דרכי תשובה - ג מ

שכ' דהיינו כשיש חלב דבוק בקרום אבל הקרום עצמו אין בו איסור רק מחמת חלב הדבוק בו עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל כ"ח סעיף ה' שהביא דברי הכו"פ הנזכר וסיים דמדברי הגמ' והפוסקים משמע שחייבים גם על הקרום עיי"ש. והביאו בס' בית אברהם בשפ"ז ס"ק י"ז וסיים בצ"ע וכן נלענ"ד מלשון הש"ס חולין דף צ"ג ע"א כהכו"פ דקאמר אמר רב המנונא תנא קרום שעל הטחול אסור ואין חייבים עליו ומקשה שם והתניא חייבים עליו ומשני הא כנגד הדד והא שלא כנגד הדד הרי דכנגד הדד חייבים על הקרום ודלא כהכו"פ שוב נתעוררתי מחכם א' דמדברי הר"ן שם שכ' דקרום שעל דד הטחול אסור וחייבים עליו משום חלב שעל הקרב השוכב עליו עיי"ש ומשמע דבקרום בעצמו אין חייבין עליו וצ"ע:

(סד) ושעל שאר הטחול וכו' אסורין. עד"ק (שבסוף חלק א' מיו"ד) בהשמטות שכ' דמשמע דגם לענין דיעבד מחמירים בכל הקרומים שעל הטחול אף מה שעל צד הדק שבו להצריך ס' בבישול נגד כל מה שנוהגין להסיר מהטחול אף נגד הקרומים שהם רק לחומרא ביותר ומ"מ לענין איסור דבוק לומר חנ"נ יש להקל בשאר הקרומים מה שאינו על צד הגס שבו שאין לומר בו חנ"נ אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש:

(סה) והחוטין שבתוכו ואלו החוטין לאו חיטין שבתוך הטחול נינהו שכתב המחבר בסעיף שאח"ז אלא אלו החוטין הן ע"ג הטחול שנשארים תחתיו חוטין מן הקרום וצריך לנקרם היטב עד שיראה קרום הטחול עצמו ואח"כ קורעין קרום הטחול עצמו בסומכי' ושם יראה ראש החוט עב שבתוכו שנמשך עד סוף הטחול. שלחן גבוה ס"ק כ"ז:

(סו) אסורין. כ' בפר"ח ס"ק י"ז פי' מדרבנו וכן כל שאר החוטין האסורין משום חלב אינן אלא הרחקה מדרבנן דחלב אוסרה תורה ולא חוטין עכ"ל. ועי' בבינת אדם שם שכ' שהוא צ"ט כי מהרמב"ם משמע דמספקא לי' בחוטין די"ל שהם אסורין מדאורייתא רק דאין חייבין עליו עיי"ש סעיף יא (סז) וצריך ליזהר שלא יפסיק וכו'. עי' במחזיק ברכה אות ח' שכתב בשם זקינו הגאון מהר"א אזולאי ז"ל שראה מאומן בקי שהי' חותך קצת בשר החול ואח"כ מושך ראש הגיד ובזה נקיל שימשכו עמו כל החוטין הדקין ולא יפסוק שום אחד מהם עיי"ש:

(סח) ליזהר. עי' בשו"ת דבר שמואל (להמהר"ש אבוהב ז"ל) סי' שנ"ב שכ' שצריכין לזהר לנקר כל הטחולים בעודן לחין וסמוך להוציאתן מן הבהמות כדי שנקיל בידיהם להמשיך מהם החוטין לבלתי ינתקו באמצעותן עיי"ש וכ"כ בבל"י ס"ק י"ב מהמהרש"ל ומהרשד"ם:

סעיף יב (סט) יש מחמירין לחטט אחריו. וסדר ניקור הכוליא הוא. מתחילה צריך להסיר כל אותו חלב הכוליא (הנקרא בל''א גרי"ן חל"ב) והכליות מונחים בתוכה וזה החלב הולך ומסבב הכליות מכל צד סמוך להחלחולת וחותך ועוקר כל החלב הדבוק בעצם ובבשר הסמוך להחלחולת מכל הצדדים דהיינו מעיקר האליה עד מקום בשר המתניים עם כל החוטין המעורבים עם אותו חלב עד שמנקר יפה מקום שהחלחולת קבועה בו מחלב וחוטין וכל דבר ואח"כ נוטל סכין ומחתך ומעביר הקרום שיש על כל אחד ואחר של הענבים ומתתך בתוך החריץ וינקר אותו שורש של גיד מתוך הכוליא עם קצותיו הנראין מבחוץ. טור מהבהע"ט. ועי' בס' צינת דוד על דיני ניקור ס"ק ב' שכ' דנוהגין שכל הנקודות לבנים שיש בתוך הכוליא חותכין אותם יפה עיי"ש. ועי' בס' נקרת איסור על דינו ניקור באומן יד ג' שכ' דבניקור חלב הכליות דבהמה גסה צריך זהירת רב לקלפם ולהעביר כל חלב כי המה מלאות חריצים הנה והנה אבל הכליות דבהמה דקה הם שטועות וחלוקות ובנקל יכולין לנקות אותם ולהכשיר עיי"ש:

(ע) אש נתבשל כך. עי' ביד יהודה סי' ק"ה בפיה"א ס"ק ל"ט באמצע הדיבור שהעלה דלאו דוקא אם לא חטט אחריו דה"ה אם לא הסירו כלל ונמלח או נצלה או נתבשל כך אינו אוסר בדיעבד כמ"ש הפוסקים דאינו מהקרומים שאסורים מדינא אלא מחומרא בעלמא ואינו אסור בדיעבד עיי"ש:

(עא) אבל מה שעל הכוליא לכ"ע אסור. לאו למימרא חלב ממש שעל הכוליא דהיינו קרום העליון דזה פשיטא אפי' לבר בי' רב דחד יומא אלא ר"ל אותו חלב שבפי הכוליא דהוי גאים רב אשי דכיון דאסור מדינא צריך ס' לבטלו כדין חלב גמור. שלחן גבוה ס"ק ל"ז:

(עב) יתרת הכבד יש מצריכין לנקר. עי' בס' בית ישראל שהתפלא על לשון הרמ"א בזה שכ' יש מצריכין הלא לכ"ע הוא אסור עיי"ש:

(עג) מצריכין לנקר. גם צריכין לחתוך הגידין והקנוקנות של הכבד עצמה באותו צד שהמרה תלוי בה וכשחותך המרה צריך לחתוך החלב שדבוק בה אע"פ שזה החלב הוא של היתר שיש בקיבה שבני ארץ ישראל נוהגין בו היתר מ"מ כיון שאנו בני חוץ לארץ נוהגין בו איסור יש לחתכו כמו חלב שעל הקשת. טהרת אהרן ס"ק כ':

(עד) לנקר הקרום העליון. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דצריך ס' נגד כל החתיכה דחנ"נ. והיינו בבישול משא"כ במליחה לא אמרינן בי' חנ"נ. לחם הפנים ס"ק י"ח ובל"י ס"ק י"ד. ועי' בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שבא לפניו ביתרת הכבד שנמלח ונתבשל בלא ניקור והי' הפסד מרובה וכבוד שבת וכ' דיש להקל גם בבישול דבזה אין לומר חנ"נ כיון שהוא רק קרום כחוש כשאר הקרומים שהם חלב כחוש דלא אמרינן חנ"נ כדלקמן סי' ק"ה סעי' ח' רק בעובדא דידי' החמיר והטריף כיון שהאשה היתה מזידה בזה עיי"ש אבל דבריו תמוהין דהא מבואר להלן שם דבקרום יתרת הכבד אמרינן חנ"נ וכמ"ש שם ברמ"א ובט"ז דבקרום זה אמרינן חנ"נ בבישול וצריך ס' נגד כל החתיכה וה"פ ועי' בד"ק (שנדפס בסוף חלק א' מיו"ד) ס"ק ס' מ"ש ביותרת הכבד שנקרו רק מצד א' ובצד הכרס הוא ספק אם נקרו ובשלו אם שייך להחמיר גם בזה לומר חנ"נ כיון דהוי ס"ס ולדינא כ' להקל דהוי ספק חסרון ידיעה כי בקי יכיר אם נשאר הצד של הכרס בלא ניקור עיי"ש:

(עה) משום חלב הקרב שמונח עליו. כ' בבית יצחק (מהשו"ב מפעסט) בעמ"ז חלק א' סעי' כ"ז דאפשר דמטעם זה נוהגין המנקרים לקלוף קרום מכל הכרס והקיבה בתחבולות אפי' במקום שאין שם חלב מטעם זה כיון דחלב הפריסה מונח עליו ואף שאינו מדינא מ"מ סברה הוא והנוהג כן תע"ב עכ"ד:

(עו) דלמא אתי למטעי. בבית אברהם בשפ"ז ס"ק ב' דפשוט הוא דאם השאיר מחובר להחתיכות כבד לצד חוץ דלא שייך לחוש לדלמא אתי למטעי א"צ לנקר צד פנימי עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"ח וסק"מ שהביא מנהג שאלוניקי ושאר מקומות הספרדים דלעולם אין מנקרים אלא קרום העליון בלבד זולת אם חתכו חתיכות חתיכות דלא מינכרא איזה הוא צד חוץ ואיזה הוא צד פנימי אז מנקר שניהם מספק אבל כשהוא שלם אפילו חתכו אותו מן הבהמה מינכרי טפי איזהו צד חוץ ואיזהו צד פנימי והרמ"א לא קאמר זאת רק על מדינות אשכנז עיי"ש:

סעיף יג (עז) חוטין שבעוקץ וכו'. עפר"ח ס"ק כ' שכ' פי' עוקץ הזנב והוא בחציו של אחור ונמשכין החוטין בחצי של פנים עיי"ש ועי' בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' כ"ב שכ' שהם חוטין שבכסלים שראשן מחובר