דרכי תשובה - ג לד

המכסה שקורין פרוסה של חלב הפרוש על הכרס ותחתיו קרום ותחתיו חלב דבוק בכרס ונקלף הימנו וזהו ונקלף. והיינו תותב קרום ונקלף. ולכך אסור החלב הדבוק. אבל רבינו יואל פי' תותב שמלה הנ"ל שיש לו קרום שנקלף ממנו מאותו פרוסה. אבל החלב הדבוק בכרס לא דברו חז"ל כלל והוא רק שומן בעלמא הדבוק בבשר הכרס. ועי' פלתי שכ' שנראה שרוב המחברים ס"ל כן כר"י וכו' עכ"ד. ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ט' ועי' בביאור הגר"א ס"ק י"ג שהביא מדעת הפוסקים שדעת רבינו אפרים עיקר ועיי"ש (כט) ושלא יהא בשר חופה אותו. עד"ק ס"ק ו' מ"ש בדבר המקומות שנוהגין להקל שאין מנקרים מה שקורין עקר"פ דאין להקל כי יש בו חשש משום חלב דהקרומים דשם אולי אינם כסוי ממש למחשב בשר חופה. וע"כ אף במקום שמקילין בזה מעולם שלא לנקר אותם יש להם לשנות המנהג ולהנהיג ליקר העקר"פ כמו שהוא המנהג ברוב קהילות קדושים במדינה זו ועיי"ש מ"ש לענין בדיעבד אם נמלח בלא ניקר דצריך להיות ס' בבירור נגד השומן שמנקרים משם די"ל דהוי ס"ס להחמיר עיי"ש:

(ל) בשר חופה אותו. כ' הטור וז"ל והרמב"ם נתן סימן להכיר איזהו חלב וכ' כל מקום שתמצא בו חלב תחת הבשר והבשר מקיפו כל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר ה"ז מותר עכ"ל ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ח מחודש ב' מ"ש בדברי הטור בזה:

סעיף ה (לא) האליה מותרת. עט"ז ס"ק ו' שכתב כי כל מה שדבוק לצד פנים של האליה הוא חלב גמור וע' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קי"ב מה שהתפלא השואל שם בדברי הט"ז בזה ועיי"ש במה שהשיב להמליץ בעד הט"ז בזה עיי"ש ועי' בדברי שאיל ויוסף דעת שהאריך בזה והעלה כן בראיות דהוא חלב גמור ויש בו איסור כרת וכ' שם שנשאל מעיר אחד שאכלו כל האליות ולא נקרו מצד פנים ואסר הכלים של כל בני העיר עיי"ש:

(לב) שינקר ממנה מה שלצד פנים. עי' בשלחן גבוה סוף ס"ק י"ד דמבואר מדבריו דמ"ש בש"ע כאן שינקר ממנה מה שלצד פנים ר"ל החלב שתחת האלי' בגוף הבהמה בהאחוריים במקום פי הטבעת עיי"ש (ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י') ועי' בשו"ת אורח לצדיק בתשו' הראשונה שבחלק היו"ד הנקרא תשואות חן חן אות גדול ו' אות קטן ה' שכ' כן להדיא והוכיח כן מלשון הסמ"ג וש"פ דמה שנזכר בפוסקים שצריך לנקר מהאליה החלב שלצד פנים אינו ר"ל צד פנים של הזנב אלא דר"ל הבשר של גוף הבהמה בהאמור במקום שהאלי' תלוי שם והחלב הוא בתוך הבהמה לצד חלל הגוף כנגד מקום שהאליה תלוי שם עיי"ש לדרכו. אמנם בשו"ת מהר"מ מינץ סי' כ"ה מבואר דניקור האלי' הוא בהזנב עצמו עיי"ש. איברא כי לדינא נקטו כל הפוסקים ומחברי סדר ניקור להחמיר שצריך לנקר שניהם בין האלי' שהוא הזנב התלוי מן הבהמה ובין החתיכה שבבהמה במקום שהזנב דבוק שם כאשר יתבאר להלן:

וסדר ניקור חתיכת בשר שבבהמה שבמקום האליה הנזכר למעלה. עי' בסדר הניקור של הלחה"פ שכ' ששם במקום ההוא יש בתוכה קנוקנות הרבה וצריך לחתוך הקנוקנות ולהוציא אותן עיי"ש ועי' בסדר ניקור של הרב חגורות שמואל שכ' שצריך לחתור ולעקור כל אותו חלב דשם הסמוך לחלחולת מכל הצדדים מעיקר האלי' עד קצותה מאותן פנים המקישין על ירכי הבהמה מפני שאותן החוטין יונקים מן חלב הכליות עיי"ש ועי' בס' בית יצחק (מהשו"ב מפעסט) חלק ג' בעמודי זהב ס"ק ו' ובטהרות אהרן ס"ק ל"ז ובזבח שמואל בסדר הניקור האחוריים שכתבו דחתיכה הנ"ל שם הכולל שלה הוא חתיכת האלי' ונקרא זנב שטי''ק או שפיי"ף שטי"ק והוא כולל ג' חתיכות. הא' מה שנקרא בל"א ווייס"ר בראטי"ן או זנב בראטי"ן או אונטער שא"ל. ובו מחוברים ב' חתיכות בשר. הא' מה שקורין צע"ך בראטי"ן ובצידו יש חתיכה שאורכה כאורך שניהם ונקרא קייליכדי"ק ברעטי"ל. ובכן הנה בחתיכת בשר האליה שתחת הקאליכדי"ק ברעטי"ל יש בו ה' גידין ג' העליונות לצד הצע"ך בראטי"ן אצל העצם הרחב הדבוק בחתיכת האליה אסורין משום חלב דהיינו חלב גה"נ ושלמטה נגד העצמות הקטנות על הזנב יש ב' גידין שאיסורין משום דם ואותן ג' גידין האסורים משום חלב הנ"ל הא' קורין אותו קנוקנות הגדולה ובל"א די"א חל"ב אד"ר שעומדת אצל העוקץ שקורין הנק"א והב' עומדת אצל העוקץ (הנקרא עצם הנק"א) הנ"ל מלמעלה. והג' עומדת אצל שומן האלי' ונקראים ג"כ קנוקנות ועליו יש תלב דקולבסתא ואותו חלב ושומן האלי' דבוקים זה בזה ואין ביניהם אלא גיד א' שהוא לבן כעין קרום ומראיהו כמראה שומן. ומה שיש על אותו גיד שהוא כעין קרום לבן יש בו איסור כרת כשאר חלב. ומה שתחתיו מותר וצריך לנקר אותו גיד יפה ובשביל שהוא לבן טועין בו בני אדם ואין יודעין להפריש בין חלב לשומן ונכשלים בה. לכך צריך ליתן לב על זה ולהזהיר ולהבדיל בין טמא לטהור. ויש איזה מנקרים שאינם יודעים ומכירים הגיד הלבן הנ"ל ע"כ נוהגין ליטול השומן עד חצי הדרי"ז שיש שם ואז לבם בטוח שלא נשאר שום חלב באותו מקום ואנו נוהגין לחתוך כל הגידין באותו מקום משום מראית עין אבל א"צ לחטט אחריהן כ"א אחר ג' גידין הנ"ל שאסורין משום חלב גה"נ. ומן האלי' עד העצם שקורין הנק"א שם מונח הלינבי"ל הטריפה ומתחיל תחת העצם סוף חוט השדרה ונכנס עד תוך האלי' שהלינבי"ל אסור משום שמונח בתוך תרבא דקלבוסתא כי שם תרבא דקלבוסתא וענוש כרת. ואצל הגיד הא' הנקרא קנוקנות הגדולה יש שם מראה כסף לאורכו על ההר הגבוה וזה צריך ג"כ להקלוף כי החלבים נקרשו שם ביותר ובפולין מחמירים מאד בזה ולא בשאר מדינות אבל המראה כסף ההולך ע"פ כל אורכו א"צ רק לגרר יפה עד שישאר נקי:

וחתיכות האליה הנ"ל קולפין אותו ע"פ כולה לצד פנימי משום שיש עליו חלב שעל הכתלים לפי שחלב הכליות וחלב האליה דבוקים זה בזה וע"ש שיונקים מחלב הכתלים קרי לי' חלב שעל הכתלים ולעולם האי תרבא דקילבוסתא הוא חלב האליה וחלב זה אסור וענוש כרת. וכ' בטהרת אהרן שם ובבית יצחק שם שאותו עצם הרחב הדבוק בחתיכות האלי' צריך ג"כ לנקר יפה עד שיהי' נקי מכל חלב ומהבשר שעליו משני צדדים. וסמוך לעצם זה יש שם חלב וצריך לחתוך עד הדרי"ז שמונחת באמצע חלב. אבל מהדרי"ז ואילך א"צ לנקרו. וגם יש שם מה שנשאר לפעמים מן העצמות הקטנות של הזנב וצריך לגרר החלב שיש שם מחוטי האליה:

ואח"כ יפרוד החתיכה הנקרא קאליכדי"ק ברעטי"ל ויקלוף המראה ולנקרה יפה וצריך לקלוף הקייליכדי"ק ברעטי"ל בעיגולו ע"פ כולה, ובתוכו מונחים ב' גידין האסורים משום גה"נ הרובץ עליו ואותן הב' גידין אינם הולכין ע"פ כולה רק גיד א' מקצה מזה למעלה אצל העצם וגיד א' מקצה מזה למטה בקצהו ויש ביניהם כמו רוחב ג' אצבעות וצריך לחפש ולחטט אחריהן. (בית יצחק שם ס"ק י"ב ובטהרות אהרן ס"ק ל"ט). ועי' בזבח שמואל אות ח' שכתב שיש איזה מנקרים שמנהגם שאינם מחטטין אחר ב' גידין הנ"ל רק שחותכין למטה בברעטי"ל לערך אצבע אגודל באורך ואין זה מן המובחר שאין זה משמעות הבעהע"ט ובפרט כיון שגה"נ רובץ עליו והן באין מכח גה"נ. ע"כ בודאי הדין נכון לחטט אחריהן וכל המחמיר תע"ב עיי"ש. וראיתי בס' רמה קרני כת"י על הלכות ניקור שכ' שצריך לדקדק בפתיחת הגיד האחד למעלה אצל העצם הנ"ל שלא לחתוך ולפתוח בפתיחת הברעטי"ל בעומק ביותר כי אז יחתוך הבשר והגיד ישאר שם באיסורו ובחתיכות הגיד הב' למטה בקצהו א"צ לפתוח רק עד חציו ולמטה בשיפולו וצריך לחטט אחריו וכן נשאר לפעמים למעלה בקאליכדי"ק ברעטי"ל חתיכת בשר אצל עצם ההנק"א ששייך לחתיכה הנקרא יד או גה"נ. ובפולין קורין אותו דא"ס יודל"י וכמה מנקרים אין מרגישין בזה וצריך לזה זהירות גדולה כי יש בו מגה"נ עכ"ד:

וחתיכה הנקרא צע"ך בראטי"ן שדביקה בחתיכת האליה הנ"ל. כ' בטהרת אהרן ס"ק ל"ח ובבית יצחק חלק ג' בעמודי זהב ס"ק ל"א שחתיכה זו הוא קשה בעצמותה מפני שהבהמה שוכבות עלי' בחיי' ויש בו מראה כסף שהוא ג"כ קשה ע"כ צריך לגררה יפה עד שתהיה נקי. ובזה החתיכה שיש ג' גידין שאסורין משום גה"נ דהיינו ב' מהם בתוך הבשר אצל המראה כסף ולפעמים מתחלקים לשלשה. והג' הוא למטה מהן וקורין אותו צע"ך אדע"ר ובאדם מונחים עוד ב' גידין האסורים משום דם ומשום מראית עין (ונקראים געפעלי"ך) וא"צ לחטט אחריהם. ובין המראה כסף ובין הבשר יש גיד קצר ועומד בתוך הבשר וצריך לחתוך הגיד ההוא עד בית מושב שלו משום שהוא אסור משום גה"נ וגם צריך לנקר החלב שבין הצע"ך בראטי"ן ובין הקאלכדי''ק ברעטי"ל עכ"ד. ועי' בזבח שמואל אות ז' שכ' דזה הגיד הקצר שכ' לעיל שצריך לחתוך אותו ר"ל עם הבית מושב שלו והיינו שצריך למשוך אותה ולחתוך משם בית מושבה דהיינו הכותל מצד א' הנקרא קאסטי"ן ברוחב אצבע שהוא בין הצע"ך ובין הקאליכדי"ק ברעטיל וזה הגיד לא יוכל למצוא אלא בקושי כי מראיהו לבן ומונח במקום לבן בתוך חוט הלבן הקשה ההולך לתוך הבשר הלבן ומראיהו הוא מן זה הבשר הלבן כמו חתיכת בשר העגיל וצריך לחטט אחר גיד זה כיון שהוא אסור משום חלב גה"נ ודלא כהס' צינה דוד ובס' זבח