דרכי תשובה - ג לז

לחלק האחוריים לא מצאתי בכל החיבורים כן ואיני יודע למה נוהגין כן עי' במ"ב שם שהביא מקור להמנהג זה מדברי המהרי"ל אך כ' שאינו רואה שום איסור מצד הדין עיי"ש ועי' בבל"י סוף ס"ק ו' שכ' שלא ראה לנהוג כמ"ש המהרי"ל רק כמ"ש המ"ב עיי"ש ועי' בכנפי יונה שהביא דברי המ"ב בזה וכ' ואני אומר שמנהגם של ישראל תורה היא שמה שהנהיגו להניח צלע א' לחלק האחוריים אפי' במקום שאין שם צלע יתירה משום שמיד לאחורי אותו הצלע מתחילין לנקר הבשר כאשר הראו לי המנקרים ואם יקחו לחלק הפנים אלו יטעו ויתתכו מעט מאותו בשר עמו שצריך ניקור מן החלב שבו עיי"ש וכיוצא בזה מבואר מדיני ניקור בהפסקים ממהר"י סוראזינה כה"ץ ז"ל הנדפס בסוף תשו' הרא"ש בפסק הא' שנשאל ג"כ אם יש איסור בצלע ההוא כי רבים מבני עמינו מלעיגים על מנהג זה וכו' כי לא מצאו ולא ראו איסור בדבר ולכתחילה שרי לאכול הצלע ההוא. והשיב וז"ל ובאמת ע"ז לבי דוי מהמלעיגים בדברי אלקים חיים ואין ספק שהם עתידים ליתן את הדין וכו' שיש למנהג זה על מה לסמוך וכו' לא משום שהוא אסורה רק כיון שיש טרחא גדולה לנקרה ולגררה ולהסיר החלב שעליה ואין הכל בקיאים במלאכה זו וכו' וניקור הצלע הנ"ל כך הוא מסירין העור שעליה ואח"כ מפרידים העצם מן הבשר ומגררים אותה היטב היטב באופן שלא נשאר עלי' לא בשר ולא חלב ומסירין החלב האדוק בצדה ואצלה ותחתיה יש בהם חוטין מהחמשה חוטין דאית בכפלי האסורים משום חלב. ולפ"ז מנהג פרישות זה מיוסד על אדני פז ומנהג ותיקון הוא דבקעה מצאו וגדרו גדר. והטעם הוא שהקצבים אינם זהירים האיך יקחו הצלע ההוא פעם יקחו הצלע רחב דהוא דבוק בבשר מהכסלים הרבה ויבואו לידי מכשול לאכול תרבא דתותי מתני ותרבא דקילבוסתא ושאר חלבים וחוטין האסורין דלאו כ"ע גמירי דיני הניקור נינהו לכן מדאגה מדבר עשו קדמונינו פרישות זו וגבול נתנו לנו בין חלקי הלפנים וחלקי האחוריים והוא העצם הנזכר לאמר עד פה ישות כל בר ישראל שאינו בקי בטיב מלאכת הניקור גאון גבולו ואל יעבור וא"כ כל מי שמלעיג על מנהג זה בודאי יהי' נדון וכו' עכ"ל. וכיוצא בזה כתב ג"כ בשלחן גבוה ס"ק י"ח מחודש ג' עיי"ש ועי' בסדר ניקור של הזבח שמואל בסוף דיני ניקור חלק הפנים אות י"ז שכ' דהקצבים שמניחי' י"ג צלעות לחלק הפנימי מכשילין את הרבים עיי"ש ועי' בס' בית יצחק (מהשו"ב מפעסט) סי' ס"ה חלק א' סעי' ז':

ומ"ש הפת"ש מהנו"ב בדבר הבשר שבין צלע י"א לי"ב עי' בס' זבח שמואל שם שכ' שהרבנים צריכין להשגיח על הקצבים והמנקרים בענין זה שמניחין הבשר שמין צלע י"ב לי"ג ולהזהירם שלא יזיזו את ידם לחתוך אפי' כל דהוא מבשר שבין צלע י"ב לי"ג ששייך לקושלי"ץ (בל"א לענדין בראטי''ן) שצריך לנקר אותו היטב עיי"ש וכ"כ בס' בית יצחק שם לדינא שהבשר שבין צלע י"ב לצלע י"ג שייך לחלק אחוריים. אכן בתיקון הבית שם ס"ק ב' במוסגר כ' דבהרבה מקומות נוהגין בי היתר ולוקחין אותו לחלק הפנים וכתב דאף שאין זה נכון ולכתחילה יש למנוע מלאכול אותו בשר משום חלב שיש שם בתוך הבשר שצריך ניקור. מ"מ לענין דינא אין להחמיר ואין לאסור אפי' הבשר עצמו עיי"ש אמנם בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' ק"ז כ' דהמנהג בכל תפוצות ישראל בגלילותינו לדון הבשר הזה כמו בשר אחוריים וחותכין חלק הפנים סמוך ממש לצלע י"ב והבשר שאחר צלע י"ב מניחין לחלק אחוריים ואין מועיל רק ניקור ממנקר שיודע לנקר האחוריים ואם עבר הקצב ומכר הבשר הזה יש להעבירו על חודש או ב' חדשים עיי"ש ועי' בשו"ת דרכי שלום שבסוף הס' דעת תורה על ה"ש סי' י"ז מ"ש בענין זה באורך ועיי"ש במ"ש בזה לדינא. ומ"ש הפת"ש בסוף הס"ק לעיין בתשו' שתי לחם ר"ל שכ' שם שהמנהג הנכון להניח שתי צלעות מכל צד לחלק האחוריים עיי"ש והיינו משמרת למשמרת שלא יבואו להניח מעט מבשר שבין צלע י"ב לי"ג. עיי"ש ולא ראיתי נוהגין כן. ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ומ"ש הפת"ש שיש שם חלב הן לצד הגב והן לצד הבטן וכן מ"ש מהח"ס שבשר שסמוך לבטן קרוב מאד לחלב הפריסה עי' בלחם הפנים סק"י שכ' שלא טוב עושין הקצבים שדרכם לחתוך במקום שכלים הצלעות בשפוע בפלאנקי"ן למטה על הכסל ועד מקום שקורין הוי"ך שטעלי"ן כי הוא שייך לחלק האחור וצריך לנקרו ואין העולם מרגישין וצריך להזהירם בזה שלא יחתכו כי אם עד סוף הטבור שהוא מקום מוגבל וכתב שם בשם קונטרס הסמ"ע דכיון שיש בהמות שיש להם צלעות יתירות ויש שאין להם אלא י"ג בכל צד ע"כ ידקדקו הקצבים אחרי חצר הכבד כי מהחצר הכבד ולמעלה אין שם חלב ומהחצר הכבד ולמטה מתחיל חלב הכליות וחלב המעיים ושאר מיני חלבים ומשם ואילך צריך ניקור ומחלק האחור יחשב עיי"ש ועי' בשו"ת מלבושי יו"ט חלק ב' ביו"ד סי' ד' שכתב אשר לא כדת עושים הקצבים שמקילין ומחלקים חלק הפנים של הבהמה מהאחוריים לחתוך במעט כל הבשר החופה את הכרס ומחוייבים לתקן מכאן ולהבא שיחתכו בשוה כי זה הבשר שייך לחלק האחוריים כי יש שם בהבשר הזה חלב וגיד אחד אשר הקצבים אינם יודעים לנקר אותו וכל רב ומורה בודאי מחיוב להשגיח ולהזהיר את הקצבים על זה עיי"ש ועי' בזבח שמואל שם שצעק ג"כ ככרוכיא על הקצבים בזה שחותכין הכסלים בשיפוע עד למטה מהטבור כי הכסלים שתחת הטבור שייך לחלק האחור וזה צריך ניקור ממנקר מומחה ע"כ צריכין הרבנים לעמוד בפרץ להזהיר להקצבים שכשיגיעו לסוף הצלע יחתוך למטה מהטבור כ"א עד סוף הטבור ממש עיי"ש וכ"כ בבית יצחק שם סעי' ח' שהכסלים דלמטה מהטבור ואף הטבור עצמו שייך לחלק האחור ע"כ צריך לחתוך בשיפוע עד להטבור דוקא וכתב שם בעמ"ז ס"ק כ"ב הטעם דכיון שיש להסתפק בהצדדים עד היכן מגיע הכסלים הנ"ל ע"כ נוהגין לחתוך כל הכסלים אשר להן מבחוץ עד הטבור לחלק האחור ואז יצא מידי כל ספק עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' צ"ו מ"ש בדין קצב שהקיל בזה והניחו לחלק הפנים על סמך שינקרו מהחלב שבו ונמצא שלא הי' בקי לנקרו וכ' שם שלא על הקצב הזה הוא אומר אלא על כל הקצבים שמנקרים בשר הנ"ל הנקרא פאבווע"ס צריכין להשגיח שמכשילין את הרבים בעתים הללו שכל קצב אומר שיש לו קבלה מאביו וערבא ערבא צריך כי הבשר הנ"ל צריך ניקור ממנקר מומחה והעיקר לעשות כמ"ש בבית יצחק שלא יחתכו רק עד הטבור והטבור עצמו יניח לחלק הארור עיי"ש אמנם יעיין בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' ל"ו שמתמה על השואל שרצה להחמיר שיחתכו צד הפנים מהאחוריים עד הטבור שהפריז על המדה כיון שאופן הניקור אחד הוא גם מהטבור והלאה עד מקום שנקרא הוי"ך שטעלי"ן יש לנו להניח מנהג מקומותינו שחותכין עד המקום ההוא ואף שהלחם הפנים העתיק בשם הסמ"ע שראוי להחמיר ולחתוך עד הטבור כדי שלא יחתכו יותר מכפי הראוי בכל זה הלא ראינו שלא קבלו תקנתו במדינתינו ולא עדיפא מתקנות חז"ל היכא דלא פשטא וכו' אבל הכא לא מצינו כלל שיתקן כן הסמ"ע תקנה על כל ישראל ורק כתב שיש להזהיר שלא יחתכו רק עד הטבור ויש לנו כמה דברים שמצינו במחברים שכתבו שראוי להזהיר או להחמיר ולא תפסו חומרתם ולא נהגו כן וכן בספרי ניקור האחרונים לא הביאו זה למנהג ולזה לפענ"ד אין להחמיר בזה רק צריך להשגיח אם יודעים הטבחים לנקר הבשר שם עכ"ל. וכן הוא המנהג בפה"ק מונקאטש שאין חותכין עד הטבור רק שמנקרים היטב כל הלובן שיש שם בהבשר והבשר האדום מניחין לחלק הפנים ונהרא נהרא ופשטא:

ומ"ש הש"ך בנמצא בבהמה צלעות יתירות עיי"ש בתשו' מ"ב שכ' דאף שדעת מהרי"ל דהיכא שיש צלעות יתירות לא סגי להניח צלע א' דלא שייך לפנים רק י"ב צלעות ומה שיש יותר שייך לחלק אחוריים מ"מ לדינא אין לחוש לדבריו דכיון דגוף המנהג שנהגו להניח צלע א' אין לו מקור נאמן א"כ הבו דלא להוסיף עלה וא"צ להניח יותר מצלע. א' אפי' בנמצא צלעות יתירות וכ' שכן מצא כתוב בשם הה"ג מ' שכנא שלום ז"ל שמעשה בא לפניו שנמצא לבהמה י"ד צלעות מצד אחד וכולן דומות זל"ז והכשיר את הי"ג והרב הזה הי' גדול בדורו וראוי לסמוך עליו למעשה עכ"ד אמנם יעוין בשלחן גבוה שם שהשיג על המ"ב בזה וכתב דהעיקר להחמיר בזה עיי"ש ויותר מזה האריך עוד בס' כנפי יונה להשיב ע"ד המ"ב הנזכר וכ' דכיון שהמהרי"ל החמיר בפירוש דכל שהם יותר מי"ב צריכין ניקור וידוע שהמהרי"ל גדול בדורו הי' ורוב דבריו קבלה מאבותיו אין לנו להקל כנגדו ומ"ש המשאת בנימין שמצא כן בשם הגאון