דרכי תשובה - ג נה

סעיף ב':

(נה) וי"א שנוהג בו. עי' בפני יהושע בפ"ב דפסחים דף כ"ב שכ' דלמ"ד אין בגידין בנ"ט הגיד של בן פקועה בודאי אסור והביאו במ"ז לעיל סי' י"ג ס"ק ג' ועי' בס' צוהר התיבה על הס' תיבת גמא פ' וישלח אות ב' מ"ש בזה לדינא ועי' במנחת חינוך מצוה ג' ס"ק א' שכ' דאף דלדעת הרמב"ם דגה"נ נוהג בשליל זהו רק מה שהיה בו בשעת שחיטת האם אבל מה שגדל הגיד אח"כ לאחר שחיטת האם י"ל דלא שייך בו איסור גיד. (וכעין מש"ל סי' ס"ד ס"ק ט"ו מהכו"פ לענין חלב שליל) וכ' דלפ"ז י"ל דשליל שנתגדל והולך לאחר שנשחטה אמו אינו חייב על כזית גיד כי יש בו היתר מה שניתוסף אם לא שנראה שאכל כזית מאיסור עצמו לפי חשבון וכן אם כל הגיד אינו כזית רק מטעם בריה ג"כ אין לחייבו דאינו כולו איסור ואין לומר דבכל רגע שנתוסף ההיתר בטל בגיד האיסור דבכה"ג בודאי שייך לומר דההיתר לא בטיל באיסור עיי"ש טעמו באריכות:

(נו) נהגו להחמיר. עי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ד שכתב דגם הם בני הספרדים נהגו להחמיר בזה וכ' דאפי' לא שלמו לו חדשיו ואפי' נמצא מת נהגו להחמיר רק שאין מחטטין אחריו כשאר בהמה ומנקרין רק הגה"נ בלבד. וכ' שפעם א' אירע מעשה בשאלוניקי בשליל שבשלו עם גידו ושאל את פי מורו וכו' ואמר לנקר הגיד אחר בישולו והשאר מותר כיון דקיי"ל דאין בגידין בנ"ט ואע"ג שהקרומים נותנין טעם הא לא נהגו לנקר הקרומים לחטט אחריו אלא גופו של גה"נ בלבד עכ"ד ועי' בס' ערך השלחן אות ה' שכ' כן מתשו' הרדב"ז דמסתבר דא"צ לחטט אחריו דחטיטה לאו דאורייתא הוא וכיון דעיקר איסורו הוא רק מפני מראית עין לא מחמרינן כולי האי עיי"ש. והנה לפ"ד הפר"ח לעיל סי' ס"ד סק"ו שהעלה דגה"נ מב"פ אסור מעיקר הדין עיי"ש נראה לכאורה שצריך לחטט אחריו כמו בשאר בהמה אמנם באמת אין מדברי הפר"ת ראיה לנ"ד דהפר"ח מיירי שם בשלמו לו חדשיו ונמצא חי דאז אסור מדינא ושפיר צריך לחטט אחריו משא"כ בנ"ד בלא שלמו לו חדשיו ונמצא מת דאינו אסור אלא משום מ"ע בזה גם הפר"ח מודה דא"צ לחטט אחריו וה"פ סעיף ח (נז) פנימי סמוך לעצם. פי' שהוא מובלע הרבה בבשר עד סמוך לעצם. ב''י בשם התוס':

(נח) חיצון סמוך לבשר. ר"ל שהוא רק סמוך לבשר אבל אינו מובלע בהבשר כ"כ. ב"י בשם התוספות:

(נט) והוא הפושט בבל הירך. עפר"ח ס"ק ט"ו שכ' דמלשון המחבר משמע שכל הגיד הפנימי אסור מה"ת אבל דעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א אינו כן אלא דמה"ת לא אסור רק מה שעל הכף בלבד ורבנן החמירו ואסרו אף מה שהוא שלא כנגד הכף ודבריהם עיקר לדינא עיי"ש:

(ס) הפושט בבל הירך וכו'. ר"ל כי כשפורעין את הירך נמצא גיד ארוך ונתון לאורכו של ירך ראשו אחד מחובר בעצם האליה ומשם נפשט לאורך הירך עד מקום חיבור הקוליות עם השוק פירש"י שם וערוך ערך שפי ועי' שלחן גבוה ס"ק כ"ה:

(סא) וקנוקנות. הם הגידין דקין ההולכים באורך הירך מתחת הבשר מגיד החיצון לגיד הפנימי והן רבים. פירש"י שם דף צ"ב ע"ב:

(סב) אסורים מדבריהם. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ' דגם בעוף שיש לו כף ועגול ובבהמה שיש לה כף ואינו עגול דהוי איבעיא דלא איפשטא דקיי"ל בשניהם לחומרא כנ"ל סי' ה' צריך ג"כ לנקר הסימן והקנוקנות. וכן במה שנוהגין לנקר הגידין בב' ירכין ובשני גידין חיצון ופנימי וכל כיוצא בזה צריך לנקר שומנן וקנוקנות עיי"ש:

(סג) וצריך לחטט אחריהם. עי' בב"י שכ' בשם הרקח שצריך להוציא כל גידי הירך ולא ישתאר אפי' כחוט השערה ויחתוך צומת הגידין שצומתין בכל גיד הארכובה האמצעות ויוציאם וכו' ויטול ו' חוטין שבשוקין עכ"ד וסדר החטיטה והניקור בזה עי' בסדר הניקור מבעהע"ט המובא בטור שכתב וז"ל פוסק הירך הא' ומפרק בסכין במקום שיש הזכרות בעצם שבו גה"נ וחותך הזכרות והנקבות ומשליכו והבשר שבצדדין מנקרו יפה יפה מכל מיני חוטין וחלב שבו ומן אותו חנותא שקורין ונדול"א ומן גה"נ ששם בעצם האמצעי והחוטין והחלב ניכרין בו וא"א להבינו אלא בראיית העין ואח"כ נוטל העצם האמצעי שפוסק הזכרות מקצתו ונוקר החלב והחוטין ממנו וחותך בסכין גדול הקצה השני שהוא סמיך לעצם של שוק שפסק ממנו ונמצא אותו עצם האמצעי מחותך מב' צדדים ואף אותו עצם שהוא סמיך חותך בסכין גדול אותו המקום הסמוך לעצם זה שהזכרנו ומפשפש אחר חוטין קטנים וחתיכות קטנות של חלב ששם ומעביר אותו גיד א' הנמשך מקצות עצם האמצעי עד קצות השוק והוא הנראה לעינים וא"א לפרש בכתב יותר מכאן וכן לירך הב' וכל הגידין שבירך אסיר בין צלויין ובין מבושלין ע"כ אסור לאכול הירך עד שמנקר אותם יפה ומוציא כל החוטין וכל החלב שבתוך הירך שהכל הוא חלב ואח"כ אוכל אותם צלוי ומבושל עכ"ד. ועי' בס' בית יצחק (מהשו"ב מפעסע) חלק ג' ס"ק ה' ו' ז' ובטהרת אהרן מס"ק ל"ג עד ס"ק ל"ו שמבארים סדר ניקורו בפרטות יותר כי בהבשר של גה"נ הנקרא כף או יד מחובר בו עוד ב' חתיכות בשור הוי חתיכה הא' הכיס ששם מונחים ביצי הזכר הנקרא הוי"ך פלע"ק או הוי"ך פאלי"ק ובפרה נקרא כחל ועוד יש חתיכה א' תחת הכיס בשור ותחת הכחל בפרה הנקרא בל"א ברעטי"ל נמצא שיש ג' חלקים בחתיכות בשר של גה"נ עכ"ה ועיי"ש עוד בטהרת אהרן וזבח שמואל ובהגהות דרישת הזאב שם ובבית יצחק שם דחתיכה הנקרא בשר גה"נ ונקרא כף או יד ויש קורין אותו אובערשא"ל צריך להקליף למעלה על פני הבשר וגם מקום הזכרות והנקבות למעלה אצל העצם המחבר את הירכים צריכין לחתכו ולהשליכו והבשר שבצדדים מנקרים יפה יפה מכל מיני חוטין ומכל החלב שבו. ומטעם זה אנו נוהגין להקליף מן היד אותו מראה כסף המונח אצל הזכרות והנקבות אחד גדול ואחד קטן וצריך לגררו יפה וקורין אותו מראה כסף יודל"א והוא חתיכת בשר שמונח על השלא"ס כשפותחין הבהמה ומראיהו בלוי"א בלע"ז. ובמדינות פולין מחמירין להסיר אותו יונדל"א אבל בשאר ארצות אין חותכין כלל מן הבשר ע"כ בדיעבד אין לאסור בכך. וסמוך לו מונח הכחלא וצריך לקלוף גם הבשר שתחת הכחלא עד שומן הדע"ק שהוא קרום עב ולבן משום שיונק מן הכחל שאסור משום בשר בחלב. אך לפ"ז לא היה צריכין לנקר בשור כי בשור לא שייך טעם זה אבל אנו נוהגין להקליף גם בשור גזירה משום פרה ומשום מראית עין ואח"כ יגביה הדע"ק מעל היד (והסימן שהקנאפ"ף ישאר בדע"ק. הגהות דרישת הזאב) ויקלוף הבשר ע"פ כל הדע"ק עד השומן ויגרור החלב מעל השומן משום פרוקי מפרקי ויסור ממנה כל הקנוקנות ולפעמים בשיפולי הדע"ק מעט מן הגיד החיצון וצריך ליטול משם. ואח"כ יקלוף גם אותו הבשר מן היד שמונח עליו הדע"ק עכ"ד:

וכתבו שם עוד בטהרת אהרן ס"ק ל"ג ובזבח שמואל אות י"ג ובהגהות דרישת הזאב שם דלאחר שיקלוף החתיכה הנ"ל הנקרא יד יתפוש ויעיין היטב אחר ששה גידין שיש שם שאסורין משום גה"נ והם מתחילין בראש והולכין בתוך הבשר עד סופו ודוקא אחר הו' גידין צריך לחטט אחריהם דהיינו אחרי אותן שהולכין בשוה לאורך היד אבל אותן הגידין שביד שאין הולכין לאורך היד עד סופו אינן בכלל זה וא"צ לחטט אחריהן ואותן הגידין הם הולכין למטה בתוך היד והם מותרין ואלו גידין האסורין הנ"ל הם באים מגיד א' ומתחלקים אח"כ ולפעמים הם באים משני גידין בראש הכף ומתחלקין אח"כ ובין כך ובין כך הם מתחלקין לג' גידין כמו ג' אצבעות וצורתן כמו צורת ש ואצל אלו הגידין תמצא עוד גיד א' שמתחלק לשנים כמו ב' אצבעות וצורתן כמו צורת אות ט וצורתן של אלו חמשה גידין כצורת ב' שיני"ן כזה ש ש שאחת עומדת כדרכה ואחת הפוכה ולכך קורין לחתיכה ההוא יד משום שאלו הגידין הן כצורת יד עכ"ד:

ועיי"ש עוד בספרי ניקור הנ"ל ובבית יצחק שם שכ' דבראש החתיכה הנקרא יד במקום עוביו מונח שם עוד גיד אחד ומתחלק לשלשה גידין כצורת אות ש וקורין אותו דוימע"ן בלע"ז וצורתו כצורת היד ועל אלו הששה גידין צריך לחטט אחריהן שהן אסורין משום גה"נ (משום שהולכין בשוה לאורך הירך אבל אותן שאינן הולכין לאורך הירך רק בתוך היד א"צ לחטט אחריהן רק חותכין הקנוקנות. דרישת הזאב) ובתחתית הכף דהיינו בצד השני במקום הדק יש לו גיד אחד ומתחלק לתוך הבשר לשנים כצורת קרן הצבי וקורין אותו היר"ש אד"ר ואצל אלו השנים יש שם חתיכת בשר קטן ותמצא שם עוד גיד