דרכי תשובה - ג נט

שרוצה שלא יכנוס אחר לגבולו כי זה איזה חדשים שחשש בעיניו ונתן לאחיו קבלה שהוא ינקר במשך הזמן שישתמש ברפואתו ואח"כ כאשר יחזור לאיתנו ימשוך אחיו את ידו מזה והוא יחזיר על משמרתו והביא מדברי הגט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"ג שהאריך וקיבץ מכמה מקומות דלא חשדינן שיעיד שקר באיסורין בשביל צד נגיעה. וגם במה שמפקפק השואל משום שהוא אחיו אין לחוש שהדבר פשוט דבכ"מ שהאשה כשרה גם פסול וקרוב נאמנים ע"כ נראה ברור דגם אב ואם נאמנים להעיד לבן ואח וכדומה שהם בקיאים בניקור ועיי"ש במה שפילפל בזה ובסוף דבריו סיים בצ"ע עיי"ש:

(פט) דרוב המצויין אצל ניקור מומחים הם. עי' בתורת יקותיאל שם מ"ש בדין זה דרוב המצויים אצל ניקור וכו' וסיים בצע"ג עיי"ש. ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ג שכ' מהדמש"א דעתה בזמנינו כיון שאנו רואין שרוב מנקרים שלנו אע"פ שמחמירים לענין הניקור לחתוך אף ההיתר מ"מ כמה פעמים מקילין בחלב וקנוקנות של גה"נ מרוב המהירות כשיש להם שעהד"ח לכן אני אומר בזמנינו מי שמנקר בשר והלך לו ולא ידעינן אם הוא בקי בניקור אסור לאכול מאותו ניקור ואף בדיעבד דליכא בקי להראותו אין להקל וכ' שכן נוהגין כל בעלי הוראה עיי"ש ועי' בישועות יעקב לעיל סי' ס"ד סק"ב שכ' ג"כ דעכשיו לא שייך לומר רוב מצויין אצל ניקור וכו' דלא דמי לשחיטה דאמרינן רוב מצויין וכו' שאני התם משום דבשחיטה מצויים רק אנשים יראים ושלימים משא"כ במנקרים כיון שאינם יראים יותר משאר בני אדם הדיוטים עיי"ש ועי' בכרתי סוף סי' זה שכ' ג"כ דבזמה"ז יש להחמיר יותר שלא לסמוך על חזקות כשרות המנקר כיון דעכשיו בזמה"ז רבו החומרות וכבד עליו הטורח ועל הרוב אינם בני תורה וכו' ואין לסמוך בניקור כ"א על בקי וירא ה' מרבים. וכ' שמיום עמדו על דעתו שלמד הלכות ניקור להיות בקי בהן ובשמותיהן לא סמך א"ע על מנקר כ"א מה שהי' מנקר בעצמו עיי"ש:

(צ) רוב מצויין אצל שחיטה וכו'. כתב בביאור הגר"א סק"ל דכן הדין בכל המצות עיי"ש ועי' בר"ן בשמעתין דשולח אדם ירך לנכרי (בד"ה גרסינן בגמ') שכ' כן להדיא דכמו דאמרינן בשחיטה רוב מצויין א"ש מומחין הן ה"ה לשאר מצות עיי"ש וכ"כ בשו"ת התשב"ץ חלק א' סי' מ"ט באמצע התשובה (ועי' שם עוד בדברי הרב המגיה במוסגר שבתשב"ץ הנדפס מחדש בלבוב):

סעיף יד (צא) הטבחים נאמנים על גה"נ. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ז שכ' מתשו' הרדב"ז חלק א' סי' מ"ו דעבדים ושפחות שלא מלו וטבלו לשם עבדות אין נאמנים על הניקור אפי' בדיעבד אבל לכתחילה מוסרין להם לנקר וא' עומד על גביהם עכ"ל:

(צב) נאמנים. עי' בכנה"ג שם אות ס"ד שכ' מהמהרש"ל קבלתי שאין הנשים נאמנות על ניקור אחוריים כיון דאית בה טירחא יתירא חוששין דמתוך עצלותם לא יפשפשו כ"כ ולא ינקרו כראוי. ומ"ש המחברים שהנשים נאמנות בניקור בסתם ניקור אמר דהיינו חלק הפנים אבל לא בחלק האחוריים. א"נ י"ל דמ"ש דנשים נאמנות על הניקור ר"ל שנאמנות לומר שהבשר הוא מנוקר ע"י מנקר אחד שניקרו אבל לא דנאמנות לומר שהיא בעצמה ניקרה הבשר וכו' עיי"ש. ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ח שכ' שגם הוא שמע שבעיר לארש"ו הנשים מנקרות החלק הפנים של גדיים וטלאים ולפנים ישבו בעיר ההוא אנשים חכמים וידועים ולא מיחו בידם. והיינו כתירוץ הראשון של המהרש"ל הנ"ל עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' א' ס"ק ז' וסי' ס"ד ס"ק מ"ב וס"ק קנ"ב ולהלן סי' פ"ד ס"ק קנ"ב):

(צג) על גה"נ. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ג שכ' מהדמש"א וז"ל וראיתי לרבותי שלא סמכו על שום נקרן רק צווהו שינקר בפני ב"ב בברא ובשוקא לעיני כל כדי שינקר בטוב. ואולי מפני שהם ז"ל לא הי' יכולין לנקר לעיני כל כדי שאחרים היודעים הלכות ניקור יראוהו וגם יהי' נתפס כגנב שמתיירא תמיד שמא יבא אחד היודע ויבדוק אחריו וכן יש לנהוג בכל המקומות עכ"ל ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ז. ודע כי במדינותינו לא שמעתי לזהר בזה וכפי הנראה דכל החומרות שהחמירו שלא לסמוך על מנקר הוא רק במקומות שאוכלין בשר אחוריים וסומכין על ניקורו יש בו חשש גה"נ וחלב ממש ע"כ החמירו שינקרו עכ"פ שנים משא"כ במקומותינו שאין אוכלים בשר האחוריים כלל ולענין ניקור חלק הפנימי אין להחמיר כ"כ. שוב ראיתי בד"ק בסי' הקודם ס"ק ט"ו שכ' כן להדיא עיי"ש ועי' בישועות יעקב לעיל סי' ס"ד סק"ב שכ' שבק"ק לבוב שנהגו לנקר בשר האחוריים תיקון הוא שלאחר שנקרוהו המנקרים יהי' א' בודק ורואה הבשר לאחר הניקור אם לא נשאר קצת חלב והוא נקרא ראש המנקרים עיי"ש ולפי האמור יתכן דדוקא שם הוא שיש להחמיר משא"כ במדינותינו וה"פ:

(צד) אין לוקחין בשר. עפת"ש מ"ש מהשבו"י בדין שחוטי חוץ. ועי' ביד אפרים לעיל סי' א' סעי' י"א שהעתיק ג"כ דברי השבו"י בזה וסיים וז"ל ונראה דזהו רק בסתם אבל אם ידוע לו שבכפרים ובעיירות אשר סביב יש חשש לפי שאינם בקיאים או שהם קלי הדעת בודאי תבא ברכה על המורה הבא לגדור גדר בעירו להרים מכשול מדרך העם. וכל זה לא מיירי רק אם בא לאסור מחשש זהירות השחיטה והבדיקה אבל אין בכלל זה מה שמחמת עזר הבשר שקורין טאקס"ע וכו' עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאה חלק ב' סי' כ"ב שכ' שבק"ק לבוב יש חרם קדמונים על שחוטי חוץ והגידו לו שגם הט"ז הסכים לזה יען שראה הפירצה ע"פ זט"ה והכריזו בציבור ששחוטי חוץ אסור כנבילה ואח"כ ראו שצריכין לגזור גם על בשר העופות ואוזות שגם בזה איכא מכשולות שלפעמים מביאין ממקומות רחוקות ונמצא שעבר ג"י טרם הודחו ועוד שאר מכשולות שמי יודע מי ומי הוא השוחט וכו' וגם יש בו משום בשר שנתעלם מן העין עיי"ש ועי' במנחת יוסף על ה"ש סי' א' בלקוטי יוסף סי' ק"מ שהעיד שעתה כבר דשו בו רבנים וגאונים רבים לאסור שלא יאכלו בשר משחוטי חוץ מחשש מגדר מלתא ובפרט בעתים הללו שגדלה המכשלה וכו' וכ' שגם הרבנים הגאונים שיושבי כסאות למשפט בק"ק בריסק אסרו אף הכלים שבשלו הבשר משחוטי