דרכי תשובה - ג מג

חלב טהור וא"צ להסיר רק הקרום הפרוס עם החלב שאינו דבוק עם הכרכשתא אבל השומן הדבוק עם הכרכשתא הוא שומן כשר עיי"ש. והנה הגיעני כעת ספר חדש ממבהיל אחד הנקרא מי ששון וראיתי בספרו דברים זרים אשר תצלנה אוזן שומעת שיצא להתיר עורבא ולאסור יונה שיצא להקל בריאה שנסרך לדופן לפרוץ המנהג שנהגו הקדמונים באשכנז וצרפת כמ"ש רבינו הרמ"א בסי' ל"ט ולעומת זה הוא טרף בחד ידא ויוצא בכותבת הגסה על רבינו הרמ"א בזה שכתב שא"צ להסיר רק הקרום וכתב שהוא טעות כי אין למנהג זה שום מקור ובפרט כי בא"ז משמע לאסור כל החלב שתחת הקרום שעל הכרכשתא עד היסוד בו והאריך בזה וכתב שגדול א' אמר לו שמצוה לפרסם דבר זה עיי"ש. הנה המעיין יראה כי לא על הרמ"א לבדו תלונותיו כי גם על הטומה"ח לעיל ריש סי' מ"ו שכתב בלשונו חוץ וכו' וחלב שע"ג הכרכשתא אע"פ שהם טהורים אינם סותמין עיי"ש וכן להלן סי' ע"ה בטור והמחבר בשם הרשב"א שכ' שם לענין שומן החלחולת שהוא המעי הדבוק בפי הטבעת שצריך מליחה כמו שאר בשר ועיי"ש בנושאי כלי הש"ע דלכולן פשיטא להו שיש שם שומן כשר ושצריך מליחה כבשר. והוא הרהיב עוז בנפשו להסר מדרכם ח"ו ומ"ש שמצא בא"ז שנראה מדבריו דכל השומן של הכרכשתא הוא חלב טמא. הנה היה לו לכתוב זאת בדרך פלפול (וכמו שגם בס' זר זהב על האו"ה כלל ב' ס"ק א' הביא דברי הא"ז בזה והאריך בזה בפילפולו בדברי הכו"פ אמנם הנה הוא לא כתב דרך השגה ופסק על הרמ"א ח"ו רק שמפלפל בדברי הכו"פ והנה דרך פילפול הרשות נתונה לכתוב כל א' מה שעלה בידו וקב"ה חדא בפלפולא דאורייתא אבל ח"ו לכתוב דרך פסק להורות נגד רבותינו הקדושים אשר מפיהם אנו חיים המחבר והרמ"א ונושאי כלי הש"ע) אמנם באמת גם היסוד שהעמיד ע"ד הא"ז שנראה מדבריו לאסור כל השומן של הכרכשתא עד היסוד בה הנה בתשו' מהר"ח א"ז (מבנו של הר"י א"ז הנ"ל) סי' נ"ח נשאל על השומן הכרכשתא שתחת הקרום אם יש לו דין מעי ואין מחזיקין בו דם למלחו או שדינו כדין שומן הכנתא שצריך מליחה והוכיח שאין מחזיקין בו דם דאם לא כן קשה שכמה פעמים ראיתי כרכשתא הפוכה ואין מדקדקין על השומן שבפנים וכו' עיי"ש הנך רואה שבנו של האור זרוע העיד שהמנהג לאכול השומן שתחת הקרום של הכרכשתא ואם היה האור זרוע אוסר זה השומן לא היה בנו מעיד שהמנהג להתיר. וגם בעיקר ראייתו שהאריך שאין סברה לחלק בין החלב שתחת הפרוסה בכרס ובין החלב שתחת הכרום שבטבחייא וכמו שהחלב שתחת הפרוסה שבכרס אסור עד היסוד בו כן גם החלב שתחת הקרום של הכרכשתא אסיר עד טהרו של הכרכשתא הנה יעוין בשו"ת חוט השני סי' ס"ד שנשאל בזה והשואל מפקפק בזה דאין לנו לחלק ביניהם והוא ז"ל האריך להשיב ע"ז והסביר הדבר בטוב טעם ודעת שאין לדמות חלב שתחת הקרום של הכרכשתא לחלב שתחת הפרוסה דחלב הקרום שבכרכשתא אין שום טעם לאסור ועיי"ש עוד בסימן שאח"ז שכ' עוד טעמים לזה עיי"ש באריכות. וכה ראיתי בשו"ת צ"צ החדשות חיו"ד סי' ז' (בד"ה מצד) לאחר שהאריך בדברי הכנסת יחזקאל וסייעתו העלה דהעיקר לדינא כדעת הכנסת יחזקאל וסייעתו דהחלב ריש מעי באמתא לא אסור רק באותה אמה של צד הקיבה אבל באמה של צד הכרכשתא אינו אסור אלא הקרום עם החלב הדבוק אבל החלב שאינו דבוק בקרום מותר כי החלב האסור שם הוא ניכר מהחלב הכשר כי החלב האסור אינו דבוק בהכרכשתא כלל רק נמשך אחר הקרום וכ' שכן אמרו לו הטבחים דכשמניחין להצטנן שם ניכר היטב ההבדל וההפרש שיש בין מה שהוא חלב וצריך גרירה ובין השומן שדבוק להכרכשתא שהוא כשר וכמ"ש בשו"ת שב יעקב עיי"ש ועי' בשו"ת ברכת חיים סימן נ"א מ"ש בזה באורך. ועי' בשלחן גבוה ס"ק נ' שכ' שהמנהג להסר הקרום הארוך שעל הכרכשתא עם חלבו שאינו דבוק ממש בהכרכשתא בשומן שלו וחותכין ממנו לצד פי הטבעת כמלא ד' אצבעות בין בגסה ובין בדקה עיין שם:

(צז) וכן נוהגין עי' בסדר ניקור של בעה"ע שכ' שנוהגין להשליך אותה חתיכה מהחלחולת הדבוק בפי הטבעת מפני שהוא אינו ראוי לאכילה עיי"ש ועי' בטהרת אהרן ס"ק ט' וי' שכ' שמה שנוהגין לחתוך כמו חצי אמה מן הכרכשתא וגם נוהגין לחתוך מן הדקין המחוברים להקיבה באורך אמה ולהשליך הוא ג"כ רק מחמת מיאוס דאי משום חלב הרי מהני לי' ניקור אלא שמהחלחולת הדבוק בפי הטבעת משליכין מחמת מיאוס מחמת הטינופת שיצא דרך שם וכן מה שמשליכין אותה אמה מריש מעיא הדבוק להקיבה הוא ג"כ מחמת מיאוס מפני שהמאכל שיצא מן הקיבה להדקין בראשן הוא דחוק וצר המקום ללכת שמה ובשביל כך אותה האמה מלא חורין ומיאוס הוא ולכן משליכין אותה ועיי"ש וכ"כ בזבח שמואל אות י"ד עיי"ש ועי' מזה בד"ק ס"ק י' (באמצע הס"ק):

ועיין עוד בטהרת אהרן ס"ק ט"ז שכ' שיש לו קבלה ממנקרים מומחים לחתוך את הסניא דיבי שקורין טריפנ"י דער"ם מראשו. ועוד חותכין עמו אחד מהבני מעיים הסמוך לו עם החלב שביניהם וקורין לשומן זה בל"א גער"א עד המקום ששופך המעיים לתוך הסניא דיבי ועיי"ש עוד בסוף ס"ק כ"ב שכ' דגם באווזא יש בבני מעיים שני סניא דיבי ונוהגין ג"כ להשליכן עיי"ש וכ"כ בזבח שמואל שם ועיי"ש באמצע הדיבור. אמנם בד"ק סק"י כ' דעתה נתפשט המנהג לחוש במעי זו הנקרא מעי טריפה מחשש ריש מעיא וכן נוהגין להחמיר במעי הדק שאצל המעי טריפה הנ"ל עם השומן שעלי' מחשש ריש מעיא כי אנו חוששין מספיקא ריש מעיא בד' מקומות עיי"ש באורך ועי' בשו"ת ברכת חיים סי' נ"ב מ"ש בזה והעלה דהחלב שאצל הסניא דיבי הוא חלב גמור ואפשר אליבא דכו"ע וגם בלא"ה יש בו איסור כיון שחלב הפרוסה הוא מדובק על אותו חלב א"כ בלא"ה אסור מטעם שיונק מגוף החלב כמו טחול וטרפש הכבד ע"כ ברור הוא שאותו חלב הוא אסור מצד הדין ולא מצד מנהג לבד עיי"ש:

(צח) בעודן חמין. חיסור לשון יש כאן ברמ"א וכן צ"ל בעודן חמין אינו נדבק חלב בהם ונשאר אותו חלב שעל ראש הדקין וכו' שלחן גבוה ס"ק נ"ג:

(צט) יגרור אמה מן החלב לצד הקיבה. עי' בבינת אדם, שער או"ה סי' ל"ו אות כ"א שכ' שאלה בריש מעיא שיוצא מן הקיבה דקיי"ל דחלב גמור הוא האיסור מה"ת ואירע באשה אחת ששכחה ונסתפקה אם ניקרו אותו הריש מעיא ונתבשל כך עם שאר תבשיל ואם נצטרך ס' כנגד החלב אין ס' באותו חתיכה וא"כ הרי נ"נ ואין בכל התבשיל ס' כנגד כל החתיכה והביא דברי המשנה למלך שכ' דהוי ס"ס שמא הלכה כהגאונים דריש מעיא ר"ל הכרכשתא ואת"ל כרוב הפוסקים דהיינו סמוך להקיבה שמא הלכה כהרמב"ם דא"צ לגרור רק מעט מהריש מעיא בראשו ממש מעט וא"כ יש להתיר בזה בפשיטות דעד המעט הזה בודאי יש ס' באותו המעי גופה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ט בעובדא כזו שמלחו החלחולת בלא ניקור והי' ספק אם הי' מהמעי הסמוך להקיבה או מסוף המעיים וגם הי' אפשר לתלות שהוא לא מצד זה אלא משאר מקום המעיים שאין בו איסור חלב כלל. ורצה חכם א' להתיר מטעם ס"ס וכ' שאין בדברי המתיר כלום דלא הוי בזה רק ספק א' אם הוא חלב או לאו ואין בזה מקום להכשיר עיי"ש ועי' מזה בס' מנחת פתים כאן:

(ק) צריך לגרור ולגלח בו'. ואם לא עשה כן עבר על דברי תורה. הר"א ממי"ץ בס' יראים והביאו בס' בית ישראל:

. (קא) עביו בדינר זהב. עי' בס' בית ישראל בסי' שאח"ז שכ' דלפמש"ל סי' מ"ג סעי' ד' מהרשב"א דעובי דינר זהב לא ידענו שיעורו ומ"מ נראה שהוא פחות מחצי עוביו ממילא י"ל דה"נ כאן יש לשער בפחות מחצי עובי הטחול. וכ' דנראה שיש לשער בפחות מחצי עובי טחול של בהמה דקה דהעיקר לדינא דהשיעור עובי דינר זהב הוא פחות מחצי עובי הטחול אפי' בקטנה של בהמות עיי"ש:

(קב) במדינות אלו. עי' בשלחן גבוה ס"ק נ"ד שכ' דבמדינות הספרדים אין נוהגין להחמיר בזה דכיון שמנקרים אותו האמה היוצא מן הקיבה שוב א"צ לנקר כל הני הדקין כולן ברם כי בירושלים ת"ו אף שהב"י הוא מרא דאתרא שם אפ"ה נוהגין בזה כהרמ"א שמנקרין ומסירין הקרום שע"פ כל הדקין בין בכבש בין בטלה ועז וגדי עיי"ש. ועי' בשו"ת מהר"י בן לב חלק ג' סי' י"ד שהאריך בדבר המנהג שנהגו בקושטנדינא שאין מסירין הקרום ההוא בשוורים יען שהוא חזק והוא חפוי בשר ורק בכבשים מסירין וכ' שיש לחקור בנדון זה ד' חקירות. א' אם ברצון כל הקהילות אשר בקושטנדינא הרומניי"א והספרדים כולם כאחד לבטל זה המנהג ולקבל עליהם המנהג אשר נוהגין להחמיר לנקר אותו החלב המכוסה באותו הקרום כמנהג רוב הקהילות וכסברות רוב הפוסקים שמחמירים בזה אם יש בזה צד איסור משום לעז וזלזול בראשונים שנהגו להקל ונגיעה בכבודם אשר קיימו המנהג הזה ולא מיחו. שנית יש לחקור אם אולי לא יסכימו הק"ק