דרכי תשובה - ג לו

השדרה ובין מה שלצד הכתלים הכל צריך לנקרו וכן הוא המנהג לגררו ולנקרו מכל צדדיו מעלה ומטה בראש ובגוף ברם זאת צריך למודעי שגם בגוף המתנים של צד פנים לצד הצלעות קטנות יש שם חלב טהור וחלב טמא ע"ג חלב טהור וזהו גבולו להבדיל בין הטמא ובין הטהור. כל מקום שקולפין אותו חלב שע"פ המתנים ויוצא תחתיו וורדין מבשר אדום משם ואילך הכל טהור ואע"פ שאינו מוקף בשר מכל צדדיו אפ"ה נהגו כך ויש להם על מה שיסמכו וכו' הלכך כל חלב שתחת המתנים אין צריך לחטט אחריו וכן נהגו עיי"ש. ועי' בזבח שמואל בסדר ניקור דחלק הפנים אות ה' שכתב דמ"ש הבע"ט דצריך לגרור אותו חלב שתחת בשר המתנים ולקלפו זה קאי על חתיכות בשר מצלע י"ב ולמעלה כי בחלק הפנים לא שייך לומר חלב. אך י"ל דבימי הבעהע"ט היה חותחין ג"כ הבשר שבין צלע י"ב לצלע י"ג לחלק הפנים ולכן אמר וגורר אותו כי זה צריך ניקור מן מנקר מומחה כדין חלק אחוריים ועיי"ש עוד בסדר מקור האוחריים אות י"ז שכתב דמ"ש העיטור וזה הבשר אינו ראוי אלא לצלי אינו ר"ל שאסור לבשלו אלא שנותן בו סימן איזה הוא בשר שקורין לינבי"ל זהו שאינה טובה אלא לצלי. ולבשל אינו טוב כ"כ. וכמ"ש הרמ"א בסימן שאח"ז סעיף ד' שאין כו איסור לבשלו עיי"ש:

(לט) שתחת המתנים. לאו דוקא אלא גם מה שע"ג המתנים לצד חלב הכליות אסור כדאמרן (בס"ק הקודם). שלחן גבוה ס"ק י"ח:

(מ) אסור. עי' בס' שלחנו של אברהם בחידושיו לסי' זה אות א' שהביא ראיה מדברי התוס' חולין דף צ"ג דחלב שתחת המתנים אינו אסור אלא מדרבנן עיי"ש:

(מא) וסדר ניקור אלו החלבים. עי' בס' טהרת אהרן ובזבח שמואל בהכללים שבריש חלק ב' שמזהיר שכל מנקר מחיוב לידע איזה גידין אסורין משום גיד הנשה ואיזה מהם אסורין משום דם ואיזה מהם משום חלב בפרוטרוט דהגם שיודע מספר כולם בכלל שהגידין האסורין משום חלב הם קי"א והאסורין משום דם הם נ"א לא סגי בהכי אלא שצריך לידע כל או"א בשמו בהווייתו ולידע צורתו כי יש נ"מ לדינא דהגידין האסורין משום גה"נ או חלב צריך לחטט אחריהן עם שורשיהון משא"כ בגידין האסורין משום דם שא"צ לחטט אחריהן עיי"ש. ולפענ"ד יש נ"מ עוד לענין בן פקועה שלא שלמו לו חדשיו דגידין האסורין משום חלב א"צ לנקר אבל הגידין האסורין משום דם צריך לנקר (וכמש"ל ס"ק י"ג):

ועיי"ש עוד בטהרת אהרן ובבית יצחק חלק ב' בעמ"ז סק"ה שכ' שכל מנקר יתן עינו והשגחתו שכשמנקר חלק האחוריים שיהיה חס על ממון של ישראל שבכ"מ שצריך לקלוף יקלוף דק היטב כיון שהתורה חסה על ממון ישראל דכשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר לכן כשמתחיל לנקר וחותך תוך הבשר להוציא משם את הגידין עושה שתי רעות רע לשמים ורע לבריות רע לשמים שמחמת שחותך כסומא בארובה ונראה ואינו רואה את כל הגיד לפעמים מניח מן הגיד ואינו מרגיש כי לפעמים הולכין הגידין בעקמימות וכיון שהוא חותך לאחדים מעט כאן ומעט כאן נמצא אותן חתיכות שאינו רואה אינו חותך ומאכל לישראל דבר האסור מן התורה ורע לבריות הוא שמאחר שחותך פעם אחר פעם מכלה בשר יותר מדאי משא"כ אם מחפש בתחילה היטב אחר הגיד שיראה בעיניו הגידין כהווייתן ובצורתן אז יוכל לחתוך ולהוציא כל הגידין עד גמירא וגם יוכל לדקדק שלא יחתוך מן הבשר כ"א כדי צרכו ולא יכלה ממון ישראל. וגם כ' שכל מנקר בשר לא יניח הבשר מידו עד שיעיין בו פעמים ושלש שלא ימצא אחריו שום חלב ושום גיד שצריך לנקרו ואז יהיה נקי מה' ומישראל עיי"ש:

(מב) ניקור אלו החלבים. עי' בשו"ת דברי דוד (להרב מו"ה דוד מילדולה ז"ל) סי' ל"ה בשאלה השניה שנשאל בדבר מנהג איזה קהילות שמקילין לסמוך על הנשים המנקרים חלק האחוריים של בהמות דקות וכתב שעמד מחריד על זה כי בכל מדינות אשכנז ופולין מחמירים בניקור יותר מבשחיטה שבשחיטה כל שיש לו רשות מאיזה רב שיהיה אם הוא רב מפורשים אין בודקין אחריו ואוכלין משחיטתו ועכ"ז אין מניחים לנשים לשחוט מע''ש לגבי ניקור דלא מהני להו שום רשות מהרבנים עיי"ש ועי' מזה בדברינו להלן (ס"ק קנ"ב) וסי' ס"ה (ס"ק צ"ב):

(מג) אלו החלבים. עי' בשלחן גבוה ס"ק י"ט דלא כללא היא בכל החלבים כו' חלב הכסלים. וחלב המתנים שפיר יוכל החכם להיות בקי בהם ובשמותיהם אף מתוך הספר רק שאר החתיכות שבירך אי אפשר לבארם בספר אלא בראיה עיי"ש:

(מד) ראיה מן הבקי בניקור. כתב הפרמ"ג באו"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות א' וז"ל ובעוה"ר לע"ע אין לומדין דיני ניקור ומסור לכל. וראוי לכל מורה אם באפשר לו ללמוד אשרי וטוב לו עכ"ל ועי' ביש"ש פ"ק דחולין סי' ב' שכתב שאין לבעל נפש לסמוך על שום מנקר אלא אם מכיר שהוא ירא אלקים ובקי במלאכת הניקור עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בדיני ניקור שב' תוכחת מוסר על הרבנים שמשכו ידיהם מן המנקרים בשר ליתן השגחה עליהם וסומכים על המנקרים שלמדו איש מפי איש ולפעמים גם רבו לא שנה וא"כ תלמיד מנין לידע וגם בחלק הפנימי הכל ממשמשין בו נשים ועבדים וקטנים ובפרט שוחטי זמנינו שלומדים דיני שחיטות ובדיקות מחדש ולקחו קבלה מהרב וענין ניקור לא ראו ולא ידעו כלום ועכ"ז לאחר שנתמנו לשו"ב עושים א"ע למנקרים והעולם סומכים עליהם ואין מי שישגיח עליהם והכל הוא מפני שגם הרבנים בעלי הוראה אינם בקיאים בטוב ענין זה ע"כ צריך הרב ללמוד בעצמו מקודם בטוב סדר ניקור דחלק פנים ואח"כ ישאל להשו"ב ולהורות להם הדרך אשר ילכו בו שלא יכשלו ח"ו ולא יצא מתח"י דבר שאינו מתוקן עיי"ש ועי' בהפסקים של הגאון מהרר"י סוראזינה כה"ץ הנדפס תשו' הרא"ש בפסק הא' שמשבח המנהג דק' קראקא שהקצבים והמנקרים אינם הדיוטים מעמי הארץ שאין בידיהם רק מצות אנשים מלומדה ולא יותר כמו שאר מקומות אלא שכל הקצבים ומנקרי בשר הם רבנים חכמים יודעים ספר במלחמתה של תורה. יכתב שכן הוא המנהג עוד בכל ארץ אשכנז ביאימיי"ה פילינא"ה ורוסי"א לבלתי למנות קצבים כ"א בעלי תורה ויראי ה'. וגם מנקרי האחוריים צריכין שיהיו יודעי ספר בקיאים ומומחים בדיני החלבים בהניקור עיי"ש:

(מה) אין לחוש להם אלא באחוריים. עבאה"ט מ"ש שיש שיטות להחמיר שלא לאכול בשר אחוריים ועי' בישועות יעקב ס"ק ב' וז"ל רש"ל כ' שיראי ה' נהגו שלא לאכול בשר אחוריים ואמנם בקהילות גדולות כמו בקהילתינו ק"ק לבוב ובראד וקראקא נהגו לנקר בשר האחוריים וכו' וכ' שם שנשאל מבראד אם יכולין לסמוך שם על ניקור האחוריים גם בעגלים הרכים והשיב דחלילה להקל בדבר שלא נהגו עד כעת לנקר רק בשר שור או יאליפק"ע שהוא כבר נתגדל ודי להקל בזה וכו' כיון דבלא"ה כ' המהרש"ל שהיראים נמנעים לאכול בשר מנוקרת וכתב שכן שאל את המנקר שבא לכאן אם יש איזה חילוק בענין הניקור בי שור או עגל (והיינו עגל גדול שקורין יאליפק"א שהוא בר ניקור) ואמר ל שאינו יודע שום חילוק וכו' ושאל אותו אם יש לסמוך גם בעגל קטן והגיד ל כי בעגל קטן פחות מב' חדשים אין בידו להכיר כל הקי"א גידין המבוארין בבעה"ע שצריך לנקרן וכו' וביחוד נ"א גידין האסורין משום גיד וכו' וכתב אך לדעתי בעגל גדול יותר מב' חדשים בידו לנקרן ומי יודע לחלק בדבר והנה פה קהילתינו חקרתי ומעולם לא נהגו לנקר עגל קטן וכבוד אאמו"ר זצללה"ה אשר הי' יודע בעצמו לנקר אחוריים לא עלה על דעתו לנקר רק בשר שור ולא בעגל הרך. ואני בימי ילדותי הייתי יודע לנקר הבשר בעצמו אבל בעגל הרך לא הי' בידי להבחין כל הגידים האסורים וכמדומה לי שראיתי במהרשד"ם שאין לנקר העגלים הרכים וחלילה למע"כ להקל בזה ואל יעשו מעשה להקל שלא יאמרו חטאו בעגל ח"ו עכ"ל:

(מו) לחוש להם אלא באחוריים. עבאה"ט מ"ש להחמיר שלא לאכול בשר אחוריים כי קשה לעמוד על סדר הניקור ודע כי שמעתי בבירור שבאה"ק ועוד בכמה מדינות אף שאין סומכין על ניקור האחוריים כנ"ל אבל האלי' היינו הזנב של כבש מנקרים ואוכלין אותה בכ"מ אף המהדרין המהדרין ואין חוששין שמא אין אנו בקיאין בניקורו בכל הצורך (וע''ל ס''ק ל''ד) (מז) אלא באחוריים של בהמה. עש"ך ופת"ש ומ"ש הש"ך מתשו' מ"ב דמה שנוהגין להניח בכל בהמה צלע א' מכאן ומכאן