דרכי תשובה - ג נא

במ"ש בענין זה והעלה דגם אותן המקומות שנהגו להקל שלא לנקר הלשון יש להם על מה שיסמוכו שכן משמע דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ גם באותן המקומות שנהגו להחמיר כדעת שאר הפוסקים המחמירים שצריך להסיר החוטין שבלשון מ"מ אם אירע שנמלח הלשון קודם שהסירו החוטין ממנה יש להתיר בדיעבד בהסרת החוטין אחר המליחה בלי קליפה ובלי נטילת מקום דאע"ג שכ' הת"ח דמליחה אוסרת עכ"פ כדי קליפה מ"מ בזה כיון שאינו אלא חומרא בעלמא אין להחמיר ועוד דהרי החוטין בעצמן שכנוס הדם בתוכן חשובי קליפה וכו' וכתב עוד דאכתי יש להסתפק במליחה כי האי שרגילין לעשות בלשונות של בהמות דהדרך הוא דלאחר מליחה והדחה אחרונה כדת מולחין אותן הרבה בתוך כלי שאינו מנוקב ומניחים אותם ימים הרבה א"כ אם לא נקרו הלשונות מהחוטין קודם מליחה אפשר לומר שיהיה להלשונות דין ככבוש בדם וא"כ הו"ל כמו נתבשלו הלשונות בחוטין שלהם דהא כבוש הרי הוא כמבושל וא"כ י"ל שצריך שבים נגד החוטים. אמנם לדינא כתב דז"א דהרי הרבה פוסקים ס"ל דדם שמלחו או בשלו אינו אסור אלא מדרבנן ואף את"ל דהעיקר כהאומרים דדם שבשלו או שמלחו הוא מדאורייתא מ"מ בנ"ד כיון דלאו מדם עצמו עסקינן רק בטעם שנתנו אלו החוטין של דם בבשר הלשון וכו' בזה יש לצרף דעת האומרים שא"צ להסיר חוטי הלשון כלל ובר מן דין הרי ודאי דאלו הלשונות לא הי' כבושים בתוך הציר רק מעט מן המעט מהם ורוב הפוסקים ס"ל דמה שחוץ לציר אין לו דין כבוש וכיון דאין אנו יודעים איזה צד מהלשון הי' בתוך הציר הדר הו"ל ספיקא דרבנן ע"כ גם אם אין ס' הלשון נגד החוטין מותר ומכש"כ דודאי אנן סהדי דאיכא ס' בכל לשון כנגד החוטים עיי"ש באריכות:

וסדר הניקור של הלשון עי' בטור בסדר ניקור של בעהע"ט שכ' וז"ל מחתך בסכין תחת שורש הלשון ומוציא ממנו חוט של דם עכ"ל ועי' בסדר ניקור למהרי"י שהביאו וכ' וז"ל אבל לא ידעתי באותו מקום שיש חוט של דם עכ"ל ועי' בס' טהרת אהרן סק"ב (בד"ה ומה) מ"ש בענין זה וכתב דמלשון הבעהע"ט שכ' ומוציא חוט של דם משמע שעל חוט א' לבדו קאי ולא נודע מקומו איה אכן משני צדדי הלשון נמצא שני חוטין ומן הסברה שעל שני החוטין הללו קאמר שצריך להסירן וכו' וצריך לחטט אחריהם בכל האפשרי עד שלא ישאר כלום. ואם תרום עינך על הלשון שלא תהי' מחותך ומקולקל בחתיכה שאינה ראוי להתכבד תקח בגד פשתן בידך ואחוז על ידו בראש החוט ומשוך ונמשך מאלי' כל החוט כי לא ינתק מהרה עכ"ד:

וכתב שם טור וז"ל מה שנוהגין לחתוך מן הלשון עצמות הנקראים טריפינ"י ביינדלי"ך לרבים שמחתכין כיסוי הגרגרת הנקרא בל"א צעפי"ל נ"ל שהוא משום שהוא תמיד מלא ליחות אסור משום מיאוס ועוד י"ל משום שיש לו ראש ואין הדם יכול לצאת לא ע"י מליחה ולא ע"י הדחה עכ"ל:

(ו) ובצואר. עי' בפרישה שכ' שאין זה בכלל הורידין הנ"ל סי' כ"ב שיש חילוק בין הורידין לחוטין שהחוטין דקין ונורא משאיב שאיב כל דם שבתוכן וכו' משא"כ בורידין שהם עבים ואין כח באור להוציא כל דמן עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ו' שהביאו ועי' בשלחן גבוה ס"ק ד' מ"ש בזה וכתב דמפירש"י נראה דאין חילוק ביניהם דחוטי דם הנזכר בזה היינו הורידין הנ"ל בסי' כ"ב וסיים ולענין מעשה בבהמה גסה שהורידין הללו הם עבים והדם נקרש בתוכם כבר נהגו הקצבים להסירם בשעת השחיטה ובבהמה דקה בחתיכת הראש מן הצואר שותת הדם שבתוכם דכיון שהם דקים אין הדם נקרש בתוכם ובעוף כל שלא נחתכו הורידין בשעת שחיטה צריך לחתך הצואר לשנים כדי שיזוב דמם במליחה ואם מלחם ובשלם כך יטלם לעת האוכל שכדי פליטת דם שני חוטין הללו כבר יש ס' בקדירה והכל מותר עכ"ל:

ועיין בס' ערך השלחן הקטן ריש סי' זה שכ' וז"ל ההבדל בין חוטי הצואר ובין הורידין שבצואר שבסי' כ"ב זהו כי החוטין שבכאן הם הגידין הדופקין הנקראים עורקים והם חזקים בעורם ולבנים במראיהם ושורשם בלב אשר דרך בם יתפשט הדם שבלב בחלקי הגוף והורידין הם גידים הפשוטים הנראין בגוון תכלת כי לדקות עורם וזכותם תתפלש בהם מראה הדם שבתוכם אשר דרך שם חוזר הדם אל הלב עכ"ד:

(ז) ובצואר. עי' בשלחן גבוה סוף והמה לעומת החוטין הנ"ל וגם ראיתי מן המנקרים המומחים סק"ה וז"ל ולא נהגו כן במקומינו ליטול שום חוט מן הצואר דהא ע"י חתיכת הראש הדם זב ויצא עכ"ל. אולם בכל ספרי ניקור כ' כולם כא' שהמנהג לנקר החוטין שבצואר אף אם חתך כל הראש ועי' בטהרת אהרן סק"ג שכ' דהגידין הללו הם אצל הגרגרת משני עבריו והם ארבעה גידין שנים מצד זה סמוך לבשר ושנים מצד השני ואותן ד' חוטין צריך להסירן אף כשחתך והפריש הראש מן הגוף ועיי"ש במה ששפך חימה על המנקרים שבזמנינו דכשמנקרין אותן החוטין שמשני צדי הגרגרת אינם מנקרים כ"א מאותו החלק הגרגרת שנשאר בגוף הבהמה אבל מאותו חלק שנשאר בראש אינם מנקרים וזה איסור גמור דמהיכי תיתי יהיה חצי חוט אסור וחצי חוט מותר עיי"ש:

(ח) וחוטי העוקץ. עי' בדרישה בהג"ה שמתמה על דברי הטוהמ"ח בזה כיון דפליגו הרמב"ם ורש"י ורשב"א שדעת הרמב"ם דחוטין שבעוקץ אסורים משום דם ודעת רש"י ורשב"א דאסורין משום חלב א"כ איך מזכי הטוהמ"ח שטרא אליבי' דבי' תרי דבסי' ס"ד סעי' י"ג חשבינהו בין חוטי חלב וכאן חשבינהו בין חוטי דם דהא יש נ"מ גדולה לדינא ביניהם דאם הם אסורין משום דם סגי להם בחתיכה ומליחה אבל כשהן אסורין משום חלב לא די להם בחתיכה ומליחה אלא צריך ליטלן ועיי"ש במ"ש בביאור דבריהם בזה ועי' בכנה"ג לעיל סי' ס"ד בהגהות הטור אות י"ד מ"ש בזה. ועי' בשלחן גבוה סק"ו שכ' דיותר נראה לתרץ דהטוהמ"ח סוברים דבעוקץ איכא חוטין דדם ודחלב ולכך כתבו דין זה בהלכות חלב וגם בהלכות דם אלא שמדברי הפוסקים לא נהירא כן דמשמע דמאן דמפרש משום חלב משמע חלב דוקא ולא דדם ומאן דמפרש משום דם משמע דם דוקא ולא דחלב וא"כ מנ"ל להטוהמ"ח לפרש כן וסיים בצ"ע עיי"ש ועמ"ז סק"ב (בד"ה ודע) מ"ש בזה וכתב דהמחבר מספקא לי' אי כרש"י אי כהרמב"ם הלכך נקיט לי' לתרווייהו ובסי' ס"ד חשיב לי' בהדי חלב וכאן בהדי דם. וגם כתב דמ"ש הדרישה דנ"מ דאם אין אסור אלא משום דם מהני חתיכה לא לכל הדין כן אלא לאינך אבל לא לחוטי העוקץ והנ"מ היא לענין אינו מינו עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד ס"ק ע"ח):

(ט) שהם בתוך שומן הדקין. כ' בהגהות יד אברהם דמ"ש המחבר לקמן ומליחה לא מהני בהו אם לא שיחתכם תחילה לא קאי על החוטין הדקין שהזכיר כאן דבחוטין הדקין לא מהני בהו חתיכה אלא ניקור דוקא וכמ"ש הטוהמ"ח להלן סוף סי' ע"ה:

(י) ג' חוטי אורך אצל החזה. ראיתי בס' רמה קרני כת"י על דיני ניקור שכ' שיש ט"ס בלשון הרמ"א כאן וצ"ל ב' חוטי אורך כי לא נמצא ג' אלא ב' חוטין ובאים משורש א' כידוע לכל המנקרים עכ"ד:

(יא) אצל החזה מבפנים. וסדר הניקור בזה. עי' בטור בסדר ניקור של בעה"ט שכ' שכך הוא סידורו חותך את החזות לשני צדדים ומאותו בשר אדום הסמוך לחזה מוציא חוט של דם שאוחז מקצת החזה עד קצתו וכן מן החזה השנית עכ"ל ועי' בס' טהרת אהרן סק"ד שכ' שצריך להתחיל בקצה החזה הסמוך לצואר כי אז טוב לו ונוח יותר למשוך כל החוט שלם אבל אם יתחיל מאותו צד של בשר אדום מהרה ינתק החוט ויהי' לו לטרחה יתירה לנקר אחריו וגם צריכין לידע שאותו חוט החזה כפול הוא ושניהם הם נראין כאחד ומי שאינו יודע מזה יוכל לבא לידי מכשול כשיתחוב הסכין לנקר החוט הכפול ויזדמן לידו שיתחוב בינו לבינו שיתפצל החוט ונשאר חוט א' בתוך הבשר והוא לא ידע ואשם עיי"ש:

(יב) ואינו אלא חומרא בעלמא. ואעפ"י שנראה בהם דם א"צ לחתכם מדינא רק משום חומרא בעלמא. ט"ז סק"א ופר"ח ס"ק ג':

(יג) וקרום שעל המוח. ר"ל אפי' ניקב העצם צריך לקלפו או חתיכה ומליחה. שפ"ד סק"ב. וע"ל סי' ס"ח וסי' ע"א:

(יד) המוח. ולענין בדיעבד אם צלאם ולא חתכם ולא הניחם אביה"ש ע"ל סי' ס"ח סעי' ד':

(טו) שבקדקד. בסדר ניקור של בעהע"ט כ' דצריך לחתוך הראש ולהוציא ממנו המוח ומעביר הקרום שעליו ואח"כ מעביר הקרום שתחת המות הדבוק בעצם עכ"ל וכ' בטהרת אהרן ס"ק א' דר"ל כי שני קרומים יש למוח א' שהמוח מונח בתוכו ואחד נשאר דבוק בעצם הגולגולת וע"ז הקרום הנשאר בעצם הגולגולת אמר הבעהע"ט שצריך להעבירו וסיים ומנהג יפה הוא. וכ' שראה בכמה קהילות שקוצצין את כל הקדירה דהיינו כל העצם הגולגולת שהמוח מונח בה ומשליכו כי קשה להוציא משם אותו הקרום וא"צ לזה זירוז כי אין בו חסרון כיס עכ"ד:

(טז) וקרום שעל הביצים. היינו אם אינו רוצה לחתוך את הקרום אבל אם רוצה לחתכו