דרכי תשובה - ג מד

מרומניי"א להקל אם יהי' בק"ק ספרדים אשר אבותיהם בארצותם היו מן המחמירים באותו החלב אם הם רשאים להחמיר בקושטנדינא ולעשות אגודה אם אין בזה משום לא תתגודדו וכו'. ואת"ל דלא שייך כי הא איסור דלא תתגודדו וגם רשאים בני קהל ספרדים בעצמם לחלק קצת מהם ויקיימו מנהג אבותיהם בארצותם להחמיר וקצת יחזיקו כמנהג ק"ק אשר כעת בקושטנדינא האם נאמר דעכ"פ בקהילה אחת שייך לא תתגודדו לעשות אגודות אגודות ועוד צריך לחקור אם בני ספרד הבאים לקושטנדינא חייבים לקיים המנהג שבאו משם להחמיר בספק חלב דאורייתא וכסברת רוב הפוסקים ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דהיכא דהוי מנהג בטעות אף שנתפשטה כן ההוראה מותר לשנות וצריכין לשנות ואין בזה לעז וזלזול לראשונים.. ע"כ אם יסכימו כל הרבנים המובהקים והחכמים השלימים לבטל מנהג זה ולצוות למנקרים לסלק אותו החלב גם מהשוורים יכולין לשנות מנהגם. אבל שיחלקו להם לפלגות מקצתן יחמירו ומקצתן יקילו בזה בודאי שייך האיסור דלא תתגודדו ורק אם יסכימו כולם יכולין לשנות המנהג עיי"ש באריכות:

(קג) להסיר הקרום שעל כל הדקין. עי' בס' טהרת אהרן ס"ק י"ג שכ' דנוהגין להסיר גם הבליטה הקטנה שעל השומן הדקין וקורין אותה בל"א דוימל"ה. ובגסה קורין אותה דוימי"ן עיי"ש:

(קד) הקרום שעל כל הדקין בהדרא דכנתא. עי' בס' טהרת אהרן ס"ק י"ב שכ' דכנתא (שהוא מה שקורין וויי"ס לעבער בל"א) צריך להסיר שם הקרום שבצד חיצון שלו אבל הצד הפנימי שלו דהיינו הצד שמונח על ההדרא (ר"ל השומן הדבוק לגוף הדקין המונחים בעיגול ומסובבים כתמונת פ' כפופה) אין צריך להסירם. וכן הוא המנהג עיי"ש (ועי' להלן סוף סי' ע"ה עוד מענין ניקור ההדרא דכנתא):

(קה) שעל כל הדקין בהדרא דכנתא. עי' בבית יצחק (מהשו"ב מפעסט) בהלכות ניקור סעיף י"א שכ' הטעם שצריך להסיר הקרום מכולו משום שזה הצד הוא סמוך לחלב שעל הקרב. וממילא שהוא אסור מדינא ולא ממנהגא לבד עיי"ש ועי' בשו"ת ברכות חיים סי' נ"ד מה שהאריך בדברי הבית יצחק בזה והשיג עליו והביא ראיה מדברי הרא"ש דכל הדרי דכנתא אע"פ שסמוך ונוגע להחלב אעפ"כ אינו יונק מהחלב ואינו אסור מדינא כלל רק ממנהגא ע"כ אם אירע שנמלחה ההדרי דכנתא בלא ניקור אם חתך האמות של ריש מעיא באמתא אין שום מקום להחמיר כלל כי הוא מותר בדיעבד בפשיטות עיי"ש באריכות:

(קו) גם בכבש. עפת"ש מ"ש מתשו' עבודת הגרשוני ועי' בדברינו להלן (ס"ק קכ"ד) מ"ש בדברי עבודת הגרשוני בזה. ומ"ש הפת"ש מהחמודי דניאל דהפרש מצטרף לששים עי' בדעת קדושים סוף סק"י שכ' מסברה דנפשיה דאין לצרף הפרש שבמעים לששים. אמנם הרב המסדר במוסגר כ' שהוא צ"ע קצת עיי"ש ועי' מזה בדברינו להלן סי' ע"ה (ס"ק ל"ט) באורך:

(קז) בכבש. וכ"ש בשור. בית מאיר:

סעיף טז (קח) וכלי שמדיחין בו חלבים אין מדיחין בו בשר. היינו באותו המים עצמו שהודחו החלבים אבל אם שפכו המים מותר אף לכתחילה לשרות בשר בכלי ששרו בו חלבים כל שנותן מים אחרים בכלי חמודי דניאל הלכות מליחה אות ה' עיי"ש:

(קט) שמדיחין בו חלבים. כל זה הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד אף אם הודחו בכלי א' ביחד או שהודחו בזה אחר זה החלב תחילה ואח"כ הודחו הבשר באותן המים אין לאסור דכל שהודח הבשר אח"כ במים אחרים אין לחוש דמה שנדבק בהבשר מהמים הראשונים של חלב ידוחו במים האחרונים. שלחן גבוה ס"ק נ"ז. והוא לשיטתו דגריר בתר דברי המחבר וכמנהג הספרדים דלא חיישו לדברי הרמ"א אבל לדידן דגוררין בתר רבינו הרמ"א יש נ"מ בזה לענין דיעבד שאם עבר והודחו יחד בכלי אחד צריך שפשוף דוקא ולא סגי בהדחה גרידא וכמש"ל סעיף י"ט ברמ"א ובט"ז שם ס"ק נ"ד ועי' בפת"ש להלן סי' צ"א סק"א שכ' כן בשם שו"ת ב"א ועיי"ש בדברינו (סק"ה):

(קי) אין מדיחין בו בשר. מבואר בגמרא שאף אם מייחד כלי אחד ונזהר להדיח בו בשר תחילה ואח"כ חלבים וכן בסכין נזהר לחתוך מתחילה בשר ואח"כ חלבים לא מהני וצריך לכתחילה ב' כלים וב' סכינים פר"ח ס"ק כ"ג וכרתי:

(קיא) וסכין שחותכין בו חלבים וכו'. עי' בשלחן גבוה ס"ק נ"ח שקרא תגר על מנהג שאלוניקי דהקצבים ומפשיטי עורות חותכין בסכין אחד חלב ובשר טריפה וכשרה ואין פוצה פה להם. וכ' דאף שנ"ל שהם סומכין על מה שמקנחין הסכין כפעם בפעם בשער של הבהמה או בסמרטוט שנותנין לפניהם מ"מ אין זה מספיק שלכתחילה צריך קינוח יפה בין חלב לבשר והן אינן נזהרין לעשות קינוח יפה ולכן צריך להזהירם ולמחות בידם שיהי' להם סכין מיוחד לחלב ומיוחד לבשר עיי"ש ועי' בשו"ת בית היוצר חיו"ד סי' ל"ז שנשאל ממקום אחד שנוהגין שם שאין להטבח רק סכין אחד לחלב ובשר וקופץ אחד לבשר טריפה ולבשר כשרה וגם מאזנים והסדין אחר המה רק מקנחין בבלותא דפרסי אחר בשר טריפה ועיי"ש במ"ש בזה ובסוף סיים כ"ז כתבתי לפלפל ע"פ הלכה לדינא אבל האמת הוא שראוי לתקן בכל מה דאפשר באופן היותר מועיל שיהי' שם שני סדיני עץ ושני מאזנים ושני קופצים כאשר הוא באמת בקהילתינו וכן הוא בקהילות שהייתי מקודם רק זאת לא ידעתי אם יש להם שני סכינים בשעת הפשטה שאפשר שבזה הסכין שמפשיטין העור חותכין ג"כ החלב מן הבהמה ואח"כ חותכין גם את הבשר וכו' גם ע"ז יש לפקח עינים אם הוא אפשר בנקל לתקן אבל א"צ למסור נפשו על זה אבל על כל דברים הנ"ל שיהי' שני מאזנים ושני סדיני עץ ושני קופצים וכדומה שלא יהי' תערובות בין בשר כשר לבשר טריפה בודאי החיוב למסור נפשו על זה עכ"ל:

(קיב) שחותכין בו. עי' בקונטרס הגאון בעל הסמ"ע ז"ל שכתב אזהרה שלא ימכרו בשר כשר וטריפה על שלחן א' כ"א בהפסק מרובה או דבר מסיום מונח ביניהם עכ"ד:

(קיג) אין חותכין בו בשר. ואף דכל בשר צריך הדחה קודם מליחה אפ"ה יש לחוש שמא יצלנה א"נ דהדחה לא מועיל לחלב שצריך שפשוף גדול בידים היטב. ש"ך לעיל סי' י' ס"ק כ' ומ"ז כאן ס"ק י"ד:

סעיף יז (קיד) בסכין אחר. עי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי' מ"א אות י"ב שכ' דדוקא בזה הקילו גם לכתחלה, משום דלא סגי בלא"ה דכשמנקר הוא חותך הבשר ונוגע בחלב ג"כ וא"א לצמצם לחתוך החלב בסכין אחר אבל בעלמא בודאי אסור לעשות כן לכתחלה כמש"ל סי' צ"א שאסור לסמוך לכתחלה על ההדחה שיעשו לבסוף וה"ה שאסור לחתוך בשר כשר בסכין שחתכו טריפה והדבר נפלא שהעולם אין נזהרים בזה והדבר נראה לעינים שכשקוצבים הבשר בקופיץ על העלי נשאר הרבה שמנונית בעלי ונדבק בה בהבשר שקוצבים עליו אח"כ וכן במאזנים נדבק וכו' ומוטל על כל רב ומורה להשגיח בחנויות של הקצבים שלא יתלו הבשר כשר על כותל שתולין עליו בשר טריפה מפני שמנונית של הטריפה שנשאר דבוק על הכותל וחוזר ומתדבק על הבשר כשר וכן העלי שקורין קלאט"ץ והמאזנים והקופיץ והסכין והשלחן יהי' הכל לבשר כשר לבד ולטריפה לבדו וכ' שכן תיקון הוא בעירו כן עיי"ש וכן הוא המנהג בפה"ק ובכל ערי ישראל היראים שבמדינותינו:

(קטו) מפני