תקנת בני העיר. ואדרבא החכם ואדם חשוב שבעיר מחוייב לשקוד על תקנת בני העיר ואף אם אין כל בני העיר מסכימים לזה אם עכ"פ רוב פורעי המס מסכימים לזה והינו רוב מנין ורוב בנין בודאי יכולין לעשות תקנה אף שהרב אב"ד אינו מסכים כיון שהוא נוגע עיי"ש ועי' בס' תואר משה על הלכות שחיטה ס' א' פרק י' אות ו' מ"ש מקהילה אחת שעשו רוב אנשי הקהילה איסור על שחוטי חוץ לצורך הגיבעל"א ומיעוט מהם לא הי' מרוצים באיסור הנ"ל וכפי הנשמע שגם הרב דמתא לא הי' מרוצה בזה האיסור מחמת המכשלה שהעם לא יחושו לאיסור ויבואו בשר משחוטי חוץ אמנם הרב שבק לן חיים. ועתה טוענים ראשי הקהילה וטוביה כי הרב היה מרוצה ג"כ רק מתחילה הי' ממאן מחמת טעם אחר ואח"כ קודם ההכרזה הי' מרוצה אמנם המיעוט המוחים אמרו כי שקר הוא והכל שלא ברצון הרב היה מתחילה ועד סוף והאריך בדברי הח"ס הנ"ל ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

ועיין בשו"ת שבס' בית אברהם (מהג' מקיעב ז"ל) סי' כ"ב שנשאל בעיר א' שיש שם איסור שחוטי חוץ לצור הטאקס"ע והאגאבל"א אבל"א וטוען איש א' לאשר כי הוא אינו נכתב שם בפנקס חושבי העיר רק הוא נכתב בעיר אחרת ע"כ אינו רוצה לישא בעול עם בני העיר וא"כ יהי' רשות בידו להביא בשר ממקום אחר להרויח המס ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דכיון דבכל עניני מסים הולכין אחר המנהג ובנ"ד כיון דהמנהג בכל המקומות שאין חילוק לענין זה בין הנכתבים בין תושבי העיר במקום שדר או במקום אחר לכן אין טענתו טענה והביא מדברי הכנה"ג בחו"מ סי' קנ"ו בהגהות ב"י אות מ"א שצידד בענין הגיבעל"א אם יכולין בני העיר לעשות גיבעל"א על האורחים ובסוף דבריו העלה דגם על האורחים יכולין לתקן כיון שהמנהג כן ומכ"ש בנ"ד שזה האיש דר בהעיר ומחייתו בעיר שבודאי מחוייב לישא בעול עמהם בענין זה אפי' אם אינו דר עדיין י"ב חודש כל שכן זה שדר שם י"ב חדש שמבואר בחו"מ סי' קס"ג דכל הדר בעיר י"ב חודש הרי זה נותן מס כבני העיר שדינו כא' מבני העיר לכל הדברים עיי"ש באריכות:

ועיין בשו"ת נחלת דוד (מהגאון מהרד"ט ז"ל ממינסק) סי' ג' שנשאל בעיר א' שהיה שם תקנה זה ארבעים שנה שלא לאכול בשר מחוץ לעיר ועתה קמו אנשי העיר ורוצים לפרוץ גדר. וכ' שדין זה יתפרד והיה לארבעה ראשים א' היכא דלא היה התקנה משום צד איסור רק שהוא גדר וסייג שלא לבוא לידי איסור. ב' היכא שיש בתקנה זו עצמה משום אפרושא מאיסורא. ג היכא דלית בה לא הא ולא הא רק שהוא חומרא ומידת החסידות. ד' היכא שנעשה ע"פ גזירות ב"ד וחכם שבעיר שגזרו כן על בני עירם לאיזה טעם ידוע להם. והנה בדין הראשון לפמ"ש הפר"ח בהלכות יו"ט במנהגי איסור והגר"א לקמן סי' רי"ד דהעיקר כדעת הרא"ש דמהני התרה גם לנדר שהוא משום סייג וגדר לדבר מצוה וגם חרטת הבנים מועיל לנדרי אבות לזאת אם היה התקנה באופן הא' בודאי מהני התרה והיכא שהיה התקנה באופן הבר דהיינו שהתקנה גופה היה משום אפרושא מאיסורא בזה לית מאן דפליג דלית ליה התרה. ואם היה התקנה באופן הג' דלית ביה לא משום סייג ולא משום אפרושא מאיסורא רק משום חומרא יתירה ומדת חסידות וקדש עצמך במות' לך לכ"ע מהני בה התרה ולית בזה שום פלוגתא ואם היה התקנה באופן הד' שתיקנו לטעם הידוע להם הנה אם תקנו לדרי עלמא לית ליה התרה דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וכשם שב"ד הגדול והסנהדרין היה גזירתן ותקנתן חל על כל ישראל כן כל ב"ד וחכם שבכל עיר ועיר לבני עירם כב"ד הגדול לכל ישראל דמיא. אך זה דוקא אם היה התקנה והגזירה לדרי עלמא אבל אם לא תקנו רק לדורם אף שגם בזה צריך התרה מ"מ גם ב"ד קטן מהם יכולין להתירה. וכיון שאין הדבר ידוע ויש ספק בענין התקנה ג"כ יש להקל וכמ"ש הנו"ב חיו"ד סי' קמ"ו דבספק חרם יש להקל כיון שאינו אלא מדברי קבלה. ובנ"ד אין לומר דהוי כנדרי גדר וסייג דמה גדר וסייג שייך בזה כיון דקיי"ל רוב מצויין אשמ"ה ורוב בהמות כשרות וא"כ ליכא שום חשש ופקפוק בהבשר מעיקר הדין רק שהוא חומרא יתירה ומדת חסידות דלכ"ע ניתר ע"י התרת חכם ולכ"ע מהני בזה גם ב"ד קטן כיון שיש ספק בהתקנה אם נעשה לדרי עלמא וכמש"ל באופן הד'. מיהו נראה דכיון דצריך התרה אין ב"ד שבעירם יכולין להתירו מאחר דהנדר חל על כולם ולא דמי לשאר חרמי ציבור דקיי"ל דיכולין להתיר לעצמם דזה דוקא בתקנות שתיקנו לפי שעה אבל בנ"ד כיון שהוקבע להם איסור תקנה זו כמו ארבעים שנה ודאי דצריך לב"ד שמחוץ לעיר להתיר להם ובזה יסורו כל החששות שיש לחוש בזה וגם כתב דכיון שכתבו לו שהתקנה נכתב בהכתב שניתן להשו"ב ע"כ פשוט הדבר שאינם יכולים להתיר בלא דעת השו"ב עכת"ד ועי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאה שם מה שהאריך בדבר החרם שיש שם בלבוב משנים קדמוניות עוד