דרכי תשובה - ג כט

חתום הוא רק היכא דאיכא חשש חילוף עכו"ם אבל היכא דליכא חשש חילוף עכו"ם וחיישינן רק לעורבים שרי אף בצרור לחוד ומכ"ש היכא שהמטפחת היה קשור אע"פ שלא היה חתום אך סיים שלא החליט הדבר כיון דאין לנו סיוע לזה משום פוסק עיי"ש. סעיף ב (לז) ואם תלאו במסמר. וסי' זה דתליא במסמר לא מהני אלא היכא דהחשש הוא שמא החליפו שרץ או עורב אבל היכא שיש חשש שמא החליפו עכו"ם חיישינן אפילו תלוי באויר. כנה"ג בהגהות ב"י אות ב' עיי"ש:

(לח) ויש מתירין. עי' בשו"ת הלכות קטנות חלק א' סי' רצ"ב בעובדא שנשאו ששה עופות לשוחט לשחוט ואח"כ בלכתו עם העופות לביתו נפל לו עוף א' ולא הרגיש עד אשר הגיע לביתו ואחר שבא לביתו וראה שחסר לו עוף א' חזר לאחוריו עד המבוי דהשוחט ומצא שם עוף א' שחוט שכפי הנראה לו הוא העוף שנפל לו אבל אין לו בו טב"ע והשיב דאף דלכאורה יש להתיר כיון שיש רגלים לדבר דהוא הוא כיון דא' אבד וא' מצא ושחיטת הס' כראוי והשוחט ג"כ מעיד שלא יצא מתח"י נבילה היום אבל לדינא פשוט הוא שהעוף אסור מטעם בשנמה"ע כיון שאין לו בו טב"ע עיי"ש אמנם מדברי הכנפי יונה בד"ה ומיהו נ"ל ובד"ה כתב הטור) מבואר דבכ"מ אין להחמיר בנמצא בשר אלא בנמצא מונח דרך הטלה בשוק במקום שאין שם עוברים ושבים דאז תלינן ג"כ בשרצים ועורבים וצריך סי' או טב"ע אבל אם נמצא מונח דרך נפילה שיש לתלות שנאבדה מיד מוליכה אז אזלינן בתר רוב העוברים שם ואע"ג דיש לחוש ג"כ לעורבים או שרצים מ"מ תלינן טפי שנפלה מיד העוברים שמה שזה שכיח טפי עיי"ש לדרכו ובפרט בנ"ד דבודאי במבוי שדר בה השוחט דשכיח ומצוי שם טובא עופות נשחטים. ומכ"ש בנ"ד ביש סימן השחיטה שכ"ל (ס"ק ל"ב) דלחשש בשר שנמה"ע מהני סימן דשחיטה דודאי יש להקל לפענ"ד:

(לט) מתירים בשר שנתעלם מן העין וכו'. עבאה"ט מ"ש דאם מצאו במקום שהניחו אפילו ברוב טבחי עכו"ם אין נוהגין לאסור. ועי' שמ"ח סעיף ט' דאפי' אם הוא עיר של עכו"ם אין אוסרין עיי"ש וכתב שם בסעיף י"ב דכל זה הוא בלא נטלו עוף או שרץ אבל אם נטלו עוף או שרץ בפניו ונעלם מעיניו וחזר והביאו אף לדידן אסור אפי' אם רוב הבשר שבעיר כשר דחיישינן שמא ממקום אחר הביאו ובעינן סימן או טב"ע עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בהתול שלקחה ירך של אווז ורצתה דרך חורי הבית אל העליה ורצו אחריה ונעלמה מן העינים מחמת מהירות מרוצתה ואח"כ השיגו אותה על העליה ונטלו ממנה הירך ולא הכירו החתול בטב"ע אם היה אותו החתול שלקחה הירך וגם הירך לא הכירו בטב"ע ועיי"ש מה שפלפל בזה וכתב וז"ל ומיהו כל שהכרנו את החתול הא ודאי לא חיישינן שלקחה ירך אחרת דאלו לקחה אחרת הראשונה היתה משתכח מונחה כיון שרצו מיד אחריה וכו' עכ"ל ועי' בס' כרם שלמה (על הי"ד) בסימן זה שהביא דבריו וכתב שצ"ע בנידון דהכנפי יונה אם יש חילוק בין אם החתול רץ לרחוב או רק להעליה עיי"ש ועי' בס' יד דוד הספרדי בהגהות ב"י אות י"ב שהביא דברי הרב כרם שלמה הנזכר וכתב שדבריו תמוהים כי בכנפי יונה שם מבואר דדוקא בהעליה התיר יען הוא באותה הבית עצמה וכתב דמסוף דברי הכנפי יונה מוכח דאפי' בכלא ניכר החתול יש להתיר בעובדא הנ"ל כיון דבבתים אינו מצוי נבילות עיי"ש והמעיין בכנפי יונה שם יראה דלא משמע כן דכל דברי הכנפי יונה קאי רק אאם החתול ניכר רק שהירך לא ניכר ואדרבה משמע שם דאף בניכר החתול לא התיר להדיא בסוף דבריו רק בדרך אפשר והמעיין בדבריו ישפוט בזה:

(מ) אם מצאו במקום שהניחו. אבל אם מצאו במקום אחר אפילו אם הוא בביתו אסור אם אין לו סימן או טב"ע. ט"ז ס"ק ג'. ועי' במנח"י כלל מ"ג ס"ק ל"א (באמצע הס"ק) ובתוה"ש בדיני ס"ס ס"ק כ"ז דבנמצא שלא במקום שהניחו לכ"ע אסיר מדינא ולא מכח חומרא בעלמא ואף לוי מודה בזה וא"כ דינו כשאר איסור דרבנן ונ"מ לענין ספק בתערובות דבעינן שיהא בו ס"ס מלבד הספק הראשון דדלמא נתחלפה כיון שחז"ל אסרוהו בשביל חשש זה הו"ל כודאי איסור עיי"ש ועי' בש"ך להלן סי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ז ובדברינו שם (ס"ק ש'):

(מא) שהגיחו. עבאה"ט ועשמ"ח סעיף י"ד ותב"ש ס"ק כ"ב שכתבו דבמצאו במקום שהניחו יש להתיר לדידן אפילו הניחו בשוק או בדרך בדוכתא דלא שכיח עכו"ם כאילו הניחו בביתו. אכן אם הניחו בשוק עכו"ם אפילו מצאו במקומו אסור עד שיהיה לו בו סימן או טב"ע דחיישינן שמא עכו"ם חלפוה ולא שרי כ"א ברוב בשר הנמכר בעיר הוא כשר ובעכו"ם קונים מכשרות כמו מטריפות עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעיף י' שכתב דאף שדבריו דברי טעם הם דבהניחו בשוק עכו"ם אפילו אם מצאו במקום שהניחו אסור עד שיהא לו בו סימן או טב"ע מ"מ עכ"פ יש להקל דסגי בזה אפי' סימן גרוע עיי"ש (ועיין בדברינו לעיל ס"ק ל"ה):

וכתב במ"ז סק"ב ודע דבנמצא בשוק ברוב טבחי ישראל מותר מה"ת וברוב טבחי עכו"ם אסיר מה"ת ובהניחו בביתו ומצאו במקום שהניחו אף ברוב טבחי עכו"ם מותר מה"ת ומדרבנן אסור וללוי שרי ואנן פסקינן כלוי ובנמצא בביתו אם מצאו במקום שהניחו שרי אף ברוב טבחי עכו"ם ואם מצאו במקום אחר אם מצאו בשוק ברוב עכו"ם אסור מה"ת ובביתו כה"ג אם רוב טבחי ישראל אם הוא במקום שאין שרצים ועופות מצויין שם שרי ובמקום שעופות מצויין שם אסור אף ברוב טבחי ישראל דשמא עופות הביאו ממקום אחר עכ"ד:

(מב) והמנהג להקל. עבאה"ט מ"ש לענין אם מצאם שלא במקום שהניחם ועי' בדברי זקיני הלבוש שכתב דאפי' אם נמצא תחת המקום שהניחה כגון שתלה הבשר למעלה ונפל אם הוא במקום ששרצים מצויים יש לאסור אם אין לו בו סימן או טב"ע עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"א מ"ש בזה. ועי' בשו"ת מכתב שלמה (להרב מהרנ"ש הספרדי ז"ל) חלק ב' סי' כ"ה שנסתפק בתלוי כלי מלא חתיכות ונשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ אין לו בהם שום סימן ולא טב"ע מה הדין אם מצאם תחת המסמר שתלוי בו הבשר מי אמרינן דכיון דמצאן מכוון תחת המסמר אין לחוש לחיה או שרץ דזה הוי כמו מצאו במקום שהניחו דאין לחוש שהשרצים החליפו והביאו והניחו במכוון תחת המסמר למקום שהיה הבשר הראשון כשנפל או שיש להחמיר גם בכנה"ג כיון שיש ריעותא לפנינו עיי"ש ותמהני שלא הביא מדברי זקיני הלבוש הנ"ל שכתב להדיא דגם בנמצא תחת המקום שהניחו יש לאסור כנ"ל. אמנם לענין גוף הדין עי' שמ"ח סעיף י' ותב"ש ס"ק ט"ו וט"ז וי"ז מ"ש בזה והעלה דבנמצא שלא במקום שהניחו הכל תלוי לפי המקום ולפי הענין אם יש לתלות שבני הבית טלטלוהו לכאן לאיזה צורך מותר ואם לאו כגון שנמצא בארץ או בשאר מקומות שאין דרך בני אדם להניח בשר לשם או שהיה החדר סגור או שידוע ההולכים בבית ואומרים שלא טלטלוהו או שנאבד ממקומו אפי' הוחזר אח"כ למקומו ואין שם סברא לתלות בבני אדם בכל אלו רגלים לדבר שע"י שרצים או עופות נטלטל או מונח במקום דשכיח שרצים טובא דמסתמא טלטלוהו בכל אלו הבשר אסור בלא סימן או שב"ע אפילו חתיכה גדולה או בהמה שלימה כל שאפשר לשרצים ליטלו אסור ואפילו אם רוב בשר שבעיר כשר יש לאסור עיי"ש וממילא דבמצאו למטה תחת המסמר כיון שיש לתלות שנפל מאליו אין לאסור