דרכי תשובה - ג מח

סי' ס"ה ס"ק ע"ה) ע"כ גם בניקור אמרינן השתא הוא דאיתרע ולא אסרינן למפרע כלל עיי"ש ועי' בשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' ס"א שנשאל מעיר אחד שהיה שם קצב אחד שניקר בעצמו ומכר הבשר בחזקת שהוא בקי בניקור ואח"כ בא מנקר מובהק וראה שהבשר אינו מנוקר יפה וכו' שנשאר גידין אסורין ונודע הדבר שלא נטל קבלה מעולם על הניקור ונשאל על הכלים של בני העיר שלקחו בשר אצל הקצב הנ"ל זה כמה וגם יש שומן הנעשים מהאליות העולה לסך מרובה שיש לחוש אולי נתערב בהו חלב ואין בהשומן ס' כנגד החלב והאריך בזה ולדינא סיים שדעתו נוטה שהרב דמתא עם הב"ד דעיר ישאלו אותו כל דיני ניקור במעמד מנקרים בקיאים ומומחים ויעמדו על המחקר ובירור הדברים אם לא ידע כלל מדיני ניקור א"כ בודאי אין ס' בשומן האליה נגד החלב שיש באלי' כאשר שמעתי וכו' שחקרו דבר זה דאין ס' בשומן אלי' נגד החלב שבאלי'. אך אם נמצא שהוא בקי במקצת דיני ניקור רק שבמקצת אינו יודע אז אמרינן דבודאי מה שידע ניקור היטב וכו' ויש להתיר השומן. ובדבר הכלים שנתבשלו בהם הבשר שלקחו מהקצב הנ"ל ג"כ הדין פשוט שאם אינו יודע ובקי בדיני ניקור חלב ממש אז כל הכלים אסורים למפרע כיון שלא נטל קבלה אך אם נמצא שהוא בקי בדיני ניקור חלב ממש אף שנמצא חלב אחריו מ"מ אין לאסור הכלים למפרע עיי"ש:

(קלו) אותו. עי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ט"ו שהוכיח מלשון הרמב"ם והש"ע דאפי' הוא בגוונא ששייך בו חימוד ממון אפ"ה אם נמצא אחריו רק חוט או קרום דרבנן אין מעבירין אותו ולא בעי קבלת ד"ח רק מזהירין אותו על להבא שלא יזלזל באיסורין עיי"ש ועי' בשו"ת נטע שעשועים סי' י"ז שהביאו והרבה להשיב ע"ז והעלה דכל שיש בו חימוד ממון אפי' בקרומין דרבנן מעבירין אותו עיי"ש ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ה' אות ד' שהשיג ג"כ על העה"ג בזה והעלה דהיכא דאיכא חימוד ממון מעבירין אותו גם בדרבנן עיי"ש. ועי' מזה בס' דעת תורה סי' ב' ס"ק י"ג:

(קלז) אבל אם נמצא אחריו וכו'. עי' בשו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' ל"ד שנשאל בדבר מנקר אחד שלא ניקר הבשר שבין צלע י"א לי"ב וכתב דבודאי מהראוי לקנסו דלא מיבעיא לדעת הנוב"י והשיבת ציון שכתב דודאי יש שם חלב בודאי יש לקנסו ולהענישו כראוי אלא אפי' לדעת הח"ס שהקיל קצת בזה דאין שם חלב ממש מכל מקום הנה גם הוא כתב דעכ"פ צריך ניקור ולהפשיט העור דק שעליו שנקרא שלי"ם כיון שהוא קרוב לחלב הכסלים ומכל שכן בשר שסמוך לבטן בטבור שקרוב מאד לחלב הפרוסה וכו' וא"כ המנקר הזה בודאי ראוי היא לקנסו ולהעבירו למגדר מלתא לבל יזלזלו באיסורים והביא מדברי הכנה"ג בהגהות ב"י שכ' דטבח שהקיל בעניני ניקור עליו נאמר לא תחמול ולא תכסה עליו אלא שצריך להענישו בעונש הראוי לו וכו' והמקילין שהתירו אותו בלא שום עונש עתידים ליתן את הדין כי נתנו יד לפושעים עיי"ש:

(קלח) אם הוא כשעורה. דע דהא דמעבירין אותו בכשעורה היינו בנמצא כשעורה במקום אחד דוקא כן הוא משמעות הרמב"ם וש"פ וכ"כ להדיא הרוקח סי' ת"ט ור' ירוחם נתיב ט"ז אות י"ד ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות קט"ו וקט''ז ובערך השלחן אות יו"ד:

(קלט) כשעורה. ומזה נראה חומר האיסור במאכלים אסורות שהרי כשעורה חלב הוי פחות מכשיעור ולדעת ר"ל ביומא דף ע"ג הוא מדרבנן וגם הלא לא יאכלוהו בעין ויבטל ברוב שומן ואם יבשלנו יהי' בהתבשיל ששים בלי ספק. עכ"ז החמירו להעבירו מפרנסתו אף דטפלי תלוי בי'. שו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי' מ"א אות ט"ז:

(קמ) מעבירין אותו. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ה שכ' שדעת הרשב"א וש"פ דאפי' בפעם ראשונה מעבירין אותו בזה אבל דעת המהרש"ל דטבח שנמצא אחריו חלב בפעם אחד אין להעבירו רק להזהירו שלא יעשה עוד וסיים מהרש"ל ומ"מ הכל הוא לפי ראות עיני החכם ולפי הענין והזמן אשר לפניו ועיי"ש במ"ש ע"ד המהרש"ל בזה ועי' בשלחן גבוה ס"ק ס"ה מ"ש בזה וסיים דלענין מעשה העיקר כדעת הרשב"א וש"פ דפעם ראשונה מעבירין אותו אמנם הכל הוא לפי מה שהוא אדם והענין שאם נראה שהוא כעין שגגה אין מעבירין אותו עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל שם בסיף הסי' שכ' דאם כבר ניקר ונמצא אח"כ חלב ולא נמכר עדיין הבשר יש לדון שאפשר דלא החמירו להעבירו רק כשכבר מכרו לאכילה וכו' אך דא"כ יהי' להקצב תמיד מקום להשתמט מעונש כי ע"פ רוב האשה מוכרת הבשר או בנו ומשרתו ויאמר כי בטעות נעשה זאת ולזאת ראוי להזהירם שאם יתחילו הניקור בכסלים יגמרו כולו ואח"כ כשימצאו חלב יענשוהו לפי ראות עיני המורה וסיים והערותי בזה באשר כי אם נחמור להעבירו בכשעורה לא ישאר לנו אף קצב אחד כי נעבור את כולם ולזאת כתבתי שיש מקום לצדד להקל בזה אם לא שנמצא אחריו שנים או שלשה פעמים אז בודאי ראוי להעבירו עד שיעשה תשובה עיי"ש:

(קמא) אותו. עי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' צ"ו בעובדא בקצב אחד שנתנו לו לנקר פאכווי"ס מבהמה והוא ניקור אותם ואמר שניקר כראוי ואח"כ הראה הקצב שאינו מנוקר כראוי ושלחו למנקרים מעיר אחרת הבקיאים ואמרו שהאמת כדברי הקצב שהניח קרומים וגם כשני שעורים מחלב והמנקר התנצל א"ע כי כן למד לנקר מאביו וכ' עפ"ד השמ"ח סי' ב' סעי' י"ט שיש להעבירו על חודש או שתים ולהחזירו אח"כ ע"פ קבלת ד"ת ואף שבהגהות אשר"י כתב דבטבח שנמצא אחריו חלב שיש להכריז עליו ברבים שהעבירוהו משום שנמצא אחריו חלב מ"מ בנ"ד שנראין הדברים שהי' שוגג א"צ להכריז עליו עיי"ש:

(קמב) כזית. עכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ט שהביא פלוגתת הפוסקים בשיעור כזית שדעת התוס' וש"פ דכזית הוא חצי ביצה ודעת הר"ת וש"פ הוא דכזית הוא כשליש ביצה והב"י הכריע באו"ח סי' רפ"ו כדעת התוס' דהוי חצי ביצה עיי"ש ועי' מזה בשלחן גבוה ס"ק ס"ו ועי' בדברינו לעיל סי' מ"א (ס"ק ה'):

(קמג) מבין אותו מכת מרדות. עפרמ"ג או"ת בפתיחה הכוללת חלק ג' אות י"ט שכ' דבכ"מ שנזכר שמכין אותו מכת מרדות דינו ככל מעשה ב"ד דר' מיתות או חטאות ואשמות ומלקות דאין מועיל בהם תשובה כן במכות מרדות אפי' אם רואין שעשה תשובה מכין אותו עיי"ש:

(קמד) אותו. עי' בשו"ת חוט השני סי' מ"ז שכ' ולא ראיתי לסדר מלקות לנשים ואע"ג דהקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מ"מ כיון שהמלקות שלנו אין מלקות של תורה אין מלקין לנשים. ומ"מ אומר אני שאם תרצה לשוב בתשובה תתן סך מעות לעמלי תורה בשביל המלקות עיי"ש ועי' מזה בס' גנזי חיים הספרדי אות א' ערך מלקות סי' פ"ז (בד"ה ונראה) אמנם בלא"ה הנה הבאתי להלן (ס"ק קמ"ו) דגם באנשים נוהגין לפדות עונש המכות מרדות בממון:

(קמה) מכות מרדות. עפרמ"ג או"ח שם שכ' בפשיטות דמכות מרדות א"צ התראה עיי"ש אמנם יעיון בשו"ת הרשב"ש (בן התשב"ץ) סי' תר"י מה שהאריך בענין זה והעלה לחלק דלא כל המכות מרדות שוים בזה דמכות מרדות. שהוא משום גדר וסייג והם רק לפי ראות עיני הב"ד (ע"ל ס"ק שאח"ז) זה לא בעי התראה אבל כשלוקין מכת מרדות באיסורי שבת ובשניות לעריות דתיקון חז"ל הוא כעין דאורייתא צריכין התראה. וכן באותן הדברים דאתמר בהו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו בכל אלו צריך התראה עיי"ש ועי' בס' יד מלאכי אות מ' סי' תנ"ח ובס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות מ' סי' קע"א (קמ) מרדות. עבאה"ט של מהרי"ט ס"ק י"ז ומ"ש דמכות מרדות הם י"ג הכאות שהוא שליש ממלקות גמור עי' בשו"ת באר שבע סי' נ"ה שנשאל אודות