דרכי תשובה - ג מז

אפילו באיסור דבוק שלא לומר חנ"נ בכה"ג וכן יש לצדד עפ"ד החכמת אדם כלל מ"ד סעיף ט"ו דאם יש ספק אם היה ששים כגון שנשפך וכיוצא יש לסמוך ולהתיר דאף דקיי"ל להחמיר באיסור דבוק זה דוקא בודאי איסור ולא בספק איסור וגם בלא"ה יש כאן צד להקל כיון דבלא נודע לא אמרינן חנ"נ ואף שהפרמ"ג בסי' צ"ט מחמיר לומר חנ"נ גם בלא נודע מ"מ בהיה הפסד מרובה וגם לכבוד שבת גם הפרמ"ג מודה שיש להקל לכן יש להתיר כל התבשיל רק הכרכשתא יש לאסור עיי"ש:

(קכז) הפסד קצת. עבל"י ס"ק י"ט שכתב מהיש"ש והבה"י שצ"ל הפסד מרובה עיי"ש אמנם בש"ך להלן סימן ק"ה ס"ק כ"ז מבואר שגם הוא היה לפניו הגירסא ברמ"א כאן הפסד קצת כאשר יראה המעיין שם והנה ראיתי בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ל"ד בהגה ג' מבן המחבר שנותן פנים מסבירות להגי' דכאן צ"ל בהפסד מרובה כדי שלא יסתור הרמ"א א"ע מכאן להא דהלן סי' ק"ה סעי' ט' עיי"ש אמנם יעוין במנח"י כלל ל"ח ס"ק י"ד שמתרץ דברי הרמ"א בב' מקומות הללו דאף לפי הגירסא כאן בהפסד קצת אין דבריו סותרין זה את זה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ק"צ):

(קכח) דכל הקרומים אינם רק חלב כחוש. עיין בתוספת ירושלים בקיצר הוראות איסור שכ' דמשמע דקאי גם אצד הגס דטחול אף שהוא דאורייתא עיי"ש. אמנם יעיון בס' בית מאיר שכ' דכל זה לא מיירי רק מאותן הקרומים האסורים ואין חייבים עליהם אבל הקרום של צד הגס מהטחול אינו בכלל זה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק קכ"ה) מה שהבאתי פלוגתת גדולי המחברים האחרונים בענין זה ועי' בדברינו להלן סי' ע"ה (סק"ד) מ"ש עוד מזה:

(קכט) אינם רק חלב כחוש. עי' בשו"ת מהר"י הלוי (אחי הט"ז ז"ל) סי' ט"ו שנסתפק באם הבשר שמן דקיי"ל להלן סי' ק"ה דההיתר מפעפע ומפטם את האיסור וחוזר ואיסר את ההיתר וה"נ י"ל דהבשר שמן מפטם את הקרומים ואוסרין עד ס' או אפשר שהקרומים הן קשים כ"כ עד שאינם מקבלים שמנונית ופטום עיי"ש והביאו בספר תוספת ירושלים שם:

סעיף כא (קל) טבח שדרכו. עבכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ג שכתב ממהרי"ק שורש מ"ד דלהכי נקיט טבח ולא נקיט סתם מי שנמצא אחריו וכו' משום דטבח כיון שדרכו לנקר אמרינן אפי' כשמכר הבשר סתם ולא אמר כשמכרה שהיא מנוקרת מלקין אותו ומעבירין אותו וכו' אבל אם אדם שאינו טבח מכר בשר בלתי מנוקרת כל שלא אמר בשעה שמכרה שהיא מנוקרת אין מלקין אותו דדוקא טבת שמוטל עליו לנקר בטרם יציאתו מת"י חייב עונש כשנמצא אחריו חלב דכיון דסמכינן עליה עובר אלפני עור וכו' משא"כ באדם אחר שאינו טבח דאין סומכין עליו עיי"ש וכ"כ בביאור הגר"א ס"ק מ"ג עיי"ש ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ג' אות ד' מ"ש בענין זה:

ועיין בבית יוסף שכ' וז"ל כתב בתוה"ב כל טבח המנקר בשר ומוכר בשר לאחרים בחזקת מנוקר אם נמצא אחריו חלב אפי' כשעורה מעבירין אותו מיד מאומנתו וכו' ונראה מדבריו שאם אינו מוכר בשר אלא שבעלי הבשר נותנין לו לנקר אין מחמירין עליו עכ"ל ועי' בשלחן גבוה ס"ק מ"ה שהביאו וסיים וז"ל ונ"ל הכותב דהיינו דוקא היכא שבעלי הבשר יודעים היטב במלאכת הניקור ואינם סומכים אמנקרים אלא חוזרין ובודקין אותה הבשר דאז יש להמנקר התנצלות לומר שסמך על בעל הבשר כשחוזר ובודק אותה אם יש איזה חלק שהוא יגמור לנקרו כהאי דלעיל סי' י"ח סעיף י"ט וכו' וה"ה הכא נמי שאם דרך בעל הבשר לבדוק הבשר אחר המנקר ולא בדקו הו"ל הוא הפושע ולא המנקר אבל אם אין דרך בעל הבשר לבדוק הבשר אלא סומך על המנקר אזי המנקר הוא הפושע והוא חייב וכו' עכ"ל:

(קלא) שדרכו לנקר וכו' עי' לקמן סי' ת"ד סעיף י"א ועי' ביש"ש חולין פ' גה"נ סי' י"ט שכ' וז"ל ואני הגבר אשר שמעתי וראיתי שרוב המנקרים שלנו אע"פ שמחמירין בענין הניקור לחתוך אף ההיתר מ"מ כמה פעמים בא שמקילין בחלב ובקנוקנות של גה"נ מרוב מהירות כשיש להם שעת הדחק וכ"ש בשעת הבציר ע"כ נהגתי בעצמי שלא לאכול בשר המנוקר עד שיבא מנקר אחר ויבדוק את הבשר אם הוא מנוקר כראוי עכ"ל וכדברים אלו כתבתי גם לעיל בפ"ק סי' ב' שכן נהג החסיד מהר"מ מינץ וכ' שם שאם אירע פעם א' למנקר שהניח דבר שאינו מתוקן סיפר דבר זה לכל המנקרים ותיקון גדול הוא ביראת ה' דמתוך זה יהיו כולן נזהרים מפחד שלא יאורע כן גם על ידו עיי"ש:

(קלב) ונמצא אחריו. עי' בשו"ת גור אריה יהודה סי' ס"א שנשאל בקצב אחד שניקר בשר ומכרו לאחרים ואח"כ בא מנקר א' מעיר אחרת ואמר שהבשר שניקר זה הקצב אינו מנוקר יפה והקצב מכחישו שיפה ניקר ולא היה. שם במעמד ההוא מי שיכריע ביניהם והמנקר ההוא חזר אח"כ לעירו ואינו כעת לפנינו וכ' דלכאורה אין בידינו לפסול זה הקצב ע"פ דברי המנקר כיון שהוא רק עד אחד וקיי"ל בכ"מ דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכמ"ש סוף סימן א' בשם המהרי"ק לענין שו"ב אמנם באמת לא דמי זה לנידון של המהרי"ק שם דבשלמא התם דמיירי דהעד מעיד ששחט שלא כהוגן דהיינו בשהיי' ודרסה וכיוצא דהוא דבר שאי אפשר להתברר ע"כ שפיר אמרינן דע"א בהכחשה לאו כלום הוא אבל הכא שהמנקר אמר שיש בו עדיין חלב דהוא דבר שיוכל להתברר שפיר נאמן אף במקום הכחשה אך בעינן דוקא שזה המנקר יבא לפני הב"ד להעיד עיי"ש:

(קלג) אחריו. עי' בד"ק ס"ק ט"ז שכתב דמי שנמצא אחריו חלב בבשר שקנו ממנו וידוע שהוא בעצמו לא ניקר יש להסתפק אם די במה שמודיעין לו ומזהירין אותו שיתן לנקר לבקי וכשר או אף אם בזה אם נמצא אחריו כזית חלב אין לוקחין ממנו בשר אף שאמר שעתה נתן לבדוק לאיש כשר ובקי וצריך לבדוק כל בשר שקנו ממנו. וכ' דמסתבר דכיון דבניקור בעינן שיהיה מוחזק בכשרות ובקצב שמכר בשר שאינו מנוקר כהוגן כיון שאנו רואין ריעותא לפנינו שסמך א"ע על אינו בקי ע"כ אבד חזקתו בזה וכ"ז שלא בירר אמתלא נכונה ומיושבת על מה שסמך על איש דלאו דסמכא הוא בניקור אין להבשר שקנו ממנו חזקת כשרות עיי"ש:

(קלד) חוט או קרום. עי' בשלחן גבוה ס"ק י"ז שכ' דאם נמצא מחלב שעל גבי פני המתניים שלצד הצלעות הקטנות אחר המנקר אין להענישו כיון דמדינא דגמרא ורש"י ורמב"ם חלב טהור הוא אלא שנהגו להחמיר ולחוש לדעת בעל העיטור ע"כ בדיעבד אם אירע שמנקר אחד עבר ולא גררו אין להענישו רק שמלמדים ומזהירים אותו שלא יזלזל במה שנהגו איסור אבל אם נמצא אחריו מחלב שע"ג המתניים מה שלצד חלב הכליות הא ודאי ראוי להענישו כיון שהוא חלב גמור מדאורייתא עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ט"ז שכ' ג"כ דבניקור שהוא רק מצד מראית עין י"ל דאין קונסין וכ' דבאותן גידין שאוסרין רק משום מראית עין משום גיד וכ"ש משל שומן גה"נ י"ל דקיל לענין זה ועיי"ש עוד בריש הס"ק די"ל דכ"ז הוא רק ביודע שזה אינו חמור ב"כ אבל אם המנקר אינו יודע מהו חלב ומהו קרומים י"ל דכיון דפשע מכפי התלמדותו הניקור והניח שעורה מאלו הקרומים שהוא מוטל עליו לפי דעתו כמו חלב גמור ממילא הו"ל כהניח חלב ממש כשעורה ועיי"ש במ"ש בזה:

(קלה) מלמדין אותו. עי' בשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל סימן כ"ה באמצע התשו' שכ' דמלשון זה דקאמר מלמדין אותו משמע דאע"פ שנודע אח"כ שלא ידע לנקר החוט או הקרום אפ"ה כל שלא נמצא אחריו חלב כלל רק חוטין או קרומים אין מעבירין אותו רק מלמדין אותו עיי"ש (והביאו בריה"ג בהגות הטור אות כ"ד בקצרה) ולענין אם נמצא שהמנקר אינו בקו ואינו יודע דיני ניקור אם יש לאסור למפרע עי' בשו"ת שבות יעקב ח"ב ביו"ד סוף סי' נ"א שהחמיר בזה וכ' דמנקר חמור יותר משוחט לענין זה ואם נמצא שהמנקר אינו בקי בניקור בודאי יש לאסור הכל למפרע לכ"ע עיי"ש אמנם בבל"י לעיל סי' א' ש"ק ט' השיג עליו בזה דכיון דאין שום אדם מנקר אא"כ נטל קבלה על ניקור (ע"ל