דרכי תשובה - ג לג

דלדידן דקיי"ל כהאוסרין הו"ל ס' דאורייתא שמא הי' חי בשעת שחיטה ועיי"ש במ"ש בזה באורך וסיים בצ"ע ועי' בגה"ק לעיל סי' י"ג אות ב' ובסי' זה ס"ק א' מ"ש בביאור ענין זה באורך. ובפה"ק מונקאטש פשוט המנהג להחמיר שלא להתיר שום חלב בפ"ק הנמצא במעי הבהמה לאח"ש וחוץ ממה שמנקרים חלק הפנים מחוטי הדם (כמש"ל ס"ק י"ג) מנקרים גם המעיים מקרומי החלב כמו שמנקרים המעיים של שאר עגלים וכן אין אוכלין בשר האחוריים ממנו כמו משאר עגלים שוב ראיתי בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ל"א שמדבר בענין זה וכתב דיפה כתב השואל שיש לגעור באותן המקילין לאכול העגלים הנמצאים במעי פרה שחוטה בלי ניקור כשנמצאים מתים כיון שנהגו כל ישראל להחמיר וכ' דאף שיש לצדד וללמד עליהם זכות דגם המחמירים לא אסרו אלא בנמצא חי ממש משא"כ במצאו מת אף שיש חשש שמא מת לאח"ש לא אסרו דיש ספיקות טובא וכו' מ"מ כ"ז הוא רק ליישב קצת וללמד זכות על המתירים אבל חלילה להקל בזה וסיים אכן מ"ש כ"ת בשם המו"ץ דווילנא שאסר גם הכלים לענ"ד הפריז על המדה להחמיר בזה כ"כ בהפ"מ במה שנראה עיקר כדעת רוב הפוסקים החולקים על הרמב"ם בזה וכו' ובפרט אם הכלים לאחר מעל"ע מתשמישם פשוט לפענ"ד להתיר עכ"ל:

(יט) אעפ"י שלא הפריס ע"ג קרקע. פי' אע"פ שלא עמד ע"ג הקרקע כלל ועתב"ש לעיל סי' י"ג ס"ק ו' ומנהז"ב שם בקומץ סעיף ב' במוסגר:

(כ) אסור. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהעיקר כדיעה זו ועי' בפר"ח סק"ו שהשיב על ראיות הרמב"ם וכ' דהעיקר כדעה הא' ומ"מ סיים שיש לנו לחוש להחמיר כיון שכ' הרמב"ם דמחייב עלי' כרת עיי"ש ועי' בשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' א' ובשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' כ"ב מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ומתרצים קושייתו על הרמב"ם ועיי"ש במ"ש בזה לדינא. ועשפ"ד ס"ק ד' שכ' לדעת המחבר בעצמו נראה דס"ל כדיעה הא' כיון שהביאה בסתם והדיעה הב' הביא בלשון וי"א עיי"ש ועי' במ"ז סוף ס"ק ד' שכ' להדיא דלדידן קיי"ל דהלכה כדיעה הא' עיי"ש אמנם בד"ק בסי' זה שם החמיר בזה ומצדד דא"א לצרף דעה הא' אף לס"ס דכיון דכתב הש"ך דהדעה הב' עיקר הוי ודאי איסור ואין לחשבו לס' פלוגתת הנוסקים עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל כ"ח סעיף כ' שכתב ג"כ שראוי להורות להחמיר באיסור חלב וכ"ש בגיד הנשה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"י ובשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ"א באריכות ועי' בשו"ת בנין עולם שם שכ' דעכ"פ בהפ"מ בודאי יש לסמוך על דעה הא' כיון שדעת המחבר שכ' דעה הא' בסתם נראה דס"ל כוותיה לעיקר ולא הביא דעה הב' רק לחומרא בעלמא ובפרט לענין הכלים שאינם ב"י בודאי יש להקל עיי"ש:

(כא) כרת. עמ"ז ס"ק א' שכ' ודע דנ"מ בחלב דחייב כרת לענין חשוד דתשובה של זה חמורה עיי"ש:

(כב) וחלב נפל. עבאה"ט ועפר"ח ס"ק ז' שכ' דבחנם תפסו הט"ז והש"ך על הרמ"א דאין זה טעות כי יש נ"מ לדינא במה שיש בו גם איסור חלב (וכמש"ל ס"ק ד' וה') עיי"ש וכ"כ באורח מישור סק"א ועי' במ"ז ס"ק ג' שפקפק על דברי הפר"ח בזה במ"ש שיש נ"מ לחשוד דהא חלב נפל לא אסור רק מספיקא וכ' דאולי י"ל דיש נ"מ דאי חשוד על חלב נפל חשוד על ספק כרת אמנם לענין הנ"מ שכ' הט"ז לעיל לענין מודר הנאה יש לעיין אי שייך בזה די"ל דלא מחית אינש נפשיה לספיקא עיי"ש ועי' בס' תפארת למשה שכ' שהרמ"א אתא לאשמעינן בזה דאף שהחלב נשאר במעי אמו ורק הולד הפילה כגון שהושיט ידו למעי אמו קודם שנולד ותלש חלבו ואח"כ הפילה הולד דאפ"ה אסור החלב להי"א אלו דחלב אינו ניתר מכח כל בבהמה א') שכבר יצא רובו והי' הנשאר כילוד וא"כ אסור בלא"ה משום נבילה י"ל דנ"מ להרמב"ם דהמחבר פסק כוותי' אם יצא רובו אבר אבר והשליך לכלבים קודם שהשלים לרוב לא מקרי לידה וא"כ הנשאר בפנים מותר אי לאו משום חלב ודו"ק עכ"ל אמנם הנה לדעת הש"ך סק"י שכ' בשם הב"י דאף לדעת הי"א אלו חלב הנשאר במעי הבהמה ניתר בשחיטת הבהמה נדחין דבריו וצ"ע ועי' בס' חדושי הרז"ה (מהגאון מ' וואלף אלעסקער ז"ל) שכ' דיש עוד נ"מ לענין חולה שיש בו סכנה והוא צריך לבשר דמאכילין אותו בשר נפל ולא חלב נפל דאית ביה תרי איסורי חלב ונבילה כמבואר באו"ח סי' שכ"ח סעיף י"ד דכמה דאפשר למעט באיסור ממעטינן עכ"ד ועי' מזה בכור שור בחולין דף ק"א ע"ב ועי' בפרמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה שורש הג' בד"ה אמנם ובפתיחה להלכות טריפות ד"ה יראה לי ובשפ"ד סי' כ"ב סק"י וסי' כ"ו סק"ב וסי' ס"ב ס"ק ג' וד'. ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' קע"ט שתירץ שיש נ"מ בזה לענין איסור. סחורה בנבילות וטריפות דלהלן סי' קי"ז דאם הוא אסור רק משום חלב מותר לעשות בו סחורה עיי"ש. ועי' במ"ז סק"א ובשפ"ד סק"ב. ועיי"ש עוד בשו"ת ספר יהושע שם להלן סי' רנ"ט מ"ש נ"מ אחרת בזה לענין חהר"ל ועיי"ש עוד בסי' תצ"ד מזה ועי' בס' מנחת חינוך פ' צו מצוה קמ"ז באורך קצת ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ה') שכ' מהכו"פ שיש עוד נ"מ לענין מומר שבא לקנות ויש לו בתוך ביתו נבילה ולא חלב דמשום נבילה מותר למכור לו ואינו עובר על ולפני עור דלא הוי בתרי עברי דנהרא אבל משום חלב עובר כיון שאין לו בתוך ביתו אם מכר לו ה"ז עובר על ולפני עור:

(בג) אסור. עש"ך ס"ק ה' שכ' מהמ"מ דאינו חייב כרת על חלב נפל ועי' פר"ח ס"ק ז' שכ' דהוי ספק כרת כיון דאיכא תרי לישנא בגמ' ולחד לישנא מחייב עלי' כרת עיי"ש ועשפ"ד מ"ש בדברי המ"מ והש"ך בזה ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"י באריכות סעיף ג' (כד) מבן תשעה חי. דוקא מבן ט' חי אבל אם תלש מבן ח' חי או מת או מבן ט' מת לא אסור משום חלב אלא משום בשר שיצא חוץ למחיצתו. פר"ח ס"ק ח':

(כה) והוציאו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם הניחו בתוכו ניתר בשחיטת אמו ועי' כו"פ שכ' דזה תלוי בהב' דעות שבסעיף הקודם ולדעת הי"א שאסרו בנמצא בן ט' חי ממילא גם בדין דסעי' זה אף הניחו בתוכו אין שחיטת הבהמה מתיר אח"כ החלב של הולד בנמצא חי עיי"ש אמנם בשפ"ד ס"ק ו' ובמ"ז ס"ק ד' כ' דאף הרמב"ם שהוא הי"א שם מודה בזה דוקא הוציאו קודם אבל אם הניחו בתוכו שחיטת אמו מתירו עיי"ש (ועיין בדברינו לעיל ס"ק כ"ב):

סעיף ד' (כו) איזהו חלב. עש"ס כריתות י"ז ע"ב ובפירש"י בד"ה אפשר לברר דמבואר דהבקי יכול להבחין ולהכיר בחתיכה אם הוא חלב או שומן עיי"ש ולא ראיתי מבואר בפוסקים הסימן לידע מהו החילוק בזה כי הלא הסי' דתוחב קרום ונקלף אינו רק להכיר במקום דבוקו בפנים אבל כשהוא נפרד ועומד בפ"ע לא נזכר בש"ס ופוסקים הסימן וההיכר בזה וראיתי בס' טהרת אהרן אות מ"ט שכתב אם נתערב שומן בתוך חלב איך אנו יודעים איזה הוא חלב או איזה הוא שומן יש להמנקרים בקבלה סי' זה שהחלב הוא מה שקורין בל"א מור"ב וכשממשמשין בין אצבעותיו נראה וניכר היטב שהוא חלב אבל השומן כשממשמש ביד אז נראה שהוא מה שקורין בל"א צע"ך וזהו שומן וכן תעשה בכל מקום שצריך לגרר יפה החלב תגררו בסכין וכל זמן שיש מור"ב כנ"ל ושוכב על הסכין מכח הגרירה הוא חלב ואם לאו הוא שומן עיי"ש:

(כז) כל שהוא תותב. עבאה"ט מ"ש שהוא פרוש כשמלה על הקרב ודע כי בכלל הקרב הוא הכרס וההמסס ובית הכוסות. פר"ח ס"ק ט'. וכמש"ל סעיף ח' וט' (כח) קרום ונקלף. עבאה"ט ועי' בכרתי ס"ק י' שכ' וז"ל דע כי בזה נתלת רבינו אפרים ורבינו יואל ר"א מפרש תותב שפרש"י שמלה והיא