דרכי תשובה - ג מט

שיעור דמכות מרדות והביא בשם רש"י ור"ן דמכות מרדות אין לה קצבה אלא לפי שידא דדייני וקורין אותה מכות מרדות על שם רידוי ותוכחה על שם שמרד בדברי תורה או בדברי סופרים אמנם דעת ר"ת הוא דמכות מרדות הוא שליש של מלקות דהיינו י"ג הכאות וסיים ע"ז ואם קבלה הוא ראוי להשתלש עיי"ש. אכן בתשו' התשב"ץ חלק ב' סי' נ"א כ' דבכמה מקומות נוהגין להלקות מכות מרדות רק י"ג מכות וכ' שם טעם למנהג זה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא. ועי' במ"א סי' תצ"ו סק"ב ובמחצית השקל שם ועי' בפר"ח או"ח סי' תצ"ה סוף ס"ק ב' שכ' ממשמעות התוס' ותשו' הריב"ש דמכות מרדות הם ל"ט כמספר מלקות של תורה רק שאינם חזקות כ"כ כשל תורה עיי"ש לדרכו אך לעיל שם סי' תע"א אות ב' הביא פלוגתת הפוסקים בזה וסיים לדינא דסתם מכות מרדות הוא לפי ראות עיני הב"ד עיי"ש ועי' בפחד יצחק אות מ' ערך מכות מרדות (ועי' בדברינו להלן סי' פ"א ס"ק פ'):

ולענין אם נוהג דין מכות מרדות גם בזהמ"ז עי' פרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת שם אות כ"ב שכתב ממשמעות הרמב"ם דמכות מרדות לוקין בכ"מ אף בזמה"ז בחוץ לארץ דלא בעינן ב"ד סמוכים עיי"ש עי' בשו''ת כנסת יחזקאל סי' י"ט שכ' שיש לפדות בממון בין מלקות ובין מכות מרדות וכמ"ש הרמ"א בחו"מ סוף סי' ב' עיי"ש ועי' בשו"ת ח"ס חחו"מ סי' קפ"א באמצע התשו' שכ' שכן הוא המנהג לפדות המלקות בממון עיי"ש. ועי' בכנה"ג בחו"מ סי' ב' בהגהות ב"י אות י' ואות י"ב שכתב בדין פדיון המלקות שכ' הרמ"א שהוא ארבעים זהובים שיש להורות בזה הכל לפי ראות עיני הב"ד עיי"ש:

(קמז) ומעבירין אותו. עי' בשו"ת בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ט' מ"ש בדין טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חלב כשיעור שצריכין להעבירו והעבירוהו ועתה רוצה למכור במקולין בשר שאינה צריכה ניקור ומצדד מתחילה להתיר דלמאי ניחוש לה וכו' ושכן משמע מלשון הרשב"א שכ' מעבירין אותו מאומנתו דוקא דהיינו ניקור הבשר אבל ליקח ממנו בשר שא"צ ניקור מותר. אמנם בסוף התשו' סיים שיש להחמיר גם בזה שיש לחוש שמא יהי' לו ב' בהמות אחד כשר ואחד טריפה וימכור לישראל בשר טריפה בסמך הכשרה דבקל יכול לרמות שלא ירגיש אדם בדבר ואפי' אם הי' הטריפה ביום א' והכשרה ביום ב' יש חשש שמא ישאר לו מן הטריפה דאתמול וימכרנה בתוך הכשרה של היום עיי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ב בטבח המוכר בשר שמצאו בהבשר שניקח ממנו חוטין וקרומים אסורים ומתרץ עצמו שדרכו ליתן תמיד למנקר אחד העומד תמיד לנקר חלק הפנים מחוטין האסורים רק עתה הי' מריבה בינו ובין האיש המנקר וניקר בעצמו צלע אחד ולאשר כי אינו בקי היטב ע"כ נעשתה השגגה הזאת שלא הסיר כל הקרומים ונשאל אם מיתר למכור מהיום והלאה בשר באופן שלא ינקר עוד בעצמו רק יתן לאחר לנקר. והשיב כיון דבזה לא שייך חימוד ממון כלל כי מה מרויח בזה ובשביל דבר קטן כזה בודאי לא נחשב בכלל חימוד ממון ע"כ יכולין להכשירו למכור שר לאחרים באופן שאיש אחר הבקי ינקר הבשר. אך יען טבחי זמנינו בלא"ה בלתי מוחזקים כ"כ ביראה ע"כ יקנסו אותו באיזה קנס ויעבירוהו על שתי שבועות עיי"ש באריכות:

(קמח) אותו. עי' בשו"ת ספר יהושע חיו"ד סי' ס' בעובדא שאירע בקהלה אחת שבא מנקר אחד והביא בידו כתב תעודה שהוא בקי ומוסמך לנקר בשר אחוריים ואח"כ נודע שהמנקר הוא חשוד ואין לו נאמנות על הניקור שחשוד על לאו דלפני עור שמכר טריפה לאחרים בחזקת כשר ועתה אנשי העיר שואלין על הכלים והיא עיר גדולה לאלקים והפסד גדול יש בכלים שלהם. והורה דכיון דכשבאו לשאול כבר הי' הכלים אינם ב"י יש להתיר דכיון שהי' שם עוד מנקר אחד שעומד בחזקת כשרות ודרך הטבחים הי' שנתנו הבשר לב' מנקרים ואחר הניקור נותן כל הבשר בתערובות ליד קצב אחד שמכר הבשר והי' רוב בשר מחלק הפנים ומיעוט מחלק האחוריים ודרך הקצב ליתן לכל בע"ב חלק גדול מבשר של צד פנים וחתיכה קטנה מצד בשר האחוריים ע"כ יש כמה צדדים להתיר אחד כיון שהיה שם עוד מנקר א' א"כ כל אחד יכול לומר שהבשר שלקח הוא הי' מניקור היטב מהמנקר שעומד בחזזקת כשרות וגם הנה בודאי הי' כמה חתיכות שנקר וגם יש כמה חתיכות שא"ל מדינא ניקור רק לחומרא. ועי' עוד כמה צדדי היתר. ע"כ יש להתיר הכלים בהפ"מ גדול כ"כ לאחר מעל"ע עיי"ש באריכות:

(קמט) וחזרתו לכשרותו וכו'. היינו לאחר קבלת דברי חברות בפני ג' שיקבל עליו שיתנהג כחבר לענין זה. ר"ן והביאו השלחן גבוה ס"ק ס"ח. ועי' בדברי זקיני הלבוש שכתב דבנמצא אחריו חלב כשעורה כשמעבירין אותו לא מחשבינן ליה למזיד וחשוד לעשות כן יותר ולהעבירו כל ימיו אלא כפושע חשבינן ליה בפעם הזה וקנסינן ליה ותשובתו קלה. והוא שמכריזין עליו בביהכ"נ ב' ה' ב' פלוני הטבח העבירוהו מאומנתו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה ויהי' חודש ימים שלא יתעסק באומנתו. ואח"כ יבא. אצל ת"ח ויתן לו הדין לפי ראות עיניו ואח"כ יכריז עליו בביהכ"נ פלוני הטבח שהעברוהו מאומנתו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה כבר חזר ונתחרט במה שעשה וקבל עליו מה שצוה הת"ח ומכאן והלאה החזירהו לאומנתו והרי הוא נאמן לסמוך עליו כבראשונה וקודם שישמעו הכרזה זו בביהכ"נ אין לסמוך עליו ואסור ליקח ממנו בשר אפי' אחר חודש ימים שכיון שלא הכריזו עליו ודאי לא נתחרט ולא בקש כפרה על חטאו מאת הת"ח. ואם נמצא אחריו חלב כזית מלקין אותו ברבים בביהכ"נ ולאחר המלקות יאמר בעצמו בקול רם אני פלוני לקיתי מפני שנמצא אחרי כזית חלב והכל כמו שכתבנו (ר"ל כמו שכתבנו בנמצא אחריו חלב כשעורה דאחר שהעבירוהו צריך להיות חודש ימים שלא יעסוק באומנתו ואח"כ יבא אצל ת"ח ויתן לו הדין לפי ראות עיניו וכו'. שלחן גבוה ס"ק ס"ז). אבל אם מוכר חלבים בחזקת שומן או טריפות בחזקת כשרות מחמירים עליו יותר מפני שהוא מזיד וצריך לקבל דין בפני ת"ח ואפ"ה לא סמכינן לאכשוריה ואפי' לעשות חנוני למכור אגוזים לא שבקינן ליה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזור אבידה מתחת ידו בדבר חשוב או יוצא טריפות מתח"י משלו בדבר חשוב בד"א בטבח המנקר ומוכר לאחרים אבל טבח שאינו מוכר אלא שנותנין לו בשר לנקר אין מחמירין עליו כ"כ דלאו מזיד גמור חשבינן ליה שאין אדם חוטא ולא לו עכ"ל ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ב באריכות:

(קנ) אם עבר בשוגג. עי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' מיו"ד סי' כ"ג בטבח שנמצא אחריו חוטין וקרומין האסורין משום חלב והשואל צידד להחמיר שלא יחזור לעולם לכשרותו מחמת שכבר עבר אזהרתו פעם אחד והשיב דאם אינו מוחזק לקל יש להעבירו רק על זמן מה ואחר כך להחזירו אחר שיקבל עליו דברי חברות בחומר שבועה עיי"ש:

(קנא) בשוגג או במזיד. עי' בשו"ת הר"א מזרחי שבס' מים עמוקים סי' כ"ד ובשו"ת מהרי"ט ח"ב ביו"ד סי' ט"ו באמצע התשו' דלא שייך לחושבו להמנקר כמזיד משום חימוד ממון כיון שהחלב שוה יותר מן הבשר עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בשו"ת כתר כהונה סי' כ"ח (בד"ה אכתי) ובסי' נ"ה (בד"ה לפ"ז) עיי"ש. והנה בשו"ת שארית יוסף סי' כ"ב כ' לחלק בזה דהיכא דהמנקר הוא בעצמו בעל הבהמה ומוכר הבשר לאחרים בזה י"ל דאף בנמצא אחריו רק חלב כשעורה אף דבשיעור קטן כזה לא יתכן להיות בו חימוד ממון מ"מ י"ל דאינו רוצה להטריח הרבה משום שרוצה למכור הבשר מהרה אבל אם המנקר אינו בעל הבהמה רק שנתנו לו לנקר בשר של אחרים לא שייך חימוד עיי"ש אמנם יעיון בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ג' אות ג' שהביא דברי השארית יוסף בזה והשיג עליו והעלה דבע"כ לא שייך חימוד ממון בשום גווני עיי"ש באורך ועי' בשו"ת נטע שעשועים סי' י"ז באמצע התשו':

ועיין בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק א' סי' רס"ח שכ' דה"ה במנקר שנמצא אחריו בבשר שמחלק הפנימי שנמכר על ידו שלא הי' מנוקר מחוטי הדם אם יש ספק אולי מחמת חימוד ממון הוא דהיינו שעי"ז שלא הי' מנוקר מגידי הדם מתרבה המשקל או כדי שיוכל למכור יותר שאם יתמהמה לנקר לא יהי' לו פנאי למכור הבשר בודאי מעבירין אותו אם נמצא כן ג"פ ולא מהני שיקבל עליו ד"ח ולא מהני אמתלא במה שיאמר שוגג הייתי דפושע מקרי כיון דעליו רמיא מלתא לבדוק היטב ולדקדק לנקר יפה ועיי"ש במ"ש עוד בזה:

(קנב) שהמטח המוכר בשר ינקרנו. כ' בש"ע גור אריה הלוי סק"א וז"ל יש קורין תגר על מה שנהגו הנשים לנקר חלב החזה בפנים עכ"ל ור"ל שאין לסמוך בניקור חלק הפנים על נשים (וע"ל ס"ק מ"ב) להן סי' ס"ה (ס"ק צ"ב) מ"ש בזה:

(קנג) המוכר בשר ינקרנו. עי' בשו"ת אדמת קודש חלק א' סי' ט"ז שכ' שמתחילה היה המנהג בעיר הקודש ירושלים ת"ו שהיו מוכרים הבשר בלי ניקור והקונים היו הולכין אחר כך אצל המנקר ומנקרם אמנם בזמן הרב מהר"א יצחקי ז"ל נתברר לרבני הדור שכמה פעמים נכשלו בני אדם לאכול הבשר בלתי ניקור לזה נתוועדו הרבנים