דרכי תשובה - ג מו

וא"צ לשקול לו בשר כנגדו עיי"ש אמנם במחכ"ת לא עיין במראה פנים שם בסיף הפרק בד"ה תניי ב"ד שכ' דכיון שדין זה לא מכר ברמב"ם ולא בשום מקום נראה דס"ל להרמב"ם דהירושלמי לא מיירי לענין דמי המקח וחשבון חסרון המשקל אלא לענין נאמנות הטבח ואין ללמוד מדברי הירושלמי לענין דררא דממונא עיי"ש:

(קכב) וגיד הגשה וכו'. הך גיד הנשה דנקיט ר"ל שומנו של גיד דאלו הגיד עצמו אפי' בבישול אינו אוסר דאין בגידין בנותן טעם כמבואר להלן סי' ס"ה סעיף ט' ובסי' ק' סעי' ב'. חידושי הרז"ה:

(קכג) ואם מלחם. ואם נצלה עם החלב והקרומים ע"ל סי' ק"ה סעיף ד' וה' (קכד) דבעינן ששים. עפת"ש מ"ש מהחמודי דניאל לענין אם מלחו הדרא דכנתא ושכחו מעט חלב אם הפרש מצטרף ועיי"ש בחמודי דניאל שכתב שצריך לזהר אם רוצין לצרף הפרש לראות אם הוא מלא כי לפעמים אין הפרש ממלא כל חלל הדקין וצריך למעך חללו וכו' עיי"ש. אמנם בעיקר הדין הנה לפי דעת הברית אברהם שהבאתי להלן (בס"ק שאח"ז) אין נ"מ בזה כיון דבלא"ה א"צ ששים כלל. אמנם יש נ"מ לדעת המחמירים שהבאתי שם דלא ס"ל כהברית אברהם. וכן יש נ"מ בזה לענין אם מלח הקיבה עם החלב דמצטרף הפרש שבקיבה לששים. ומ"ש הפת"ש דבמליחה אין העצמות מצטרפין עי' בדברינו לעיל סי' צ"ח (סק"ד):

(קכה) ולהתירו ע"י קליפה. עבאה"ט של מהרי"ט ס"ק ט"ז שכ' מתשו' נ"ש סי' כ"ז לחלק בזה דבחלב ממש או אפי' חוטין היונקין מן החלב יש להחמיר אפי' בגדי כחוש או שאר בשר כחוש דזמנין דיש שומן ולאו אדעתי' ויש לומר חנ"נ אפי' במליחה אבל בקרומים שאינם אסורים משום שיונקים מן החלב רק משום שמונחים על החלב או החלב עליהו בזה יש להקל וא"צ ס' רק בבישול עיי"ש ועפר"ח לקמן סי' ק"ה ס"ק ל"ב ובשפ"ד להלן שם סוף ס"ק כ"ז ובבל"י כאן ס"ק י"ח מ"ש בזה ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' ל"ה אות כ"א מ"ש בענין זה וכתב דבע"כ דברי הרמ"א שבסעיף זה לא קאי על כל מה שנזכר בסימן זה ולא קאי רק על החוטין והקרומים באלו מתיר הרמ"א אם נמלחו עם הבשר אבל אם נמלחה הטחול עם החלב שעל הקרום וכ"ש הקיבה עם חלבה פשיטא דאוסר במליחה עד ס' כמו שאר חלב המבואר להלן סי' ק"ה וכ"כ בפנים הספר בחכמת אדם כלל כ"ח סעיף י"ב לדינא עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב הראשון אות ח' שהאריך ג"כ בענין זה והעלה דאם לא הסיר הקרום שעל הטחול וקרום שעל היתרת הכבד בודאי אוסר במליחה עד ס' עיי"ש והנה בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' ק"א כתב דבמלח הטחול בלא ניקור א"צ ס' רק נגד הגידין אבל נגד הקרום שעל פניו סגי בו בקליפה עיי"ש. אמנם יעוין במ"ז להלן סי' ע"ד שם דנראה מדבריו דפשוט ליה דצריך ס' גם נגד הקרומים שכ' שם דטחול שנמלח בלא ניקור דיש להחמיר כמ"ש בהגהות ש"ד דחלב הטחול שמן הוא ואוסר כולו. ועיי"ש בסוף הסימן שכ' דאם נמלח הטחול בלא ניקור שייך ביה איסור דבוק עיי"ש והנה ממ"ש דרך כלל בלא ניקור משמע דצריך ס' נגד כל הניקור וגם הקרום בכלל זה ועי' ביד יהודה על הלכות תערובות סי' ק"ה בפיה"א ס"ק מ"א וס"ק מ"ט ובפיה"ק ס"ק ס"ב שכ' דהקרומים שהם בודאי מדאורייתא כגון שעל דד הטחול וקרום העליון של הכליות בקרומים אלו יש לאסור עד ס' עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק קכ"ח) מ"ש עוד מזה ועי' עוד מזה בדברינו להלן סי' ע"ד (ס"ק ד') ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ז"ל) חלק ב' מיו"ד בקו"א סי' כ"ט שכ' דמ"ש הפרמ"ג להחמיר בזה דאמרינן איסור דבוק מיירי שלא בהפ"מ אבל בהפ"מ הרי כ' בעצמו בשפ"ד להלן סי' צ"ב ס"ק ט"ז דאף בדבוק יש להתיר במליחה בהפ"מ אף אותה חתיכה וכ"כ במ"ז סי' ק"ה ס"ק כ"ה עיי"ש:

(קכו) על ידי קליפה. ולענין אם מלחו הדקין והדרא דכנתא והכרכשתא בלא ניקור הנה בתשו' עבודת הגרשוני סי' ס"ו (הביאו הפת"ש ס"ק ו') החמיר בכרכשתא שנמלחה בלא ניקור להצריך ס' עיי"ש. אמנם יעוין בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סוף סי' כ"ח שהביא דברי העבה"ג הנזכר' והעלה דבע"כ דעת הרמ"א והט"ז אינו כן ודעתו להקל במליחה אף בכרכשתא דסגי בהפסד קצת קליפה וכ' שכן עיקר לדינא והמחמיר בזה אינו אלא מן המחמירין עיי"ש ועי' בד"ק בחידושיו לסימן זה סוף סק"י שכתב דכל הדרא דכנתא שקורין גריישי"ל אם נמלח בלא ניקור נוהגין להצריך ס' עיי"ש וכן נראה מדבריו להלן ס"ק י"ג (בד"ה מלחו חתיכה בלא ניקור הצריך) דס"ל אף בניקור הקרומים של הדקין צריך ס' ועיי"ש שכ' בלשונו ניקור הצריך וכו' ומשמע דכל דבר שצריך ניקור אם מלחו בלא ניקור צריך ס' כאשר יראה המעיין שם ומסתימת דבריו משמע דר"ל אפילו בהפ"מ ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ט מ"ש בזה וכ' דפשוט הוא שיש חילוק בדבר דבמקומות שהניקור הוא מה"ת כגון בחלחולת שלא נקרו ממנה החלב דהוי איסור תורה וכן אפי' במקום דהוי רק איסור דרבנן במקום שהניקור הוא חלב ממש ולא רק קרום לבד בזה בודאי אם מלחו בלא ניקור צריך ששים דקיי"ל דמליחה אוסר עד ששים אבל אם אין שום תנאי מב' תנאים הנזכרים דהיינו שאינו אלא מדרבנן וגם אינו חלב ממש רק קרום לבד בזה סגי בקליפה עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם סוף סי' זה דבמה דמזדמן פעמים רבות ששוכחין להסר הקרום מן הטבחייא עד אחר מליחה ולפעמים מולחין אותו גם עם עוד בשר אחר ואח"כ באים לשאול וכתב כיון דלפי דעת המל"מ הוי ס"ס חדא דלמא אין זה חלב כלל ואת"ל דהוי חלב דלמא העיקר כשיטת הרמב"ם ושאר פוסקים דלא בעינן אורך אמה כלל רק בדבר מועט סני א"כ אם נמלח כל הטבחייא אפשר שיש ס' נגד הדבר מועט דבעי גרירה לשיטת הרמב"ם והוי ס"ס מעליא אך לפעמים הוי רק חתיכה מהטבחייא וגם קשה לשער אם יש ס' לכן יש להורות לאסור הטבחייא ולהתיר הבשר שנמלח עמו דבין הכל בודאי יש ס' נגד הדבר מועט ולענין זה יש לסמוך על המקילין שלא לדון בזה דין איסור דבוק. ובסוף סיים ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ח מ"ש בזה עכ"ד. ודבריו האחרונים במ"ש לעיין בתשו' ברית אברהם מבטלין כל דבריו הראשונים שהרי הברית אברהם פסק שם שאין צריך ס' במליחה כלל ולדבריו גם הטבחייא בעצמה כשרה ע"י קליפה וכן הוא דעת היד יהודה על הלכות תערובות שם דהעיקר לדינא דבכל הקרומים אין להחמיר להצריך ס' וסגי במליחה בכדי קליפה זולת בקרומים שהם ודאי דאורייתא (והבאתי דבריו לעיל) ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' צ"ח שנשאל ג"כ בענין זה בכרכשתא שנמלח ממנה החצי שלצד הדקין בלי ניקור הקרום והחלב שעליה ופסק דכיון שיש פלוגתא בחלב זה אם הוא אסור או לאו שדעת המגיה במל"מ שהוא שומן כשר וכמה מחברים גדולים חולקים עליו ואימרים שהוא חלב טמא ומי יכניס ראשו בין ההרים להכריע ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ולא הוי רק ספק טריפה ע"כ יש לסמוך בזה ע"ד הראבי"ה דמליחה אינו אוסר רק כ"ק וכמ"ש השבו"י גבי עגל ממי"ץ דמותר בדיעבד וסגי גם לדידן בקליפה במליחה ואם אין יודע מקום הקליפה בטל הקליפה ברוב ומותר הכל עיי"ש באריכות. ועי' בשו"ת בית שלמה בסוף התשו' שם מ"ש בענין זה בספק אם הוא ממקום שצריך ניקור מה"ת כגון שנחתך ואינו ניכר מאיזה מקום הוא וכתב לחלק בענין זה כך דאם ידוע בודאי שהוא מהחלחולת ונחתכה החתיכה ההיא מהחלחולת קודם מליחה ומלחה ואינו יודע אם היה החתיכה ההיא מהאמה האסורה משום חלב יש לצדד להתיר משום ס"ס דשמא היה ממקום המותר ואף אם היה ממקום האמה הא עדיין הוי ספק דתלוי בפלוגתא דרבוותא בפירוש ריש מעיא באמתא והוי ס"ס מעליא כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות ז' אכן אם לא היה הספק כדרך הנ"ל רק שיש ספק אם הוא חלב או לאו בזה אין מקום להכשיר עיי"ש באריכות:

ועיין עוד בשו"ת ברית אברהם שם בעובדא שהטמינו טשאלינ"ט לשבת ואח"כ הזכירו שהיה בתוכו כרכשתא א' מן האמה התחתונה בלי ניקור והיה ספק אם היה ס' נגד הקרום וכתב שם כיון דכל האחרונים הסכימו דהעיקר כפירוש הרמב"ם בריש מעי הסמוך לקיבה והא דאנו חוששין לדעת הגאונים הוא רק חומרא בעלמא וגם יש צד להקל בזה כיון דגם להפוסקים דס"ל בשאר איסורין חנ"נ היינו בנאסר תחילה אבל הא דמחמרינן באיסור דבוק לומר חנ"נ אינו רק חומרא בעלמא וא"כ בכה"ג דבכל הקדירה בודאי יש ששים נגד הקרום רק שבהכרכשתא גופא יש ספק אם היה ששים ע"כ אין לערער על המורה שהורה להתיר. אמנם למעשה כ' כיון דמפשטות לישנא דהרמ"א והט"ז ס"ק ט"ז משמע להחמיר בבישול ע"כ אין לזוז מדבריהם ויש להחמיר בבישול דכל שאין בהכרכשתא גופא ששים לומר חנ"נ באיסור דבוק עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' מ"ג שנשאל ג"כ בענין זה והביא דברי הברית אברהם הנזכר וסיים דלדעתו נראה לצדד להתיר אף לדעת הרמ"א והט"ז הנ"ל והביא מדברי הרמ"א בסי' ס"ט סעי' א' דמשמע מדבריו דלצורך כגון לכבוד שבת מתירין