דרכי תשובה - ג נב

ולמלחו א"צ להסירו. שפ"ד סעיף קטן ג' וע"ל סעי' ד':

(יז) וחתוך לתחת. פי' צריך שיניח מקום החתך למטה כדי שיזוב הדם. שיורי ברכה אות א':

(יח) סגי בקליפה. עבאה"ט מ"ש דאם בשלו בלא קליפה מותר בדיעבד ועש"ך לעיל סי' כ"ב סק"ח ושפ"ד כאן סק"ה ומ"ז ס"ק א' ועי' בס' עטרת שלמה (להרב מהר"ש גלייוויטץ ז"ל) בחידושיו לס' זה מ"ש בזה אמנם יעוין במנח"י כלל ט"ו ס"ק נ' שהשיג על זה דכיון דקיי"ל דאמרינן חנ"נ בשאר אסורים צריך ששים נגד כל החתיכה שלא נקרו מדם עיי"ש וכ"כ בתב"ש סימן כ"ב ס"ק ז' לדינא עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסיף דעת שכ' שהי' עובדא כזו לפניו והורה כדברי המנח"י להחמיר אך במקום הפ"מ הסומך להקל בזה לא הפסיד עיי"ש ועי' מ"ז ס"ק ג' דדוקא אם בשלו אחר צלייה בלא קליפה הוא דא"צ ס' נגד הקליפה משום דבצלי הוי הקליפה רק חומרא בעלמא עיי"ש ומבואר שגם דעתו כן דאם לא צלאו רק מלחו ובשלו בלא קליפה צריך ס' נגד הקליפה ועי' בהגהות מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג כאן בשפ"ד סוף ס"ק ו' מ"ש בזה וכ' דהעיקר לדינא דלא אמרינן בחוטין שבצואר חנ"נ וסגי כשיש בכל הקדירה ס' כנגד החוטין עיי"ש:

סעיף ב (יט) חוטין אלו. כתב בשלחן גבוה ס"ק י"ג וז"ל בחוטי היד היינו כשאין חותכין היד מן הזרוע אבל כשחותכין היד מן הזרוע שוב א"צ לחתוך לא הבשר ולא העצם וכנ"ל בריש הסי' עכ"ל ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ג') מ"ש מזה:

(כ) לא יסמוך על חתיכת הבשר וכו'. כ' בשלחן גבוה ס"ק י"ב וז"ל ונראה דהא דלא מהני חתיכת הבשר לבד היינו דוקא בחותך הבשר לאורך עצם אבל כשחותך הבשר לרוחב העצם סמוך לעצם ממש שוב א"צ שיחתוך גם העצם. והיינו דוקא בחוטי היד ובלחיים שהעצם שוה וכשחותך הבשר מגיע החתך עד העצם. אבל בעצם המפרקת שאינו שוה אלא עולה ויורד לא מהני חתיכת הבשר גם ברחבו לחתיכת החוטין שהן עולין ויורדין בו שאין הסכין נוגע בהם היטב עד שיחתוך גם העצם. וז"ש הרב וחוטי הצואר לא מהני בהו אם חתכו רק שיחתוך המפרקת לשנים ולא הזכיר ג"כ לחוטי היד והלחיים מטעם שכתבתי עכ"ד:

(כא) אלא יחתוך. וגם צריך לחתוך הגרגרת והוושט לשנים הן ממה שנשאר בלשון והן הנשאר בריאה משום הדם שנקרש בתוכו. טהרת אהרן סוף ס"ק ג':

סעיף ג (כב) לחתוך עצם האגפיים. עי' במחזיק ברכה אות ג' שכתב בשם זקינו הג' מהר"א אזולאי ז"ל בהגהותיו לי"ד דמשמע מדברי המחבר כאן שצריך לחתוך העצם לשנים ממש וסיים לא ראיתי נוהגין כן אלא מפרקים הפרק מהגוף ואפשר דלא סגי בהכי. ובאות שאח"ז סיים בשם הרדב"ז שחותכין ראש הכנף בעוף ודרך שם יוצא הדם ע"י מליחה עיי"ש. וכן כתב בטהרת אהרן ס"ק כ"ג שנוהגין לחתוך ראשי עוקצין מן האגפים קודם מליחה עיי"ש:

(כג) אם הוסר רק הראש מן העוף סגי. ובסעודות גדולות שעושין עוף שלם עם הראש ודאי דיעבד יש לאסור אם לא הוסר אלו החוטין וכמש"ל סי' כ"ב. שפ"ד סק"ח:

(כד) העופות. כ' בס' טהרת אהרן ס"ק כ"ג ראיתי מדקדקין במצות ליטול הריאה מן העופות קודם מליחה ונכון הוא כי הרבה דם מצוי שם ולא יוכל לצאת ע"י המליחה והדחה אא"כ יטול הריאה ממנה ואח"כ ידיח המקום ההוא עיי"ש:

(כה) נמצאים חוטין אדומים. עפת"ש מ"ש מתשו' הרדב"ז ועי' בכנה"ג בהגהות הטור לעיל סוף סי' כ"ב שהעתיק תשו' הרדב"ז כת"י שכ' וז"ל ומ"מ לא סמכתי על עצמי לאכול אותן החוטין הנמצאים בעוף אחר הבישול שהם מלאים דם אלא אני משליך אותו ואוכל את השאר ורוב הנמצאות הם בירך העוף ולכן למדתי לאנשי ביתי לחתוך בירכי העוף קרוב לגוף וכן יעשו בגוף חתיכות כדי שיצא הדם ע"י מליחה ואם גם בזאת ימצא חוט מלא דם אינו משליכו לחוץ לחוש לדברי המחמירים ואינו אוסר על אחרים אלא אני מניחם לנהוג כמנהגם עכ"ל. ועי' בשלחן גבוה לעיל סי' כ"ב ס"ק ה' מ"ש ע"ד כנה"ג הנזכר וכ' שגם הוא הזהיר לבני ביתו להסר חוטי הדם שבירכי העופות בעת האוכל הואיל ויצא מפי זקן וכו' אבל העולם אין נוהגין להסיר חוטי הדם כלל רק שסומכין על מה שעושין כמ"ש הרמ"א כאן שחותכין ברגל בין הארכובה לשוק דסברין דכל חוטי הדם שחתכם ומלחם יוצא מהם הדם וסגי בהכי ושוב א"צ להסירם עיי"ש וכ"כ בד"ק סק"ב דכל שחתכו השוק מן פרק הארכובה אין חשש עיי"ש. ועי' מזה עוד בדברינו להלן סי' ס"ט (ס"ק כ"ד):

סעיף ד (כו) ביצי זכר. כ' בפר"ח ס"ק ט' לשון הרמב"ם ביצי גדי או טלה ומשמע דס"ל דוקא גדי או טלה אבל בבהמה גסה אפי' בתוך ל' יום אסורין אבל דעת רש"י דגדי לאו דוקא ואף בבהמה גסה תוך ל' יום מותרין וזהו דעת הטוהמ"ח שכ' סתם ביצי זכר וכו' עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהו' ב"י אות כ"ג מ"ש בזה ולדינא סיים דאין להקל בתוך ל' רק בביצי גדי וטלה אבל ביצי שור אף תוך ל' יום צריך לנקר הקרום שעליהם עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ח שהביא דבריו לדינא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ו' מ"ש ע"ד הפר"ח והשפ"ד בזה ועי' בשלחן גבוה ס"ק ט"ז ובערך השלחן אות ב' מ"ש בדין זה ועיי"ש עוד בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"ח ובהגהות ב"י אות כ"א ובשפ"ד שכ' דמשום לא פלוג ושלא יבואו לידי טעות נהגו להחמיר ולנקר אף של גדיים וטלאים בתוך ל' עיי"ש ועי' בס' מסגרת השלחן הספרדי מ"ש בזה:

(כז) זכר. עד"ק ס"ק י"ג ומבואר מדבריו דגם ביצי עוף זכר צריכים קליפה דאף דעיקר דין דקליפת ביצי זכר נאמר בבהמה דוקא ולא בעוף מ"מ פשוט הוא דגם בעוף שייך דין זה אך כתב דמ"מ לענין דיעבד כשנתבשלו בשכחה בלא קילוף וניקור יש להקל בעוף שלא לומר בה חנ"נ וגם י"ל דבביצים דעוף יש ס' נגד הקרום שצריך לקלוף ממנה עיי"ש:

(כח) אסורין לקדירה. ואם נתבשלו כך ולא הסירו הקרום צריך ס' נגד החוטין האדומים שבתוך הקרום. מנח"י כלל ט"ו ס"ק