דרכי תשובה - ג נג

כ"ח ועד"ק שם דאם לא הי' ששים אמרינן חנ"נ עיי"ש:

(כט) לקדירה. עד"ק סוף ס"ק י"ג שכתב דמ"מ בבישול אחר צליי' כשר בדיעבד עיין שם:

(ל) בלא קליפה. פי' בלא קליפת הקרום. ס' מים רבים וה"פ:

(לא) לצלי מותרים עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' בחגורת שמואל ס"ק י"ד שכתב דכ"ז מדינא אבל לדידן גם לצלי אסורין ובדיעבד אם צלאן צריכין קליפה עיי"ש:

(לב) נהגו לנקר הביצים. עשפ"ד להלן סי' ע"ד שהקשה דברי הרמ"א אהדדי דהא בע"כ מ"ש הרמ"א כאן ונוהגין לנקר אף בפחות מל' יום בע"כ לקדירה קאמר הרי שלאחר הקליפה מותר לבשלן אף לכתחילה ולהלן סי' ע"ד שם כתב הרמ"א דנוהגין שלא לבשלם כלל אף לאחר הניקור. ותירץ די"ל דכוונת הדמ"א הוא דאם עבר עליהם ל' יום המנהג שלא לבשלו לכתחילה אף אם נקרו אבל אם לא עבר עליהם ל' יום עדיין נוהגין אף לכתחילה לבשלו ע"י מה שמסירין הקדום ומקלפין אותו עיי"ש ועי' בס' מסגרת השלחן הספרדי מ"ש בזה לדינא (ע"ל ס"ק כ"ו) (לג) לנקר הביצים. ונוהגין להסר מעליהם שני קרומים וחוטין אדומים טהרת אהרן ס"ק כ"ז. ובס' נקרת איסור על דיני ניקור (מר' יהושע סגרו ז"ל) באומן יד ג' כ' דסדר ניקור ביצי זכר של בהמה כך הוא מקודם יפרידם המנקר ממקום מצבם ויקחם אחד אחד בידו השמאלית. ובסכין שבידו הימנית יחתוך בהביצה חתך א' לאורכה בעומק ונראה חומר רך ויוציאנו משני כיסוי שהם זה ע"ג זה ואז א"צ לחתוך יותר כי כל הוורידין נשארו בכיס השני הגס הסמוך לחומר הרך הנ"ל עכ"ד:

(לד) הביצים. והכיס שהביצים מונחים בו הנקרא הוי"ן פלע"ק אם נתפטם השור נעשה הכיס הזה כולו שומן ובפולי"ן קורין אותו ספאדע"ק וכשר ע"י ניקור וסדר הניקור הוא שמסירין ממנו עור עבה ולבנה גזירה משום כחל דפרה דאסור משום בב"ח ומסיר הבשר אדום ומוציא הגיד הערוה והביצים אם יש לו וחותכין אותו לשנים או יותר משום דם וכל הדריזי"ן שיש בתוכו אסורים משום מיאוס ואין חילוק בכל זה בין של בהמה גדולה או קטנה. ס' בית יצחק (מהשו"ב מפעסט) חלק ג' בעמודי זהב ס"ק ז' וטהרת אהרן ס"ק ל"ה וזבח שמואל אות ב':

(לה) כשהם פחותים. עבאה"ט מ"ש דבתוך ל' מותר בדיעבד אפי' ליכא ס' ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"ח ובשפ"ד ס"ק י"א שכ' דאף ביצי שור שרי בדיעבד בתוך ל' אפי' ליכא ס' עיי"ש ועשפ"ד להלן סי' ע"ד ס"ק ג' שכ' דכל זה הוא לקדירה אבל לצלי אף בעברו ל' יום שרי בדיעבד בלא ניקור ועיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ו וס"ק ל"ב). ולו) להסיר משם גיד הגדול. עי' בשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' י''ז שנסתפק השואל אם זה הגיד אסור משום חלב או משום דם ועשה מזה ספק. והוא ז"ל מתפלא עליו שאין זה שום ספק שבודאי גם זה הגיד הגדול אינו אסור רק משום דם ופשיטא דגם בשלא הסיר הגיד הזה לא אמרינן בזה חנ"נ עיי"ש:

(לז) בלוובי"ל שקורין לידווי''ץ. והוא בשר המתניים ועי' בטהרת אהרן ס"ק מ"ז ומ"ח ובבית יצחק שם אות כ"ג ובזבח שמואל אות י"ז שיש ב' לינבי"ל ולעדווי"ץ א' הוא הלעדווי"ץ הטריפה ואין מועיל בהם ניקור כלל כי כן יש קבלה איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני. והב' הוא הלעדווי"ץ הכשרה הנזכר ברמ"א כאן. וכ' ששני הלעדיווי"ץ הם נכללים בהחתיכה הנקרא וויטשינק"א ושם בהוויטשינק"א יש עוד חתיכה א' שנקרא קראגי"ן נמצא שיש בהוויטשינק"א ג' חתיכות. וכ' שצריך לעקור הלונבי"ל מהוויטשינק"א ומהטריפה לעדיווט"ץ ביד ולא בסכין כדי שהשלשה גידין שבתוכה ישארו בתוך הטריפה לעדווי"ץ. דאם יחתוך שם בסכין יחתוך הגידין עמה והגידין הללו אסורים משום חלב המתניים וצריך לקלוף הלעדווי"ץ ע"פ כולה חוץ ממקום שיש שם מראה כסף ששם צריך לגרר יפה ובתוך הלונבי"ל הכשר הנ"ל מונחים ה' גידין העליונים נגד הראש אסורים משום חלב המתניים והב' התחתונים אסורים משום דם ועיי"ש בבית יצחק דגם הצלעות הקטנות אשר שם אסורים לגמרי ע"פ קבלה איש מפי איש מהלל"מ ועי' בסוף ספר הקטן סדר ניקור (להרב מהר"י יפה המנקר מווילנא) שהביא בשם הרב הגאון מ' בצלאל הכהן מו"ץ מווילנא ז"ל משם שכתב סמוכין לזה מדברי התורת כהנים פרשה ויקרא ותוספות חולין עיין שם:

וכתב עוד בס' טהרת אהרן שם חתיכה הנקרא קראגי"ן הנ"ל צריך להקליף אותה מב' צדדים דהיינו כי מצד א' יש למעלה בבשר העב מראה כסף וצריך לגרור אותו יפה יפה ובצד השני יש על הבשר דק קרום עב ולבן כמו מראה כסף וצריך להקליף ובמקום שיש שם כמו גידין צריך לחתוך אבל לא לחטט אחריהם עכ"ד:

ועיי"ש עוד בטהרת אהרן שכ' דהוויטשינק"א עצמה עם הצלעות קטנות אסור ואין מועיל בה ניקור כמו בהלעדווי"ץ הטריפה עיי"ש:

(לח) ואפי' לכתחלה מותר. עי' בב"י שכ' דאפי' אם נהגו בו איסור ה"ז מנהג בטעות וכ' בשם השבלי לקט אנו מקבלים מאבותינו ורבותינו הראשונים שבצרפת שמותר לבשלו בקדירה לכתחלה וסיים שכן נהגו העולם לטפלו בבצק ואין אדם נמנע מהם עכ"ל וכ"כ בסדר ניקור להמרי"ו ובזב"ש שם:

(לט) להסיר העינוניתא דוורדא. עי' בספר טהרת אהרן ס"ק י"ט שכ' ב' טעמים לזה א' משום מיאוס ב' מפני שהוא מטמטם את הלב עיי"ש:

(מ) משום מיאוס. עי' במנח"י כלל ס"ב ס"ק ג' שכ' בשם המהרא"י בהגש"ד דנוהגין לחתוך ערלת כל ביצה שהוא מקום החד יען כי שם זרע התרנגול קשור עיי"ש. הנה לכאורה נראה שהוא משום מיאוס אבל לא ראיתי נוהגין כן במדינותינו וצריכים טעם לזה דמ"ש משאר דברים שאנו מנקרים משום מיאוס ואולי י"ל שטעם המנהג שכ' המהרא"י שלא לאכלו אינו מטעם מיאוס רק הוא מחמת ששם נמצא נקשר הזרע של הזכר ויש בו חשש איסור משום דבר הפורש מן החי ובאמת שכן משמע דעת זקיני הלבוש להלן סי' פ"א סעי' ג' בטעם ההיתר דיאלו דחמורתא משום שזרע הזכר כבר נרקב ומשמע אבל כל זמן שלא נרקב הוא אסור משום דבר הפורש מן החי וכמ"ש בדברינו להלן סי' פ"א (ס"ק נ"ט) וא"כ י"ל שזה הטעם של הגש"ד שאסרו. אולם לפמ"ש שם שאין כן דעת הב"י והב"ח והדו"פ והפר"ח אלא אף אם לא נרקב הזרע אין בו איסור שפיר יתכן מנהגינו שאין מקפידין ע"ז כן נ"ל:

סעיף ה (מא) גיד הנשה עפח"ש מ"ש מהכו"פ והח"ס אודות דברי המנקר הטועה ועי' בד"ק ובגה"ק סוף סי' זה ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק' מה שהאריך לתמוה על כל דברי הח"ס בזה ועיי"ש במ"ש ע"ד הכו"פ בזה ועי' מזה בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ק"ב:

(מב) הגשה. היינו הגיד הנכרכת סביבות הבשר הגבוה והעגול סביב סביב כעגול. פירש"י ר"פ גה"נ. ועי' ברמב"ם רפ"ח מהלכות מאכלות אסורות ועי' מזה בס' מאמר מרדכי הספרדי בקונטרס ענינים נפרדים סי' נ"ד באריכות:

(מג) נוהג. עבכנה"ג בהגהות הטור אות ז' שהביא דברי הרי"ף פרק גה"נ דהאוכל גה"נ לוקה ארבעים אפי' אין בו כזית ותמה עליו דלמה הלכתא כתבו דלדידן אין נ"מ בזה דהא קיי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת עיי"ש ועי' בס' בגדי שש הספרדי אות ב' שהביאו וכתב דיש נ"מ לענין איסור חל על איסור דבשאר חצי שיעור דאיסורין דעלמא שבועה חלה עליו משא"כ בזה. א"נ נ"מ למי