דרכי תשובה - ג ל

ועי' במ"ז ס"ק ב' מ"ש בדברי התב"ש בזה וסיים דכ"ז בבהמה אבל בעופות אף ברוב טבחי ישראל אסור עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך אפילו לא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא נוהגין לאסרו עי' בתב"ש ס"ק י"ט ושמ"ח סעיף י"א שהשיג על הש"ך ופסק כדעת זקיני הלבוש דאם אינו יודע אם הוא במקום שהניחו או לא לא מבעיא דהיכא דרוב בשר שבעיר כשר דמותר אלא אפי' אם רוב הבשר שבעיר טריפה היכא דאין ידוע בודאי שנמצא שלא במקום שהניחו נוהגין להתיר עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהט"ז במעשה דהמרדכי עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ו מה שהאריך בזה ואי"ה לקמן סימן קי"ח יבואר כי שם מקומו:

(מג) להקל. מבאה"ט מ"ש מהש"ך לענין אם הניח עשר ומצא תשע ועי' במנח"י כלל ל"ב ס"ק נ"א וס"ק נ"ח ועי' בתב"ש ס"ק כ' וכ"א ושמ"ח סעי' י"ג שכ' בזה לדינא כך דאם הניח כמה חתיכות בשר במנין קשורים יחד ומצא אחד חסר בין שמצאן קשורין בין מותרים ואפי' הניחם קשורים ומצאה מותרים ולא נחסר כלום ה"ז כמוצאו שלא במקומו הנ"ל (בס"ק הקודם) ואם הניחם מותרים ומצא אחד חסר לא חיישינן להנותרים ומ"מ בדליכא הפ"מ יש להחמיר אך אם אינו ידוע מספר החתיכות שהניח בכל גווני תולין להקל עיי"ש ועיין בערך השלחן הספרדי אות ד' מה שהאריך בענין זה (מד) בסברא האחרונה. עי' שמ"ח סעי' ת' ותב"ש ס"ק י"ד שכתב דאע"ג דכ' הרמ"א דהמנהג להקל בבשר שנתעלם מן העין מ"מ כיון דלא כתב להדיא להקל גם בבשר הנמצא ואיכא למימר דלא נהגו להקל רק בבשנמה"ע אבל בנמצא אין המנהג להקל דגרע טפי ועוד דהא איכא ריעותא דנפילה ע"כ כל בעל נפש יחוש ולא יאכל שום בשר הנמצא כ"א במקומות שנהגו לחתוך הכשרות בענין אחר והטריפות בענין אחר וניכר חיתוך הכשרות ואז אין המנהג שמא נודע הטריפות אחר החיתוך דמלתא דלא שכיחא הוא ושרי היכא דהוי ע"פ התנאים הנ"ל בסעיף הקודם אא"כ נמצא באשפה שבשוק וכדומה אז חיישינן אפי' כשיש הסימן דחתך הנ"ל מחמת הריעותא והמחמיר גם בלא ריעותא תע"ב עיי"ש:

(מה) האחרונה. עי' בס' כנפי יונה סוף סי' זה שכ' וז"ל אני מסתפק בהאי דינא דמגרש ישראל שהבשר הנמצא בו מותר כיון שאין העכו"ם מצויין שם אם לא נאמר שמחויב המוציא הבשר לשאול לכל הדרים בשם אם נאבד להם בשר ביום זה דנימא כיון דאפשר לברורי מבררינן וצ"ע עכ"ל:

(מו) ואפילו אם היה ביד נכרים. עש"ך ס"ק י"א שהבין דעת הרמ"א דר"ל דבמקום שרוב טבחי ישראל מותר לקנות מיד העכו"ם ועי' הב"ש ס"ק כ"ו ושמ"ח סעי' ט"ו מ"ש בזה וכ' דנראה דכוונת הרמ"א דרק בנודע שלא היה שום טריפות בעיר אז מותר ליקח מעכו"ם. ומ"ש בלשונו ואפי' אם היה ביד עכו"ם ר"ל דלא מיבעיא אם מצאו במקום שהניחו דמותר אלא אפילו אם נשלח ע"י עכו"ם וא"כ לא נודע אם הוחלף שם פעם ממקומו או לא מ"מ לא חיישינן לה כל היכא דליכא למיחוש שמא החליפוהו העכו"ם וסיים דמ"מ כל בעל נפש יחוש אף למעוטא דשכיחא אפי' בכה"ג ולא יאכל בשר הנמצא ביד עכו"ם בשום גווני עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק י':

(מז) אש הי' ביד נכרים. עבאה"ט מ"ש בתרנגולת שחוטה ששלחוהו ביד עכו"ם ועבד"ק סוף סי' זה בעובדא בעוף שלא מצאו בו המרה ושלחו ע"י עכו"ם למורה שבעיר לשאול ומצאו שם המרה ובגוף העוף הי' בו סי' או טב"ע כראוי רק שבהמעיים לא הי' בהם שום סי' וטב"ע וכ' דאין לחוש דכיון שמתחילה לא הרגישו המרה ועתה הרגישו שמא החליף העכו"ם הבני מעיים ונתן בתוך העוף מעיים שיש בהם מרה דכיון דאין הנאה להעכו"ם בחילוף הב"מ אין לחוש לזה ותולין שהם אותן המעיים עצמן רק שמקודם לא הרגישו בהן המרה וכ' שיש לצרף לזה גם סניף דחסרה המרה הוי פלוגתת הפוסקים אי טריפה עיין שם:

(מח) היה ביד נכרים. עי' בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות א' שהביא בשם הס' בני דוד בעובדא שישראל א' שחט ה' כבשים לעיר קושט"א וכאשר בא לשם לקח אותם הממונה מהעיר בכח הערכאות שלהם שאין רשות להביא להעיר שום דבר מזון למכרם. והוליכה לבית המשפט שלו לעת ערב וסגר המקום ההוא והלך לו ונשארו כל הלילה בבית ההוא בלא שומר ובבוקר קודם שבא הממונה העכו"ם הנ"ל השכים היהודי שם קודם שיפתח העכו"ם הדלת ונתפשר עמו ונטל היהודי החמשה טלאים ורצה למכרם לישראל ונסתפקו אם אין בו משום בשר שנתעלם מן העין והשיב להתיר בצירוף כמה טעמים עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסיף דעת שנשאל ג"כ בעובדא כזו שלקחו שרי המאגיסטרא"ט טרא"ט בכח הערכאות מישראל אחד בשר וכמה עופות. וזה הישראל הגיד כי הוא בעצמו הלך עם המשמשים ולא זזה ידו מתוך ידם עד שהביאו להמאגיסטרא"ט ושם הכניסו אותו לארגז א' ונעלו במפתח סגורה וגם אמר שיש לו בו טב"ע וסי'. והתיר וכ' דאף כשלא הי' בו טב"ע יש להקל בכה כיון שלא זזה ידו מהם עד שקבלוהו שרי המאגיסטרא"ט ונטלו אותו במפתח סגורה הרי קיי"ל דערכאות לא מרעי נפשייהו ולא חיישינן לחלופי ובפרט בכה"ג שהי' הבשר לצורך שמחת יו"ט בודאי אין להחמיר עיי"ש:

(מט) שכל המוכרים הם ישראלים. כ' הש"ך ס"ק י' פירוש שידוע שאין מוכרין לעולם רק בשר כשר הא לא"ה כגון שמוכרין לפעמים בשר טריפה במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין שיש טריפה והכריזו אפי' משום טריפה א' אוסרים כל המקולין וכשמצא שם בשר אסור משום דהו"ל קבוע וכן אם נמצא בשר ביד עכו"ם אסור ואע"ג דרוב בהמות בחזקת כשרות הן מ"מ תקנתא דרבנן הוא שלא לקנות מן העכו"ם לכתחילה במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והכריזו וכו' עכ"ד. ועי' בשו"ת ב"ח החדשות סי' כ"ד ובכנה"ג בהגהות ב"י אית י"ז ועי' בלב ארי' חולין דף צ"ה ע"א (בתוס' בד"ה ובנמצא) שכתב דהתקנה לא היתה רק לכתחילה דאסור לקנות אבל אם כבר קנה אין לאסור בדיעבד עיי"ש לדרכו ועי' בתוס' ירושלים בקיצר הוראות איסור שהביאו וסיים דלמעשה צ"ע בזה עיי"ש:

(נ) בשר כשר. עבאה"ט סוף ס"ק ה' מ"ש מהבה"י להזהיר על השוחטים אצל עכו"ם לרשום על הבשר וכו' ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ה שהביא עובדא שבא לפניו בטבת נכרי אחד שהי' קולף הכתב קליפה דקה מן הדקה והי' מדביקה במקום אחר ויודע הדבר והכריז ששום יהודי לא יקנה מהמקולין אפי' כשיש עלי' כתב אם לא ימשמש יפה על הכתב ולראות שלא נקלפה ממקום אחר והושמה במקום זה עיי"ש והביאו גם בבל"י וכ' עוד להזהיר שיש שוחטים שחותמין עם החתימה שלהם על שעוה שקורין חותם וואקס שלא יעשה זאת דהא בקל יכול לזייפה לעשות חותם בדומה ממש לזה החותם בלי שום שינוי והיכר עיי"ש ועי' בשפ"ד סוף סי' זה שכ' דאם יש מומר בעיר לא מהני מה שרשם על הבשר תיבת כשר לסימן וכן יש גויים שמזייפים תיבת כשר לכן יכתוב סימן יפה עכ"ד. ועי' בשלחן גבוה ס"ק מחודש ב' מ"ש בענין זה והעלה דכיון דאנו רואין שהעכו"ם מפני שנאת הדת שאין אנו אוכלים בשר שחוטה מידם עושים כל טצדקי בכל מאמצי כחם להאכיל את ישראל בשר נבילה וטריפה כדי להלעיג על תורתנו הקדושה ע"כ ראוי לגזור על הקהל שיעמדו שומר ישראל בחנות הטבח עכו"ם תיכף משעת שחיטה עד לאחר שיקחו כל אנשי העיר הבשר ולא יסמכו על הכתב ועל הסימן דבנקל יכול הקצב העכו"ם לזייפו ולהכשיל לישראל עיי"ש וכו' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ו מענין זה. (ועי' מזה בדברינו לעיל סי' א' ס"ק קס"ו) ועי' בפחד יצחק אות ב' ערך בשר הנעלם מן העין מ"ש בענין זה וכתב דהשוחטין בהמות ביו"ט במקולין של עכו"ם שאינם יכולין לרשום בסכין ולא לכתוב נוהגין שהבודק קולף קצת ציפורן מרגלי הבהמה ורואה אח"כ אם מכוון מקומו וכו' עיי"ש ועי' עוד בכנה"ג שם באות ל"ד שכ' שצריך לזהר גם בעת הבאת הבשר מבית המטבחיים לבית ישראל ע"י עכו"ם שיתנו עין יפה לראות דרך הילוכו שלא יבא לכלל בשר שנתעלם מן העין עיי"ש:

(נא) בשר כשר. עי' בס' ערוך השלחן (מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' ט"ו שכ' וז"ל ודע דהאידנא אין שום היתר לבשר הנמצא אפי' ברוב ישראל וכל טבחי ישראל שהרי בכל בהמה יש חלק אחוריים שברוב המקומות אין מנקרין אותם והן טריפה. וממילא דכל בשר הוי ספק אם הוא מחלק הפנים או מאחוריים והגם שיש להכיר ביניהם מ"מ